כתב סופר אורח חיים קנט

לכתחילה, ואמר בפשיטות ה"נ לכתחילה וכו' נראה כדברינו דתחילה דחה דלמא ולא נפשטא דאפשר דמותר ואפי' לכתחילה, אבל כדדחי שנית ממכרן וקדש ומחלק די"ל ח"ח מותרי' נפשט' להחמיר בכל אה"כ ולכן לא אמר בלשון דלמא אלא בלשון ודאי ה"נ לכתחילה לא וכו' כנ"ל ועיי': אלא בפסקי הרא"ש בנדרים כ' דאיבעי' לא אפשטא, נראה דס"ל דלא אפשטא דלא כמ"ש בכוונתו בקידושין ואחר התבוננות ראיתי דמזה עצמו ראיה לדברינו, כד נדייק היטב ברא"ש נדרים מביא רק מה דרצה ש"ס למפשט ספיקת רמב"ח בקונמות לענין חלופי' וגדולי' מהאומר לאשתו ומה דדחה, וכ' ואיבעי' לא אפשט', ולא העתיק כל הסוגי' מה דרצה למפשט ממתני' דמכרן וקדשן ומה דדחה, ובתר הכי הי' לי' לרא"ש לאסוקי דלא אפשט, וזהו מילתא דבעי יישוב, והלא דבר הוא, ונ"ל דס"ל לרא"ש הגם דנפשט' איסור חליפי אה"נ ממתני' דקידושין להחמיר כמ"ש, מ"מ איבעי' דרמב"ח לא אפשטא, די"ל דוקא אה"נ של תורה שאסורים לכ"ע החמירו חכמים לאסור חליפי' והטילו איסור עליהם אבל קונמות דהוא איסור שבדה מלבו קיל דינ"מ ואינו אסור לכ"ע לא החמירו בו לאסור חליפי' ועיי' בשבועות פ' ש"ש בסוגי' דח"ש דמחלק לר"ש בין איסור הבא מאליו ובתוס' שם ובתוס' תמורה בסוגי' כ"מ דא"ר ל"ת דבאיסור הבדה מלבו לכ"ע א"ע מהני ועיי' באבני מלואים בתשובה שבסוף ספרו וא"ש ביותר לפמ"ש רשב"א נדרי' דאסרו חליפי' דומי' דע"ז ושביעית י"ל דוקא באיסורים הבאים מאליהם דדומין לאיסור דע"ז ושביעית, ולכן ס"ל לרא"ש הגם דחליפי' אה"נ נפשט ממתני' דקידושין דאסורי' מ"מ בעי דרמב"ח בקונמות לא נפשט', והא"ש בנדרים כ' להלכתא מה דשייך שם, ושם מקומות לענין קונמות מביא שקלא וטרי' דרצה למפשט מקונמת ודחהו וכ' דאיבעי' לא אפשט' והניח בספק, ולכן לא מעתיק מה דרצה לפשוט ממכרן וקדש דלענין חליפי אה"נ אפשט ממתני' כמ"ש וסמך עצמו בדין חליפי אה"נ על מ"ש בקידושין במקומו דכ' שם במוחלט דחליפי אה"נ אסורי' ומ"ש בנדרי' עם מ"ש בקידושין כ"א במקומו הראוי' יבא בשלום, ונסתלקה ג"כ קושי' הק"נ על ב"י ביו"ד סי' רי"ו שכ' דברא"ש לא אתברר מה דס"ל באיבעי' זו דכ' דלא אפשט' ולא גילה דעתו להחמיר או להקל והקשה הק"נ הא מפורש כ' בקידושין דחילופי' אסורין, ולמ"ש לק"מ כמובן, והדברים נכונים וישרים למוצאי דעת, בעזרת החונן דעת: והנה שערי הוראה בדין חליפי', לא נראי' לנו מבוארי' יפה בטוש"ע אם כדעת האוסרים או מתירים, והנה הטור או"ח סי' תמ"ג מביא מעשה דר"ת שמכרה שפחה אחר ו' שעות וקנתה בו ירקו' והתירן ר"ת דאין תופס דמיו, וראי' מחולין חמצן של ע"ע מותר מיד מפני שהן מחליפין, ולפי הפשוט התיר ר"ת משום דס"ל כשיטות הסוברי' חליפי אה"נ מותרים, ומביא ראיה מחמץ של ע"ע דחליפי אה"נ מותרי' דאל"ה מה מרויחי' בהחלפה זו, וטור דמייתי להאי מעשה נראה דהכי ס"ל אלא דקשה למה שביק שיטת אביו הרא"ש ז"ל ועכ"פ היה לו להביאו, והנה הב"ח הקשה על ראי' ר"ת הא מחולין ל"מ רק באה"נ דרבנן דחמץ אחה"פ לר"ש אסור מדרבנן, ומנ"ל בחמץ אחר שש דאסור מדאוריי', ופר"ח כ' דראי' ר"ת מדס"ד בריית' ר"י ולר"י אסור מדאוריי' אחה"פ, ונ"ל דלא נעלם הסוגי' במקומו מהב"ח, אלא דפשיטא ליה דמס"ד כר"י ליכא ראי' כלל דמותר לדידי' דהרויחו טובא מה שבין איסור דאורייתא לדרבנן כמ"ש תוס' שם, וכ"כ רא"ש בקידושין וריטב"א חולין, אלא מ"ש רש"י ותוס' ורשב"א וריטב"א דגם לר"ש הרויחו דלאחרי' שרי או דקיל להו אה"נ מאיסורי אכילה זה לא נראה לר"ת וראיתו ממסקנא דבריית' כר"ש וע"ז שפיר הקשה הב"ח דלמא דוקא חמץ לאח"ז לר"ש דרבנן חליפי' מותרי' ובדאוריית' מנ"ל, ועוד אי ראית ר"ת מדס"ד לאוקמי כר"י י"ל דס"ד צ"ל באמת דחליפי אה"נ מותרי' והא איבעי' הוא בש"ס נדרים ולא אפשטא ולסברוהו ה"מ ר"י באמת צ"ל דחליפי' מותרי' ובנדרים איבעי' ליה ולא אפשטא מבריית' דמחליפין די"ל בריית' כר"ש ודוקא דאה"נ דרבנן מותרי' אבל מדאורייתא אסורי', וקושי' הב"ח עצומה: והעלה הב"ח מכח זה דמעשה שהיה כך היה שהחליפה השפחה שלא בידיעתו דהוי כלאחרים דשרי, ולזה א"ש טפי ראי' ר"ת, והפר"ח כ' לפמ"ש רש"י בחולין דמה"ט חליפין אסורי' משום שנהנה מאה"נ דע"י אה"נ בא לו א"כ מ"ש הוא או אחר שהחליף עבורו בלי ידיעתו, הנה כיוון יפה לפי' רש"י כן הוא, אבל הרא"ש בקדושין כ' דלאו משום דחשבו זה הנאה אסרו מדרבנן, אלא שעשו הרחקה שלא יבוא ליהנות מאיסור עצמו לטעם זה שפיר יש לחלק בין מחליף עצמו לאחרים שהחליפו עבורו דליכא למיחש שמא יהנה מאיסור עצמו דהא הוא לא החליפו והמחליף אינו נהנה, ועיי' יו"ד סי' צ"ט במחבר ססעי' ה' ובט"ז ס"ק יו"ד בשם מהרש"ל דוקא כשנתבטל בידיעתו וניחא ליה עיי"ש: לפ"ז דמעשה דר"ש היה שמכרה בלי ידיעתו ומוכרח כן מכח קושי' ב"ח והטור מביא מעשה זה ש"מ דס"ל דחליפי אה"נ אסורים כשיטת אביו הרא"ש ז"ל ודוקא בלי ידיעתו מותר, והא דמביא האי מעשה הא לאחרים כ"ע ס"ל דמותר וכן כ' הרא"ש קמ"ל רבותא דמעשה דר"ת דבלא ידיעתו הוא כלאחרים לאפוקי משיטת רש"י דהוא משום שנהנה ואפי' החליפו אחרים בעבורו אסור כמ"ש הפר"ח ע"פ שיטת רש"י: אלא בסי' ת"ן מביא הטור משם רשב"א דהתיר הדמים אחר הפסח, מזה נראה תהפוכות למו דס"ל דחליפי אה"נ מותרים, והב"ח בסי' ת"ן הרגיש בזה ונדחק מאוד וכמעט אין מובן לדבריו עיין בו ותמוה בעיני מה ראה על ככה לכנוס בפרצה דחוקה, הרי כבר עלה במחשבה לפניו לחלק בין איסור דאוריית' לדרבנן, ומכח זה הקשה על ר"ת ומפרשו באופן דס"ל דחליפי אה"נ אסורים, ואם אפשר ר"ת גם באה"נ דרבנן ס"ל דחליפין אסורי', אבל הטור י"ל לחלק יצא בין איסורי דאורייתא לדרבנן, וא"ש הא דסי' רמ"ג והא דסי' ת"ן הגם דמלשון רשב"א ומראי' דילי' נראה דס"ל דכל חליפי' אה"נ אפי' דאורייתא מותרי' מ"מ הטור ס"ל במקצתו במה דאיירי חמץ אחה"פ כוותי' ופשוט: והנה הך מלתא מאן דס"ל דחליפי אה"נ אסורים אם ס"ל גם באה"נ דרבנן נסתפק בו במל"מ פ"ה מהלכ' אישות, ולא מצא מראה מקום בש"ס, וראשונים מזה, ונשאר לו בספק, ולכאורה נראה דס"ל לרש"י גם באהנ"ד דאסיר, מדנדחק דמרויחים פורתא, וכ' תוס' דאי ברייתא כר"י מרויחי' גם לדדהו טובא החילוק שבין דאורייתא לדרבנן, ורש"י דכ' דמרויחים פורתא עכצ"ל דרצה ליישב גם אי ברייתא כר"ש וע"כ דס"ל גם לר"ש חליפי חמץ אסור הגם שהוא דרבנן: ונ"ל דרש"י לטעמי' דס"ל דחליפי אה"נ אסורים משום שכן נהנה, וס"ל ג"כ מה"ט ח"ח אסור' וי"ל דוודאי הנאה רחוקי' הם מן האיסור דאוריית' עצמו שהחליף, אם לא דגם חליפי אה"נ דרבנן אסורים וכיון שאסרו החליפי' מאה"נ דאוריי' אם מחליף החליפין הוא כנהנה מחליפי אה"נ דרבנן דהא החליפי' אסורי הנאה דרבנן הם וכן חליפי ח"ח עד לעולם, והנה מזה הוכיח רש"י דחליפי אה"נ דרבנן ג"כ אסורים כנ"ל: אמנם כן לדסוברים דח"ח מותרי' וכ' הרא"ש דלא אסרו חליפין משום שנהנה אלא דעשו הרחקה שלא יבא ליהנות מאיסור עצמו ובח"ח לא שייך הרחקה זו, לפי"ז י"ל באה"נ דרבנן גם חליפי' מותרים דלא עשו הרחקה כ"כ לאיסור דרבנן שמא יבוא ליהנות מאיסור עצמו, זקצת מוכרח הוא, דאי גם באה"נ דרבנן אסרו למה יהיו ח"ח מותרים הא נהנה מחליפי אה"נ דרבנן ש"מ דחליפי אה"נ לא אמרו ועיי': ובמ"ש א"ש מ"ש הרא"ש בקידושין דמוכח מחולין ד' דחליפין אינם אסורים רק מדרבנן דאל"ה מה מרויחין בחילוף זה, הרי לא ניחא לרא"ש לומר דמרויחי' או משום דמותר לאחרים כמ"ש תוס' או משום דקיל להו איסור אכילה כמ"ש רשב"א, א"כ איך ניחא ליה אי ברייתא כר"ש מה מרויחי' ולפמ"ש א"ש דרא"ש לטעמי' דחליפי אה"נ דרבנן מותרים, ומשו"ה נמי ח"ח מותרים ואי ברייתא כר"ש בלא"ה א"ש: אלא דרא"ש מביא לו עזר ממ"ש רש"י בחולין הגם שאסור לדידהו מ"מ מרויחי', ואי ס"ל בכוונת רש"י כפשיטא דמרויחים פורתא כמ"ש תוס' ורשב"א מביא מרש"י לסתור ראי' דיל' דמותרים מדאוריי', וע"כ דס"ל בכוונת רש"י דמרויחין החילוק שבין דאורייתא לדרבנן, והרא"ש כד מייתי לדברי רש"י לא כ' דמרויחין פורתא כמו שכתובה לפנינו וס"ל בכוונת רש"י דמרויחין טובא בין דאוריית' לדרבנן לפ"ז לפי דס"ל לרא"ש בכוונת רש"י גם רש"י ס"ל ע"כ דחליפי אה"נ דרבנן מותרי', וצ"ל הגם דרש"י ס"ל ח"ח אסורי' דוקא אם תחילת האיסור הי' דאוריי' אסרו גם ח"ח הבאים מאיסור דאורייתא משא"כ חליפי' שהי' תחילתו דרבנן כצ"ל ועיי': כ"ז לפי גרס' הרא"ש ברש"י, אבל לפי הגרסא שלפנינו דכ' פורתא ע"כ דכוונתו למסקנא דבריית' כר"ש דחילוק שבין דאוריית' לדרבנן לאו פורתא הוא, ומוכח דס"ל דחליפי אה"נ דרבנן ג"כ אסורים, שבתי וראיתי די"ל גם לגרסא שלפנינו דס"ל דחליפי אסורי דרבנן מותרים והא דכ' דמ"מ מרויחי' פורתא קאי אי ברייתא כר"י, בהקדם ראי' אחת שהבאתי זה זמנים ושנים טובא מסוגי' דחולין דחמץ שביטל ולא ביער דאסור לר"ש אחה"פ כר"י דירושלמי דמביא הרא"ש פכ"ש וטור וב"י סי' תמ"ח, דהא אלו ע"ע משום פסידא אין מבערין החמץ כמ"ש רש"י ובוודאי מבטלי' דליכא פסידא בזה ולא שבקו התירא וכו' ואי בריית' כר"ש לא צ"ל מפני שמחליפין דגם בלא חילוף מותר אחה"פ ש"מ דגם כה"ג אסור אחה"פ, שוב מצאתי ראי' זו בתשובה פ"י ח"ר סי' ד', ואני בארתי' בתוספ' מרובה, דלכאורה קשה על ר"ל דירושלמי מהאי בריית' וצ"ל דר"ל מוקי לברייתא כר"י, אלא דקשה לפמ"ש רשב"א וריטב"א ותוס' פסחים כ"ח בס"ד דבריית' כר"י היינו ע"כ כדס"ל לראב"י מתחילה דיליף ר"י שאור דאכילה מדראי', וצ"ל ר"ל דמוקי ע"כ ברייתא כר"י הכי ס"ל, וקשה הא לראב"י דשל נכרי מותר לר"י ה"ה חמץ של הפקר וכיון דע"ע מבטלין החמץ הו"ל הפקר ולא עברו רק על תק"ח שלא ביערו, ומוכח דחמץ שביטל ולא ביער אסור אחה"פ דלא כר"ל בירושלמי והא ל"ק איך קאמר סברוהו ה"מ ר"י דחמץ אחה"פ אסור מדאורייתא