כתב סופר אורח חיים קעא

כמובן, עד היום שחר קמתי להורות לך הוראת שעה שדוחקת אותי להשיב במוקדם האפשר וביום א"א כי כולה יומא יום נסיון הוא לנסות צעירי קטני בני קהלתינו בבית חינוך הנערים, לכן דברי קצרים, ואעלה מה שהעלתה מצודתי בחפזי ע"ד שאלתך בדבר הנוגע לעצמך ולפי דבריך מצווה אתה מרב אשר אתה חונה תחת דגלו לשאול פי, והוא ע"ד מסחרך במרכולתך קמח הרבה המונח בתיבה גדולה מאוד שא"א להזיזה ממקומה ובכל שנה ע"פ הוראת הרב הוצאת משם כל הקמח אל מקום א' אשר אתה מוכר שמה כל חמץ שיש לך בלא"ה אבל בשנה זו א"א להניח שם שיש שם הנהו עכברי רשיעי ואם תניח הקמח שם כפעם בפעם יהי' לך הפסד גדול מרובה ונפשך בשאלתך אם יש להתיר להניח הקמח בתיבה במקומה מונחת ולעשות מחיצה ולמכור התיבה עם הקמח שבה, וראו עיניך מ"ש הט"ז ומג"א סי' תמ"ח והרב אינו רוצה לומר בה היתר אם לא מאתי יצא אלו דבריך הנאמני' עלי, דלולי כן לא הייתי משיב ליחיד במקום שיש רב מורה בתורתו לעדתו: הנה הב"י בשם תה"ד ומצויין בטעות והוא בסי' ק"כ דיתן לגוי חוץ לבית במתנה ונ"ל לב"י מתשוב' זו ומתשוב' שקודם לה דל"מ נתינה אלא לנכרי שהוא מחוץ לבית, והנה מתשוב' סי' ק"כ אין ראי' כ"כ דיש קפידא שיהי' נכרי חוץ לבית דבשאלה כ' אם מהני נתינה לנכרי חוץ לבית ובתשובה לא הזכיר מזה דצריך חוץ לבית ואפשר מעשה כך הי', אבל בתשובה שלפני' כ' וז"ל וראוי' להורות לתת לגוי מחוץ לבית במתנה גמורה, נראה דלפסק הלכה כ' דוקא מחוץ לבית, והט"ז תמה על הב"י דס"ל בכוונת התה"ד דהקפידה בנכרי אם הוא תוך או חוץ לבית ואין בזה טעם כלל והעלה הט"ז וכן ס"ל למג"א דכוונת תה"ד דהחמץ יהי' חוץ לבית ושוי' בדבר זה וחולקין באותו דבר לט"ז בייחד לו מקום בביתו מותר ולמג"א אסור, והמג"א כ' משום דמחזי כמקבל פקדון מנכרי וה"ה כשמוכר לנכרי אסור עד שיוציאו מביתו, ולולי דבריהם ז"ל, הי' נ"ל דוקא במתנה ולא במכר, ובתה"ד לא נמצא דבר זה בב' תשובות הנ"ל רק כשנותן במתנה, ואמינא מלתא בטעמא לחלק בין מכירה למתנה כשנעמוד תחלה על דברי תה"ד בסי' ק"כ בעיקר הדין דנותן במתנה ויודע שיחזיר לו אחה"פ, וע"פ דברינו נבין למה קפיד שיהי' החמץ חוץ לבית ויוצמח לנו חילוק בין מכירה לנתינה: הנה התה"ד כ' דשרי שיתן לנכרי במתנה גמורה בלי שום תנאי או שימכר לו מכירה גמורה בדבר מועט ומביא ראי' דמתנה כזו שמכוין שיחזיר לו אח"כ מהני מפ"ב דגיטין כ' ע"ב ומסיק שם אפילו אשה יודעה לאקנוי' ול"א דאינה מכוונת אלא לשאלה בעלמ' ולא חיישי' משום חומרא דא"א ה"ה בחמץ ואין לחלוק דוקא גבי גט דמהני מתנה עמ"ל מהני נמי כה"ג, אבל גבי חמץ דל"מ מתנה עמ"ל, משום חומר' דחמץ כדאית' בהגה"מ בהלכ' שבת ל"מ נמי מתנה כה"ג, כיון דהך חומרא גופ' דמתנה עמ"ל ל"מ חומרא יתיר' היא דהא בכ"מ חוץ בקדושי אשה מהני מעמ"ל כמבואר בפ"ק דקדושין וא"כ די בחומרא זו לענין חמץ ולא להוסיף עלה לדמות במלתא אחרית' אלו דבריו כלשונו: ואבוא על דבריו על כל דבור ודבור, הנה מ"ש מש"ס דגיטין דאפי' אשה ידעה לא קני' עיי' רשב"א שם דצידד לומר דלא אפשטא דאשה ידעה לא קני' אלא דחכמים הקנו לה לפ"ז אשה שמקני' חמץ לנכרי ובדעת' שיחזור לאחה"פ ספיקא הוא אם ידעה לאקנויי' כה"ג, ונ"ל עוד דאפשר גם באיש י"ל משום חומרא דחמץ ל"ס דידע לאקנויי' דהא כ' התה"ד ולא חיישי' משום חומרא דא"א ה"ה בחמץ, משמע אי לא מוכח מסוגי' דגיטין דלא חיישי' משום חומרא דא"א הי' מקום לומר דבחמץ החמירו ומדלא החמירו בא"א ה"ה בחמץ, וכ' אח"כ דאין לומר דהחמירו בחמץ יותר מבא"א משום דמעמ"ל ל"מ דהא גופי' חומרא, ולפי שכ' הרשב"א די"ל דלא נפשטא האיבעי' מדאשה כותבת את גיטה די"ל דחכמים הקנו לבעל, לפ"ז לא מוכח דלא החמירו באיסור חמור כמו א"א לחוש אפי' באיש דלא ידע לאקנויי' דמההוא מעשה דזקן וערב י"ל בחומר א"א החמירו, ובגיטין ל"ש הך ספיקא באיש, אבל בחמץ י"ל משום חומרא דחמץ לא סמכי' דידע לאקנוי' וממון שאני, ואין לומר למה דחי שם שאני זקן ושאני גברא ולא דחי דלמא באיסור א"א דחמיר חיישי' יותר דעדיפא מדחי לי' די"ל דאשה לא ידעה לאקנוי' ומדין פסול ולא משום חומרא דא"א בעלמא, ולאמת י"ל הכי לשיטת הרשב"א שם, אלא דתה"ד אזיל בשיטת רש"י ופשטות הסוגי' ועיי' ב"ש סי' קכ"ד ס"ק י"ט בשם רש"ך, ועיי' ח"ס א"ע סי' פ"ו דלא שבקי' ודאי של רש"י ויתר שיטת מפני ספיקתו של רשב"א: וכשאני לעצמי לולי דתה"ד מדמה מתנה כה"ג בחמץ למתנה דבסוגי' ש"ס דגיטין, ה' נ"ל דלא דמי דהתם עיקר דבר המביא שאשה נותנת לבעלה והמלוה ללוה ולערב היא להנאתו כדי שיחזיר לו ומעיקרא להכי אתי ואל"ה לא הי' נותן נראה לו כשואל לחבירו דהיא שלו, אבל בנתינת חמץ לנכרי הא הנותן צריך בע"כ להוציא חמץ מרשותו ע"י מכירה או נתינה לנכרי ואם אין לפניו נכרי מכירו שיודע שיחזור לו צריך לתת לו לחלוטין או במכירה או במתנה, והחזרה אחה"פ הוא ענין בפ"ע מדעתו ורצונו של הנכרי, כה"ג לא עלה ספק לבעל האיבעי' לומר דהמקנה לא ידע לאקנוי' דהיא כשאלה בלבו דבין איש בין אשה ידעו לאקנוי' ומבינים הענין בטוב כנלפע"ד נכון מסברא: ומ"ש התה"ד ואין לומר דבחמץ דל"מ תנאי עמ"ל משום חומרא דחמץ כמ"ש הגה"מ וכו' הנה הגה"מ הוציא כן מן התוספתא דמביא הטור בסי' תמ"ח אם נתנה לגוי קה"פ מותר ובלבד שיתן במתנה גמורה והקשה הגה"מ למה לא סגי במתנה עמ"ל וכ' משום חומרא דחמץ, ולולי הגה"מ הי' נ"ל דכוו' התוספתא שיתן במתנה גמורה שיהי' בלבו שנותן במתנה גמורה ולא כדרך שאלה כיון שיודע שחוזר ומחזיר לו לאחה"פ לא יהי' דומה בעיניו כשאלה כס"ד בש"ס גיטין דמסתמא לא ידע לאקנוי' הגם שאמר שנותן במתנה מ"מ בלבו לא גמר לשם מתנה ונ"ל שזהו כוונת בה"ג שברבינו ירוחם דמביא ב"י סי' תמ"ח שכ' ובלבד שלא יערים ותמה הב"י עליו דהא שרי ליתנו לנכרי במתנה ולחזור וליקחו אחה"פ ואין לך הערמה גדולה מזו ונדחק דכוונתו שלא יתן ושלא ימכור לו על תנאי ודוחק, ולמ"ש כוונתו רצוי' שלא יערים היינו שלא יהי' בעיניו כמערים שאומר שנותן לו במתנה ובלבו כעין שאלה הוא אלא דצריך שיכוין בלבו למתנ' גמור' וכן י"ל בכוונת הרמב"ם בפ"ד מהלכ' חמץ הלכ' ו' וז"ל ישראל ונכרי וכו' ה"ז מוכרו לנכרי או נותנו לו במתנה וחוזר ולקחו ממנו אחה"פ ובלבד שיתננו לו במתנה גמורה ומניח מכר המוקדם בדבריו ומסיים במתנ' המאוחר' בדבריו ונ"ל דמביא לשון התוספתא ובלבד שיתננה לו במתנה גמורה היינו שיתן אל לבו שהיא מתנה ולא כשאלה כיון שמחזיר לו אחה"פ ודבר זה שייך רק במתנה כיון שמחזיר בלי דבר מחזי לעין כעין שאלה ותלי' במה שבלבו, אבל אם מכרו לו וקבל ממנו דמי זבינו גם אם במעט דמי' מ"מ מכיר' גמורה היא ואין בה חשש שאלה עד שצריך להזהיר שיגמור בלבו שיהי' מכור לו מה לנו ולמחשבתו אחר שקבל דמי זביני ולכן כ' ובלבד שיתננה לו במתנה גמורה וכן בתוספתא לא קתני רק שיתן לו ולא שימכור לו וכן כוונת בה"ג שלא יערים במתנה, אבל במכירה אצ"ל דלא כב"י שהוסיף שלא ימכור ויתן על תנאי: ומ"ש הרמב"ם שם בהלכה ז' אומר ישראל וכו' אבל לא ימכור ולא יתן לו על תנאי ואם עשה כן ה"ז עובר בב"י וב"י, זה ענין בפ"ע שלא יעשה תנאי דע"מ לחזור ולמכור לו או ליתן לו במתנה אחה"פ ובזה מכר ומתנה שווי' ומ"ש דעובר בב"י צ"ל למה לא יועיל תנאי דע"מ, ובוודאי אין כוונתו שלא יתנה שיהי' קונה אחה"פ אלא תנאי שיהי' מעכשיו של נכרי כשיקיים התנאי אחה"פ ולמה ל"מ מ"ש מכל מתנה עמ"ל, ונ"ל דרמב"ם לשיטתו דס"ל נכרי שהלוה ישראל על חמצו דמעכשיו ל"מ רק כשהגיע הזמן קה"פ כיון דבפסח עדיין מתלי תלי וקאי עובר בב"י ול"מ מה דקנוי' לו לאחה"פ למפרע, הה"נ דל"מ תנאי שמוכר או נותן לו במתנה עמ"ל כנ"ל: ועיי' מג"א סי' תמ"ח ס"ק ה' בשם רדב"ז ח"א דמתנה עמ"ל ל"מ משום דכל זמן שהתנאי תלוי' הו"ל כפקדון אע"פ כשנתקיים התנאי הו"ל למפרע שלו מ"מ קודם קיום התנאי כבר עבר ישראל ואין מועיל קיום התנאי לבטל הלאו שכבר עבר ומג"א כ' עליו דלא משמע כן במשכון סי' תמ"א: ותמה אני על המג"א דמביא הרדב"ז בשם כנה"ג שמביאו ובמח"כ לא שם עינו ולבו יפה עד"ז דכנה"ג מעמיד דבריו על הב"י דמביא לשון הרמב"ם, אבל לא יתן ולא ימכור לו על תנאי ואם עשה כן עובר בב"י על זה כ' הכנה"ג נ"ב ואע"ג דמתנה עמ"ל שמה מתנה ע"ז כ' כנה"ג ככתבו וכלשונו שמעתיקו המג"א ותמצית דבריו דלא מועיל קיום התנאי לבטל הלאו שכבר עבר ונ"ל היינו לרמב"ם לשיטתו דס"ל דגם במשכון לא מהני אם לא שהגיע זמנו קה"פ, ולשיטת רוב ראשונים וכן פסק המחבר סי' תמ"א דאפי' לא הגיע זמנו קה"פ אינו עובר בוודאי, הה"נ בשמוכר או נותן לנכרי ע"ת דע"מ דאינו עובר בב"י אלא מחומרא דחמץ החמירו בו כמ"ש הגה"מ ותה"ד, או שי"ל דמותר וכוונת הברייתא ובלבד שיתננו לו היינו שלא יערים, וכן ס"ל לרמב"ם בכוונת הברייתא ודוקא במתנה צריך שישים אל לבו וכמ"ש, ודברי המג"א נפלאו ממנו והאמת כמ"ש ופשוט : ונוראות נפלאתי על כנה"ג דמביא זה מרדב"ז וציין ח"ר סי' ק"מ וחפשתי ולא מצאתי שם שדיבר מענין זה כלום, ואמרתי סימנא לאו מלתא היא ויחופש וימצא במפתחות מסומן ענין זה סימן ר"מ ומצויין בטעות בכנה"ג, וכאשר ראיתי בסי' הנ"ל עמדתי משתומם, דשם נאמר דמתנה עמ"ל אסור מחומרא דחמץ כמ"ש בהגה"מ הלכ' שבת ומביא ג"כ התה"ד הנ"ל, ואין זכר למו לדברי הרמב"ם ומכל מ"ש הכנה"ג על שמו לא מני' ולא מקצתו, והוא פלא ולכן לבי אומר לי כי חסר תיבה אחת בכנה"ג, דהוא העמיד דבריו על דברי הרמב"ם כמו שהעתקנו ולא כ' מ"ש בשם הרדב"ז בתחלת דבריו ובסוף דבריו ציין הרדב"ז חלק ראשון סי' ק"מ ונסמן בטעות שהוא סי' ר"מ, ונ"ל דחסורי מחסרי בתרתי דחסר ממנין התשובות שהוא סי' ר"מ וחסר ג"כ תיבה א' תיבת ועיי' אין וצ"ל ועיי' הרדב"ז וכו' ועושה ציון לרדב"ז דשם כ' בשם הגה"מ ותה"ד דמדינא מהני מתנה עמ"ל וליכא רק חומרא דחמץ דלא יתן עמ"ל דלא כרמב"ם דכ' דעובר בב"י וב"י, וב"י לא מביא מי שחולק על הרמב"ם בזה ואמת נכון הדבר כי כן הוא: ונחזור ונבוא לסיומן של דברי תה"ד שכ' דאין לחלק דשאני גבי גט