כתב סופר אורח חיים קכא

ודע דיש לי מקום עיון די"ל דהא דאמרי' חטא בשביל שיזכה חברך הוא משום דכל ישראל ערבים זה בזה, והא מה"ט בכל המצות אעפ"י שיצא מוציא כמ"ש רש"י בר"ה כ"ח ורא"ש פ"ג דברכות וכ"א יש לו חלק בחיובא של חברו בקיום מ"ע ובעברו על מצות ל"ת ולכן אומרי' חטא בזוטא כדי שיזכה חברך, ואין לומר מה לי ולחברי דהא ערב בעדו, ויש להסביר עוד דאם לא קיים זה המצוה אשר עליו או בעובר עבירה יש לו ג"כ עבירה זוטא, אומרים מה לך לחטוא עבירה קלילה וחברך ברבה, עבור אתה בקלה ויהי' חברך ניצל מחמורה כנ"ל: ולפ"ז יצא לנו דין חדש לפמ"ש הרא"ש פ"ג דברכות דנשים אינם בכלל ערבות אין אומרים חטא בשביל אשה שלא תחטא היא בחמורה: אלא דיש למשדי ביה נרגא דתלי' בשיטת רש"י ותוס' בקדושין ע' ע"ב דרש"י ס"ל דגרים בכלל ערבות, ותוס' ס"ל דאינם בכלל ערבות, ולשיטת תוס' מוכח דהא דאומרים חטא לאו משום ערבות הוא דהא בח"ע וחב"ח כופין רבו משום דאומרים חטא באיסור זוטא דלב"ת בשביל שיזכה חב"ח שהוא גר דאינו בכלל ערבות, וכ"ש צד עבדות שבו אפי' חייב בפ"ו או בלשבת הא מ"מ אינו בערבות וע"כ דגם היכא דליכא ערבות אומרים חטא, אבל לרש"י ודעימי' דגר איתא בכלל ערבות י"ל כמ"ש: ויצא לנו מדברינו מקום יישוב לקושית תוס' גיטין מ' ע"א ד"ה אותו העבד אין לו תקנה שכופין רבו וכו' פשיטא הא מתני' היא בח"ע דכופין רבו עיי"ש, ולמ"ש י"ל לרש"י לשיטתו דס"ל דגר איתא בערבות י"ל הא דכופין בח"ע וחב"ח ואומרים חטא משום דאיהו איתא בערבות עם צד ב"ח של העבד, אבל בעבד שברח שהוא מופקר ויש לו דין עבד למלתא דאסורא פשיטא שאינו בערבות כמו עבדים ונשים אין לכוף את רבו ולומר לו חטא כדי שיוכל העבד לקיים פ"ו, ולא דמי למתני' וקמ"ל ר"י דכופין אותו דכיון דמופקר הוא ליכא איסור בנתינת שטר שחרור כמ"ש תוס' ל"ח ע"א, וכיון דליכא איסור כופין אותו כדי שיהי' יכול לקיים פ"ו ולא יעוכב על ידו, או משום מדת סדום כמ"ש הפ"י לשיטת התוס' וא"ש נכון: אלא דקשה מש"ס גיטין מ"ג ע"ב דס"ד דכפו בח"ש משום דנצטוה בפ"ו כריב"ב, ולפמ"ש גם אם היא מצוה, סוף סוף אין לכופו כיון שאינו בערבות עם חצי ב"ח שבה דאשה אינה בערבות, ולאמת דאמר רנב"י משום דמנהג הפקר נהגו בה ונכשלו אנשים דאתנייהו עם האדון בערבות משו"ה כפו אותו, וכן האי אמתא דאביי דס"ל לרבינא דכופין משום דעבדו בה אינשי איסורא שהם בערבות, וא"ש נמי מה דאמר ר"י מנהג הפקר נהגו בה דתלה האיסור באחרים ולא משום דעבדה היא איסורא דמשום איסור דידה לא היו כופין דאינה בערבות אבל קשה איך ס"ד משום דריב"ב, וכי אומרים חטא בשבילה דאינה בערבות, וי"ל דבס"ד באמת הי' צ"ל דאמרי' חטא לאו משום ערבות הוא ודוחק, ויותר ע"ד מרווח נ"ל דבס"ד דמשום מצות פ"ו דידה כפו ל"ק וכי אומרים לאדם חטא וכו' דאינה בערבות, י"ל דמעשה הי' שהאדון עצמו שחרר אותה והוא גרם והביאה לביטול פ"ו לכן אומרים לו חטא הגם שאינה בערבות אינו יכול לומר מה לי ולך כיון שהוא הגורם אמרי' חטא, ולמסקנא דמנהג הפקר נהגו בה לא גרם לה הוא כלום מ"מ אמרי' חטא משום איסורא דאינשי דעבדו בה איסורא וא"ש ועיי': והנה לשיטת התוס' דגר אינו בערבות, ע"כ צ"ל דאומרים חטא אפי' היכא דלא שייך ערבות, משו"ה הקשו תוס' מ"א ע"ב ד"ה לא לתוהו על הריב"ם מדאמר רנב"י משום דעבדו בה איסורא ולא אמר משום לשבת, ולמ"ש דהא דאומרי' חטא היא משום ערבות לק"מ דבחציה שפחה דליכא ערבות הוצרך לומר משום דמנהג הפקר נהגו בה דאיכא ערבות הגם דבכל זה קשה עדיי' על הריב"ם מש"ס מ"ג ע"ב בס"ד מהא ליה משום דריב"ב דלמא משום לשבת דהא בס"ד ע"כ ניחא ליה דכופין משום מצוה דילה וכמ"ש לעיל ודלמא משום לשבת, מ"מ תוס' דהקשה מלעיל מדאמר רנב"י קושי' זו לק"מ, ואין לומר דתוס' ס"ל דנשים אתנייהו בערבות דלא כרא"ש, דנ"ל להוכיח דהתוס' ע"כ ס"ל דנשים אינם בערבות והוא ממ"ש תוס' גיטין מ' ע"א ד"ה בשרבו וכו' הגם דליכא איסור לברך כמו נשים במ"ע שהז"ג דמברכות ועיי' תוס' חולין ור"ה דמברכות וצונו שאנשים מחוייבים והם כאינם מצווים ועושים, וי"ל ג"כ משום דנשים אתנייהו בערבו' ויש להם שייכות לזה משא"כ בעבד דאינו בערבות ואסור לו לברך ואיך מדמי' התוס' עבד לאשה, וע"כ דס"ל דגם נשים אין להם ערבות כמו עבד ועיי' היטב, אלא ע"כ דתוס' לשיטתם בקידושין אזלי דליכא ערבות בגר ומ"מ אומרים חטא וה"ה בח"ש: ועדיי' גם לשיטת תוס' יש מקום לומר ניהי דמחצי עבד דכופין מוכח דאפ' היכא דל"ש ערבות כופין ואמרי' חטא דוקא במצוה רבה דפ"ו דחמירא מכל המצות דיש בה משום קיום העולם, אבל בשאר מצות מנ"ל, ועיקר ראי' תוס' מש"ס פסחים נ"ט דאתי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה, ושם י"ל משום דכהן ובר חיוב כפרה אתנייהו בערבות, וכן הוא בהנהו תרי מעשה דאביי ודחצי' שפחה משום דעבדו אינשי אסורא דאתנייהו בערבות, אבל בנשים דליכא ערבות מנ"ל דאמרי' חטא: אמנם בדג"מ סי' רע"א מסופק דאולי לא אמר הרא"ש אלא דנשים לא נכנסו בערבות עם אנשים אבל אנשים נכנסו בערבות עם הנשים עיי"ש, ולפ"ז אמרי' לאיש חטא בשביל אשה, אבל אין אומרי' לאשה חטא בשביל איש: אלא דמסתבר יותר דליכא ערבות כלל בין אנשים לנשים בשום צד, ויש לי ראי' לזה מברכות מ"ח ע"א דאמר שמעון בן שטח איך אברך ברוך שאכלו ינאי וחביריו משלו, ויש לדקדק הא ינאי מלכא ומלכתא כרכו רפתא אהדדי ושניהם רצו שיוציאם למה אמר ינאי ולא הזכיר מלכתא, ובוודאי לא כלל אותה בכלל חביריו שאמר וזה דקדוק עצום, ונ"ל עפמ"ש הרא"ש דהעיקר דמוציא משום ערבות ואפי' לא אכל וכן ס"ל לשב"ש ור"י הוא דחידש דצריך שיאכל כזית כדי שיאמר ואכלת ולכן לא הזכיר רשב"ש מלכתא משום דאותה ודאי לא יכול להוציא עד שיאכל כזית שיעור דאורייתא כיון דליתא בערבות, אבל ינאי מלכא יוכל להוציא משום ערבות, ורשב"ש לגרמי' עביד ואמר להוציא מלכא לא יוכל רק בטעם מידי דצריך לאכול כזית פת עכ"פ וא"ש, ומינה דגם אנשים עם נשים ליתנייהו בערבות ועיי': וחזיתי לאאזמ"ו מאוה"ג זצ"ל בתוס' ר"ע במגלה פ"ד משנה ב' דהעלה מכח קושי' דמ"ש הרא"ש דנשים אינם בערבות היינו במצוה שאין מחוייבות בה וה"ה באיש במצוה שאינו מצוה אינו בערבות עם אנשים והוכיח כן מברכות מ"ח דהוציא שב"ש למלכתא והא אינה בערבות ש"מ להך צד דנשים בבהמ"ז דאורייתא איתא בערבות, ולמ"ש ראי' זו דחויה ונהפוך הוא משם ראי' דליתי' בערבות ואפי' במחויבות בה ואפי' איש עם אשה אינו בערבות, ומ"ש עוד שם ראי' ממתני' דשם דחרש א"מ למה לא יוציא משום ערבות ש"מ משום דאינו מחוייב, אפשר י"ל כן דכל שא"מ אינו בערבות אפי' באיש, אבל משם אין ראי' דחרש אינו בקיום מצוה זו כלל, שא"א לקיימו מפני חרשותו, ואפי' הוא בערבות אינו משום שאינו בר עשיית מצוה זו בדנפשי' אפי' כאינו מצווה ועושה כי צריך להשמיע לאזניו וא"א, אבל אשה אם היתה בערבות גם מצוה שאינה מחוייבת היתה מוציאה דאפשר שתעשה מצוה זו כאיש וכאינו מצווה ועושה והחילוק רב: והנה הרשב"א בתשובה דמייתי ב"י במי שהוציאו בתו דדן הרשב"א אי אמרי' חטא וכו' ועל הכלל כלו יצא אי אמרי' חטא בין באיש בין באשה, ואם אמרי' חטא באיש ה"ה באשה, אפשר דס"ל דאשה ג"כ בכלל ערבות, אבל לפי שיטת הרא"ש דנשים אינן בערבות ונקטו האחרונים כוותי' ועיי' אליה רבה סי' רע"א, וגם קיי"ל להלכתא כרש"י בקדושין דגרים אתנייהו בערבות עיי' סי' נ"ג דגר יכול להיות ש"צ ועי' פרמ"ג שם דהוכיח מזה דגר איתא בערבות מדמוציא אחרים במלתא דאורייתא ואעפ"י שיצא, ועיי' מהרי"ט קדושין ע' ע"ב דהרבה בראיות דגר איתא בערבות א"כ אין ראי' מחצי עבד דאמרי' חטא אפי' באשה די"ל דוקא חצי עבד ולא חצי שפחה כי כן הך דינא דשו"ע סי' ש"ו במי שהוציאו בתו צ"ע, ויש לחלק בין הוציאו בתו להוציאו בנו, וצ"ע למעשה בנדון כזה שתשקע בין האומות ועוברת על דת כל ימי' במאכלות אסורות חלול שבת וע"ז ותוליד בנים לע"ז, אפשר אמרי' לאב חטא דמלתא דשייך ביה הוא דלא יהיו לו בנים וב"ב משוקעים בין האומות ר"ל דורי דורות, וכיון שמותר כופין עליו: ועיי' תשובות נחלת שבעה ח"ב סי' פ"ג במי שנאבד לו בנו ושמע שיצא חוץ לדת והוא לא הגיד כי בורח הוא אם מותר לחלל עליו את השבת לרכוב אחריו, וכ' למ"ש הב"י דוקא בבת שהוציאוה דלאו פושעת היא, אבל בן זה בפשיעה יצא חוץ לדת אין מחללי' עליו השבת, וצידד הוא דלא כב"י דאפי' בפשיעה מותר ובאלי' רבה כ' דבדרבנן יש להקל, ולפע"ד יש לצדד להקל דעד כאן לא החליטו התוס' דהיכא דפושע לא אמר' חטא רק כי הא דרודה דאיסור דיחיד הוא אבל באיסור דרבים הרי כ' תוס' גיטין בתי' ב' גם דפשעו אומרים חטא, וכבר בארנו דרשב"א הכי ס"ל, וי"ל כשיצא מה"ד ולעולם יהי' בהמרותו ויכעיס לפני המקום וכשינצל ויחזור לאחוריו למקום שבעלי תשובה עומדי' ושב ורפא ונסלח לו כל מה שעשה כל כי האי אפי' בפשיעה אמרי' חטא, וכ"ש לאב כי זכות הוא לו וקי"ח בבן דברא מזכא אבא ומי יחוש חוץ ממנו מצורף לזה הרי חי' ר"ן כ' דוקא ברודה ל"א חטא משום דליכא רק איסור קל להצילו מחטאת, אבל באיסור גמור אפי' פשע מותר ועי' ריטב"א ערובין דף ל"ב ע"ב שכ' ג"כ כחי' ר"ן וסיים וזה נכון מאוד: הנלפע"ד כתבתי כאור בקר ליום ה' ח' תמוז דהאי שתא תר"ל לס' זאת חקת התורה הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: