כתב סופר אורח חיים קכג

בדרבנן הגם דאף בדרבנן כחא דהתירא עדיף כמבואר מש"ס ברכות שהבאנו לעיל מ"מ כחא דהתירא בדאורייתא בוודאי עדיפא, וי"ל עוד גם לרוב הפוסקים דס"ל דאיסור שפחה דאורייתא יש רבותא יותר לרבי, דלרבנן י"ל גם אם לא ברירא להו כ"כ מתירין אותו בשפחה דמוקמינן אותו אחזקתו דהי' מותר בשפחה עד עתה ולרבי אסור לרבו לשחררו מספק שמא ב"ח אי לאו דברירא דחציו ב"ח הוא כן י"ל, אלא דבכ"ז לא ארווח לן דהא רבי ורבנן לא פליגי בגווני דכופין רבו עד דנימא דכחא דהתירא לרבי משו"ה הוא ועדיי' צ"ע: ועיי' ביצה ד' דמקשה ולפלגי בתרוייהו, וכ' תוס' דלא מקשה בכ"מ כן אלא משום שאין צריך להאריך עיי"ש וקשה דליקשי גם בגיטין לפלגי בתרוייהו יאמר בכסף ובשטר וליכא אריכת רק תיבה אחת כהתם בביצה וצל"ע: יצאתי בכותבת הגסה ונתארכו הדברים בתוך הכתיבה מענין לענין באותו ענין ופה תהי' שביתת קולמסי כעת וכעת יאמר יישר ה' כחו וחילו לאורייתא כחא יתירא עדיפא כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה סד שפעת שלומים מגבהי מרומים, לה"ה מע"כ תלמידי חביבי הרב המופלג בהפלגת התורה פניו מאירה, המאוה"ג הגדול לעדתו כש"ת מו"ה אלעזר פאשקוס נ"י רב בק"ק גאלאנטהא יע"א: מכתבו היקר קבלתי בשמחה בראותי מתוכו כי בתוך עמו הוא יושב בשלוה ומנהלם על מי מנוחות על התורה והעבודה כן יוסיף ה' ליתן אותו לחן ולחסד בעיני כל קהל עדתו, מאוד ישגא אחריתו, ולמעיבד ליה קורת רוח פניתי מעט לשום עין על דבריו, מה דבדק לן בקושי' אחת על התה"ד סי' ס"ד ומובא במג"א סי' שי"ד דפסיק רישא בדרבנן מותר דקשה עליו מסוגיא ערוכה דסוכה ל"ג ע"ב דמקשה והא מודה ר"ש בפ"ר, ושם ליכא רק איסור דרבנן כמ"ש רש"י ע"א ד"ה ואין ממעטין ביו"ט משום דמחזי כמתקן אלו דבריו, קושי' זו כבר כתובה היא בשעה"מ פכ"ה משבת ולא מצא מענה לקושי' זאת, וגם לו זה משום שלא מצא חולק על רש"י דס"ל דמלאכה דאורייתא היא, ואני מצאתי ברא"ש שבת פ' הבונה ק"ג דס"ל דמלאכה דאורייתא היא דכ' הא דמשני באית ליה הושענא אחריתא לא משום דפ"ר דלא ניחא ליה שרי כערוך אלא משום דליכא תקון כיון דאית ליה הושענא אחריתא, ולר"י חיישינן דילמא יהי' צריך לזו שתקן ואי צריך לה איכא איסור דאורייתא למפרע לא שרינן ליה אע"ג דאית ליה הושענא אחריתא, אבל לר"ש דבר שאין מתכוין מותר ופ"ר ליכא כיון דאית ליה הושענא אחריתא עיי"ש, הרי מפורש כ' דאיכא איסור דאורייתא בתקון זה: ולפע"ד י"ל דגם רש"י ס"ל דאיכא בזה תקון דאורייתא ומ"ש דמחזי כמתקן היינו משום דקתני בברייתא עלה דמתני' דאין ממעטין רשב"א אומר ממעטין ומוקי לה באית ליה אחריתא וכ' רש"י וכיון דאית ליה אחריתא ליכא תקון וצ"ל מתני' ות"ק דברייתא דס"ל דאין ממעטין הגם דליכא תקון באמת מ"מ אסור משום דמחזי כמתקן ולכן כתב רש"י אין ממעטין משום דמחזי כמתקן הגם דכ' כן על מתני' הא ברייתא מסיים רשב"א מתיר, וע"כ צ"ל באית ליה אחריתא לכן מפרש גם על מתני' כן דגם מתני' בהכי איירי וא"ש: ויש להוסיף עוד דבאמת קשה על שיטת רש"י באית ליה ליכא איסור גם אי ס"ל לרשב"א כר"י א"ש וכן דחה תוס' שבת ק"ג דאין לומר דליכא אסורא א"כ גם לר"י א"ש ומשמע דקאי בקמייתא דכר"ש ס"ל, וביותר הי' תוס' יכול להקשות מ"ט דת"ק דאין ממעטים אי ליכא איסור כלל, ונ"ל דס"ל לרש"י כמ"ש הרא"ש דלר"ש ליכא איסור כלל כיון דאית ליה הושענא אחריתא, ומשום שמא יהי' צריך לה כגון שתאבד או תתקלקל האחרת גם אם יהי' כן לא עשה איסור לר"ש דדשא"מ מותר ופ"ר לא הוי כיון דאפשר בזו משא"כ לר"י אי תתקלקל ויהי' צריך לה עשה למפרע איסור אלא דרא"ש ס"ל דלר"י עשה למפרע איסור דאורייתא וזה לא ס"ל לרש"י כיון דלשעתו לא הי' צריך לזו גם אם אח"כ צריך לה לא עשה איסור דאורייתא למפרע, אלא דאית ביה איסור משום דמחזי לרואים כמתקן כיון דצריך ורשב"א מתיר כיון דדשא"מ מותר ופסיק רישא ליכא כיון דאפשר בזו גם משום מחזי כמתקן למפרע ליכא וא"ש נכון: וסרה בזה תמיהת השעה"מ על הכפ"ת דפשיטא ליה דאיכא איסור דאורייתא דהוי כמכה בפטיש והי' נעלם ממנו רש"י במקומו דכ' דליכא רק מחזי כמתקן והוא פלא על הכפ"ת איך נעלם ממנו רש"י במקומו, ואם כי הראנו לדעת דהרא"ש בשבת ס"ל דמלאכה דאורייתא הוא, הכפ"ת לא הביא הרא"ש הנ"ל, ופשיטא ליה לנפשי' דמלאכה דאורייתא הוא נגד רש"י במקומו, ואפשר דס"ל כמ"ש דרש"י למסקנא כ' כן והכפ"ת הקשה עד דלא מסיק באית ליה הושענא אחריתא ומתרץ דר"א ב"ש בפשיטות דכאבוה ס"ל, הקשה דלמא במלאכה דאורייתא ס"ל לר"ש ג"כ דאסור לכתחילה מדרבנן עיי' בו ותבין: והא"ש דלק"מ על התה"ד, דס"ל כרא"ש דגם באית ליה איכא מלאכה דאורייתא לר"י או כרש"י, ועד דלא מוקי באית ליה אחריתא גם לרש"י איכא מלאכה דאורייתא ומקשה שפיר והא מודה ר"ש בפ"ר: ולשיטת תה"ד י"ל הא דמשני דאית ליה הושענא אחריתא היינו דבאית ליה אחריתא דליכא רק איסור דרבנן דמחזי כמתקן משו"ה לת"ק אסור כר"י דדשא"מ אסור ואפי' בדרבנן, ולר"ש שרי דפ"ר בדרבנן ל"ל, ועד דלא ידענו הא דאסיק באית ליה אחריתא מקשה שפיר פ"ר הוא דמלאכה דאורייתא הוא כמ"ש, ועלה בדעתי תחלה לומר כן לרש"י, ושבתי וראיתי דלרש"י א"א לומר כן דהא כ' דמה דס"ל לר"ש גורר אדם מטה וכו' משום דלאו פ"ר הוא משמע דס"ל דגם בדרבנן איכא פ"ר וכ"כ בשעה"מ דמזה מוכח דס"ל לרש"י דגם בדרבנן אסור פ"ר, ובאמת דבריו נפלאו מה צריך להביא ממ"ש רש"י כהנ"ל, הא לרש"י דס"ל דאין זה אלא מחזי כמתקן מוכח דאפי' בדרבנן איכא פ"ר מדמקשה פ"ר הוא כמ"ש הוא תחלה להקשות על התה"ד מזה, אבל לפמ"ש דרש"י לא כ' דמחזי רק למסקנא דאית ליה הושענא אחריתא אין ראי' דרש"י ס"ל פ"ר אסור אפי' בדרבנן רק ממ"ש דבגרירה לאו פ"ר הוא והתם ליכא רק איסור דרבנן דכלאחר יד הוא לכן אין להעמיס בכוונת רש"י כמ"ש, אלא כמ"ש תחלה דס"ל ע"ד פי' הרא"ש במקצתו, אבל לשיטת התה"ד י"ל כהנ"ל ועי': ועיי' בהה"מ פי"ב מהלכות שבת ותוכן דבריו דיש מלאכות שענין המלאכה תלוי ברצונו ואם אין רצונו לצרף המתכת אין כאן מלאכה דצירוף ומדמה זה לקיטוף עץ לחצוץ בו שניו, במקטם שלא לחצוץ בו שניו מותר הגם דפ"ר הוא ועיי' לח"מ שם: ולכאורה קשה מה מתרץ ר"א כאבוה ס"ל והדר מקשה והא פ"ר הוא, הלא זה דומה לקיטום עץ וגחלת בשמתכוין לעשותו כלי הוי מלאכה וכשאינו מתכוין גם פ"ר לא הוי דעשיית כלי כזה תליא בדעתו ורצונו ומן הסברא דמיא להדדי ועיי' כפ"ת שמדמה תקון כזה לקיטום לחצוץ בו, וצ"ל כיון שצריך לאותו דבר דחיוב מצוה רמי' עליה והושענא זו סתמא עומדת להכי ביו"ט וא"א בלא"ה הוי כמלאכת צירוף בכלים אפי' לא מתכוין אסור לר"י ולר"ש בפ"ר, כן ה"נ דהוי פ"ר שא"א בלא"ה כצ"ל והא"ש דמתרץ באית ליה הושענא אחריתא ואין צריך לאותה הושענא בהכרח ממילא ליכא מלאכה כשא"מ הגם דפ"ר הוא, ואפשר שזהו כוונת רש"י דכ' באית ליה ליכא תקון ומ"מ צ"ל דאיירי בא"מ ולכן לא אמר אלא דלא חזר מאוקימתא קמייתא דאיירי דוקא שלקטן לאכילה, אבל אצ"ל דבשיטת אבוה קאי ואפשר לר"י דדשא"מ אסור גם תקון כה"ג כמו תקון לחצוץ ומכבה גחלת ג"כ אסור בשא"מ דא"מ כמכוין לר"י אבל לר"ש דא"מ מותר ומודה בפ"ר, במלאכה כה"ג לא מודה ר"ש דליכא פ"ר מיהת דתלי בהשכמה ורצון כעין דמחלק הערוך בין ניחא ללא ניחא ליה לענין פ"ר ולר"י ליכא חילוק כלל, והדברים ארוכים ותן לחכם ויחכם עוד: ועדיין יש מן הקושי' על התה"ד מדמקשה הא מודה ר"ש בפ"ר דלמא ס"ל כרבנן ביצה ל"ג ע"ב בקוטם לחצוץ בו שניו פטור אבל אסור ובדרבנן ליכא משום פ"ר ועיי' כפ"ת דמדמה הא דאין ממעטי' לקוטם לחצוץ בו, וצ"ל דלרוחא דמלתא מקשה ומתרץ באית ליה וכו' שלא לתרץ דראב"ש דלא כהלכתא, דהלכתא כר"א ועודי"ל דמקשה לר"א לשיטתו בשבת קמ"ו ע"ב גזירה שמא יקטום ועיי' רש"י שם דמביא ומדמה ליה להא דקיטום לחצוץ בו שניו דחייב חטאת לר"א ועיי' ר"ן שם, ולר"א לשיטתו דהלכתא כר"א ומתרץ דראב"ש כאבוה ס"ל מקשה שפיר: עוד י"ל עפ"י שיטת רש"י יומא ל"ה ע"ב דבדרבנן ס"ל לר"י דשא"מ מותר קשה למה ליה לר"א לתרץ דר"א כאבוה ס"ל, י"ל דס"ל כרבנן דר"א הנ"ל וליכא רק איסור דרבנן וגם לר"י מותר בא"מ, וי"ל כיון דע"כ צ"ל דר"א ב"ש כתנאי ניחא ליה יותר לומר דס"ל כאבוה מלומר דס"ל כרבנן דר"א, והא דכ' רש"י דמחזי כמתקן כבר כתבנו דהוא למסקנא וא"ש: והא"ש דמקשה על תי' ר"א והא מודה בפ"ר ואין לומר דילמא כרבנן ס"ל ובדרבנן פ"ר מותר לר"ש, דאי מתרץ ראב"ש כרבנן דר"א לא הי' צ"ל דכאבוה ס"ל דגם לר"י מותר, ות"ק ס"ל כר"א וע"כ דרצה ליישב דראב"ש דלא כרבנן והקשה פ"ר הוא ועיי': והנה תוס' שבת ק"ג ד"ה לא צריכא בסוף וביומא ל"ד ע"ב ד"ה ה"מ וכו' בסוף כ' דאיסור מיעוט ענבים אינה אלא דרבנן דהוא תקון מועט, משטיחת לשון התוס' דכ' דתקון מועט וכו' משמע דאפי' לר"א דס"ל דקוטם לחצוץ בו היא מלאכה דאורייתא אין בממעט ענבים ביו"ט רק איסור דרבנן מפני שהוא תקון מועט, ותוס' לשיטתם