כתב סופר אורח חיים קיד

העמידו שבות דידהו דתק"ש שבות ואפי' בוודאי אבל בלולב דליכא רק טלטול בעלמא לא העמידו איסור טלטול משום גזירה שמא יעבירנו רק במקום ספק ולא בוודאי וא"ש: והרוחנו בזה ליישב מה שהקשו על רש"י פסחים במתני' דכ' דיש בהזאה משום מחזי כמתקן והקשו הא בש"ס מבואר דאמר רבה משום שמא יעבירנו וכו' ועיי' צל"ח פסחים ולמ"ש א"ש לולי שהי' בלא"ה בהזאה משום מחזי כמתקן לא היו נמנים לגזור גזירה דלא שייך רק במצוה משום בהילות המצוה לגזור גזירה חדשה ולאסור במצוה לחוד לולי דיש בלא"ה איסור בהזאה שלא במקום מצוה דמחזי כמתקן ומשום שמא יעבירנו העמידו דבריהם ומשום טלטול דשייך בהזא' לא היו דוחים מצוה ודאי דטלטול שבות קל הוא כמו דל"ג בלולב בוודאי לולי דהזאה אסור בלא"ה משום שבות דמחזי כמתקן כנ"ל ועיי' : היוצא לנו דלא גזרו גזירה חדשה ולא אסרו איסור חדש לדחות מצוה מה דלא שייך רק במצוה לולי דיש איסור בלא"ה כמו בשופר ולולב והזאה, חוץ במגילה שהיא רק מדרבנן דחו משום גזירה דש"י לחוד וכן בטבילת כלים לרבה דליכא מצוה המוטלת עליו ולמ"ש הש"מ ביצה דאיכא מצוה קצת מ"מ אינה מצוה דיומא דאפשר לעשות קודם יו"ט : והא"ש במילה דליכא איסור בלא"ה לולי הגזירה דש"י שנאמר שהעמידו דבריהם בצירוף גזירה דש"י לכן לא דחו המצוה משום גזירה זו לחוד דל"ש רק במקום מצוה כנ"ל נכון והדברים עמוקי' בעזה"י : עוד יש לי לאלקים מילין בענין זה ולרוב הטרדה אקצר וה' שנותיך יאריך הכ"ד חמיך אוה"נ. פ"ב מש"ק לפ' בראשית תרכ"ז לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נט יושב שמים, יתן אורך ימים ושנות חיים, וברכה עד בלי דיים לכבוד מע"כ י"נ תלמידי הרב המופלג בתורה וביראה טהורה המאוה"ג חרוץ ובקי כש"ת מו"ה יעקב סניידערס נ"י אבדק"ק יערגן יע"א: נדרשתי לאשר שאלני בדבר הלכה א' יש לו פרה שלא ביכרה ולא מכרה לנכרי כדי להפקיע קדושת בכור עד שנראו בש"ק סימנים כי תקריב ללדת בש"ק ולכל היותר השהה עד מש"ק באופן שא"א לו למכרה קודם שתלד בזמן המותר למכור, אם אפשר ליתן אותה במתנה לנכרי בשבת או לא, והנה פר"מ נ"י לא ביאר טעמי הצדדים לאסור או להתיר, ואני אבאר ואחוה דיעה כיד ה' הטובה עלי ואשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר: הנה בתחלת הרעיון הי' נ"ל דאפשר להתיר אפי' במכירה לנכרי בשבת כיון שכוונתו רק להפקיע קדושת בכור ומנא אמינא לה מתוס' ערובין ס"ו ע"א ד"ה יפה שכ' דמותר לשכור רשות מנכרי בשבת דלא הוי כמקח וממכר לפי שאין עושים אלא להתיר טלטול, ומזה למד החו"י סי' תמ"ד ס"ק ח' דמותר למכור חדרו וחמצו לנכרי בשבת לפי שאין עושה אלא להנצל מאיסור חמץ עיי"ש, והה"נ בנדון שלנו שאינו מוכר רק כדי להפקיעו מקדושת בכור, ויש להסביר כיון דמקח וממכר אסור משום שמא יכתוב והיינו כשדעתו למכור וזה רוצה לקנות, אבל כל שאינו עושה רק להתיר טלטול או להנצל מאיסור חמץ וכדומה להפקיע קדושת בכור ליכא למגזר שמא יכתוב וזהו שכ' התוס' ודמי' למתנה אלא דצ"ע לפ"ז למה אסור למקני רשותא בשבת ולא שרי ב"ה רק לבטל רשותא כיון שאינו מכוין רק משום טלטול, ועיי' מג"א סי' י"ג בסופו, וע"כ צריכים אנו למ"ש הטו"ז בסי' שפ"ג סק"א שאין זה אלא להיכר להתיר טלטול ועיי' מג"א סי' ש"פ ס"ק ו' ביותר ביאר דבנכרי דאין דירתו דירה ואסור משום גזירה לא מקרי קנין ועיי' בס' בית מאיר סי' קל"ו ס' סעיף ז' שהסביר יותר דא"צ לכוין כלל לקנין דאינו רק משום גזירה, אבל במקום שצריך קנין גמור מה לי אם כוונתו ותכליתו להתיר דבר או להנצל מאיסור, ואמת נכון הדבר ולכן בנדון שלנו למכור בוודאי אסור כיון דצריך מכירה גמורה: והנה להפקיע קדושת בכור ע"י נתינה במתנה לנכרי ויקנה ע"י משיכה לכאורה פשוט דמהני מה לי מכירה מה לי מתנה והאמת דלא נמצא לתוס' בע"ז ע"ז ע"א ורא"ש פ"ק דבכורות וטוש"ע יו"ד ס' ש"ך שכתבו תקנה זו לתת לנכרי במתנה ולא ה' צריך תרתי כסף ומשיכה כדי לצאת ידי רש"י, וכבר ישב על מדוכה זו במהרי"ט אלגאזי רפ"ב דבכורות ולא מצא מענה, ועיי' ח"ס יו"ד ס' ש"י מ"ש השואל ותשובת אבא מאוה"ג זצ"ל ובכל דברי קדשו לא נמצא טעם למה לא יעצו עצה להכניס לרשותו של נכרי ממש דמהני לכל הדיעות, ואני בארתי כ"ז בתשוב' באורך וכאן אקצר ותוכן דברי כ' ליתן במתנה לנכרי שכינו וימשכנו לרשותו באמת מהני ואפי' לכתחילה, וע"י משיכה בעלמא לסימטא או לצידי רה"ר עכ"פ בדיעבד אין להחמיר כי לרוב שיטות מהני במתנה משיכה למי שקנינו במכירה בכסף, אבל לנכרי שאינו שכינו אסור דאסור ליתן מתנת חנם לנכרי ואפי' בדיעבד לא מהני דכ"מ דאמרו רבנן ל"ת א"ע ל"מ ושם בארה באר רחובות פרטי הדברים וטעם לשבח שלא כתבו תקנה זו דלא שוי' לכל מי שאין לו שכן נכרי ומכירו: וכ"ז בחול אבל לתת לנכרי במתנה בשבת יש לעיי' טובא אם מותר לתת מתנה דעלמא לנכרי בשבת: הנה הר"ן בביצה י"ז ע"א גבי קמחא נאסר דמקנה קמחו לאחרים כתב לאקנויי בלשון מתנה בלא סודר אלא כשאר מטלטלי' הנקנין במשיכה ומביאו הב"י סי' תקכ"ז, ונראה מתוך דברי הב"י דס"ל בכוונת הר"ן דליכא איסור במתנה בשבת ויו"ט רק כשיקנה לו בקנין סודר אבל כשמקנה במשיכה מותר, ומביא אח"כ דמרדכי כ' דמשום מצוה מותר וכן בלולב ואתרוג וש"מ והקשה הב"י אי בק"ס הלא באתרוג וש"מ ליכא ק"ס ועוד כיון שאפשר בלי קנין סודר למה נתיר לו בקנין סודר, וכ' דצ"ל דמרדכי סביר' לי' גם במשיכה איכא איסור משום דמחזי כמקח וממכר ומשום מצוה שרי עיי"ש, ונראה מתוך דברי ב"י דאיכא מחלוקת בזה בין הר"ן והמרדכי אי מתנה בלא ק"ס מותר או אסור לר"ן שרי ולמרדכי אסור ולדידי צ"ע על הר"ן מדקתני במתני' פ' משילין דאין מקדישין והא הקדש לא גרע ממתנה ע"י משיכה דטעמא דאין מקדישין משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי וכגמר ההקדש ומוציא מרשות לרשות ועיי' ר"ן שם דפוסקים צדקה משום מצוה דקיל ממקדיש דבר מסוים, הרי מוכח אע"ג דליכא מעשה קנין ונקנה בדבורו אסור ומ"ש בנותן בדבורו וקונה במשיכה דמותר, וצ"ע לכאורה, ונ"ל דס"ל לר"ן דוקא במקדיש שבדבורו עושה מעשה לאוסר' לגבוה כמסירה להדיוט וכשאמר זה יהי' הקדש הוי כעושה קנין ועקימת שפתיו כעושה מעשה וקנין הניכר להוציא מרשותו ולהכניס להקדש וזה אסור, אבל כשאומר בדברים שנותן לחברו ע"פ דבור בעלמא אין חבירו קונה, וממילא לא יצא מרשותו, וחבירו שמושכו אצלו אין ניכר מעשה קנין שרוצה לזכות בו, דאולי בתורת שאלה דהדרה אח"כ לר"ן מותר, אבל כשקונה בקנין סודר דניכר מעשה שניהם שמכונים לקנין אסור כנלפע"ד נכון: שוב ראיתי במג"א סי' ש"ן ס"ק ט"ו כשמביא ראי' לשיטת המרדכי כ' ועוד הרי הקדש דמי' למתנה ואסור היינו אפי' בלא קנין ועיי' מחצית השקל שם, וראית המג"א עומדת נגד שיטת הר"ן, ולפע"ד הר"ן ס"ל לחלק כמ"ש ועיי' : והנה המג"א הרבה להביא ראיות לשיטת המרדכי ובתוכם מש"ס עירובין ומש"ס שבת עיי"ש, וקשי' על הר"ן, וגם כדי שלא לעשות פלוגתא בין הראשונים שמביא המג"א דלא להוי הר"ן יחידאי החולק על המרדכי, נ"ל דס"ל לר"ן ג"כ דאפי' במשיכה בלי ק"ס איכא איסורא ומ"מ עדיף ע"י משיכה מע"י ק"ס דניכר יותר שהוא דרך קנין ומכוין לקנות בו, ולכן להקנות קמחו לאחרי' דהתירו במקום מצוה כיון שאפשר במשיכה בחרו באיסור המועט, ולכן כ' הר"ן לאקנויי בלשון מתנה בלא סודר רק כשאר מטלטלי' דנקנין במשיכה דזה עדיפא, ועיי' מג"א סי' תקכ"ז ס"ק י"ט שיתן קמחו במשיכה ולא בק"ס ועמ"ש בסי' ש"ו עכ"ל, ועיי' ביאור דבריו במחצית השקל דשם כ' דאפי' ע"י משיכה מ"מ קיל מק"ס והכא דשרו ליה משום מצוה דוקא ע"י משיכה דקיל מק"ס עיי"ש והן הן דברינו בשיטת הר"ן, כנ"ל, וכן נראה דעת המג"א דכ' בסי' ש"ו וב"י סי' תקכ"ז כ' בשם המרדכי דאסור לתת במתנה אא"כ לצורך מצוה, ומביא מג"א ראיות דאפי' בלא ק"ס אסור ולא הזכיר כלל דעת הר"ן דס"ל דוקא בק"ס אסור, נראה דס"ל דגם ר"ן מודה דגם בלא ק"ס אסור מ"מ קילא ע"י משיכה מע"י ק"ס וכדכתיבנא ועיי': היוצא לנו דכ"ע מודים דאסור לתת מתנה בין ע"י ק"ס בין במשיכה ולצורך מצוה דוקא שרי והיינו מצות היום כמו לצורך יו"ט ושבת, אבל לצורך מצוה דאית בכל זמן לא דהא אין מקדישי' חוץ לפסוק צדקה ברבים מתירים לצורך מצוה ודוקא כשאינו מקדיש חפץ ידוע כמ"ש הר"ן ומביאו ב"י ומג"א סי' ש"ו, ולפ"ז בנדון שלנו אסור לתת במתנה לנכרי בשבת אפי' בלי ק"ס רק ע"י משיכה לביתו ורשותו והיינו לכתחילה אבל אם עבר והקנה לו מהני המתנה כמבואר בראשונים פ' משילין וכ' רי"ף ורמב"ם א' שוגג וא' מזיד והוא מירושלמי ופסק כן בטוש"ע סי' של"ט, ממילא נפקע קדושת בכורה בדיעבד אבל לכתחילה לא כן נלפע"ד לכאורה: אלא דיש לי מקום עיון דאפשר דליכא איסור בנותן לנכרי רק במקנה לו בק"ס וחליפי', אבל כשנותן לנכרי בדבורו והנכרי קונה ע"י משיכה לביתו ורשותו אפשר מותר ודוקא בישראל אסור כה"ג, ואפרש שיחתי ואימא מלתא בטעמא דנותן שאומר הריני נותן לך במתנה לא עשה כלום, בדבורו לא יצא מרשותו, ולא הכניס לרשות המקבל והמקבל מוציא מרשות הנותן ומכניס לרשותו ע"י משיכה ואם נותן לישראל כה"ג אסור מצד המקבל שעושה מעשה מוציא ומכניס כעין מקח וממכר