כתב סופר אורח חיים קלו

ובכפ"ת כ' בטבל הטבול למעשר עני דליכא מיתה דה"א דעשה דוחה ל"ת וצ"ע על תוס' דהניח בתימא, וי"ל דתוס' לשיטתו דכל דגמר העבירה קודם שנגמר' המצוה לא מקרי בעידנא וס"ל דא"י ידי מצוה רק בהנאת מעיו וליכא כאן דחי' עשה דבא במעיו לדחות עשה דטבל דעבר בגרונו, דלא כפ"מ הנ"ל, והרגשתי מיד דראי' זו דחוי' מעיקרא דתוס' אזיל לשיטתו בקדושין סוגי' דחדש דעשה דלפני הדבור לא דחי עשה דלאחר הדבור ודמצה בערב תאכלו מצות עשה דלפני הדבור הוא ועי' פסחים דף נ"ח ע"ב דר"ש נפקא לי' מצה בזה"ז דאוריית' מערב תאכלו מצות והוי דלפני הדבור, ולר"י דנפקא לי' מלא תאכל עליו חמץ הוי עשה דלאחר הדבור ויש להאריך, ועכ"פ תוס' מקשה שפיר הוא מוקי ברייתא דכל שישנו בב"ת חמץ כר"ש דל"ל כולל, ולדידי' מצה עשה דלפני הדבור וא"ש ועיי' ש"א סי' צ"ו שכ' דתוס' סוכה לשיטתו בקידושין אזיל: וראיתי לאבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס דמביא ראי' נכונה לחידוש דינו של הפ"מ מתוס' קדושין בשם ירושלמי הנ"ל דלכן לא דחי מצה לאיסור דחדש משום דעשה דלפני הדבור הוא תיפוק לי' דליתא בעידנא, וע"כ דיוצא בהנאת גרונו: והנה לדינא בוודאי נקטי' כשיטת התוס' גיטין וב"ב ופסחים דכה"ג ל"מ בעידנא דלא כרנב"ר שבנמ"י דאפי' נגד הרי"ף הלכה כתוס' ועיי' מהרי"ק שורש נ"ב ובמג"א רס"י תמ"ז, ואסור לאכול פת של איסור בשבת ויו"ט כמ"ש: אלא דבאמת נ"ל ניהי דתוס' לא ס"ל כרנב"ר שבמו"י ב"מ, מ"מ י"ל דלענין אכילת מצה כמו בנדון שלנו וכדומה מודה דהוא בעידנא, די"ל לענין ביאה דעבד בב"ח כ' תוס' שפיר דבתחלת ביאה כבר עבר והתחלת המצוה ליכא רק לבסוף כשמטיל זרע התחלת המצוה ואם הי' אפשר לשפוך זרעו בה בלי הערה הי' מקיים מצוה פ"ו בזה, ועיי' ח"מ סי' א' ס"ק ח' שמסופק באשה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פ"ו, ועיי' מל"מ פט"ו מהלכ' אישות הלכה ד' שהרבה בראיות דלא יצא, ולפי שעלה ע"ד ח"מ די"ל דיצא הרי אפשר לקיים בלא תחלת ביאה, ואפי' לדעת מל"מ דל"י מ"מ התחלת מצוה ליכא בהער' ותחלת ביאה רק מעשה השייך לו כמו כהן משיב אבידה בבה"ק דס"ל לתוס' כיון דליכא בהליכה כלל התחלת מצוה ואפשר בלא"ה אם היתה מונחת סמוך לו מיד לא מקרי בעידנא וביאה אינה רק מעשה המביא לידי מצוה, אבל כשאוכל איסור לקיים מצות שבת ויו"ט, הגם שכתבנו דהנאת מעיו בעינן היינו עד שיורד למעיו, אבל בוודאי גם הנאת גרונו בעינן ואם היו תוחבי' לו לבטנו לא הי' יוצא משום עונג ושמחה ואפי' תוחב דבר איסור לתוך מעיו פשיטא דלא חייב בין לר"י ובין לר"ל, ולר"י איכא איסור בהנאת גרון ולר"ל בעי תרתי גרון ומעיו, ועיי' מל"מ הלכ' מ"א דמסופק בכרך דבר איסור בסיב אי אסור וציין על פלוגת' דר"י ור"ל ס"פ גה"נ, משמע קצת דלר"ל סגי בהנאת מעיו לחוד והארכתי במק"א ואכ"מ, וכיון דבעי הנאת גרונו ומעיו לענין שבת ויו"ט גם תוס' מודה דמקרי בעידנא כיון דהתחלת המצוה מיד כשמגיע לגרונו ומצטרף על סוף מעשה הגם דעובר מיד בגרונו מ"מ עשה דמתחלת מיד ושייך לגמרו דוחה לל"ת זו כנלפע"ד נכון וברור לפום רהיטא, והפסדנו ראי' ח"ס לשיט' פ"מ דיוצא במצה וכדומה בהנאת גרונו לחוד, אלא דבריו בלי ראוי' לאמרם מצד השכל דמ"ש אכילה דאיסור מאכילה דמצוה, וכל זה באכילה דמצה, וה"ה דסוכה דילפי' ט"ו ט"ו דבעי למיכל לילה ראשונה כזית או כביצה דיוצא בהנאת גרונו, אבל עונג יו"ט ושבת לא יצא עד שנכנס למעיו ג"כ ומ"מ הוי בעידנא כיון דמצוה מתחלת כשנכנס לגרון וכדכתיבנא ועיי': ומצאנו בדברינו יישוב לקושית תוס' ר"פ לולב הגזול ל"ל מיעוט למצה של טבל תיפוק לי' דהוא מהב"ע והיינו דאין עשה דקודם הדיבור דוחה לל"ת, וי"ל כגון דל"ל פת לאכול חוץ כזית של טבל ואין לו לצאת ידי סעודת יו"ט רק כזית זה של טבל ומותר לו לאכול דעשה דיו"ט דוחה לאיסור דטבל של טבול למעשר עני דהיא מ"ע שלאחר הדבור וממילא יוצא ג"כ מצות מצה כיון דל"ת דחוי' מכח יו"ט קמ"ל קרא דא"י משום דכל שישנו לר"ש או למ"ד דבריית' ככ"ע כל שישנו משום ב"ת חמץ לבד, ולמ"ש דתוס' מודה דכה"ג מקרי בעידנא א"ש לשיטת תוס' הגם דס"ל לתוס' סוכה פ' הישן דא"צ ביו"ט כזית פת דוקא דיוצא בבשר ופירות, מ"מ א"ש באופן שאין לו שום דבר לאכול לקיים מצות סעודת יו"ט לא פירות ולא בשר וכיוצא רק כזית או כביצה וא"ש נכון ע"ד פלפלא טבא ועיי': כ"ז כתבתי הנלפענ"ד לפום רהיטא להלכה מ"מ למעשה צריך עוד יישוב אם מצוה כזו דוחה לל"ת כ"ש שבת דנפקא מדברי קבלה וקראת לשבת עונג, וגם אפשר יוצא כשאוכל יותר מכדאכ"פ דלאו מעונה הוא כ"כ והוא רחוק מ"מ בעי יתוב' דעת' למעשה שוב הראוני בפמ"ג או"ח סי' רמ"ב שכ' דלו' בריבי' ע"י היתר דמשום עשה דוחה ל"ת ליכא דאינו בעידנא ונראה דס"ל דהוא עשה גמורה ופתיחה כוללת סי' ח"י כ' דבר קבלה הי' כדאורייתא: ואחרי הודעתיך מה שהעלת מצודתי במרוצתי בעיקר הדין אשעשע עוד בדבריך עד"פ קצת איידי דחביבא עלי, שהעלית בדבריך לפי דעתך דמ"ע דיו"ט אינה דוחה לאיסור יצאת ליישב קושי' הר"ן סוכה פ' הישן ל"ל בערב תאכלו מצות הלא מחוייב בלא"ה לאכול כזית פת ביו"ט של פסח, די"ל דקרא צריך היכא שאין לו אלא כזית מצה של איסור דמ"ע דיו"ט אינו דוחה, ומ"ע דמצה דוחה לולי תוס' בשם ירושלמי וכבר צווחו גדולי האחרונים דלא נמצא כן בירושלמי וגם סוגי' ש"ס דידן ביבמות דלא כוותי': הנה כבר דחית סברתך וטעמך דאין יו"ט דוחה לאיסורא, אבל יש מקום לדבריך ע"פ דברינו, די"ל דלא דחה משום דאינו בעידנא לשיט' תוס' גיטין אבל מ"ע דמצה בעידנא דיוצא ידי מצה בגרונו ע"ד זה יתכנו דבריך ביישוב קושי' הר"ן: אלא דעדיין לא הואלנו כלום לבריית' דממעט מל"ת עליו חמץ כל שישנו בב"ת חמץ לאפוקי מצה של טבל וכיון שאינו יוצא במצה שיש בה א' מן האיסורים משום כל שישנו בבת"ח וקשה בערב ת"מ ל"ל ואי למצה של איסור דדוחה מ"ע של מצה הא באמת אינו יוצא משום כל שישנו וי"ל דבאמת קושי' הר"ן בפשוט לק"מ למ"ד מצ"כ ובלא כוונה למצוה זו ל"י י"ח ואי לאו קרא דבערב תאכלו מצות לא הי' מתכווין רק לקיים מצות סעודת יו"ט ולא יצא ידי מצה לכן בעי קרא דמצוה לאכול מצה לשם מצות מצה כדי שיכווין בו כנ"ל, וקושי' הר"ן קשה מ"מ למ"ד מאצ"כ וקיי"ל כוותי' עכ"פ במצוה שיש בה אכילה כמו מצה ועיי' ר"ן ר"ה בסוגי' שם, ולזה י"ל דקמ"ל דמ"ע דמצה דוחה לל"ת ולר"ש דממעט מצה של איסור מהקישא י"ל ס"ל מצ"כ, ולהלכ' דלא קיי"ל כר"ש דאית לנו כולל א"ש הגם דקיי"ל במצה מאצ"כ: אלא דקשה עדיין למאן דמתרץ בריית' ככ"ע דכל שישנו משום ב"ת חמץ לחוד קשה למ"ד מאצ"כ, אלא דבלא"ה לא עלתה לנו יישוב לר"ל דס"ל הנאת מעיו בעינן א"כ מ"ע דיו"ט דוחה ג"כ איסור דטבל קרא דבערב ת"מ ל"ל, וי"ל ר"ל לשיטתו פסחים קט"ו דס"ל מצ"כ בלא"ה א"ש, אלא דקשה לדידי' הא ר' יוסי ס"ל מאצ"כ ותנאי כמבואר בסוגי' שם מה יענה ר"ל לר' יוסי, ונ"ל לר"ל י"ל מאן דס"ל מאצ"כ ס"ל כר"ש דבריית' דממעטי' מהקישא מצה של טבל וכל מצה של איסור מהקישא היינו ואי לא קרא דבערב הי' משום יו"ט הי' יוצא במצה של איסור דאתי עשה ביו"ט ודחה, והשתא דכתיב בערב תאכלו מצות וכתיב הקישא דבמצה של איסור משום כל שישנו אינו יוצא ידי מצה רק בשל היתר דוקא, ולדידן דלית לן היקש זה דכל שישנו ולא קיי"ל כר"ש א"ש לר"ל דס"ל מצ"כ, והא"ש מ"ד דברייתא ככ"ע י"ל ס"ל כר"ל דתלי' במעיו וא"ש לכ"ע ועיי': ובקושי' הר"ן נ"ל באופן שהוא אינו נהנה מאכילה ויש לו צער באכילה דפטור בשבת כמבואר סי' רפ"ח וה"ה ביו"ט כה"ג, אבל בוודאי מחוייב לדחוק עצמו לאכול כזית מצה וה"ה בסוכה בליל ראשון, עוד י"ל משום יו"ט יוכל לאכול בעוד יום כשמקבל עליו משא"כ מצות דבערב תאכלו כמבואר בתוס' ר"פ ערבי פסחים וכן בסוכה ט"ו מצותו בלילה דוקא ועיי' סי' תרל"ה ובמג"א, עוד י"ל כשאין לו כזית לאכול רק שלא כדה"נ כגון שכבר מעורב בדבר מר וכדומה ופשיטא שאין זה תענוג ושמחת יו"ט ופטור, אבל משום מ"ע דמצה צריך לאכול לפי דעת הת"ח חולין ק"כ ובמל"מ הלכ' י"ח מסופק בזה ויש לי עוד הרהורי דברים בזה ולהיות כי כבר הגיע זמן תפלת שחרית ואין עומדים להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה לכן הנני פוסק, וה' יאר עינינו בתורתו בלי הפסק, הכ"ד דודך אוה"נ בלו"נ חותם באהבה: פ"ב כאור בוקר ליום ד' אה"ח דסוכ' תרל"א לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה עב שובע שמחות ביום מתן תורתנו ומאירת עינים לכבוד י"נ הרב המאוה"ג יוסיף דעת ובקי בח"ת צדיק ונשגב כש"ת מו"ה יוסף גו"ו ני' אבדק"ק טשעטשאוויטץ יע"א: יקרתו קבלתי בעידנא דטרידנא טובא ולהיות כי השעה דוחקת להשיבו עוד קודם יו"ט פניתי לשום עין על שאלתו להיות במקומו השתא הכא שכיחי' טריפות יותר מכשירות והב"י סי' תצ"ח כ' לפי דקיי"ל האיבעי' בעוף הנדרס להקל ה"ה בטריפות מצויין כמו ככשירות דלא כהג"א, ונראה דבמצויין טריפות יותר לא, אבל ראו עיניו בפר"ח שכ' דנראה היכא דטריפות מצויין יותר אסור לשחוט אלא שלא ראה מי שחשש לזה וטרח ליישב המנהג, וסיים כנ"ל ליישב המנהג נראה כי לא בא אלא ליישב המנהג שנהגו ומ"מ אין ברור לו היתר זה ורוצה פר"מ ני' לשמוע דעתי העניי': הנה הב"ח חולק על הב"י אפי' במחצה טריפות כהג"א, וכ' לחלק בין עוף הנדרס דרובם כשרים והפר"ח דחהו דרוב הנדרסים לאו