כתב סופר אורח חיים קמד

הרי איכא גם שאינו מלאכת או"נ דמותר ביו"ט ובשבת אסור, ולרבה לרפרם ע"כ מתני' כב"ש כבש"ס ביצה ל"ז ע"א ועיי' בתוס' שם, אבל אם אין איסור ד"א ביו"ט קושי' מתני' לכ"ע, ולשיטת רש"י דמלאכת או"נ מותר מה"ת בלא צ"ק, ליכא חילוק אם ד"א מותר ביו"ט משום דלא ילפי' ד"א דיו"ט משבת או אסור ומותר שלא לצורך משום מתוך דמלאכת או"נ הוא כמו דמוציאי' מרשה"י לרה"ר ושפיר קתני אין בין יו"ט אלא מלאכת או"נ, ולא צ"ל חוץ מד"א דביו"ט שרי לגמרי בלא מתוך דמדאורייתא ליכא חילוק, אלא לשיטת תוס' ור"פ דצ"ק מדאוריית' בעי קשה, וגם לשיטת רש"י לפמ"ש הר"ן בשיטתו ביישוב קושי' תוס' דכל שמכווין לחול, או למ"ש מגיני שלמה דכל שא"א דבעי לצורך סעודה אסור קשה כהנ"ל וע"כ דד"א ביו"ט אסור: שבתי וראיתי דגם מזה אין ראי' די"ל מדאוריית' ליכא איסור ד"א ביו"ט אלא מדרבנן ושפיר קתני אין בין יו"ט לשבת דד"א גם ביו"ט אסור מיהא מדרבנן, ומחומר האיסור לא איירי מתני' דהא אין שווי' שזה במלקות וזה בסקילה כמ"ש תוס', ולא איירי אלא מה שמותר ביו"ט ואסור בשבת, י"ל דגם איסורי דרבנן נכלל בזה, וכן צ"ל בלא"ה לפי דאיתא בירושלמי דנר של אבטלה מותר ממיעוט דיום השבת אבל ביו"ט לא וקשה ממתני' דאין בין הא איכא הבערה, ועכצ"ל כיון דעכ"פ אסור, ויש לדחות דמתני' כב"ש דאיתא בירושלמי דפלוגתא דב"ש וב"ה היא: המורם מדברינו אחר שדחינו ראיותינו דממתני' דמגלה לא מוכח דד"א אסור מה"ת לא ביה"כ ולא ביו"ט, וגם מש"ס יומא ס"ו ליכא ראי' ולא מבריית' דר"ה שאין תוקעי' אלא בב"ד ואין לנו אלא מדברי ריטב"א יומא עצמו שסובר כן ויפה ראה תלמידי כי מה שרציתי להעמיס בתשובותי בכוונת ריטב"א שבש"מ ביצה דס"ל בד"א ביו"ט ברה"ר ליכא איסור דאורייתא זה א"א דמגיד עליו ביומא דאין זה כוונתו, ובלא"ה מצאנו מאן דלא ס"ל כן מורי הרב שב ש"מ ביצה מ"מ הכרענו בעניות דעתינו כי הרבה מן הראשונים ופוסקים דס"ל דליכא איסור דאורייתא, ועוד אני אומר הגם דריטב"א ביומא גילה דעתו דד"א ביה"כ דאורייתא, אפשר ביו"ט ס"ל דמותר מדאורייתא, ויש לחלק בחלוקא רבה בין יה"כ ליו"ט דיה"כ חמירא טובא בעונש, וגם מצינו, שהקילה תורה במלאכת או"נ וגם הבערה ביו"ט מיעטה התורה ביו"ט ולכמה פוסקים נר של אבטלה מותר כדאיתא בירושלמי מדכתיב ביום השבת אבל ביו"ט מותר בלי צ"ק כלל, ולכן לא ילפי' ד"א דאינו אלא הלכה ולא למדי' אפי' מה דאתי' בקו"ח וה"ה לי"ג מדות מהלכה כ"ש דלא ילפ' יו"ט דקיל טובא מכל דבר משבת דאין למדין מהלכה הגם שיש להעמיס ד"א בכלל הוצאה מרה"י אחר שיש לנו הלכה על ד"א, אבל יוה"כ דלא קיל רק בעונש קצת, וגם שמו עליו דנקרא שבת, ומשו"ה נראה דלא ממעטי' הבערה ביוה"כ דלא ממועט מל"ת ביום השבת דיה"כ ג"כ איקרי שבת, ילפי' יה"כ משבת לענין ד"א, אבל ביו"ט מודה הריטב"א באפשר וא"ש מ"ש בכוונת הריטב"א ביצה, וכ"ז להלכה ולמעשה צריך עוד תלמוד כיון דדבר חדש הוא שלא שערום אבותינו ול"מ מפורש ושום שכל היתר זה הנלפע"ד כתבתי בחפזי שים עיניך על דברינו לטובה הכ"ד רבך אוה"נ חותם באהבה. פ"ב ה' פ' חיי שרה תרל"א לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה עח שלומים מרובים, כטל וכרביבים, עד אין מספר, לנותן אמרי שפר, ה"ה מע"כ תלמידי בן עירי חביבי הרב המאוה"ג מלא עתיק בעל פיפיות כש"ת מו"ה וואלף סופר ני' מאיר בתורתו ודורש טוב לעמו בבהמ"ד דש"ס חברא בעיר פעסט יע"א: יומים לפני י"ט של עצרת קבלתי מכתבו ולהיות אז באמצע לימוד הלו"ת ברבים היו דבריו עצורים אצלי וצויתי לבני ישיבה ומופלגי לומדי תורה ללמוד לפי זמן קצר מעי"ט עד יו"ט ביצה ר"פ יו"ט דבר שבעתו ובעט סופר הענין שכתבת בו, ועיינתי בו בין הפרקים לרגעים ושמתי עיני על דבריך ותהי ראשית מלאכתי היום להשיב לך דבר הנוגע שכתבת ואגב אציע פה רוב ככל אלה הדברים אשר אמרתי אתמול ברבים ברב עם הדרת מלך עליון נותן התורה ית"ש: הנה ראיתי דבריך נכונים מ"ש על חידושו של הצל"ח שהעלה ע"פ דבריו ביישוב הר"ש מבונבורג שבב"י דר"א אית לי' גם טעמא דרבא אלא שמוסיף והולך ונ"מ דגם בשוגג אסור לו לערב ביט"ר ובשני מותר דליכא טעמא דר"א רק טעמא דרבא, וכ' מ"מ לא מלאו להקל אבל יש נפקותא לחומרא דלא יסמוך בשוגג ביט"ש על גדול העיר כיון דלרבא יוכל לערב ביוט"ש קודם הסעודה אלו דבריו זצ"ל, וקראת תמה עליו כיון דר"א אית לי' דרבא גם ביט"ר יהי' צריך לערב ניהי דל"מ מטעמא דר"א וצריך ע"כ לסמוך על גדול העיר ולענין זה א"א לו רק לסמוך על גדול העיר, מ"מ יצא ידי טעמא דרבא דס"ל לר"א ג"כ והוא עיקר הטעם דהוא בין ביט"ר בין ביט"ש יהי' צריך להניח ביט"ר כדי לצאת טעמא דכדי שיברור וכיון שלהאי טעמא אפשר להניח פושע הוא אם לא יניח ויסמוך על גדול העיר, ועיי' פ"י שכ' לטעמא דרבא ל"מ מה שגדול העיר מערב עכ"ב העיר, אלא לרבא אם לא עירב דיעבד מותר לבשל בלא עירוב ור"א בא להוסיף אפי' בדיעבד אסור לבשל מטעמא דידי' ולזה מהני מה שגדול העיר מערב עיי' בו, לפ"ז לפי שיטת הר"ש דלטעמא דרבא יוכל לערב בשוגג ביו"ט קודם הסעודה אסור לו לסמוך על ערובו של גה"ע דהא לרבא ל"מ זה, אלא דבדיעבד משום טעמא דרבא מותר בשוגג עכ"פ וכיון דיוכל לערב לטעם זה ביו"ט הו"ל כלכתחלה בין ביט"ר בין ביט"ש ולא צ"ל כמ"ש הצל"ח דצריך לערב דאל"ה הו"ל פושע כיון דיוכל לערב, ובאמת זה רחוק שיהי' מקרי פושע, וגם תלי' בשיטות רש"י ורא"ש אם מתכוין המערב גם לפושעים אם מהני, ולמ"ש ע"פ דברי פ"י לא"צל משום דפושע, אלא משום דלטעמא דרבא א"י בערובו של גדול העיר ועיי': ועשיתי סמוכים למ"ש פ"י דלרבא ל"מ ערובו של גדול העיר והוא ע"פ קוש' הט"ז סי' קכ"ז על ל"א בפירושא דאין נכון לו מי שלא הי' לו אבל מי שהי' יוכל לערב פושע הוא, והקשה הא ודאי עזרא עירב לכל בני מתי' ולמה אמר שלחו מנות לאין נכון לו כיון דשוגגי' היו יצאו בעירוב שלו והניח בצ"ע, ונ"ל לשיטת רש"י דס"ל דאם רוצה יוכל לערב גם בשביל הפושע ל"ק לר"ח דאמר מי שיש לו ולא הניח למה אמר שלחו הא יצאו בעירוב דידי' י"ל דלא התכוין לפושעים הגם דר"ח ס"ל דאמר שלחו הגם דפושעים היו שלא הניחו היינו שישלחו להם משלהם כדי לקיים מצות יו"ט מ"מ קנס הוא להם שא"י לאכול משל עצמם לאפות ולבשל כרצונם נסמכי' על שולחן של אחרים, אבל ללישנא אחרינא קשה בין לרא"ש בין לרש"י, ונ"ל דאידך לישנא סבירא לי' כטעמא דרבא ול"מ עירוב של גדול, ולפמ"ש הרז"ה פסחים סוגי' דהואיל דרב אשי ס"ל צרכי שבת נעשין ביו"ט ול"ל הואיל ואיכא בחול איסור דאוריית' גזרו שבת אטו חול עיי"ש, א"ש טפי דר"ח לשיטתו דל"ל הואיל וצרכי שבת נעשי' ביו"ט ע"כ ס"ל כטעמא דר"א הוצרך לפרש לאין נכון לו מי שלא הניח במזיד, דאי בשוגג קשי' קושי' ט"ז הא יוצאי' בעירוב הגדול דלטעמא משום שיאמרו מהני, עה"ג ול"א ס"ל כטעמא דרבא ול"מ עירוב דאחר וי"ל שפיר דאין נכון למי שהוא שוגג וא"ש: ומצאתי בזה מקום יישוב למ"ש רש"י לכו אכלו משמנים מקרא הוא בנחמי' וצ"ל מה רצה רש"י בזה ועיי' צל"ח שעמד ע"ז וכ' דלא נטעה בר"א מדנפשי' אמר לתלמידיו לשון זה והוא הולך לדרכו, ולדרכינו י"ל בהקדם מה שנ"ל בטעמא דרבא שמא ישכח את השבת מכח שטרוד בהכנה דרבה ליו"ט זה ל"ש לר"א דס"ל דרשות נתונה או כולו לה' או כולו לכם, ומבואר בפסחים ס"ח דמודה ר"א בשבת דבעי נמי לכם דכתיב וקראת לשבת עונג לפ"ז חשש רחוק הוא שישכח להכין לסעודת שבת שהיא חובה עליו דוודאי בעי לכם משום מצות יו"ט דרשות בידו אם ירצה עושהו כולו לה', הגם אם התחיל לעשותו לכם צריך שיהי' כולו לכם מ"מ דבר המסור בידו הוא לא טריד בה כ"כ ונ"ל מה"ט מביא ר"א קרא אחרינא דאסמכוה רבנן ול"א כשמואל זכרהו אחר שבא להשכיחו כנ"ל, כי כן ר"א דאמר לתלמידיו לכו אכלו ואמר ושלחו מנות לאין נכון לו א"א לפרש דכוונתו לאין נכון מי שלא עירב בשוגג דהא לדידי' מהני עירוב הגדול ובוודאי עירב לכל בני מתא, ואיך אמר אידך לשנא מי שלא עירב בשוגג, ולכן כ' רש"י מקרא הוא ופליגי דפרושא דקרא ולהלכתא דקיי"ל דבעי חצי' לה' וחצי' לכם וס"ל לרבא דטעמא דע"ת משום כדי שיברור וכשמואל דאסמכוה' אקרא דזכור וכן ס"ל לאידך לישנא כמ"ש וא"ש עיי': ונחזור לדברי הצל"ח מ"ש דלר"א ביט"ש מותר כיון דגם בחול הוא רק מדרבנן ושוב כ' דלפי גרס' רא"ש ור"ן רבה י"ל פרפרת במח"כ הי' נעלם ממנו לשעה כי הן דברי רז"ה בפסחים סוגי' דהואיל והוכיח מזה דר"א ל"ל הואיל וס"ל צרכי שבת נעשי' ביו"ט דרחוק בעיני הרז"ה למאן דאית לי' הואיל יתקנו תקנה כדי שלא יבשלו בחול דבחול עצמו מותר וליכא איסור רק שלא בשעת הדחק ומיו"ט לשבת איכא שעת הדחק ורמב"ן כ' דק"ייל צרכי שבת אין נעשי' ביו"ט ומיו"ט לשבת ולחול מותר משום הואיל אלא כיון דיש נדנוד איסור לחול עשו היכר ועשו חיזוק לדבריהם והי' כ"ז נעלם ג"כ מפ"י זצ"ל במחכ"ת והוא פלא על תרי גברי רברבי דכותי': והנה לפי שיטת הרז"ה מובן הא דלא אמר רבה כוותי' דר"א דלשיטתי' אזיל, ולפי גרסא שלפנינו רבא והיא גרס' הרי"ף י"ל רבא כרבה ס"ל ור"א כר"ח, אבל לפי שיטת רמב"ן בישוב הרי"ף דר"א ס"ל הואיל ועשו חיזוק לדבריהם צ"ל מ"ט דרבה או רבא דלא ס"ל כטעמא דר"א. וכ"ש לפי שיטת הר"ש הנ"ל ביש חומרא בטעמא דר"א דאסור לערב ביו"ט אפי' בשוגג מה שאינו לטעמא כדי שיברור וכו', ונ"ל ליישב לפי הגרסא שלפנינו רבא, דנ"ל מסברא איפכא ממ"ש הרז"ה למאן דס"ל צרכי שבת נעשין ביו"ט ואפי' בה"ש מותר לבשל בשבת דכמו שהתירה