כתב סופר אורח חיים קסו

דאתי דבעי כזית, ובפסחים יליף מקרא דבערב וכו' וקרא דמושבותיכם לכזית וכן ס"ל לרבא, וי"ל דמביא בדף כ"ח ובד' ק"ד לקרא דבערב דלולי בערב לא נדע דמושבו' למצה בזה"ז, ויש להאריך עד"פ ואכ"מ, יהי' איך שיהי' מיותר חד קרא למצה בזה"ז ומאילך נפקא דבעי כזית: אבל אי קשי' על הרא"ש הא קשי' לי מסוגי' ש"ס פסחים קט"ו דמבואר בבריית' דכתיב יאכלוהו דיוכל לאכול כ"א בפ"ע וכ' רשב"ם מדלא כתיב יאכלו אותו ונדע שעל פסח קאי ומדכתיב יאכלוהו ש"מ דקאי על כ"א בפ"ע יאכלו לפסח ויאכלו למצה ומרור, לפ"ז לא קאי יאכלוהו על פסח אלא גם על מצה ועל מרור והרי כתיב אכילה על כ"א מג' אלו פסח מצה ומרור ובעי כ"א כזית וקשה על הרא"ש דס"ל דיוצא מדאוריית' בפחות מכזית, ותיקון חכמים הוא זה דאינו יוצא בפחות מכזית וצלע"ג: ולא ידעתי פתר לקושי' זו אלא בשנאמר בוודאי מאן דס"ל דיאכלוהו קאי על כ"א מג' דברים מפורש בקרא דבעי כזית לכל א', אבל לחלל דיאכלוהו כולל ג' דברים אלו יחד ופסח לעיקר ומצה ומרור טפלים לו ונאכלים עמו ויאכלוהו קאי על פסח לחוד, ומצה בעי כזית מקרא דמושבותיכם או מקרא דבערב תאכלו מצות אבל במרור דליכא קרא אחרינא אין לנו דבעי כזית, ויש ליישב עפ"ז סוגי' דקדושין ל"ו ע"ב דמתרץ מאן דדריש מושבות במצה צריך למצה בזמן דליכא פסח ולא נפקא לן מקרא דבערב י"ל דס"ל כהלל קרא דבערב ת"מ צריך דבעי כזית ובעי קרא דמושבות למצה בזה"ז הקצרתי, היוצא לנו דדבר זה אי כזית מרור דאוריית' תלי' בפלוגתא אם צריך לאכלם ביחד או לא, ומ"מ גם הלל בוודאי הי' אוכל כזית משום הברכה ולדידי' מצות חכמים היא שחייבים בכזית כדי שיוכל לברך על מצוה זו ברכה הראוי' כנוסח כל ברכות המצות כמ"ש לעיל, וי"ל דמ"ש הרא"ש משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית דאין אכילה פחותה מכזית, כ' טעם זה דמשו"ה גם להלל צריך לאכול כזית מדרבנן מיהת וא"ש בריית' דאכלה לחצאין ובלבד שיאכל בכדאכ"פ גם להלל וכן יש להוכיח קצת מדקשה להבין מה דס"ל בריית' במרור טפי מבכל מצות שאכלה לחצאין יצא ודוקא בכדא"פ מ"ש מרור מכל אכילה של מצוה, אבל אם מרור אפילו בזמן שבהמ"ק קיים לא בעי כזית מדאוריית' דלא כתיב בי' אכילה טובא קמ"ל דמדרבנן בעי כזית וצריך לאכלו בכדא"פ כמצה ופסח ולפמ"ש דמאן דס"ל דיוכל לאכול כ"א בפ"ע מרור מדאוריית' בעי כזית עכצ"ל דבריית' זו כהלל אתי' או דקמ"ל דלכ"ע בעי כזית אפי' להלל וא"ש, ויפה כ' הרא"ש האי טעמא דבעי כזית משום דמברך עליה ואין אכילה פחות' מכזית ע"ד שבארנו כוונתו מה"ט גם להלל בעי שיאכל כזית דוקא ומדרבנן הוא שיאכל כזית וא"ש: ויש להוסיף על דברינו דיש נפקותא מדברי הרא"ש ומטעמו שנתן דבעי כזית גם להלל משום ברכה, איכא נפקותא לדידן לענין כריכה שאנו עושין זכר למקדש כהלל, דאם להלל לא צריך לאכול כזית מרור לפי שיטתו, ולא אכל רק חצי זית, א"כ אנן דעבדינן זכר כמו שהלל עשה א"א צריכים לאכול כזית לכריכה, דממ"נ יוצאי' בחצי' זית דהא להלל ליכא חיוב לאכול כזית מרור ולכן כ' הרא"ש דמשום ברכה צריך לאכול כזית וגם הלל אכל כזית, וגם אנן שחוששין לדהלל צריכים לאכול גם בכריכה כזית מרור, ונפקא לי' דגם הלל אכל כזית מדקמ"ל ברייתא במרור יותר מבכל המצות ש"מ דרצה בזה דאפי' להלל בעי למיכל כזית בכדי א"פ וכדכתיבנא כנ"ל ועיי': ומה שהקשה ש"א שם בסופו אי לא יצא בח"ש מרור בדל"ל ירקא אחרינא יאכל תחלה ח"ש ואח"כ יאכל ש"ש לפמ"ש דלהלל יוצא מדאורייתא בח"ש, הגם דעכשיו מצות מרור כולו מדרבנן מ"ע להלל לא נכון שיאכל ח"ש תחלה דיוצא בו ידי חיוב עיקר מצוה גם כשהיא מדאורייתא וכיון דאנו עושין זכר כמו שהלל עשה לא רצו בתקנה זו וא"ש ביותר לפמ"ש תוס' שם דגם לר"ל דמצ"כ וא"י בלא כוונה מ"מ אינו נכון שיאכל תחלה הגם שאינו יוצא בו, אלא שיש לומר זהו דוקא כשאוכל שיעור שלם תחלה שראוי' לצאת בו כשמכוין, אבל בח"ש דא"א לצאת בו ליכא קפידא, ומ"ש הש"א דגם בח"ש איכא מצוה קצת אין זה ברור והארכנו במק"א בזה ולפמ"ש דלהלל יוצא ידי עיקר המצוה מדאוריית' ובצירוף מ"ש תוס' מיושב קושי' ש"א והבן: וזאת תורת העולה מדברינו, היא העולה, א) להעלות על שולחן ערוך בליל פסח כזית מרור מדאורייתא בזמן דאיכא פסח ובזה"ז מדרבנן, ובח"ש א"י, ואם אכל ובירך על ח"ש, צריך לחזור ולאכול ש"ש עם ברכה דל"י כלל י"ח בח"ש, ב) מי שאין לו אלא זית א' יאכל כולו בלילה ראשונה ולא יאכל חצי' בלילה ראשונה וחצי' בליל שני, אפילו לפי דס"ל לש"א דבח"ש איכא קצת מצוה כמו דח"ש אסור באיסורים, מ"מ לא יאכל לחצאין חצי' בל"ר וחצי' בשני' דאנן בקיאי' בקד"י טוב וחיובא הוא שיעשה המצוה בזמנה בל"ר במלוא' ויאכל ש"ש מלאכול חצי' בל"ר וחצי' בל"ש ולא יצא ידי חיובו כראוי' לו בא' מב' לילות, ואפי' לא היינו בקיאי' בקד"י מסתבר שכן יעשה דעשה עכ"פ בלילה א' מצוה כתיקונה, ולילה ראשונה שפוגע בה תחלה יעשנה כראוי' לצאת י"ח לאכול שיעור שלם, ועיי' מל"מ הלכ' מגלה, ג) גם בכריכה צריך שיאכל כזית הגם דאין מברכי' עליה, ד) כשאין לו אלא ב' זיתים לב' לילות יאכל בכל לילה זית א' למצוה ולא יאכל לכריכה דאינו אלא לזכר בעלמא, ומצות מרור דלילה שני' קודמת, ועל הטוב יזכר לפני ד' שאכל מרור בלילה שני' משום מנהג אבותינו, ודחה דבר שבא רק לזכרון בעלמא כנלפע"ד ע"פ באורנו דברי הרא"ש פסחים: ואחר העיון בכ"ז ואחר כותבי כל אלה הדברים על הנייר ובדיו, עלה בזכרון טוב לפני פסקי מהרי"ו סי' רמ"ה דמביא מג"א סי' תע"ה ס"ק ג' וז"ל ואפילו אכל ברי' שלם לא מקרי ברי' לצאת בפחות' מכזית כמ"ש סי' ר"י דהא אין יוצאי' בשרשם ועיי' מחצית השקל כיון דאינו יוצא בשרשי' וחסרי' השרשי' ל"מ ברי', נראה דאל"ה יוצא הגם דאין בו כזית משום דברי' חשוב כמו דסי' ר"י דמברך על ברי' ברכה אחרונה הגם דלית בה כזית, נראה דס"ל דא"צ לאכול כזית מרור, דעיקר המצוה יוצא בפחות מכזית, דאי ס"ל דצריך כזית ככל אכילה מצוה דבעי כזית איך עלה ע"ד לומר דיוצא בברי' ולדמות מלתא מצוה דאכילת ברי' למצות מרור לברכה אחרונה דשם בחשיבות תלי' שאין מברך ברכה אחרונה אלא על שיעור שלם דחשוב, וה"ה דמברך על ברי' דחשובה אפי' פחות מכזית, אבא לצאת ידי מצוה דבעי כזית מנ"ל, מצאתי ראיתי בפרמ"ג שהניחו בצ"ע, והנה מה שכ' בפשיטות דמרור דמצוה דאוריית' בזמן בהמ"ק ואכילה בכזית, הי' נעלם ממנו לפי שעה במח"כ דרא"ש ס"ל דלא בעי כזית מרור אלא מדרבנן ומפשטות דברי הרא"ש נראה כן ואין לתפוס על תה"ד דאזיל בשיטתו, אלא הגם דבוודאי הכי ס"ל צל"ע דהא הרא"ש עצמו כ' דבעי כזית משום דמברכי' על אכילת מרור ואין אכילה פחות מכזית א"כ אין לדמות מלתא דין דמרור לברך ברכה ראשונה דמפורש יוצא מפי המברך על אכילת מרור שהוא בלשון תורה בכזית ואם אוכל ברי' פחות מכזית הגם שחשובה איך יברך על אכילה ואינו אוכל כזית משא"כ בסי' ר"י ברכה אחרונה דלא נזכר בה ברכה על אכילה בכזית, אלא דלא קבעוהו על פחות מח"ש משו' דלא חשיב לברך עליו אבל ברי' שהיא חשובה תקנו לברך אחריה ואין דמיונו של מהרי"ו עולה יפה והוא פלא: ולא מצאתי פתר למו אלא ע"פ שיטת מהר"ם שבמל"מ הלכ' חמץ והלכ' שבועות דכל לשון אכילה שבתורה במשהו כלשון ב"א כמ"ש המל"מ הלכ' שבועות דלשון ב"א אכילה בוודאי בכ"ש, ולהרא"מ גם לשון אכילה שבתורה, ובא הלמ"מ דא"י ידי מצוה אלא בשאכל כזית, וי"ל דתה"ד ס"ל במקצתו כהרא"ש במרור דלא כתיב אכילה וליכא הלמ"מ רק היכא דכתיב אכילה דבעי כזית דוקא, ובמרור דלא כתיב אכילה יצא בח"ש ג"כ, ופליג עליו בחדא בס"ל דגם משום ברכה א"צ לאכול כזית דלשון אכילה שבתורה גם ח"ש בכלל ואין בזה משום דובר שקרים, הגם דמוכח מברייתא דאכלה לחצאין דבעי כזית זהו הוא מדרבנן מפני דפחות מכזית לא חשוב ואין ראוי' לצאת בה ידי מצוה כמו ח"ש אינו חשוב לברך על אכילתו ב"א, הה"נ אמרו מה"ט דבעי למיכל למצות מרור כזית, ודן מינה כשאוכל ברי' דחשובה לב"א ה"ה דיוצא ידי חובת מרור, לולי דשרשים אין מצטרפין, ורא"ש דכ' דצריך כזית משום ברכה ס"ל דאכילה שבתורה בכזית דלא כרא"מ כן עלה במחשבה לפני ליישב פסקו מהרי"ו להפיק צערי והית' לי רווחה קצת: אבל לא נתיישבה דעתי במ"ש עד שקיימתי בעצמי אותיות מחכימות אייתו ספר ונחזה, ושמתי עיני בפסקי מהרי"ו, ולהיות כל דברי התשובה שייכי' ונלמדי' מהדדי אעתיקה כולו ככתבו וכלשונו: וז"ל על שאלת השואל אם יוכל לצאת בקלח א' עם העלים שלה כמות שהיא אע"פ שאין בו כזית מטעם דברי' חשיבא כההיא דירושלמי שברא"ש פ' כיצד מברכין אפי' לא אכל אלא פרידא א' צריך לברך אחריו, וע"ז כ' הרי"ו לע"ד הרי דברים קו"ח דאפי' ברכה דכתיב בי' אכילה בהדי' באוריית' אפ"ה חשיבא ברי' פחות מכזית כ"ש מרור דלא כתיב בי' אכילה כלל דיאכלוהו אפסח קאי וכ"כ הרא"ש בע"פ בהדי' טעמא דבעינן כזית במרור משום דמברכי' על אכילת מרור ואין אכילה פחות' מכזית ולא יהי' לשון ברכה כמה דכתיבה באורייתא עכ"ל, ושוב כ' די"ל דא"י משום דא"י בשרשים, והנה כל עין רואה יראה כי הולך הוא ודבריו בנוים על דברי הרא"ש, ומסביר דברי הרא"ש משום דיאכלוהו קאי על פסח והרי ס"ל בכוונת הרא"ש כפשוטו דאין מצוה לאכול דוקא כזית מרור לצאת י"ח ואפי' מדרבנן, אלא משום דמברך על אכילתו דלא כמ"ש אני בעני בכוונתו, ודלא כמ"ש בח"ס סי' ק"מ דהא ס"ל דיוצא בברי' ואפילו מדרבנן: והנה מה שלמד הרי"ו מברכה אחרונה מקו"ח מה ברכה דכתיב' אכילה בהדי' באורייתא אפ"ה חשבינן ברי' פחות מכזית כ"ש מרור דלא כתיבה בי' אכילה אלא רבנן תקנו שיברך על אכילה משו"ה בעי כזית וברי' בכלל, הנה מ"ש דבאוריית' כתיבה בהדי' אכילה כוונתו דילפי' ברכה מקרא דואכלת ושבעת ותקנו רבנן ברכה אחרונה מאיזהו מין שאוכל בעין דאוריית' דכתיב ואכלת שהוא בכזית ומ"מ ברי' חשובה ומברכי' עליה, כ"ש מרור דלא כתיב אכילה וברכה שלפניה אין לה סמך מדאורייתא, ומשום נוסח ברכה דתקנו על אכילה, צריך כזית, כ"ש כשאוכל ברי' דחשובה דמברך על אכילת מרור כן נ"ל כוונתו רצוי'