כתב סופר אורח חיים יג

בטילות ואין בטילות קאי על אחר התחי' ולמ"ד דאין בטילות אסור לקברו ומותר לסופדו, ומשום לועג לרש ליכא לר' ינאי כיון דאינו אלא לשעתו ולכבוד בעלמא גם חי כה"ג מותר, ולמ"ד לקברו דמצות בטילות ליכא משום לועג לרש, הגם דלובשי' אותו כדרך מלבוש ולהנאתו, ויש איסור כה"ג לחי, מ"מ כיון דס"ל מצות בטילות לע"ל ליכא משום לועג לרש כמ"ש תוס' בשם רבינו יודא וא"ש : והרוחנו טובא כי מצאנו לו לרשב"ם עוד מקום ישוב דמיישב קושי' תוס' והא איכא משום לועג לרש, דבחי כה"ג מותר והקשה תוס' א"כ בציצית נמי ליכא משום לועג לרש. ולמ"ש י"ל דרשב"ם ס"ל כסברת ר"י שבתוס' ע"ז דלמ"ד מצות בטילות ליכא משום לועג לרש ולק"מ מר"י דס"ל לקברו נמי לדידי' ליכא משום לועג לרש, אלא דקשה על ר' ינאי דס"ל לספדו משום דס"ל מצות אין בטילות לע"ל והא איכא משום לועג לרש כהא דמנחות דקאמר לשמואל דס"ל דמצות אין בטילות דאיכא משום לועג לרש, ע"ז מתרץ רשב"ם דגם לחי מותר דאין המת נהנה היינו לבישה כזו לסופדו גם לחי מותר כמו מוכרי כסות וליכא משום לועג לרש לר' ינאי, ולר"י דס"ל לקברו דאיכא הנאה כה"ג בחי לדידי' מצות בטילות וליכא משום לועג לרש והא דמנחות בהאי שעתא ודאי רמינן האי שעתא דקוברי' אותו בתכריכיו שהזמין לעצמו לכבודו ודאי רמינן לשמואל לשיטתו משום לועג לרש, והוא ישוב נכון קרוב למרכז האמת בעזה"י: ונתישב לנו בדברינו קושי' סדרי טהרה על מה דקאמר ש"ס ר"י לטעמי' דאמר במתים חפשי וכו' הא י"ל ר"י ג"כ ס"ל מצות אין בטילות אלא דס"ל דבגדים היורדות עמו אין עולות עמו, ומ"ש דרצה לתרץ דר"י לכ"ע והוכיח עי"ז דגרסא אמר ר"א עיקר עיי' בו, מלבד שיש דוחק בדבריו, גם קשה על ר' יוסף דאמר זאת אומרת והוא מדאמר ר"י אפי' לקברו, דילמא ר"י ס"ל אינם עולות עמו ומנ"ל לרב יוסף דר"י ס"ל מצות בטילות, וגם לפי הגרסא שלפנינו ר' ינאי לא מועיל דחוקו של הס"ט. ולמ"ש לק"מ דגם אם ס"ל לר"י דאין עולות עמו ומשום איסור דלעתיד ליכא אכתי משום לועג לרש איכא וכיון דחי כה"ג אסור איכא משום לועג לרש מיהת, וע"כ דס"ל מצות בטילות לע"ל וליכא משום לועג לרש כהנ"ל, ויש מכ"ז סיוע לסברת רבינו יודא ולדברינו ועיי' היטב: והא"ש דהשמיט הרמב"ם הא דש"ס מנחות בהאי שעתא ודאי רמינן ליה דהוכיח מסוגי' דנדה מכח קושי' תוס' ומכח קושי' סדרי טהרה וקושיתנו ועפ"י הגרסא שלפנינו ר' ינאי דלמ"ד מצות בטילות לע"ל ליכא משום לועג לרש, וש"ס דמנחות קאי לשמואל לשיטתו כמ"ש תוס' בע"ז, ולהלכתא דקיי"ל מצות בטילות לע"ל דהא הלכתא אפי' לקברו וכן פסק הרמב"ם, וע"כ משום דקיי"ל מצות בטילות לע"ל בדין השמיט הך דינא דהאי שעתא ודאי רמינן ליה ועיי': אלא הא גופא דפסקו הפוסקים הלכה כר' יוחנן קשה לפי הגרסא שלפנינו אמר ר"א אמר ר' ינאי ובכ"מ הלכה כר' ינאי נגד ר"י, שהוא רבו דר"י, ורא"ש כ' דהלכה כר' יוחנן דהוא רבו של ר' אמי וכ' מע"מ לפי הגירסא שלפנינו אמר ר' אמי אמר ר' ינאי תהי' הלכה כר' ינאי עיי' בו ובסדרי טהרה, ונלפע"ד ליישב פסקא זו דפסקו כר' יוחנן גם לפי גרסא שלפנינו ר"א אמר ר' ינאי דהוכיחו דסתמא דגמרא ס"ל הלכה כר' יוחנן והוא מכח קושי' מג"א שהבאנו בתחלת דברינו על הא דקאמר ש"ס ומודה שמואל בזקן שעשאו לכבודו, למה אמר ומודה שמואל גם לרב ולהלכתא צריך האי דינא ונ"ל דבאמת ליכא רבותא דבגדי מת פטורים אפי' כשלובשים לפעמים בחייו כיון דלאו לאכסויי בחייו עשוי' וכבר כתבנו זה לעיל וכתבנו דה"א כיון שעתידין שיעמדו בלבושיהם נעשים נמי לכסוי' בחיים קמ"ל דעיקרן לאו להכי עשוי', אלא כ"ז שהוא מת, ויש להוסיף עוד ודאי למ"ד מצות בטילות לעתיד לבוא ליכא רבותא דגם אם נעשו גם לזמן התחי' כמו לתכריכי' סוף כ"ס לא נעשו כלל לזמן חיוב מצות ציצית וכשיתכסה בחיים ליכא עוד מצות ציצית ופשיטא משום דעשוי' לזמן דליכא מצות ציצית שלא יתחייב עכשיו כשלובשם, ואפי' לשיטת הרמב"ם ליכא רבותא כ"ש וקו"ח לשיטת רא"ש, וש"ס דקאמר ומודה שמואל היינו לשמואל לשיטתו, הגם דס"ל אין מצות בטילות לעתיד לבוא, וה"א דעשוי' גם לזמן התחי' ואז יהי' מתכסה בחיים והוא זמן חיוב ציצית, קמ"ל דפטורים דלאו להכי עשוי' ועכ"פ עיקר' לתכריכי' והיינו דאמר ומודה שמואל ורבותא לשמואל לשיטתו, אבל לפי מה דקיי"ל מצות בטילות לע"ל ליכא רבותא בזקן ועשאו לכבודו דפטורי' וא"צ להאמר ומיושב קושי' מג"א ומינה דהלכה כר"י דמצות בטילות מדאמר ומודה שמואל, דאי הלכתא כר' ינאי הול"ל סתם דזקן שעשאו לכבודו פטור, מדלא אמר הכ' ש"מ דלהלכתא ליכא רבותא דקיי"ל מצות בטילות וכיון דסתמא דש"ס ס"ל כר' יוחנן נקטי' להלכתא כוותי', דאין כלל זה הלכה כרבי נגד תלמידו אלא היכא דלא מצינו סתמא דש"ס דהכריע בין רב לתלמיד משא"כ הכא ועיי' בכ"ז: וזהו דרך ארוכה שיעדנו עליו בישוב הרמב"ם וטור דהשמיטו ולא העתיקו הך דינא דש"ס מנחות בזקן שעשאו לכבודו דפטורה דמילתא דפשיטא הוא לפי דקיי"ל מצות בטילות לע"ל, ואין אנו צריכים לומר דנקטי' להלכתא כמ"ד שאין עולות עמו שהוא נגד ש"ס דנדה, ולא צ"ל דס"ל כחי' ר"ן ורשב"א ברכות בפירוש סוגי' ש"ס נדה דמצות בטילות ואין בטילות הכל לאח"מ ויש נדנוד קצת איסור במת עצמו לר' ינאי כ"ז דוחק ולמ"ש בדרך הארוכה, מעלה ארוכה שמורה בכל וערוכ' בעזרת עורך מערכה: עוד רגע אדבר מילי דשמעתתא ודאגדתא לחבר, כאיש חובר חבר, להבין הענין אשר עליו מוסד הבנין שנחלקו בו הבונים, אם מותר לקברו או לא דתלי' אם מצות בטילות לעתיד לבוא, ורבים ראו כן תמהו, הלא תורת ה' טהורה היא עומדת לעד, ראש דברך אמת ולעולם כל משפטי צדקו, משו"ה השיאו רשב"א וחי' ר"ן כוונת ר"י מצות בטילות לע"ל היינו אח"מ והוא דוחק בלשון ש"ס דלע"ל לא משמע הכי ורחוק מן השכל לומר דס"ל לר' ינאי דיש נדנוד איסור במת עצמו ומ"ש כמו דאסור לספות לקטן איסור בידים, הדמיון אינו עולה יפה, דקטן יבוא לידי חיוב כשיגדל והוא בחיים ומחוסר זמן גדלות שבא ממילא, משא"כ במת גם אם לאחר התחי' יהי' מחוייב במצות פנים חדשות באו לכאן ועוד לפמ"ש התה"ד סי' ס"ב בטעמא דאסור לספות בידים כדי שלא להרגילו באיסורי' כשיגדיל וזה ל"ש במת, ויש לנו דברים ע"ד פלפול נאמרים, והעיקר נראה כדס"ל לתוס' בדוכתא טובא דמצות בטילות לאחר התחי' וכפשטות לשון מצות בטילות לעתיד לבוא, אלא דמילתא דא תמוה בעצמותו כמ"ש : ובסדרי טהרה הוכיח כחי' ר"ן ורשב"א מש"ס סנהדרין פ' חלק דאמר ר' יוחנן מנין לתחה"מ מה"ת שנא' ונתתם ממנו תרומה לאהרן הכהן, וכי אהרן לעולם קיים, אלא מכאן לתחה"מ מה"ת, והא ר' יוחנן ס"ל מצות בטילות לע"ל ואיך מפרש לאהרן הכהן לע"ל, וע"כ דפרושא דמצות בטילות כרשב"א וחי' ר"ן אלו דבריו ז"ל, ואני בעניי הכינותי מכון לפירושו של תוס' וכפי משמעות דמצות בטילות לע"ל לתחה"מ, ע"ד דרוש אגדה ועל כל כי האי נאמר דרוש וקבל שכר: ואקדים איזה מילתא דאגדתא, מקרא אני דורש בפ' נצבים כתיב והטיבך והרבך מאבותיך ומל ה' אלהיך וכו' ואח"כ ישוב ה' לשוש עליך כאשר שש על אבותיך, וכבר הרגישו המפרשים, תחלה כתיב והטיבך והרבך מאבותיך היינו יותר, ואח"כ פוחת והולך ואמר כאשר שש על אבותיך ולא יותר, ונ"ל בהקדים ספרי ומובא ברמב"ן בעשרת הדברות בפ' יתרו ועושה חסד לאלפי' לאוהבי זה אברהם ולשומרי מצותי אלו הנביאים עיי"ש, ונ"ל לפרש בהקדם מאמר ר' יוסף בש"ס קדושין מתחלה מאן דאמר לי סומא פטור עבידנא עגלא תלתא דה"א דגדול א"מ ועושה וכו' השתא דשמענא לדר"י דגדול מצווה ועושה וכו' והנה בוודאי גדול אינו מצווה ממצווה ועושה, דמצוה מוכרח הוא מיראת עונש והפסד שכר מצווה, והאינו מצווה ועושה בוודאי עושה רק מאהבה לעשות נ"ר לפניו ית"ש, והלכתא גדול מצווה ועושה וכתבו הראשונים דבמצווה ועושה יצרא דאדם מתגבר עליו ומסיתו לעשות עבירה ומונעו לעשות מצוה ולפום צערא אגרא, ואיתא במדרש והנה טוב זה יצר טוב, מאוד זה יצר הרע שע"י כבישת יצה"ר מקבל שכר וכל שיצרו גדול תגדל שכרו לכן מצווה ועושה עדיף מן הצד, ונ"ל משו"ה דייקו ואמרו לריח ניחוח אמר הקב"ה נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני לא הול"ל שאמרתי אלא שנעשה רצוני ונ"ל במכוון אמרו שאמרתי להורות דגדול המצווה מהאינו מצווה, והיינו נ"ר לפני שאמרתי והוא מצווה ונעשה רצוני, והנה אמרו ז"ל קיים אאע"ה כל התורה כולה עד שלא ניתנה והי' עובד מאהבה כי לא היה מצווה ומרצונו ומנפש חפיצה עשה, מזה נראה אהבה יותר ממצווה ועושה, אבל נביאי' שבאו אחר מתן תורה הם מצווים ועומדים, והיינו לאוהבי זה אברהם ולשומרי מצותי אלו הנביאים שהם משמרים את אשר צוה ה', ומ"מ גדול שכר המצווים ועושים, כי לפום צערא דיצרים אגרא וכל אשר יצרו מתגבר עליו יותר, שכרו יותר, והיינו ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, לא אמר תשלם מעשהו אלא כמעשהו, כי כמה עושין מצוה אחת וזה מקבל שכר יותר מזה לפי תאות לבו יקבל שכרו והיינו כמעשהו, לפי מה שעשה אותה אם הי' קל או קשה עליו מצד יצרו לפי מה שהוא והנה הרמב"ן בפ' נצבים כ' בפירושא דהאי קרא ומל ה' אלקיך את לבבך דלימות המשיח לא יהי' עוד יצה"ר ולא יתאוה לרע כמו שהי' קודם החטא עיי"ש במתק לשונו מה מתוק מדבש : ועפי"ז נבוא ליישב סתירת המקראות, תחלה אמר והטיבך והרבך מאבותיך יותר מאבותינו הקדושים ע"ה שקיימו כה"ת עד שלא ניתנה מאהבה רבה אבל לא היו מצווים ועושים, ותגדל שכרנו וייטיב ה' לנו יותר מהם כי גדול שכר של המצווה ועושה, ואח"כ אמר קרא ומל ה' אלקיך את לבבך ולא יהי' עוד יצה"ר ואין מעלה במצווה ועושה לכן כי ישוב ה' לשוש עליך כאשר שש על אבותיך ולא יותר וא"ש. ונבוא למטרת כוונתינו להיות כי אם אין יצה"ר אין מעלה במצווה ועושה מאינו מצווה ועושה ושוב הו"ל גדול אינו מצווה ועושה ממצווה ועושה דמי שאינו מצווה ועושה מדעת עצמו נראה אהבה יותר מבמצווה