כתב סופר אורח חיים קמא

קודמ' למ"ע דיו"ט דרבנן בנשים, הגם שהעמידו דבריהם וחזקו מ"ע דידהו כדאורייתא כדמוכח מר"ה שם וכמ"ש הרמב"ם הלכ' שופר מ"מ מאי אולמא בוודאי ל"ש דוודאי חמיר דאורייתא וראוי' להניח מ"ע דרבנן מפני מ"ע דאורייתא, ובאמת גם מש"ס ר"ה שם קשה כהנ"ל, וביישוב קושיתו מר"ה הארכתי במק"א ולא הוגענו בדברינו למקום יישוב ליישב לריב"א קושי' תוס' קדושין הנ"ל, אמנם כן כבר תמה פ"י קדושין לפי שעולה בזכרון לפני הא מ"ע לשרוף ש"ש ג"ש מ"ע שהז"ג היא ועיי' בכ"ז: ומידי דברי לכבדיך, הומה לבי אל דודאיך אשר מצאת בשדה החכמה בקושית ותי' תוס' קדושין כ"ט ל"ל אותו ולא אותה תיפוק לי' דמילה הו"ל מ"ע שהז"ג, ומה שתי' תוס' דאזיל למ"ד יבמות דמילה שלא בזמנה בין ביום בין בלילה הקשה מהרי"ט הרי מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ויו"ט ומ"ש מהרי"ט כן דמחוייב בה רק ארי דאיסור שבת ויו"ט רביע עלה יצא מסוג מ"ע שהז"ג צריך הסבר ותבלין להמתיקו, וכאשר העליתי דבר תוס' אלי לזכרון לפני, נפל מלתא בדעת במושכל ראשון, ד"ל לס"ד נ"מ דא"ר ל"ת א"ע מהני הרי אפשר לקיים מצוה זו כשעבר ומל בשבת ויו"ט אחר שמיני וכיון שיש מקום שתתקיים מצוה זו שלא בזמנה רק דאסור לקיימה מצד איסור שבויו"ט ואם עבר ועשה נתקיימה המצוה במילואה וא"צ לעשות יותר ואפי' להטיף דם ברית יצא מכלל מ"ע שהז"ג ועיי' שאגת ארי' סי' י"ג שהעלה מכח קושי' תוס' דמל בלילה אחר שמיני דיצא רק לכתחלה מצותו ביום תו ל"מ מ"ע שהז"ג, והנה מדלא תי' תוס' כן ש"מ דס"ל דבדיעבד לא יצא וכן יש להוכיח דס"ל לתוס' דמל תוך שמנה לא יצא מדהוצרך תוס' בקדושין וביבמות דמקודם שמיני ל"ק דהו"ל מחוסר זמן, ואי ס"ל דתוך שמנה יצא לק"מ, ועיי' ש"א סי' נ"ב, וי"ל דאין מוכרח די"ל דס"ל לתוס' הגם בדיעבד יצא ידי מצוה תוך שמנה או בלילות שלאחריו מ"מ מקרי מ"ע שהז"ג כיון דמצד המצוה עצמה לא ימול בזמנים הללו ומעיקרא הוקבע לה זמן מיום השמיני ואילך ולא בלילה דלא כפשיטא לי' לש"א מסברא דנפשי' כן יש לדחות אבל סברתי ודאי נכונה וברורה בצירוף סברת מהרי"ט, כיון דמצד המצוה עצמה גם בשבת ויו"ט יוכל למול אלא דארי דשבת ויו"ט מעכב, וכיון דאם עבר ועשה קיים המצוה במלואה בוודאי משום שאסור לכתחלה משום איסור שוי"ט ל"מ מ"ע שהז"ג והוא ברור והבן: אלא דזה דוחק לומר דש"ס בקדושין מתרץ למ"ד א"ע מהני ור"פ ס"ל כמ"ד א"ע ל"מ, ונ"ל להוסיף דברים וירוח לנו ביותר, ע"פ דכייל לנו מהרי"ט דל"א א"ע ל"מ רק הכא דאי אמרי' ל"מ לא עבר עבירה, משא"כ היכא דלא מרויחי' עי"ז והעבירה שהיא מאוסה לפני ה' כדקיימ' קיימא, ועפ"ז מתרצים האחרונים הא דל"א בשוחט בשבת וביה"כ דאי עביד ל"מ, דמ"מ חילל שבת ויה"כ באיסור דנטילת נשמה, וי"ל לפ"ז הכי נמי בשוי"ט מילה שלא בזמנה גם אם נימא דל"מ מ"מ חילל השבת ויו"ט, ולכ"ע אמרי' מהני: אלא דזה תלי' בפלוגתא דר"י ור"ש לר"ש דס"ל מקלקל בחבורה חייב ויליף מדאיצטרך להתיר מילה בשבת א"כ גם א"א א"ע ל"מ ומקלקל הוא חייב משום חבורה אבל לר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור ובמילה צריך קרא משום דתיקון מצוה הוא ואי אמרי' א"ע ל"מ לא עשה עבירה וא"ש תי' תוס' דש"ס אזיל למ"ד ביבמות דמילה שלא בזמנה גם בלילה ול"ק משבת ויו"ט י"ל כיון דאם עבר ומל לכ"ע מהני אפי' למ"ד בכ"מ א"ע ל"מ דמאן תנא דס"ל דמילה שלא בזמנה בלילה ראבר"ש הוא וכאבוה ר"ש ס"ל דמקלקל בחבורה חייב ועיי' סוכה ל"ג ע"ב ועיי': עוד י"ל גם לר"י דמקלקל פטור ומילה משום תיקון מצוה הוא, יש להמציא דאפשר למול מילה שלא בזמנה בשבת ויו"ט ע"פ מ"ש הטור יו"ד בשם ר"א דאם יש אחר לא ימול האב לר"י דס"ל דמקלקל בחבור' פטור ומילה משום תיקון מצוה ולפרש"י דעושהו גברא שלם ועי' רשב"א, וכ"ז באב דרוצה וניחא לי' בהכי משא"כ באחר ליכא תיקון עיי"ש לפ"ז לר"י הא אפשר למול ע"י אחר שלא בזמנה בשוי"ט דליכא דחי' שבת ולא מ"ע שהז"ג היא, וא"ש ביותר לפמ"ש תוס' בע"ז לר' יוחנן דאשה פסולה למול הא דאצטרך מיעוט ולא אותה דה"א שצריכה להדר למול בנה ע"י אחר עיי"ש, וע"י אחר אפשר גם בשויו"ט ולרש"י דגם ע"י אחר א"א למול שלא בזמנה דמקלקל חייב לדידי' אי עבר ומל מהני לכ"ע כיון דגם אם ל"מ עבירה איכא, וממ"נ א"ש בין לר"י בין לר"ש ועיי' היטב: עוד הקשו על תוס' הא לא קיי"ל כראב"ש ודוחק דסתמא דש"ס קדושין אזיל שלא כהלכתא, והול"ל הא מני ראבר"ש דס"ל מילה שלא בזמנה בין ביום בין בלילה, ועוד מה יענו רבנן דראבר"ש לקראת דאותו ועיי' ש"א סי' נ"ג ולפום רהיטא נ"ל עד"פ, הנה תוס' מגילה מקשה קושי' זו ומתרץ דה"א מילה דחמורה דחייב עלי' כרת גם נשים חייבות ולא נדע ממצות אחרות דקילי מינה ועוד י"ל דאתי' כראבר"ש, וצ"ל מאחר דמתרץ תי' מרווח דא"ש לכ"ע למה הדר ומתרץ תירוצא דחוקא דאתי' כראבר"ש כיחידאי ודלא כהלכתא ונ"ל דמ"ש תוס' דשאני מילה דחמירא דחייב כרת גם נשים חייבות יש לתלות בפלוגתא דתנאי פסחים צ"א ע"ב אם נשים חייבות בפסח דאיכא תנאי שם לר' יודא חייבות בפ"ר ופטורות משני ולר' שמעון פטורות בין מראשון ובין משני ולר' יוסי חייבות בשני והכי קיי"ל עיי"ש ולר"ש דפטורות משני הגם דפסח מ"ע שיש בה כרת כמו מילה שהיא עשה שיש בה כרת מ"מ פטורות וכיון שמצינו דמ"ע שהז"ג נשים פטורות מהיקש דתפילין או ממיעוט דב' או ג' כתובים ומצינו ג"כ דאפי' ממ"ע שיש בה כרת פטרה רחמנא בוודאי לא ס"ד לומר במצות מילה חוץ משום שיש בה חומר כרת, וגם כרת דמילה קיל שאינה רק כשאינו מל עצמו כך ובמצות אב למול בנו ליכא רק מ"ע לחודא, ומ"מ קרי לי' בש"ס שבת ובדוכתא טובא מ"ע שיש בה כרת כיון דגבי דידי' שייך כרת עיי' רשב"א שבת פרק ר"א דמילה, וכיון דאפי' מפסח שיש בה כרת לכל שאינו מקיימה פטרה רחמנא נשים מכ"ש מ"ע דמילה שאין בה כרת רק לדידי' עצמו שלא חייבה תורה לאשה כמו לאב במ"ע שאין בה כרת לגבי דאב גופ' ותי' תוס' במגלה א"ש לפי דקיי"ל דנשים חייבות בפ"ר ופ"ש, והגם דהלכת' כר"י מ"מ לרוחא דמלת' תי' עוד דגם לר"ש דס"ל דפטורו' משני א"ש דאתי' כרשב"א ביבמות דנמול בלילה וראבר"ש ואבוה בחד שיטת' אזלו דנשים פטורות מפסח, וס"ל נמי דמילה שלא בזמנה בלילה וא"ש תוס' במגלה, וא"ש נמי תוס' בקדושין דמתרץ דאתי' כראבר"ש ע"ד הנ"ל ועיי': וכשאני לעצמי נ"ל ביישוב קושי' תוס' כעין שכ' תוס' דמצות מילה חמורה שיש בה כרת אלא ת' תוס' תלי' בפלוגת' כמ"ש, ואפשר משו"ה הוסי' תוס' במגלה שנכרתו עלי' י"ג בריתות ומשו"ה חמיר מפסח או דשקול במשקל עי"ז הגם שאין כרת באב, ואנן מה נענה בתרי' דתוס' די"ל ע"פ ש"ס נדרים שקולה מצות מילה ככל התורה שהרי אין לך מי שקיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה כאברהם ולא נקרא תמים עד שקיים מצות מילה ע"כ, הרי דמצות מילה לחוד שקולה ככל התורה, והלא מ"ע שאין הז"ג נשים חייבות ומצות מילה לחוד שקולה כנגד כולם בוודאי הי' מקום לומר בה חוץ דנשים חייבות בה וכ"ש בצירוף דיש בה כרת ששקולה יותר ממצות פסח מצד שכתבנו קמ"ל קרא, ויש להאריך עוד ע"ד פלפול דרוש ואינו רוצה להעמיק עיון פה כי כן צוה עלי הרופא גם היום באזהרה, ואני מוזהר ועומד ומרגיש בעצמי, וכ"ז עלה במחשבה לפני הרהורי דברים בטיילי אנה ואנה, וה' יחשבה לטובה ויתקיים בנו לא ימושו מפיך ומפ"ז וז"ז אמר ה' מעתה ועד עולם הכ"ד זקניך רבך מברכך בברכה המשולשת היוצאת מפי כהנים, שומרי איונים, יברכך ה' וישמור אבות על בנים, עד יכנס הכהן לפני ולפנים, ובעה"ח. פה מרחץ מרי' באד א' לס' את הברכה אשר תשמעון תרל"א לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה עו ה' שלומיך יענה, בכל עת ועונה, ה"ה בני אהובי בין הבנים, יקר לי מפנינים רך בשנים, ויש בך טעם זקנים, אשר ישבחוך רבנים, מורג חרוץ מלא עתיק כ"ש מו"ה יצחק ליב סופר, נרך יאיר בתורה ולא תופר: שמחתני בני שמחתני בדבריך הנעימים כתיבה אמירה נעימה עשית לי מטעמים כאשר אוהב כי מצאתי בו כל שאהבה נפשי לדעת, ומלאת רצוני שבע רצון מבשר ואומר כל טוב, כן ישמחך ה' לנצח וימלא כל משאלות לבך לטובה, זו תורה וזו שכרה אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד תפארת זקנים ב"ב ותפארת בנים אבותם: והנה הגם כי קשה עלי פה העיון כידוע לך מ"מ להיות כי אהבתי אליך דוחקת את בשרי אחזתי בשולי מכתבך מעט צרי מדבש אשר הבאת לנו בהקשותך על רי"ף ורא"ש ביצה פ"ב י"ז ע"ב דכתבו דהאי בעי לא אפשט' וסתמא כפירושו דאזלי' להקל, והרא"ש הוסיף דברים דנראה מר"א ור' יצחק וכו' דמסתבר להו דמשום כבוד שבת אין לקנסו, ותמוה לך מלתא למה לא מביאים ראי' מסוגי' דגיטין פ' הנזיקין נ"ד ע"א דמקשה דר"מ אדר"מ ממתני' דהמעשר וממתני' דהמטביל דל"ק ר"מ שוגג אטו מזיד בדרבנן והלא י"ל מתני' בדלית לי' כלים אחרים ול"ל מידי לאכול חוץ מזה ודי שקנסי' במזיד הגם שיש בו ביטול עונג שבת, אבל מהיכי תיתי לקנסו בשוגג אטו מזיד ולבטלו מעונג שבת על לא עול בכפו משום מזיד דאחרים, ולא צריך לומר משום דמכוין לתקוני לא קנסוהו, אלא משום ביטול עונג שבת לא קנסוהו, וע"כ דס"ל לסתמא דש"ס גיטין דמשום ביטול עונג שבת אפי' במזיד לא מסתבר לקנסו ומשניות אלו ע"כ בדאית לי' פרי וכלים אחרית' כדדחי בביצה שם ונפשטא האיבעי' מסוגי' דגיטין, ויותר קשה