כתב סופר אורח חיים קסח

מותר דאיכא פסידא, ויש להעמיס באפשר בכוונת רדב"ז דמ"ש לקחת היינו בדמים, אבל במתנה שרי, מ"מ רחוק להעמיס כ"כ בכוונתו דכ"כ האי הו"ל לפרושי וסיים ודבר ברור הוא ואין ראוי' להאריך, וקוצר במקום שראוי' להאריך טובא, ודבריו נפלאו ממני: ומ"מ ממוצא הדברים נשארה לנו חקירה זו דאפשר דאסור לקנות דבר שנתבטל בין מישראל בין מנכרי, ויש לנו סיוע לזה ממ"ש האו"ה ומביאו בד"מ סי' צ"ט וש"ך שם דלא ימכור לאחר אלא יתן במתנה ונדחק הש"ך דבמתנה לאו דוקא אלא בפחות מדמי שוי' התערובו' עם האיסור, ולמ"ש י"ל דנקיט במתנה דשרי בין לנכרי בין לישראל אבל במכירה לישראל אסור, וגם אם מוכר לישראל בפחות מדמי שוי' לפי ערך האיסור אסור לישראל לקנות הגם דהאיסור במתנה הוא לו ואיכא במניעתו פסידא דקבלת איסור במתנה, האיסור לא חשבי' לפסידא רק ההיתר אלו לא נתערב לא ה' אסור לו, ואין לנו לדין אלא אם מפסיד ההיתר שיש בו כיץ שאין לו במניעת קנין ההיתר פסידא אסור לו לקנותו ועיי' וא"ש, אלא מדכ' רמ"א דלא ימכור לישראל כיון שנהנה משמע דבלא"ה הי' מותר למכרו משמע דלולי הנאת המוכר הי' מותר למכרו לישראל, וכן נראה דעת הש"ך ופר"ח, ובנדון שלנו דאיכא תרתי נטלפ"ג וגם קרוב דיש ס' נגד קליפת הכלי יש לסמוך על שיטת תוס' פסחים למ"ד ע"א ד"ה ולשהנהו וכו' דמשהו ונטלפ"ג מותר לבטל לכתחלה ואפי' לישראל יש להתיר דליכא משום מבטל איסור כ"ש לקנות מן הנכרי אחר שכבר עשהו, נוסיף על זה תוס' מרובה כי נשפך לדפוסים ע"י עירוי מכלי ג' לדעת מהרי"ל שבט"ז סי' צ"ב ס"ק למ"ד, והט"ז חולק עליו ועיי' ש"ך ק"ז, ובנקה"כ סי' צ"ב ופרמ"ג במשבצות שם, גם יש לצרף דהוי ג' נ"ט בנ"ט הגם דנקטי' דחמץ ק"פ ל"מ נ"ט בנ"ט עיי' מג"א סי' תנ"א דבג' נ"ט מקולי': והנה פר"מ ני' הוסיף על הצדדי' שבח"ס צד א' מדעתו, בנדון שלפנינו ושפיר קמוסיף שיטת רי"ו שבב"י סי' צ"ג שהסכים עמו הב"י והת"ח כמ"ש הש"ך סי' ס"ח ס"ק ל"ג, דכלי נחושת אינו בולע ע"י עירוי, והה"נ בנדון שלנו הדפיסים של נחושת הם, אלא דהש"ך דחה שיטת רי"ו בב' ידים, ועי' מנחת יעקב כלל ג' אות ו' דיש להקל בדיעבד בלא הגעלה, ופמ"ג בסי' ס"ח במשבצות בסופו מביאו וכ' שאין לסמוך להקל בדיעבד ואפי' בהפ"מ, ובלתי ספק טעמו משום דשיטה זו כולה מוקשה ונדחה מימינו של הש"ך, ואני אומר ימינו וזרוע עוזו של הש"ך דחוי, ושמואל מקרבת בעזרת ימין ה' רוממה, הנה הש"ך הקשה על הרי"ו ממתני' דזבחים דקתני א' שעירה בו טעון מריקה ושטיפה ומתניתי' ע"כ בכ"נ דכ"ח טעון שבירה אפי' ע"י עירוי כדקתני בברייתא ומוכח דאפי' כ"נ בולע ע"י עירוי, ופלתי סי' ק"ה כ' דקושי' הש"ך קושי' ג"כ על הירושלמי דקאמר תחלה דלעולם אין עירוי מבשל וכ"ח בולע ודחי הרי תני אף בכלי נחושת כן ואין לך למימר כ"נ בולע, מה לו להביא ממרחק מברייתא ולא מביא ראי' ממתני' דמוכח דכ"נ בולע ע"י עירוי, וגם קשה למ"ד כ"ח שאני דבולע, וכ' מזה יצא לו לרמב"ם דכ"ח ל"ב שבירה רק בחטאת וי"ל מתני' בכ"ח איירי ובכל קדשים חוץ מחטאת, והוצרך להביא ראי' מבריית' דת"כ וא"ש לרמב"ם, אבל הא רמב"ם יחידאי הוא וקשה לרוב ראשונים ופוסקים קושי' הפלתי ושיטת חי"ו אינה מיושבת גם אי ס"ל כרמב"ם דהא בירושלמי עכ"פ מפורש מברייתא דת"כ דגם כ"נ בולע ע"י עירוי, ומ"ש הפלתי עוד שם הוא עד"פ רחוק במחכ"ת, ואשר אני אחזה ליישב וכבר העלתי בתשוב' יישוב לכל זה בהקדמת מילין פשוטי' דבוודאי בשטיפה בצונן דהוא משום מה שנדבק בדופני הכלי ועיי' רא"ש שלהי ע"ז דבקדשים הקפיד' התורה יותר על הנקיון שלא ישאר נדבק אפי' מעט דמעט מזעיר דאין בו קפידא בשאר איסורים בדבר זה ודאי אין לחלק בין כ"ח לכ"נ, ניהי דבטבע כ"כ שקשה לבלוע בפני' אבל נדבק בדופני כמו כ"ח ואין קשיו של נחושת מעכב הדבק ולא ס"ד לחלק בין כ"ח לכ"נ רק לענין הגעלה דכ"נ אינו בולע בקל כמו כ"ח והא ראי' דבכ"נ מהני הגעלה ובכ"ח ל"מ הגעלה דכ"ח בולע בקל יותר מכ"נ, והיינו דאמר כ"נ בולע אם לא דעירוי מבשל, והנה הך ברייתא דמביא ירושלמי והתני' אף בכ"כ כן כך היא שנוי' בת"כ בזה"ל עירה לתוכה רותח מנין ת"ל אשר תבושל בו ישבר והתני' אף בכנ"ח מניין דבעי מושיט ת"ל אשר תבושל בו ישבר וכ' הק"א מנין כ"כ דבולע עירוי תלמוד לומר אשר תבושל בו, מבו מרבי' עירוי בכ"ח וסמוך לי' ואם בכלי נחושת דקאי אתרוייהו, והוכיח הירושלמי מדכ"נ צריך הגעלה כשבלע ע"י עירוי ש"מ דמבשל, ונ"ל דהך ברייתא אתי' כמ"ד מריק' בחמין ושטיפה בצונן לכן אמר מנין שאף בכ"נ כן דבולע ע"י עירוי וטעון מריקה בחמין ודריש ממשמעות הקרא דבו דכתיב בכ"ח קאי גם לאחריו דאם בכ"נ בושלה אבל למ"ד מריקה ושטיפה בצונן ולא איירי קרא בהגעלת בליעת הכלי וסמך על הגעלת כלים דמדין פשיטא דליכא חילוק בין כ"נ לשארי כלים לענין מוש"ט בצונן וכ"ש הוא מדבעי כ"ח שבירה דבולע ע"י עירוי' כ"ש דכ"נ בעי מוש"ט בצונן ונקיון היטב כשעירה לתוכה וע"כ ברייתא זו אתי' כמ"ד מריקה בחמין והוכיח שפיר דכ"נ בולע ע"י עירוי והא"ש דממתני' ליכא הוכחה דהא סתם מתני' שלאחריה לפי הגרסא שלפנינו מריקה ושטיפה בצונן ועיי' תויו"ט, ולא מוכח ממתני' דכ"ב בולע ע"י עירוי ד"א שעירה וכו' טעון מריקה ושטיפה הכל בצונן, וקמ"ל אפי' ע"י עירוי בעי נקיון ביותר דל"ת דגזה"כ הוא דוקא ע"י בישול בעי מוש"ת או דה"א דע"י עירוי לא מדבק כ"כ כמו ע"י בישול קמ"ל ופשיטא דליכא חילוק לענין זה בין כ"ח לכ"נ, וא"ש הירושלמי דהוצרך להביא מברייתא דע"כ אזיל למ"ד מריקה בחמין דאל"ה לא הי' אומר מנין שאף בכ"נ כן כמ"ש ומיושב קושי' פלתי על הירושלמי, ומ"מ דבריו ביישוב הרמב"ם נכונים דיש לרמב"ם ראי' לשיטתו דכ"ח ל"ב שבירה רק בחטאת מדלא מייתי ירושלמי ראי' ממתני' דהא הרמב"ם פסק כמ"ד מריקה בחמין, וכ' התויו"ט דע"כ הי' לרמב"ם הגרס' במתני' מריקה בחמין, ותמה על הברטנורא דאוחז החבל בב' ראשין דגרס מריקה בצונן ונקיט להלכתא מריקה בחמין, ורמב"ם ע"כ הי' לו הגרסא מריקה בחמין ומדלא הוכיח הירושלמי ממתני' ע"כ די"ל מתני' בכ"ח איירי וא"ש ועיי': וע"פ הוצעת דברינו אלו יצא לאור צדקתו של הרי"ו בדינו, דהרי מבואר מברייתא דת"כ דיש לחלק לענין עירוי בין כ"ח דקל לבלוע מכ"כ, דהא אמר מנין שאף בכ"נ כן דבולע ע"י עירוי, כמו כ"ח ויליף לה ממשמעות' דקרא משמע דשוי' בלדבר הזה דכ"מ דכ"ח טעון שבירה טעון כ"ב מוש"ט ולמ"ד מריקה בחמין מוכח דבולע, אבל למ"ד דמריקה בצונן לא מוכח ממשמעות' דקרא דבולע דהא לא אייתר קרא להכי, אלא דדרש סמוכים שזה כזה, הדרינן לסברת חוץ דשאני כ"נ מכ"ח דכ"נ קשה לבלוע ועירוי גרוע מבישול דהא צריך אשר תבושל בו לעירוי דה"א דוקא בישל, ובכ"נ דליכא קרא דבולע מנ"ל דבולע, ולפי גרסא שלפנינו במתני' מריקה בצונן וקיי"ל כסתם מתני' ויפה פסק הרי"ו לדינא דכ"נ אינו בולע ע"י עירוי, ואדחי נמי ראי' ר"ת שבתוס' שבת דעירוי מבשל דתלי' בהנ"ל וא"ש נכון בעזה"י: והנה הגם שהרחיב ה' לנו באר"ש ברור מללנו ביישוב שיטת הרי"ו, ורשב"א בתה"א בית רביעי ש"א מביא שהיא שיטת בעה"ע, וחולק עליו ועיי' ש"ך דמביא כמה ראשונים דחולקים על שיטה זו, ולפמ"ש ע"כ הרמב"ם ג"כ דלא כוותי' דהא הרמב"ם פסק מריקה בחמין והי' לו כן הגרסא במתנית' וכיון דקיי"ל מריקה בחמין ממילא מוכח מקרא דכ"נ בולע ע"י חמין כבריית' דת"כ, וכי כן בוודאי אין להרים ראש, בקלות ראש בהוראה לסמוך על בעה"ע ורי"ו לבד ואפי' בה"מ צריך עוד תלמוד לדינא, מ"מ בנדון שלפנינו דיש בלא"ה כמה צדדי היתר, דראוי' לסמוך עליה', ובצירוף שיטות בעה"ע ורי"ו אחר שיישבנו ואוקימנו' על מכונה, בטוח לבי לא אירא להתיר לכתחילה לעשות הצוקער בלי הגעלת הדפוסים אחר הנקיון היטב אפי' כשהפאבריקאנט ישראל, הנלפע"ד כתבתי בעזרת שוכן מעונה, החונן לאדם דעת ובינה מ"מ מהיות טוב אם ליכא הפסד מרובה להניח מן הצד צוקער הראשון דיש ג"כ לתלות דיצאה כל הבלוע בבישול ראשון והשומר עמו כאישון, ישמור אותנו מטעות ומכשול, הכ"ד אוה"נ חותם בברכה מרובה. פ"ב כאור בוקר ליום א' לסדר והנה אנכי עמך תרכ"ט לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה פח את חג המצות, תחוג בדיצות, חדוה שמחה וגיל, צדיק גיל יגיל ה"ה אחי חביב נפשי הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול, ברוב תשבחות משובח ומהולל בנש"ק כש"ת מו"ה שמעון סופר נ"י אבדק"ק מט"ד יע"א: יקרתך קבלתי בעת שאני שאול ביותר לתלמידים בפרקא דכלה והטרדות בשאר ענינים מרובים ולא יכלו ולמלאות מבוקשך יצאתי בתשובה מאהבה להפיס דעתך לשלוח לך קמחא דפסחא שמורים לה': ועל פקפוקך על חיטין שמורים שהכנת לך בהכנה דרבה, לפי שנמצא בחיטין תערובות גללי הנהו עכברי רשיעי וחושש אתה לצאת בהם משום הקריבהו נא לפחתך וכו' מדבריך נראה דפשיטא לך הגם דמאיסו ויש בהם משום הקריבהו וכו' מותרים לאכול מהם ביו"ט ש"פ וכל אכילה דרשות, הטה נא אזנך אחי ושמע לקול קן קולמסי דבר בעטי בעתו ובזמנו, מה שהזמין ה' לפני בענין זה, ומגלגלים זכות ע"י זכאי כמותך יב"י שע"י מבוקשך מאתי וקצורי דבריך באתי אל העיון בענין זה, ונתגלגלו הדברים מענין לענין באותו ענין ומני ומנך תסתייע שמעתתא, בעזרת אילעי גבר מלעילא ומלתתא. הנה הטור או"ח ס' תס"ו מביא ע"ש הר"א מגרמייזא ומביאו הרא"ש פ' כ"ש שק שיש בו קמח וישבו עליו תרנגולים אינו מחמיץ מיהא ירקד הבצק הנדבק לחוץ והשאר מותר, וכ' הגה' מהרל"ח משו"ה ירקד הקמח דכשילוש במים יהי' מ"פ עם מים, וב"ח כ' דצואת תרנגולים לא מ"פ הוא אלא ענין בפ"ע והא דבעי ריקוד משום דממאס