כתב סופר אורח חיים קסה

די"ל דגם בנוקשה קאי בפסח, מ"מ שפיר אמר בפשיטות אח"ז במינו אסור היינו אותו חמץ שאסור דנוקשה מותר בעין אחה"פ כן י"ל לכאור' אלא הא תינח אי הי' אמר אח"ז אסור במינו יש לדחות כן, אבל הא אמר שלא בזמנו דכולל לפני ולאח"ז ובלפני זמנו נוקשה אסור מדרבנן מיהת כדס"ל לתוס' דהמקדש משש שעות ואפי' בח"ק היינו נוקשה דרבנן, מוכח דלפני זמנו נוקשה מדרבנן אסור ואיך אמר רב שלא בזמנו במינו אסור הא נוקשה לפני זמנו אסור מדרבנן ובטל וע"כ דרב כולי מלתא דבזמנו ושלא בזמנו לא איירי מנוקשה דאפי' בזמנו בטל, אי נוקשה דאורייתא בא"מ בטל, ואי דרבנן אפי' במינו בטל דל"ג נוקשה אטו חמץ שיש בו כרת ועיין היטב: ומאחר שהוכחנו דרב ל"ג א"מ אטו מינו רק בחמץ שיש בו כרת, כ"ש לרבא דמעיקר הדין בטל כל חמץ אפי' במינו וחומרא מחודש' החמירו בחמץ, דוודאי לא ס"ל להחמיר יותר מרב לפי שיטתו דוקא בחמץ שיש בו כרת ולא יותר, וי"ל משו"ה אמר רבא במשהו כרב וכו' ראשונים כרב ולא מטעמי' וצ"ל למה אמר כרב כיון דלא מטעמי' הוא, ולמ"ש א"ש דאמר במשהו כרב דלא וטעה דס"ל כל חמץ אפי' שאינו בכרת במשהו קמ"ל במשהו כרב ולרב מוכח דוקא בחמץ שיש בו כרת כן ס"ל לדידי' דחמץ במשהו דוקא בחמץ שיש בו כרת וא"ש: ויש לקיים שיטת התה"ד וי"ל מרב אין ראי' הגם דרב ס"ל בנוקשה לא החמירו בזמנו י"ל דרב ס"ל כמ"ד דנוקשה דרבנן, אבל לשיטת הפוסקים דס"ל נוקשה דאורייתא י"ל להלכת' גם בנוקשה החמירו כיון שהוא דאורייתא ואין לעשות קו"ח לדידן מדס"ל לרב בנוקשה לא, חוץ מדיוק מדאמר רבא במשהו כרב כמ"ש: ואחר העיון נ"ל להוכיח דרב ס"ל נוקשה דאורייתא לפי שהעלה בנוב"י קמא סי' כ"ב דלמ"ד נוקשה דרבנן בפסח לפני זמנו אין בו אפי' איסור דרבנן, ועשיתי סמוכים לדבריו מרמב"ם דנתקשה בו הה"מ לטעמו דחמץ משום דשיל"מ לא בטל בע"פ למה בטל וכ"מ נדחק, ולפמ"ש לעיל ביישוב הרמב"ם להצילו מקשי' הר"ן דבחמץ דרבנן הוי דשיל"מ ושוב אמרו דגם דאורייתא לא בטל דלא יהי' כחוכא, לפ"ז בע"כ דליכא חמץ נוקשה דרבנן כמ"ש הנב"י, וחמץ דאורייתא לאו דשיל"מ הוא ולכן כל חמץ בטל ושם בארה, ולפ"ז מוכח דרב ע"כ ס"ל דנוקשה דאורייתא דאי דרבנן הא לפני זמנו מותר, ואיך אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה אפי' בחיטי קרדנייתא והיינו חמץ נוקשה אינה מקודשת הא לפני זמנו נוקשה מותר ולמה אינה מקודשת ועכצ"ל דס"ל נוקשה דאורייתא ולפני זמנו מדרבנן אסור, וממילא מוכח דאפי' בנוקשה דאורייתא ס"ל דלא אסרו בזמנו ועיי' היטב: תבנא לדינא להפוסקים דנוקשה דאורייתא אין לנו ראי' כ"כ להתיר דאפשר דרב ס"ל דנוקשה דרבנן, ודברי נוב"י הנ"ל אינם מוכרחים כ"כ ומסברא דנפשי' אמר כן הגם שעשיתי לו סמוכים מרמב"ם דמוכח מרבא דשלא בזמנו אפי' לפני זמנו בטל כ"ז לשיטת הרמב"ם בטעמא דרבא, והא לא קיי"ל כרמב"ם ממילא ליכא ראי' דנוקשה למ"ד דרבנן דמותר לפני זמנו וכן משמע מסתימת המחבר ופוסקים דלפני זמנו ג"כ אסור מדרבנן, ולפ"ז י"ל דרב ס"ל נוקשה מדרבנן, אבל איכא ראי' מוכרחת אם נוקשה דרבנן דבטל בפסח לרב, וכ"ש לרבא דקיי"ל כוותי' וכיון דקיי"ל נוקשה דרבנן ממילא נקטי' להלכה דנוקשה בטל בס' בפסח ויצא כנוגה הוראתו של המג"א מכח ראי' מהימנא כראי' מוצקת שהבאנו לכן ונלפע"ד המורה כמג"א לא הפסיד כ"ש שאין להרעיש עליו, והעושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום בין ת"ח ועל כל ישראל, ונזכה בקרוב לביאת הגואל, הכ"ד חותם באהבה רבה ובברכ' שמחת חג המצות, ואלקי אברהם בעזרך, דודך רבך אוה"נ דש"ת. פ"ב ב' יו"ד ניסן תרכ"ט לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס צ"ל: תשובה פו ואהרן מה הוא, חמדת לבבי, איש בריתי, ה"ה הרב המאוה"ג חריף עצום ובקי משדד עמקים, דולה מים מבורות עמוקים, מלא וגדוש מורה כהלכה צדיק ונשגב שמו כש"ת מו"ה אהרן זינגער נ"י ראש ב"ד בק"ק מט"ד יע"א: ניה"ט קבלתי והודיעני כי נכנס לבית הספק והוא לפי דס"ל לרא"ש בע"פ דלכן במרור בעי לאכול כזית משום דמברך על אכילת מרור ואין אכילה פחות' מכזית, ולולי הברכה יוצא בפחות מכזית ופשיטא דכריכה שאין מברכין סגי בפחות מכזית, וכ"כ בש"א סי' ק' לפי שיטת הרא"ש, ומסתפקא לי' לפר"מ ני' מי שאין לו מרור רק שיעור מצומצם כזית אם יאכל למצוה ח"ז ויאכל בלא ברכה וח"ז יקח לכריכה או טוב שיאכל כולו למצוה ויברך עליו ולא יעשה הכריכה כלל, ונ"ל פשוט דאם יוכל לאכול של מצוה ושל כריכה בתוך כדא"פ שיאכל תחלה ח"ש למצוה ויברך על אכילת מרור ובתוך כדא"פ יאכל שנית מרור ח"ש עם המצה בכריכה דשנ' רשות שכבר יצא בח"ש הראשון ואין מבטלת זה את זה וברך שפיר על אכילת כזית מרור דהא אוכל בכדא"פ שיעור אכילה שהוא בכזית, ואם א"א לו לאכול הכריכה תוך כדי א"כ נ"ל דעדיף שיאכל למצוה שיעור שלם בברכה ולעשות המצוה כראוי' וכתקון חז"ל, לברך ולא יעשה הכריכה כלל דאינה רק זכר להלל ועי' תוס' פסחי' קט"ו ד"ה אלא דקיי"ל כרבנן ועושי' זכר בעלמא כנלפע"ד ברור: אבל יש לי מקום ספק בשאין לו רק כזית מרור אם יאכל בליל ראשון ח"ש בלא ברכה ובליל שני ג"כ ח"ש, או יאכל בליל ראשון שיעור שלם ויברך ויקיים המצוה כתקונה בברכה ויעיי' מג"א סי' תע"ג ס"ק י"ד כשאין לו רק ד' כוסות שלא ישתה ב' בלילה ראשונה וב' בשני' כיון דבקיאי' בקביע דירחא ויומא קמא עיקר, ויש לחלק דאם יקח רק ב' לילה ראשונה לא קיים מצות חכמים של ד' כוסות כלל, משא"כ בנדון שלנו הרי קיים מצות מרור רק שלא יוכל לברך, וברכות אינן מעכבות המצוה אפשר דעדיף שלא יברך ויאכל ח"ש בלילה ראשונה וח"ש בשני' ויעיי' מג"א סי' תרע"א וצל"ע לדינא: עד כה דברינו לפי דעת הש"א בכוונת ושיטת הרא"ש דלולי הברכה יוצא ידי מצות מרור בפחות מכזית, ואפי' מדרבנן א"צ לאכול יותר לולי הברכה, אבל לפע"ד לא ירד הש"א במחכ"ת לסוף דעתו של הרא"ש, והקשה עליו קושיות הרבה, ונבוא אל המאוחר תחלה מה שהקשה לבסוף מברייתא קט"ו ע"ב אכלן בכדא"פ יצא משמע הא ביותר מכדא"פ לא יצא מדרבנן לכהפ"ח וכן מבריית' ופירש"י ל"ט ומצטרפי' מוכח דבלא צירוף לא יצא, וכ' דמזה אין מוכח רק דמדרבנן צריך כזית כמו מצה, עוד הקשה הש"א הו"ל לתקן ברכה בנוסחא אחרת שלא יזכיר בה לשון אכילה שהוא בכזית ואם משום דלא רצו לשנות נוסח ברכת מצוה זו משארי ברכות על המצות סוף כל סוף קשה הא דובר שקרים נגד ה' שצונו לאכול כזית ואינו מחוייב רק בח"ש, ונ"ל דקושיות אלו מתורצות בירך חבירתה ונעמוד עי"ז על תוכן כוונת הרא"ש דהכי קאמר הא ודאי פשיטא דחיוב לאכול כזית כדמוכח מהנהו ברייתות דמביא הש"א, וגם אכילה ראשונה י"ל דבעי כזית, ועל זה כ' הרא"ש דיש לחלק הא דגזרו אומר דבעי למיכל כזית מרור דוקא ולא יצא בלא"ה, הוא משום הברכה שלא רצו לשנות נוסח הברכה כבכל מצות שמברך על אכילה שהיא בכזית ושלא יהי' כדובר שקרים הם אמרו דלא יצא י"ח רק בכזית וכיון דמצווה ועומד מדבריהם לאכול כזית דוקא יוכל לברך וצונו בין בזמן שהוא דאוריית' או בזה"ז שכולו מדרבנן וצונו על אכילת מרור שא"י מדבריהם אלא בכזית דוקא ואין למדין ממרור לאכילה ראשונה שאינו מברך אלא ב"פ האדמה בעלמא מנ"ל שתקנו שצריך כזית דוקא וכן לא נמצא דבעי כזית כנ"ל בכוונת הרא"ש וסרו קושיות האחרונים של הש"א דבעי להוכיח דמדרבנן מיהא בעי כזית ולמ"ש גם הרא"ש התכוין לזה כנ"ל: ממילא נשמע דכריכה הגם שא"א מברכי' עליה מפני שכבר יצאנו ידי מרור, מ"מ צריך למיכל כזית מרור דהא הלל שהי' כורכם יחד ובירך על כ"א הוצרך לאכול כזית דהא כך תקנו דלא יצא בפחות מכזית כדי שיוכל לברך על אכילת מרור, וכיון שהלל אכל כזית איך נאכל פחות מכזית ונאמר כן עשה הלל והוא לא כן עשה ודקדק עד כזית לכן בוודאי צריכי' לאכול גם בכריכה כזית הגם שאין מברכי', וכן נראה ומוכח מדלא כ' הרא"ש דא"צ כזית בכריכה ש"מ דלכל אכילה בעי כזית חוץ מאכילה ראשונה כנ"ל ועיי': ונבוא מן המאוחר אל המוקדם מה שהקשה הש"א על הרא"ש דס"ל ע"כ דאכילה דכתיבה בפסח מצה ומרור צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו קאי על פסח ולא על מרור, וצ"ל הא דבעי למיכל מדאורייתא כזית מצה משום דכתיב קרא אחרינא בערב תאכלו מצות שיעור אכילה דוקא, א"כ מנ"ל לרבא פסחי' ק"כ ע"א מהך קרא מצה בזה"ז דאוריית' וראב"י לטמא ושהי' בד"ר דלמא בעי קרא דצריך שיאכל מצה בזמן דאיכא מצה דוקא כזית דלא נשמע מקרא דעל מרורים יאכלוהו, ועיי' ח"ס חאו"ח סי' ק"מ יישוב נכון על זה, ומאז תמהתי בגליון ש"א שלי על הש"א וקדושת אבא מאוה"ג זצ"ל הלא מפורש יוצא מקרא בכל מושבותיכם תאכלו מצות דמצות אכילת מצה בכזית עיי' פסחים ל"ז ע"ב דקאי על מצות מצה, ועיי' קדושין ל"ו ע"ב דדרשוהו על מצה בזה"ז והיא תמוה' קיימת ופליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה איך הי' נעלם מהם לשעה סוגיות אלו, ועיי' תוס' פסחים כ"ח ע"ב שהקשה דשם יליף מבערב ת"מ ובד' ק"כ למצה בזה"ז ובקדושין יליף כן מבכל מושבותיכם ועיי' תוס' קדושין מה שתי', ולפי שיטת הרא"ש דמקרא דעל מרורים יאכלוהו אנחנו לא נדע דבעי כזית מצה ומרור לולי דאיכא קרא אחרינא במצה דכתיב אכילה, י"ל דתרתי קראי בעי למצה בזה"ז או מקרא דבכל מושבותיכם או מבערב תאכלו, דמחד קרא לא ילפי' למצה בזה"ז דה"א דאתי' דמצות אכילת מצה בזמן שנהוגה בכזית כקושי' ש"א לכן צריך עוד קרא למצה בזה"ז ובסוגי' דקדושין מתרץ קרא דמושבותיכם לענין מצה בזה"ז, ומקרא דבערב תאכלו י"כ