כתב סופר אורח חיים קמ

מובא בשעה"מ הלכ' יו"ט פי"ו דהא דאמרי' דקול מראה וריח אין בו משום מעילה היינו כשכבר נפרד אבל אסור ליקח להריח בו דהוא כנהנה ממש, ועיי' שעה"מ שהקשה עליו מהתוקע בשופר ש"ע, ועיי' ס' יום תרועה ר"ה כ"ח ובתשובה א' זה שנים רבות יישבתי קושית שעה"מ ומצאתי ע"פ דבריו יישיב לרמב"ם דכ' בהלכ' ר"ה ב' טעמים דמצות לאו להנות ניתנו וקול ומראה וריח אין בו משום מעילה ואין כאן מקום ופנאי להאריך: עוד נ"ל לומר לפום רהיטא דמ"ש תוס' פסחים כיון דאסור להנות מתחלה אסור לעשות מלאכה בשביל הנאת מלאכת אוכל נפש הבאה אח"כ י"ל ודאי צורך קצת מיהא מקרי דעושה מלאכה כדי שיהנ' הנאת אוכל נפש אח"כ, ולא חידש תוס' אלא דלא מקרי תחלת מלאכה מלאכת או"נ ממש, ולר"ע דל"ל מתוך שפיר כ' תוס' דאסור כיון שא"א להנות בתחלה וכן הוא בנו"נ לר"ע דל"א מתוך, אבל לדידן דאית לן מתוך מותר מלאכה כה"ג שאין יוכל להנות מיד מתחלת' ומיושב קושי' מג"א: ויש להקשות לפ"ז מדהקשה תוס' על רבא דאמר ש"מ דל"ל לר"ע מתוך הא בעי צ"ק ולמ"ש מוכח דל"ל מתוך דאל"ה קשה הא יוכל להנות מגחלתו דצורך קצת מיהא הוי, וי"ל דתוס' קיים גם בתי' הראשון ובתי' שני כ' קושטא דמלתא דלר"ע אסור להבעיר משום הנא' לבסוף כיון דל"ל מתוך, והקשה שפיר מנ"ל דל"ל מתוך דלמא אית לי' והוכחתו מקרא דקרא קאי אפי' למי שאין צריך לגחלתו: ויש להוסיף דברים ע"ד פלפול דתוס' הוכיח דרבא ס"ל די"ל דר"ע הוכיח מקרא משום דמסתבר דקרא קאי אפי' למי שאין צריך לגחלתו, הנה השעה"מ הלכ' חמץ ומצה פ"ג הלכה י"א ד"ה ויש לגמגם הקשה לתי' ב' של תוס' הו"ל לרבא לומר עוד ש"מ דס"ל לר"ע דיש שבח עצים בפת ותי' דרבא ס"ל כמ"ד דבלוחשת פליגו ובאבוקה כנגדו לכ"ע אסור ול"א ש"מ רק היכא דפליגו, ועדיין קשה הא איכא אופן דהתירא כשיש עצים של היתר ג"כ והו"ל זוז"ג דמותר, והול"ל ש"מ דס"ל זוז"ג אסור, ולדסוברים דגם למ"ד זוז"ג מותר אם אבוקה כנגדו ל"מ זוז"ג דאבוקה מנצח, הא מבואר בתשובת הר"ן דבאבוקה של היתר ושל איסור הו"ל זוז"ג ואפשר לשרוף את החמץ בהיתר כה"ג והול"ל ש"מ דס"ל זוז"ג אסור וצ"ע, וע"כ דרבא ס"ל דאין זה מוכח מר"ע די"ל דס"ל דזוז"ג מותר ומ"מ הוכיח מקרא שפיר דמסתבר דקרא קאי אפי' למי שאין לו עצים לעשות זוז"ג, ול"ק קושי' שעה"מ ג"כ ולא מוכח דרבא ס"ל דבאבוקה כ"ע מודים, והא"ש דהקשה תוס' על רבא מנ"ל דל"ל מתוך ומנ"ל דס"ל דאסור להבעיר משום צ"ק דגחלת די"ל הוכחת ר"ע דלא רצה לומר דקרא דוקא למי שצריך לגחלתו כמו דלא הוכיח רבא דס"ל זוז"ג אסור די"ל דמסתבר לר"ע דקרא איירי גם במי דלית לי' עצים דהתירא כן לא מוכח דס"ל מתוך דמסתבר לי' דקרא גם במי שאין צריך לגחלתו, וע"כ דהוכחתו מהבערה עצמו דלא ס"ל מתוך והקשה תוס' שפיר הא ליכא צורך קצת והוצרך לחדש דמצות שריפה צורך קצת היא: ומצאנו בזה יישוב למ"ש הכ"מ פ"ג מהלכ' חו"מ הלכה ח' ביישוב הרמב"ם דס"ל דביעור לאו צ"ק היא דאין הנאה לשום גוף עיי"ש, וקשה מפסחים ה' דאמר רבא ש"מ דל"ל מתוך ומוכרחים ע"כ לדברי תוס' דביעור הוי צ"ק, ומ"ש המג"א סי' תמ"ו דבס"ד דמצות היום היא מקרי צ"ק, רחוק להעמיס בכ"מ וקשה להסביר לפי טעמו דמצוה ל"מ צ"ק דאין בה הנאת הגוף מ"ש מצוה דיומא סוף כ"ס ליכא הנאה גופני', ולמ"ש י"ל דרבא הוכיח דל"ל לר"ע מתוך דאלת"ה קשה הא יוכל להנות לבסוף ולכהפ"ח צ"ק הוא כמ"ש וע"כ דל"ל מתוך ול"ל תי' קמא של תוס' וא"ש וכו': אלא דדברי הכ"מ בלא"ה תמוהים לי מאז ממתני' דביצה י"ב דמבואר דצורך מצוה צ"ק הוא, ואחר זמן זמנים טובא מצאתי שכבר עמד על מבוכה זו הפלא"ה בכתובות ז' ע"א, ואפשר י"ל התם מצות היום הוא לולב וס"ת ותינוק היינו לשחק בו, אבל המוציא חמץ מקרה הוא ודוחק, וזה זמן לא כביר מצאתי מקום ליישב הכ"מ, דלכאורה הדין עמו מסברא איך יהי' מצוה צ"ק הא קיי"ל מצות לאו להנות ניתנו דאקרקפת' דגברא מונח וכיון שהוא מוכרח לעשותה לאו הנאה היא, ולמה יחשב צ"ק דשוה לכל נפש, וי"ל ע"פ מ"ש הריטב"א בע"ז הא דמלל"נ הגם דמקבל שכר עבורה פירות בעה"ז וק"ק לעוה"ב דהנאה רחוקה כזו לא אסרו באסורי הנאה דהוי כגרמא אלו דבריו ז"ל, ואומר אני הגם דבאסורי הנאה לא אסרה תורה הנאה רחוקה כזו ומשו"ה מותר לקיים מצוה באה"נ, מ"מ לא יכחיש אדם דנהנה גופו כשמאמין באמונה אומן שיקבל שכר ומשו"ה מקרי צ"ק הנא' גופני' דשוי' לכל, וכ"ז בקיום מ"ע, אבל ביעור חמץ דמוכרח הוא כדי שלא לעבור בב"י להציל נפשו מעונש, ונוח לו יותר שלא הי' ולא נמצא חמץ בביתו יפה כ' הכ"מ דקיום מצוה כזו לאו להנות הנאת הגוף היא כנ"ל נכון ועפ"ז י"ל ג"כ מפסחים ה' די"ל דוקא במוציא חמץ שעבר בשוגג מיהא עד שלא מצא הי' נוח לו יותר שלא הי' אבל לר"ע אי הי' מצות עשה דתשביתו ביוט"ר דוקא ס"ל להכ"מ דצ"ק מקרי דמקיים מצות ה' כאשר ציוה ועיי', ותן לחכם ויחכם עוד, ולהיות כי הגיע זמן תפלת שחרית הנני מקצר ועולה, ה' ישים לנו שארית ובית ה' נעלה, הכ"ד אוה"נ דש"ת חותם בברכה מרובה ואהבה רבה. פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק כ"ב למב"י תרל"א לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל תשובה עה יהונתן בן שאול לה' ולתורתו, אשרי לאבות שבין ברכי ת"ח שתלו אותו, ה"ה נכדי תלמידי כבני הבחור המופלג בין הבנים שואל כענין ברק השנון כ' יונתן כ"ץ שטראססער שי': למשיבת נפשי הנדכאה הי' לי דבריך פה כתיבה יפה אמירה נעימה בדברי תורה בראותי כי שוקד אתה על התורה בעיון להבין דבר מתוך דבר לזרות ולהבר, והיו לי דבריך לשעשועים בשעה שאני מטייל בין הגנות ופרדסים להשיב רוחי, ותשאני רוח ה' אשר נססה בקרבך, ואשמע לקול קן קולמסך קול על המים, מים חיים מבת"ר ואומר דברי השכל, עברתי בין בתרי דבריך וראיתים בנוי' על דברי הכל בו אשר כמעט יד כל התלמידים הכותבים בענין זה במ"ע שהז"ג בו הוא, וגם אתה בדרכיהם הלכת ואחזת ביד כל בו אשר המתיק לתת טעם לשבח דנשים פטרה תורה מכמה מצות וביותר מרוב ככל מ"ע שהז"ג משום דמשועבדת לבעל והיא לו לעזר בצרכי הבית, וע"פ דבריו נכנסת לחלק לפרקים ויצאת ליישב איזהו קושיות תוס' בסוגי' דקדושין ל"ד ע"ב וביותר בקדושין כ"ט ע"א ד"ה אותו וכו', דע לך בני הגם כי דבריך דברי השכל המה וראוי' לך לפי ערך שנותיך ה' יאריך ימיך, ותהי' מוסיף והולך ראשיתך מצער מאוד ישגא אחריתך, הנני להעמידך על האמת, הנה לפי דברי כל בו כל מ"ע שהז"ג שהיא בשוא"ת נשים יתחייבו בו כי ליתא לטעמא של הכל בו כמובן, ומוכח מתוס' קדושין כ"ט ד"ה מעקה דל"ל כן דלא הקשה הר"י איש ירושלים מידי מהא דאין מדליקין בש"ש בי"ט דשאני מצות עשה דיו"ט שהיא בשוא"ת וע"כ דפשיטא לתוס' דאין לחלק ולית לי' ככל בו ועיי' ר"ן שם, ממילא אזדו יישובים שלך בקושי' תוס' הנ"ל, אבל אפשר לך ליישב תי' הי"מ שבתוס' שם דס"ל ככל בו ומ"ע שהיא בשוא"ת כי"ט וכדומה גם נשים מחוייבות, אלא דדברי כ"ב צל"ע מש"ס סוכה כ"ח ע"ב דמסיק דצריך האזרח ביה"כ לתוספ' יה"כ כיון דאמעט מעונש ואזהר' וליכא אלא עשה ה"א דנשים פטורות הרי דלולי קרא ה"א דפטורות הגם דהוא בשוא"ת, וצ"ע, ועיי' פ"י ביצה ע"א דהעלה מדנפשי' דמעשהז"ג שהיא בשוא"ת נשים חייבות ולא כתב מלתא בטעמא לשבח מ"ש, ולכל בו מוסבר היטב, ועי' צל"ח שם שתפס על הפ"י מסוגי' דסוכה הנ"ל דמבואר דלא כוותי' וע"כ צריכים אנו לומר דלא כ' הכל בו לאמת כן אלא לאסבורי מלתא בעיקר הדבר שלא חייבה תורה נשים במצות כמו אנשים, אבל לא אמרה מעולם לעיקר הדין עד שלחלק יצא בין מצוה למצוה שהוא בשוא"ת או בקום ועשה, וה"ה וכ"ש שלא נכנס לחלק בין הפרקים בסברות דקות ע"פ טעמו של הכל בו, אבל אפשר למשמש בסברא זו של הכל בו במ"ע דרבנן שהז"ג דנשים פטורות ועי' תוס' מגילה כ"ד ע"א ד"ה ואין וכו' ועיי' פ"י ברכות כ' ע"ב, וי"ל הגם דרבנן לא חייבו במ"ע שהז"ג דידהו כמבואר דוקא במ"ע שיש בה מעשה לא רצו להעמיס על האשה כיון ששיעבד בעלה עליה כמ"ש הכל בו, אבל מ"ע שהז"ג דידהו שהוא בשוא"ת הטילו גם על האשה, ובתשובה הארכתי בזה לדינא: וי"ל קושי' ר"י א"י על הי"מ שבתוס' קדושין הנ"ל די"ל דלהכי גם נשים א"מ בש"ש הגם דמדאורייתא ליכא מ"ע ביו"ט מ"מ מדרבנן איכא עשה דיו"ט כיון שהוא בשוא"ת חייבות בה רבנן הגם דביו"ט איכא ל"ת מדאוריית' ומחייב' בשמירת יו"ט מדאורייתא בלא"ה מ"מ כיון דבכ"מ חייבות רבנן בעשה דהז"ג שהוא בשוא"ת מטעמא דכתיבנא בין במ"ע שהיא דאוריית' בין שהוא דרבנן גם היכא דאיכא ל"ת עם העשה לא אמרו בה חוץ ויש נ"מ ג"כ לענין שלא תדחה עשה אחריתא הל"ת כיון שיש עמה עשה גבי נשים מדרבנן מיהא והעמידו עשה וחיובא דידהו כעשה דאוריית' כמבואר בר"ה גבי אין עולין באילן וברמב"ם הל' שופר והבן: ודע לך כי מתוס' קדושין דמסיק בהוכחה דכל היכא דאיכא ל"ת ועשה הל"ת אלים אפי' גבי אשה דליכא רק ל"ת מוכח דלא ס"ל כריב"א שבתוס' פסחים סוגי' דהואיל ובשלה חולין דכל היכא דאיכא עשה ול"ת נדחה הל"ת ונשאר רק עשה, ולריב"א צ"ל כמ"ש ביישוב הי"מ שבתוס' דמדרבנן איכא מיהא עשה דיו"ט שהוא בשוא"ת, אלא דלריב"א דל"ת נדחה והעשה קיימת, וצ"ל דאין עשה דוחה עשה משום מאי אולמא, ועי' סוף נב"י קמא מ"ש לחתנו בענין זה באורך, וכ"ז מ"ע דאוריית' נגד מ"ע דאוריית' שייך מאי אולמא, אבל מ"ע דרבנן נגד מ"ע דאוריית' ל"ש מאי אולמא דוודאי מ"ע דאוריית' דהדלקת ש"ש