כתב סופר אורח חיים קעד

א"ש גם זה די"ל דריב"ל עם מים ומכאן ואילך בשמירה ולא נשמע מדאמר יומא קמא דה"א ל"מ לישה דרשות דאסור משום דממהר ושמא לא ישמור היטב, אבל למצוה דזריז ונזהר שרי לכן הוצרך לומר יומא קמא לא תלושו הגם משום חשש עצלות ליכא אבל א"י ידי מצה משום מ"ע, ובשארי ימים אסור משום דממהר הוצרך לפרש דבריו מכאן ואילך לושו לי דאין ממהר להחמיץ וא"ש עד"פ נכון: אלא בכ"ז סוף כ"ס צריכים אנו לומר דש"ס מביא דריב"ל דידע דבלא מים אמר למלתי' דמדברי עצמו אין מוכח דבמים איירי וכן צ"ל לתי' רמב"ן וכן למ"ש ביישוב הרי"ף וזה דוחק דהו"ל לפרש דאמר ריב"ל יומא קמא ל"ת מכאן ואילך דעם מים אמר מלתי' לברי' וליישב גם זה שלא ישאר לנו דוחק, נ"ל ע"פ שיטת הרמב"ם דר"ע דוקא אמר פרט לנלושה ביין שו"ד, ובשארי משקין ליכא משום מ"ע, ולשיט' רמב"ן דבעי עיסה שצריך שימור בשארי משקין דוקא עם מים, ופר"ח סי' תס"ב כ' דגם הרמב"ם להכי אתכוין, אחר הוצע' זו י"ל דמוכח מתוך דברי ריב"ל דעם מים איירי מדפרט יומא קמא ל"ת לי בדובשא מכאן ואילך למה פרט בדובשא לא תלישו לי מהא דאמר מכאן ואילך לושו לי בדובשא אין לדקדק למה אמר בדובשא כי כן ערב לו לאכול בדבש, ולענין מיהור אין חילוק בין שאר מ"פ לדבש, אבל יומא קמא דינא קאמר דאין יוצאין בשנלושה בדבש למה פרט דבש הול"ל לא תלושו במ"פ או במשקין דכולל הכל, וע"כ דבמים אמר למלת' ומשום מ"ע וליכא רק ישו"ד והם שווי' דכולם מ"ע ואין מקום לטעות ולחלק, ובשארי משקי' באמת יוצאי' עם מים, אבל אי בלא מים איירי נתן מקום לטעות דוקא בדובש' וה"ה ביין ושמן דא"י דכולם מ"ע, אבל בשארי משקין יוצא אפי' בלי מים, וע"כ דבאמת עם מים אמר למלת' י"ק לא תלושו ומשום מ"ע ופשיטא דה"ה ליין ושמן וה"ה לחלב דשווי' ולא בא להורות לבניו מה היא מצה עשירה זה כולם יודעים רק דינא קאמר דא"י במצה עשירה וידעו ויבינו ממילא ה"ה ביין ושמן וחלב לא ילושו, ושפיר מייתי לדריב"ל דמוכח מתוכו דעם מים איירי וא"ש: והשתא דאתית להכי מיושב הרי"ף בדרך קצרה מה דפשיטא לי' דריב"ל עם מים מדאמר לא תלושו בדובשא ול"א ל"ת במ"פ משום שאין מחמיצין ש"מ דעם מים קאמר כמ"ש, והרוחנו בזה עוד להבין מ"ש הרי"ף כד מייתי לדריב"ל מביא ב' לשונות ל"ק בחלבא ול"ב בדובשא, וצ"ל הא ליכא נפקותא לדינא בענין דעסיק בי' הרי"ף, ונראה דהרגיש בסברת הרז"ה לחלק לענין מיהור בין חלב לשארי משקי', ולכן כ' דל"ב ל"ת לי בדובשא ונקיט לעיקר כל"ב בדובשא, והרז"ה ס"ל דל"ת בחלבא ל"ב כיון דמיישבו לבסוף ורי"ף ס"ל דלישנא בדובשא ל"ב ועיקר, אלא דרמב"ן ור"ן ורוב ככל ראשונים לא נ"ל לחלק בין חלב למ"פ לענין זה, ונ"ל דס"ל לרי"ף דנילוש בחלב לאו מצה עשיר' היא דר"ע לא אמר רק ג' משקין ישו"ד, וכבר הקשו על הרמב"ם דס"ל חלב נמי והוא מדריב"ל להך לישנא ל"ת בחלב הרי ג' משקין לד', ונ"ל דרי"ף ס"ל באמת דוקא ג' אלו ישו"ד, לפ"ז להך לישנא ל"ת לי בחלבא לא מוכח דריב"ל עם מים איירי מדפרט חלב דהא חלב דין שארי משקין יש לו לענין דמ"ע הוא ואדרב' מוכח דבלא מים קאי דאל"ה למא לא יצא בו וע"כ בלי מים ומשום דמ"פ וה"ה חלב אינה מחמצת וטבעם לענין חימוץ וממהר שווין, ולכן כ' דל"ב ל"ת לי בדובשא והוא העיקר ומוכח מדבריו דבמים איירי ומיושב הכל במרווח בעזה"י: הנה נמשכתי אחר קסתי קסת הסופר, באמרי שפר מענין לענין באותו ענין, ונחזור למקום שיצאנו משם בדינו של גבורת השם דנדחה בשתי ידים ממג"א וח"י מכח ראיותיהם ואנן הוספנו ועשינו חיזוק לדבריהם וראיותיהם אבל חוזר ונראה, כאשר ראיתי אחרי רואי באלי' רבה זוכרו לטובה, באמרו שעיי' בספר גבורות השם והבן מעומק דבריו דגם הוא מודה דא"י במצה שנלושה במ"פ עם מים, או דהיא מצה עשירה ולא קיים מצות לחם עני, ומ"מ מצה היא ויאכלנה בשעת הדחק, אבל מצה שנלושה במ"פ א"י כלל ואין לו לאכול אפי' בשעת הדחק כיון דאינו בא לידי חימוץ לא עשה מצוה כלל, משא"כ כשנלושה במ"פ עם מים קיים עכ"פ י"מ מצה אלא שלא אכל לחם עני אלו דבריו ז"ל ועיי' פמ"ג מביא דבריו בקיצור ותוכן דבריו דיצא ידי מצה אבל ל"י ידי מצות לחם עני, ונ"ל להוסיף תוספ' מרובה להבין הדבר דהא מצה שאנו אוכלי' מרמז' על ב' דברים על הגאולה כר"ע במתני' מצה זו שא"א ע"ש שלא הספיק בציקם ומפורש בקרא פ' ראה שבעת ימים תאכל עליו מצות כי בחפזון יצאת, וכתב נמי לחם עני שיהי' לחם שעני אוכל לאפוקי מצה עשירה רמז וסימן הוא שאכלו בשעת השיעבוד לחם עני שלא הניחו להם לחמץ העיסה וכבר כתבו המפרשים זה באריכת ונ"ל ברמז רמז ה' לאאע"ה עינוי דאכילה דאמר לו ועבדום ועינו אותם שזהו עינוי גדול אחר שעבדו עבודה קשה לא הניחום להשיב נפשם כי אם בלחם עני, ובאגדה בארתי בזה הכתיב לחם עני וקרינן לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה וכ' רש"י הגדה והלל וצ"ל גם על הפסח ומרור אמרי' כ"ז ומה מעליותא דמצה ולולי פירש"י נ"ל דפסח ומרור כ"א מרמז על ד"א מרור על השיעבוד ואמרי' עליו ד"א, ופסח על הגאולה ואומרי' עליו לצאת י"ח דבר א', אבל מצה מרמז על השיעבוד ועל הגאולה והיינו שעונין עליו דברים הרבה דבר והפוכו שיעבוד וגאולה, ושניהם מרמזים בקרא לחם עני כהא לחמא די אכלו בשעת השיעבוד, וכי בחפזון יצאו, עד שלא ספק בציקם להחמיץ וכו' והיינו הכתיב והקרי הכתיב לחם עני וכתיב ג"כ כי בחפזון יצאת, וזהו עצמו הקרי עוני יוצא מתוך הכתיב לענות עליו דברים הרבה ושני' הקרי וכתיב מתאחדים וממקור א' יוצאים כנ"ל נכון וישר בעזרת החונן דעת: היוצא לנו דיש באכילת מצה ב' דברים זכרון לשעבוד ולגאולה, אם אוכל מצה עשירה יוצא י"ח אכילת מצה שמרמז על הגאולה וחירות ואם היא עשירה יש בה רמז יותר לחירות, אבל אין רמז לעינוי ושיעבוד משו"ה בעי לחם עני וזה לא יצא כשאכל מ"ע והא"ש דינו של גבורת השם ע"פ שמפרשו האלי' רבה דבמ"פ לבד א"י כלל דגזה"כ היא דבעי מצה שראוי' לחימוץ או דבעי שמירה, אבל עם מים אינה באה לכלל מצה גמור' אלא דבעי עני' ועכ"פ יוצא ידי מצות מצה למקצתו שעשה זכר לגאולה כנלפע"ד, ולדינא יש אתי דברי' הרבה בשיטת הרמב"ם, ולפע"ד דשיטת הרמב"ם כן היא דמ"פ ע"מ לאו מ"ע היא והראתי לדעת מסדורו ולשונו וסתירת דבריו בפ"ה ובפ"ד שכן הוא והבאתי ראיות חזקות מירושלמי ומתוך פלפולא, אלא להיות שכבר יצאתי בכותב' הגסה, והזמן יקר ופר"מ לא כ' ולא דן לדינא לכן פה תהי' שביתת קולמסי, אחר נמשכתי אחריה עד כה אשר לא עלה על לבי בתחלה, וה' יסיר מאתנו כל מחלה, של גוף ונפש, ויבער הקוצים מכרמו ויוציאנו מידם לחופש, אחר שבקשנוהו וחפשנו חפש מחופש, ראה אלקי' בעני והרחיב לנו כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו וכו' עם הממהרי' להחמיץ ומחמיצין תרוממנה קרנות צדיקים, בראש כל חוצות ובשוקים, הכ"ד אוה"נ דש"ת. פ"ב ב' ניסן תרל"א לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה צב בימי חפזון, יצילהו ה' מכל צר ואסון, ישביעהו שובע שמחות, בחג המצות, ה"ה מעכ"ת י"נ הרב המופלג אשר ידיו לו רב בחוקי חורב המאוה"ג, חרוץ בע"פ כש"ת מו"ה ישעי' ני' אבדק"ק פאטאק יע"א: יקרת מכתבך קבלתי ונפשך יודעת מאוד כי בעתים הללו רבו הטרדות לכל מרא דאתר' כאתרי' מ"מ לא בעינא להשיב פניך ריקם דחקתי עצמי לאשר השעה דוחקת להלכה ולמעשה קדמו עיני אשמורות לעיין בעינא פקיחא על שאלתך והוא באחד זקן וחולה שהרופאים מוחי' בו שלא יאכל שום מצה אם לא שנלושה לכה"פ במי פירות מאיזהו מין מי פירות שיהי' עם מים, וכבר ראו עיניך מ"ש המג"א בשם ספר גבורת השם וב"ח בסי' תע"א ס"ק ה' ומ"ש בפרמ"ג שם דמי שאין לו אלא מצה שנלוש' במ"פ עם מים שיאכל ולא יברך דספיקא הוא וחשבת דאפשר בשארי מ"פ חוץ מיין שמן ודבש וחלב יש לסמוך על הרמב"ם דס"ל דוקא בד' דברים אלו לא יצא משום מ"ע ובשארי מינים יוצא הגם דלא קיי"ל כוותי' דרמב"ם, מ"מ חזי לצרפו עם שיטת גבורת השם וב"ח דס"ל דליכא משום מ"ע רק כשנלושה בלא מים, ויוכל לברך ע"י צירוף שיטות אלו לפי דס"ל לתוס' ר"ה דליכא במברך לבטלה דרך ברכה משום ל"ת רק איסור דרבנן, ובדרבנן אולי יש לסמוך עכ"ז ויאכל בברכה, אלו דבריך בהוספת נופך משלי, והנני למבוקשך לערוך מערכה מול מערכה, להוציאך מבית הספק אחר העיון לפי מסת הפנאי היטב הדק: פתח דברינו יאירו לפתוח פתח תקוה לשיטת הרמב"ם דקשו בה טובא מנ"ל דר"ע דאמר עני לאפוקי עיסה שנלושה ביין שו"ד דוקא הוא אי משום דל"א עיסה שנלושה במי פירות או במשקי' ע"כ דוקא קאמר מה יענה לבריית' דאין לשון עיסה בישו"ד, למה נקיט ג' משקין אלו דוקא והא דין דברייתא בכל מ"פ ומשקי' הוא וע"כ דג' אלו לאו דוקא, וכן קשה מר"ל דאמר עיסה שנלושה בישו"ד ולא אמר שנלושה במי פירות, וצ"ל משום דרגילים ללוש בג' אלו וכן י"ל בהא דאמר ר"ע עיסה שנלושה בישו"ד דלאו דוקא הוא, ונלפע"ד ממקום שהקשו עליו משם אנו עושין סמוכי' לשיטתו, מדנקיט הברייתא ישו"ד וכן ר"ל מזה הוכיח דלענין מ"ע ג' אלו דוקא, הנה צ"ל על ר"פ דלא ידע לומר טעמא דר"ל משום דס"ל מ"פ אין מחמיצין וכי לא ידעו כל הנהו אמוראי דאיכא מ"ד דאין מחמיצין ופ"י הוסיף עוד הא תלמידי דרבא היו, ונ"ל דהי' קשה להו אי טעמא דר"ל משום דס"ל דמ"פ א"מ למה נקיט שנלושה בישו"ד ול"א סתם שנלושה במ"פ ע"כ דס"ל מ"פ מחמיץ ובג' אלו איכא טעם אחר ושאלו לר"פ ואמר להו משום דהו"ל מ"ע וכל שא"י אין חייבים וכו' ומשום מ"ע ליכא רק בג' משקי' אלו לכן נקיט ג' משקי' אלו דוקא, ולא תקשי מדדייקו הכי לר"ל מה יענה לבריית' דאין לשין למה נקטה ג' משקין אלו דוקא, דפלוגתא דרבנן