כתב סופר אורח חיים קע

להשמיענו מלתא בטעמא דגם בטרפות דרבנן איכא איסור דדברי קבל' כמ"ש הו"ל להביא תרתי וכי משו"ה השמיט עיקר הדין, וע"כ דגם משום, הקריבהו לא יצא כמשמעות הקרא הקריבהו אם ירצך וכמשמעות סוגי' דר"פ לה"ג ועיי' בכ"ז היטב: ואחר הוצעת דברינו אלו נחזור לבית הספק שיצאנו משם, באין לו מצה אחרת אלא זו שמאוסה כ"כ עד שהאוכלה עובר בב"ת אם מותר וצריך לאוכלה כדי לצאת י"מ ואיסור דב"ת נדחה, או נימא דא"א לצאת במצה כזו דפסולה למצוה משום הקריבהו לפחתך, או אפשר דוקא בקרבן איכא משום הקריבהו דאפי' בדיעבד לא יצא, אבל למצוה ליכא קפידא כ"כ ועיי' ע"ז איבעי' דר"ל במשתחוה לדקל חבירו עיי"ש, לא דמי לדהכי דהתם מסופק אם מאיס הוא למצוה, אבל כאן הדבר מאוס להנות ממנו ב"א ופשוט ונראה דגם למצוה ל"י בדיעבד משום הקריבהו כמו מהב"ע למ"ד דלא יצא דיליף מקרא דוהבאתם את הגזול ואת הפסח, או מאני ה' שונא גזל בעולה וילפי' מקרבן לכל מצות דלא יצא בדיעבד ה"ה לענין הקריבהו לפחתך, ועיי' תוס' סוכה ט' דמ"ד מהב"ע ל"י מדרבנן לא יצא, והדברי' ארוכים, ועת לקצר כי היום קצר, והמלאכה מרובה, פרקא דכלה דוחק' ונדחקת מפני תשובה שלימה מאהבה: ואלו הן פירות הנושרין מדברינו, שאם נמאס הקמח ע"י הנדבק כ"כ עד שכל העולם מואסי' בו הגם שבעל הקמח או האוכל ממנו אינו ממאס אסור לו משום בל תשקצו, וה"ה כשנמאס רק לו לבדו אבל אם לדידי' אינו נמאס רק לרוב העולם מותר לאכול אכילת רשות אבל לא למצות מצה משום הקריבהו לפחתך, ואם אכל אם יצא בדיעבד או כשאין לו מצה אחרת נשאר לנו בספק עד עת הפנאי וה' יאר עינינו: נבוא לנדון שלפנינו, דנמצאי' גללי' הרבה של עכברים תוך החיטי', כמדומה לי דליכא בו משום מיאוס דשכיחי טובא ומעשים בכ"י ומבררי' קודם הטחינה ומעט שנשאר לא ימאס הקונים ולא ימאסו הבונים לצאת ידי מצוה, ועיי' זבחים ר"פ כל הזבחים דמסיק טרפה שנתערבה אסורים כולם כיון דצריך בדיקה איכא משום הקריבהו נ"ל פשוט זהו דוקא במלתא דלא שכיח ורוב' דרובא א"צ בדיקה וע"י מקרה התערובו' צריך כ"א בדיקה הימצא כשר או טרפה בזה שייך הקריבהו לפחתך דבר שיצא מן הרוב דא"צ בדיקה ובזו יש ספק וצריכה בדיקה אבל אם רוב ככל כן הוא דצריכי' בדיקה ושכיחי טובא ליכא משום הקריבהו וזה נ"ל פשוט וברור, עד שתמהתי מאז על הפלתי סי' נ"ח שהקשה לר"מ דחייש למעוטא וצריך לבדוק אחר י"ח טרפות ולדידן בדיקת הריאה איכא בכל קרבן משום הקריבהו לפחתך עיי"ש: ולפע' קושי' מעיקרא ליתא כיון דכולן צריכי' בדיקה וא"א למיכל בלא"ה ליכא משום הקריבהו והוא פשוט, ובענין שלפנינו ובכיוצא בו דשכיחי טובא וצריכי' בדיקה ע"פ הרוב דהכי איתנייהו ליכא משום הקריבהו מלבד כ"ז הרי נשתנה, והרא"מ קאי שנתערב בקמח אלא מש"ס מנחות חיטין שבגללי הבהמה למנחות מוכח גם שנשתנו ונעשו סולת איכא מיאוס, ולא מצא ש"ס שם אופן דאזיל מאיסות' אלא כשזרעם והצמיחו וי"ל התם שהיו מונחים החיטין בגללי בהמה ע' טפי, מ"מ למצות מצה בוודאי מהיות טוב, טוב אתה עושה לעשות מצוה מן המובחר שלא לאכול מן אותו קמח מאחר דלגבי דידך מאיסו קצת שלא ידעת דשכיחו טובא גללי עכברי' בחיטין, ובגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקי אבותינו, ששון ושמחה ישמיענו להעביר גלולים מן הארץ, וישלח לנו משיח צדקנו, לגאלנו, כאות נפשך ונפש אחיך אוה"נ דשו"ט כל הימים חותם בברכת התורה ואהבה. פ"ב נגהי ליום ו' ד' ניסן אדרת לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה פט שובע שמחות, ואת חג המצות יחוג בדיצות, ה"ה מע"כ תלמידי הרבני המופלג בתו"י מורג חרוץ עדני העצני כש"ת מו"ה מאיר ווייס נ"י לאי"ט בישוב גורבעט סמוך לאראניאש מעדיעש: בזו השעה קבלתי מכתבו בעת דרבו הטרדות בהקפת כל הראש א"א לשער ולהיות כי השעה דחוקה והענין נחוץ לשעה בל תעבור הבי דואר פניתי מעט רגע לעיין בשאלתו ע"ד רחת שהיתה מוכנת לאפי' מצות ורדה בה אשתו חלת לחם א' בלי ידיעתה למה היתה מוכנת, וכשנודע לה נתנה אותה לאומן וקלפה, וגם הגעילה אותה, ולא נודע למעלתו מכל זה רק אחר שאפה הוא וכל היישוב מצות ברחת זו והאפי' הית' אחר ג' ימים מעת רדיית הפת ועיניו ראו מ"ש בשערי תשובה סי' תנ"א משם שיורי כנסת הגדולה סי' הנ"ל להתיר בדיעבד באב"י ובשם מהר"מ גלאנטי כ' לאסור, ולא הכריע ונפשו בשאלתו ממנו לחוות לו דעתי בזה: הנה מהר"מ גלאנטי לא מצאתי באמתחת ספרים שלי אחר החיפוש קצת, אבל ראיתי בשיורי כנסת הגדולה בפנים במעשה שהי' לפניו שאפו מצות ברחת שאפו בה חמץ כל השנה ואסר המצות, ושוב נודע לו שהית' אב"י והתיר משום דהוי נטלפ"ג וכתב וז"ל אפי' מאן דאוסר נטלפ"ג בפסח דוקא בפסח עצמו אבל קודם פסח לכ"ע מותר, ומה שפסק המחבר דצריך לקנות חדשה אפשר דמיירי בפסח עצמו וחושש למ"ד נטלפ"ג בפסח אסור או אפי' אינו חושש למ"ד נטלפ"ג אסור מ"מ פוסק לקנות חדשה משום דנטלפ"ג גם בשארי איסורים אינו מותר רק בדיעבד, אבל לכתחלה אסור, אבל בנדון דידן שהוא בדיעבד שחשבו שהי' הרחת חדשה והוציאו בה המצות הו"ל בדיעבד ומותר אלו דבריו ז"ל ככתבו וכלשונו, והנה מ"ש תחלה דמחבר חושש למ"ד נטלפ"ג אסור בפסח אינו נכון דהרי המחבר בסי' תמ"ז פסק נטלפ"ג מותר בפסח, ולמה יחוש ברחת בתר הגעלה יותר מבכ"מ, ואפי' קודם הגעלה אין לאסור, והעיקר כמ"ש אח"כ דהוא לכתחלה דאסור בכל אסורים לבשל בכלי שאב"י וכי כן גם קודם הפסח אסור לאפות דהוא לכתחלה אבל כבר נאפה מותר קודם הפסח דנטלפ"ג קודם הפסח מותר אח"כ בפסח כמו בכל איסורים, אבל כשנאפה עליה בפסח אסור לפי דנקטי' כמאן דאוסר נטלפ"ג בפסח ויש לצדד להקל בתר הגעלה גם בפסח דהא מאן דס"ל דלא מהני הגעלה מביא המחבר בשם י"א ולא כ"ע היא ובצירוף דהוא נ"ט בנ"ט הגם דאסור' הוא כשגעלה ק"פ כבר הוקלש טעמו קה"פ יש לצדד להתיר באפשר אפי' אפו עמה בפסח וכ"ש קודם הפסח אחר הגעלה, ומהר"מ גלאנטי אינו אוסר אלא בלא הגעלה ושיורי כנסת הגדולה בעובדא דידי' לא הוגעל' הרחת מדלא הזכיר מזה כלום, ומ"מ מתיר, ובנדון שלנו שהוגעלה וגם הוקלפה יש להתיר בלי פקפוק בדיעבד אחר שכבר נאפו: ועוד אפי' לא הוגעלה ולא נקלפה הי' נ"ל להתיר, הנה טעמא של מהר"מ גלאנטי לא ידענא למה הפריז על המדה להחמיר כ"כ בנטלפ"ג קודם הפסח בדיעבד דלא חמיר קדה"פ משארי אסורים דשרי התבשיל בדיעבד, ונ"ל הנה המג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ג כ' דמשמע מרמ"א שאם בשלו אותו מתחלה לשם פסח בכלי שאב"י מותר לאכלו בפסח אע"ג דנטלפ"ג אסור לכתחלה דאפשר לאכלו ק"פ מ"מ זה מקרי בדיעבד וציין על סי' תנ"א סעיף כ"א, ושם ג"כ כ' דהיא כדיעבד קה"פ, ויותר הי' יוכל להקשות גם אם א"א לאוכלה ק"הפ הרי אפשר לאכלו אחה"פ דוודאי מותר להשהותו, ונ"ל עפמ"ש תוס' ורא"ש שלהי ע"ז דתוס' כתבו דאסרו הכלי והתירו התבשיל משום דכלי הי' עליו שם איסור משא"כ התבשיל לא הי' עליו שם איסור ורא"ש הוסיף ועוד טעם שני כיון שאסרו לבשל בו ליכא עוד חשש אב"י אטו ב"י, וכ' הג"א דאין לומר משום דבתבשיל איכא הפסד דכלי חרס למה ישבר עיי"ש, והא"ש דחמץ שנתבטל קה"פ בכלי אב"י מותר בפסח הגם דליכא פסידא דלאו משום פסידא הקילו בתבשיל, אלא או משום שלא הי' עליו שם איסור מעולם או משום דל"ש למגזר אב"י אטו ב"י וליכא חילוק בין איכ' פסידא כנ"ל פשוט ואפשר המג"א ג"כ להכי אתכוין, ואפשר מהר"מ גלאנטי ס"ל דטעמא דהתירא התבשיל משום פסידא, ויש מן הראשונים דס"ל הכי, והא דמוכח מפנכא דר"א חולין פכה"ב דכ"ח דאיכא פסידא אסור בנטלפ"ג עיי' ר"ן שם, י"ל פנכא הפסד מועט והארכתי בזה במק"א, ועיי' נב"י תנינא חיו"ד סי' נ"א וספיקתי' מסוגי' דחולין ומר"ן שם והארכתי בכ"ז ואכ"מ ועת לקצר, ועיי' מנ"י כלל פ"ה אות ס"ד בשם נחלת יעקב להתיר בכ"ח בהפ"מ, ונראה דס"ל דהתירו התבשיל משום פסידא וכ"ח כל כלי בפ"ה לא הפ"מ הוא, ובהפ"מ מותר, ועיי' פרמ"ג יו"ד סי' קכ"ג ויצא לנו חומרא לטעם זה דהיכא דליכא הפסד התבשיל כמו חמץ קה"פ דאפשר למיכל קודם פסח או אחה"פ אסור בפסח, וזה טעמא של מהר"מ גלאנטי, ולהיות כי תוס' ורא"ש והג"א לא ס"ל ה"ט וכן הרמ"א ע"כ אזיל בשיטא זו מדמתיר כשנתבשל במכוין ק"פ באב"י וכן מוכח ממרדכי ותה"ד שבמג"א סי' תנ"א ס"ק מ', בטח לבנו להלכה ולמעשה כשיורי כנה"ג ואפי' אפו בלי שום תיקון, ובנדון שלפנינו דאיכא הפסד מרובה לאפות מצות אחרות שכל בני היישוב אפו ברחת זו והטרחה מרובה וגם לא אפו בה רק פ"א לחם א', כבר יצאנו גם ידי דעת מהר"מ גלאנטי, יאכלו ענוים וישבעו, יהללו ה' דורשיו יאכלו בנחת, מצות האפויות בזו הרחת, ה' יצילנו משגיאות ומשחת, ויביאנו בקרוב לארץ מבורכת, הכ"ד בחפזון רב אוה"נ דש"ת חותם בברכה פ"ב ה' ח' ניסן תרל"א לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל תשובה צ כהן שדעתו יפה, חש לקמחי' לשמרו יפה, ה"ה מעלת תלמידי חביבי הרבני המופלג בתורה, הולך לאורה, מלא עתיק, מורג חרוץ ברק השנון, כש"ת מו"ה משה כ"ץ ראזנער נ"י : מכתבך קבלתי נגהי ליום ו' ולא ה' באפשר לשם עין עיוני עליו