כתב סופר אורח חיים קכו

לעיתים על הלכ' יו"ט לשיטת רש"י ורמב"ם דבלאו צ"ק אמרינן מתוך א"כ מה בין ר' יוסף דאמר דהוצאה מותר ביו"ט בלא מתוך לבין רבה דס"ל משום מתוך לשניהם מותר בלא צ"ק ונדחק למצוא אופן רחוק עיי"ש, ולמ"ש החילוק רב לרבה בעושה לצורך חול ונכרי לוקה, משא"כ לרב יוסף ופשוט: אלא בכ"ז סוג' דירושלמי דתלה נר לבטלה בפלוגת' דב"ש ובית הלל דפליגו במתוך לא א"ש לשיטת הרמב"ם דלב"ש נמי בהבערה דאיכ' קרא דביום השבת נר בטלה מותר, ואי דלא דרש דיוקא דביום השבת א"כ לא תלי' בפלוגת' דמתוך, וגם מנ"ל לירושלמי דפליג ב"ש בהבערה ולא יליף מקרא, ולשיטת רא"ש ורוב ראשונים דס"ל לב"ה דבעי צ"ק יושבנו שפיר לב"ה מוכח אפי' בלא צ"ק, ולב"ש דוקא בצ"ק משא"כ נר אבטלה, אבל לרמב"ם דס"ל לב"ה אפי' בלא צ"ק מותר ולב"ש בכ"מ אפי' בצ"ק אסור ולא מחלק בין צ"ק ללא צורך כלל א"כ קש' לב"ש, ונ"ל דבאמת גם לב"ה יש להקשות קצת אם גם דס"ל מתוך בלא צורך קצת דמשמע ליה קרא דאך אשר יאכל לכל נפש היינו כל מלאכה שהיא של או"נ מותרת אפי' ללא צורך כיון שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך כלל ועיי' מגיני שלמה ביצה י"ב שמסביר בטוב טעם ודעת, מ"מ היא ודאי מסתבר לב"ה יותר היתרא באיכא צ"ק, וא"כ בהבערה דיצא מכלל שאר מלאכו' דלית' באוכל נפש עצמו כמ"ש הה"מ ולכן בעינן קרא דביום השבת, עדיין מנ"ל כ"כ אפי' בליכא צ"ק דלמא דוקא בדאיכא צ"ק ותפסת מרובה וכו', וצ"ל בוודאי לולי קרא ה"א דל"א מתוך בהבערה דלא דמי' כ"כ לשאר מלאכות אבל השתא דאיכא קרא דגם בהבערה מותר משום מתוך שוב לא מחלקים בין הבערה לשאר מלאכות דאפי' בלא צ"ק מותרו', ויש להוסיף לב"ה דבכל מלאכות אמרינן מתוך בלא צ"ק, בהבערה דגריע ה"א דוקא בצ"ק ובלא צ"ק לא והבערה ממוצע דלא דמי' למלאכות דאינן באו"נ וגם לא דמי למלאכות דהן באו"נ עצמו כמו אפי' ובישול וה"א נחית חד דרגא והשתא דאיכ' קרא ע"כ אפי' בליכא צ"ק, והא"ש לב"ש דל"ל מתוך כלל ואפי' בצ"ק לא יליף מקרא דביום השבת רק בצ"ק וא"ש: והא"ש ג"כ מה דקשה מהא דאמר ר"י י"ב ע"ב ב"ה דאית לי' מתוך בהוצאה כן בהבערה, ולפי הירושלמי ושיטת הרמב"ם לא תלי' זה בזה דהא הבערה מקרא ילפינן ומשום דס"ל בהוצאה מתוך עדיין לא ידענו אם ס"ל בהבערה מתוך, ואם דדרש זה דביום השבת פשוט מ"מ לא תלי' בהוצאה אפשר בהבערה אית ליה ובהוצאה ל"ל וה"ה איפכא, ולמ"ש א"ש דהכי קאמר ב"ה דאית לי' מתוך בהוצאה וכן בכל שאר מלאכות ממילא גם בהבערה ס"ל מתוך אפי' בלא צ"ק מקרא דביום השבת, אבל לב"ש דל"ל מתוך בכ"מ לא יליף מביום השבת רק באיכא צורך קצת, ובמבשל גיד הנשה ליכא צורך קצת ולכן כב"ה לא אתי' אבל לב"ש א"ש והבן: וכן א"ש סוגי' דפסחים ה' ע"ב דאמר רבא ש"מ ר"ע ל"ל מתוך והקשה תוס' והא ליכא צ"ק ועיי' מג"א סי' תקי"ח, דלדרש מביום השבת לא תלי' כלל אי אית ליה מתוך עיי"ש ובמהר"ל, ולפמ"ש א"ש אי ס"ל לר"ע מתוך ממילא בהבערה גם בלא צ"ק איכא מתוך וע"כ דלית ליה מתוך בכ"מ ובהבערה דוקא דאיכא צ"ק ובחמין ליכא צ"ק וא"ש: ואחרי שזכינו לבאר סוגי' ירושלמי בין לשיטת רא"ש ודעימי' ובין לשיטת הרמב"ם נבוא לבאר סיומא דירושלמי דר"נ וכו' בעי קומי דר"י ואמר לא תשרי ולא תאסור, ואנחנו לא נדע טעמא דר"י דאמר לא תשרי, ונ"ל לשיטת רא"ש ורוב ראשונים דבעי צ"ק מדאוריי' ובהבערה ילפינן מקרא דאפי' בלא צ"ק מותר לא ברירא לר"י אולי מדרבנן אסור בלא צ"ק משום גזירה דכל מלאכה דבעי צ"ק מדאורי', לכן אמר מספק לא תאסור ולא תשרי או דאמר לא תשרי ברבים משום גזירה דשאר מלאכות כמו דאמרינן בעלמא הלכה ואין מורין כן: ולשיטת הרמב"ם דבכל מלאכות מותר בלא צ"ק לפי שיטת הה"מ בשיטת הרמב"ם נ"ל פשוט דוודאי מדרבנן אסור בלא צ"ק וכן שיטת רש"י שהעתיק הה"מ לשונו כד מעמיס שיטתו של רש"י בשיטת הרמב"ם וכן דייק הה"מ בלשונו דאין לוקין לב"ה וכ"כ אח"כ בשם סוברים דבלא צ"ק אסור מדאוריית' לב"ה, וכן מוכח בדכתא טובא דבלא צ"ק אסור מדרבנן עכ"פ והרמב"ם פ"א לא מיירי רק מאיסור דאורייתא כדמוכח מתוך דבריו, ולפ"ז צ"ע למה אמר ר"י לא תאסור ולא תשרי אי מדאורייתא ליכא ספק דילפינן מקרא דביום השבת אפי' בליכא צ"ק דהא קיי"ל כב"ה, ואי מדרבנן בוודאי אסור מ"ש מכל מלאכו' דשרו מדאורייתא בלא צ"ק ואסורי' מדרבנן וצ"ע: והנה הראב"ד השיג על הרמב"ם ומביא בירושלמי איתא לא תאסור ולא תשרי וחה"מ הליץ בעד הרמב"ם דנקט כסוגי' דידן דאמר ר"י י"ב ע"ב מתוך בהבערה, ודבריו תמוהים בש"ס דידן על מלקות קאי דלב"ה ליכא מלקות בהבערה ובברייתא קתני דחייב, אבל ר"י דאמר לא תשרי מדרבנן, וכבר הרגיש בזה המפרש בירושלמי ולדידי קשה גם על הראב"ד שהשיג על הרמב"ם דמדאורייתא קאמר דהבערה שלא לצורך מותר וצ"ע: ונלפע"ד דראב"ד ס"ל הא דאמר ר"י לא תאסור ולא תשרי דמספקא ליה אי מותר מדאורייתא, דמדרבנן בוודאי אסור מ"ש מכל מלאכות דבעי צ"ק, וספיקת ר"י י"ל דאפשר מקרא לא ילפינן רק באיכא צ"ק כיון דבלא קרא ס"ד דלא אמרינן מתוך כלל בהבערה וכבר כתבנו מזה לעיל וכתבנו כיון כל מלאכות מותר בלא צ"ק שוב לא מחלקינן בהבערה, ולר"י לא ברירא ליה הא מילתא להתיר בלא צ"ק לכן אמר לא תאסר מדאוריית' ולא תשרי, וא"ש השגת הראב"ד ותירוצו של הה"מ דבסוגי' דידן אמר ר"י מתוך כהבערה לב"ה והיינו אפי' בלא צ"ק דבמבשל גיד ס"ל ליכא צ"ק כקושי' תוספו' ומ"מ אמר ר"י דליכא איסור דאורייתא כנ"ל ועיי': אלא דבכ"ז לא יצאנו מידי דוחק לפרש לא תאסר ולא תשרי מדאוריית' אבל מדרבנן אסור וגם קשה תחילת סוגי' ירושלמי מאי להדליק נר של אבטלה חזקי' אמר אסור ומקשה עליו מקרא, והא מדרבנן בוודאי אסור ואם נימא דידע דחזקי' ס"ל מדאורייתא אסור ולכן מקשה עליו מקרא מ"מ הא מבעי' מאי להדליק משמע אפי' מדרבנן: ולכן כשאני לעצמי מה אני אומר דהא דאמר ר"י לא תאסור ולא תשרי, עפמ"ש הט"ז דכל שמפורש בתורה להתיר לא אסרו חכמים דנראה כהתנגדות לתורה, ואפי' מה דאתי' מדרשא ס"ל דבכלל זה הוא עיי' ט"ז או"ח סי' תקפ"ו דאפי' דרש דוי"ו יתירה וביום השמיני מיקרי מפורש, ולזה י"ל בכל מלאכות דלא כתיבו באורייתא מפורש דשרו משום מתוך רק ב"ה מפרש הקרא כן אך אשר יאכל לכל נפש כל מלאכה דשייכו לאוכל נפש מותר אפי' שלא לצורך אוכל נפש וב"ש מפרש הקרא כפשוט כשעושה מלאכה לאוכל נפש, גם לב"ה לא מפורש בקרא כן ויש כח ביד חכמים לאסור, אבל הבערה דכתיבא קרא ביום השבת דמותר לגמרי כמ"ש הה"מ, בזה ס"ל לירושלמי דמותר לגמרי ואמר נר של אבטל' מאי חזקי' אוסר, וע"ז מביא הירושלמי דרשא דקרא ביום השבת דמפורש להתיר אין כח לחכמים לאסור ור"י מספקא ליה אם אסרו רבנן בזה, ואפשר דמספקא ליה אם מפורש מקרי כיון די"ל דק"א דוקא בדאיכא צ"ק, אלא לב"ה כיון דאמרינן מתוך בכ"מ ע"כ קרא היכא דליכא צ"ק כמ"ש, וכיון דמתוך בכל מלאכות לא מפורש בקרא שוב גם בהבערה דמותר אפי' בלא צ"ק לא מפורש בקרא כמובן, ולכן אמר לא תאסור ולא תשרי דמספקא ליה מילתא, וא"ש בין לשיטת הרא"ש בין לשיטת הרמב"ם כמובן, וסרה תלונת הראב"ד דרמב"ם לא כ' רק דמדאורייתא לית ביה איסור, אבל מדרבנן אסור ככל מלאכות דאסורים בלא צ"ק מדרבנן וכיון דר"י אמר לא תשרי לכן לא כ' הרמב"ם בו היתר רק מדאורייתא ועיי': והנה הרא"ש מעתיק הא דאמר ר"י לא תאסור ולא תשרי, וכ' ונרות שמדליקין בב"הכנס לא מיקרי נר אבטלה דלשם מצוה ושמחת יו"ט מדליקין אותם ושרו ע"י מתוך כמו הוצאת קטן לולב וס"ת וביש"ש סי' ל"ה ומובא במג"א סי' תקי"ד ס"ק י"ב דל"מ נר לבטלה רק כשמדליק להראות עשרו והעולם אין נזהרים גם בזה ויש להם על מה שיסמוכו דרמב"ם מתיר עיי"ש, ולמ"ש גם הרמב"ם מודה דאסור מדרבנן מיהת: ובב"י מביא מתשובת רשב"א דמפקפק בהיתר נר של ב"הכנס דלא התירה תורה אלא או"נ א"נ דבר השווה לכל נפש אבל כאן שאינו אלא לכבוד בעלמא לא ואע"פי שיש שם משום כבוד בית אלקינו שהרי אסור לשחוט נדרים ונדבות ביו"ט, מ"מ נהגו היתר להדליק נרות של ב"הכנס ביו"ט עכ"ל. והנה לכאורה הנכון כמ"ש הרשב"א דמשום מצוה אסור דומי' דנונ"ד, וקשה על הרא"ש דכתב משום מצוה מותר ומ"ש עוד משום שמחת יו"ט, משמע דתרי טעמא נינהו דאי ס"ל דמשום מצוה ליכא מתוך רק משום שמחה ל"ל לומר כלל משום מצוה, ואפשר לדחוק דבצירוף ב' טעמים יחד ס"ל לרא"ש דמותר, אלא הטור בשם תשובת הרא"ש כתב דמותר להדליק אפי' בעיו"ט שני ואין בזה משום אין יו"ט מכין לחול דמיד בהדלקתו עושה מצוה לשעתה דאפילו ביום יש מצוה בהדלקת נר בב"הכנס, וכן העתיק המחבר טעם זה לחוד משום דאיכא מצוה ולא משום דאיכא שמחה, ומשו"ה נ"ל כ' המג"א ס"ק י"ד משמע אפי' אין שם אדם בב"הכנס מה"ט, היינו כיון דלא נקטו כי אם טעם משום מצוה ולא משום שמחה דבוודאי כל דליכא אדם בב"הכנס ליכא שמחה בהדלקה ומדנקטו טעם משום מצוה לחוד ש"מ דסגי בהכי והה"נ אפי' אין שם אדם דכתיב כבדו ה' באורים כנ"ל אלא דפקפוקו של הרשב"א נכון לכאורה הא נדונ"ד ג"כ מצוה איכא ואסור, וכוונתו הגם דממעטי' לכם ולא לגבוה היינו דצורך גבוה לאו בכלל או"נ הוא ולא שרי רק להדיוט מ"מ יהי' שרי משום דהדיוט עושה מצוה, וכל דאיכא משום מצוה הוי צ"ק כמו הוצאת לולב וס"ת וכדומה, ועכצ"ל דוקא כשיש בו צורך היום היינו דתלי' המצוה ביומא כמו לולב וס"ת משא"כ נדונ"ד דלאו יומא קגרים, והה"נ להדליק נר בב"הכנס דלאו יומא קגרים דמצוה זו בכ"י ובכל שעה איכא ועיי' מג"א סי' תמ"ו, ורשב"א בעצמו מספקא לי' הא מילתא ומסיים שהעולם נוהגים להדליק ונ"ל טעמם דיש לחלק בין נדונ"ד וכיוצא בו שאפשר לעשות המצוה אח"כ או לפניו ולא תלי' ביומא כלל, משא"כ הדלקת