כתב סופר אורח חיים קי

והוקשה לתוס' מה דמעעט השמן אינו רק כגורם כבוי ומדמהו התוס' לגרמא דפליגו ביה רבין ור' יוסי, ורא"ש העלה דשמן ופתילה שניהם גורמים הדליקה ואין בזה יותר מבזה וכשממעט א' מהם הוא מכבה וממתיק זה במתק לשונו, ובסברא ובדמיון בעלמא פליגו תוס' ורא"ש, אבל בנדון שלנו שמתקן הכלי שיהיה הולך בזמן שהיתה עומדת בלי תקונו והיה כלא הי' ונתבטל מתורת כלי, הגם שעכשיו עדיין אין תועלת בתקונו ואין ניכר, כי הולך הוא לפי שעה מ"מ לאו כגורם הוא אלא כעושה מעשה ומתקן כלי ממש יחשב, וגם לשיטת תוס' ודעימי' אסור כנלפע"ד והבן, הא חדא: ועוד נ"ל דממה שכ' רמ"א וכן נוהגים לחתוך נר של שעוה אין ראי' מוחלטת דנקטינן כשיטת תוס' דס"ל גם לשיטת הרא"ש דינא הכי הוא למותר, האמת שבב"י כתב דלרא"ש אסור לחתוך נר לשנים, אבל הרא"ש לא הזכיר מזה כלום, רק דנראה כן מתוס' דכ' לפי שיטתם שכן מותר לחתוך וכו' וכ"כ הג"א כד מייתי לשיט' התוס' ממילא נשמע לפי שיטת הרא"ש אסור, ולפע"ד נראה מדשתק הרא"ש להשמיענו איסור זה דס"ל דאפי' לשיטתו מותר, דדוקא בממעט שמן מן הפתילה, והפתילה נשאר ואי לא הי' ממעט השמן היתה הפתילה דולקת עוד בזה ס"ל לרא"ש דמכבה הוא כמ"ש כי השמן והפתילה שניהם גורמין הדליקה, אבל בנר של שעוה שחותך הנר ומקצרו ובמקום שחותך לא נשאר לא פתילה ולא שעוה ואלו לא חתך הי' נאחז האור הדולק בפתילה ושעוה בקצהו ועכשיו שחתכו אין כאן דבר שנאמר שמכבהו, רק שאין כאן עוד דבר שיהי' האור נאחז בו, ומלבד שאין זה מכבה אלא שקרוב לומר אפי' גרם כבוי ליכא ולכן שתק הרא"ש ולא כ' דאסור לפי שיטתו כנ"ל נכון מאוד בשיטת הרא"ש: ואם כנים דברינו אפשר הא דהעיד רמ"א דהכי נהוג לחתוך הנר משום דא"ש אפי' לשיטת הרא"ש, ולא משום דנקטינן לעיקר כשיטת תוס' וכן נראה למעיי' בד"מ שם ודוקא לחתוך הנר נקטינן להקל מטעם שכתבתי אבל בנידון שלנו אנו אין לנו לסמוך להקל משום דנקטינן לדינא כשיטת תוס' ועיי' וזאת תורת העולה מדברינו היא העולה דרבו המתירים להמשיך ולהעמיד האוהרען בשבת ודוקא אלו שאין משמיעים קול, אבל אלו שמשמיעים קול ומקשקשים השעות כ"ע מודי דאסור, והפרמ"ג שהוא ראש המתירים כ' והמקיל לא הפסיד, מ"מ במקום הנהוג איסור עפ"י חכמים הוי כדברים המותרים ואחרים נוהגים בו איסור אי אתה רשאי להתיר בפניהם אלו דבריו ז"ל, והנה כבר נהגו איסור בכל מקום לפי ידיעתנו אפי' באלו שאין מקשקשים להשמיע השעות ואפי' ע"י נכרי לא, וכבר כתבנו דלמאן דס"ל שיש בזה משום תקון כלי גם בעוד שהולך אסור להמשיכו מ"מ ע"י נכרי נראה להקל כל שלא עמדה מלילך, ועיי' פרמ"ג ש"ח שכ' אפשר ע"י נכרי מותר ולכן סמך לבינו להתיר עכ"פ עד שלא עמדה ואפי' באלו שמקשקשים, הגם דבארנו דכולם מודים דאסור משום שמשמעת קול ואיכא משום שמא יתקן כלי שיר מ"מ נ"ל דיש להקל עי"נ בעודה הולכת דאיכא עוד צד להקל דמשום שמא יתקן כלי שיר יש להקל בזה"ז כמ"ש רמ"א סי' של"ח ובמג"א ס"ק ד' דע"י גוי אפי' לכתחילה ראוי להתיר כיון שהיא גופא גזירה, ובנדון שלפנינו אם אפשר לאומן ישראל להעמיד נכרי במקומו מע"ש ועיו"ט להמשיך בשבת ויו"ט והוא עומד עליו, וממשיכם עד שלא עמדו מלילך, נ"ל להתיר לו במקום פסידא, הנלפע"ד כתבתי, וה' יצילנו משעות רעות, ויעשה עמנו לטובה אות, ויראנו מתורתו נפלאות הכ"ד הדש"ת פ"ב כאור בקר ליום ד' י"ב מ"ח תרכ"ו לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נו למאיר ובא ברכה עליו תבוא, ה"ה הרב הגאון המאוה"ג מעוז ומגדול, חו"ב צדיק ונשגב כקש"ת מו"ה מאיר באסקאוויטץ אבדק"ק יאלא ואגפי' יע"א: ני"ה קבלתי ובדק לן מר בספק א' אם נשים אסורות בעשיית מלאכה בתוס' שבת ויו"ט דמ"ע שהז"ג הוא ובש"ס סוכה כ"ח ע"ב ילפי' דחייבות בתוס' יוה"כ מהאזרח ובשבת ויו"ט דליכא רבוי מנ"ל דאסורות וכן מסתבר ונראה לו אלא דלא מצא חידוש דין זה בשום פוסק: כאשר בינותי בספרים מצאתי ראיתי בפרמ"ג או"ח במשבצות זהב סי' תר"ח אות א' כ' וז"ל נשים חייבות בתוס' יוה"כ משום דיוה"כ גופי' שייך בנשים, וכ"ש שחייבות בתוס' שבת דכל מ"ע של שבת נשים חייבות בו ואפי' ג' סעודות עיי' סי' רצ"א עכ"ל ודבריו נפלאו מ"ש דביוה"כ חייבות משום דיוה"כ שייך בנשים ודן ועשה מזה קו"ח לשבת, במח"כ נעלם ממנו לפי שעה דתוס' יוה"כ נפקא לן מקרא דהאזרח ולולי קרא לא הוי ידעינן דחייבות בתוס' יוה"כ הגם דשייכו ביוה"כ עצמו, ותוס' שבת דליכא קרא מנ"ל דחייבות וי"ל דלתוס' שבת ל"צ קרא דאיכא הקישא דזכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וחייבות בכל מ"ע דשבת ה"ה דמחוייבים בתוס' דבכלל הקישא הוא כמו שחייבות בג' סעודות, ויש לדחות דדוקא במצות דיומא הואיל דאיתנייהו בשמירה דיומא אתנייהו ג"כ בכל מצות עשה דיומא אפי' בג' סעודות כמו שחייבות בקידוש, אבל בתוס' מנ"ל דחייבות וטפי הי' לפמ"ג להביא מסי' רצ"ו סעי' ח' דנשים חייבות בהבדלה משום דחייבות בכל מ"ע דשבת ומאן דס"ל דפטורות מהבדלה משום דהבדלה דרבנן, אבל תוס' שבת למאן דס"ל שהוא דאורייתא כ"ע מודים דחייבות הגם דליכא ל"ת דשמירה כנ"ל, ועיי' פרמ"ג באשל אברהם סי' רס"ב אות ח': וכ"ז ל"ש ביו"ט ועיי' תוס' קדושין ל"ד ע"א ד"ה מעקה דבנשים ליכא עשה דיו"ט דהיא מ"ע שהזמן גרמא דביו"ט ליכא הקישא כמו בשבת ועיי' ר"ן שם דחידש לנו כיון דאתנייהו בל"ת דיו"ט ה"ה בעשה דיו"ט, וצ"ל הא דבעינן בשבת להקישא דחייבות בקידוש, משום דקידוש מ"ע היא ואין בה ל"ת ה"א דפטורות לולי הקישא דזכור ושמור, אבל מלאכת יו"ט כיון דאיכא בנשים ל"ת גם איסור עשה איכא, וכ"ז בעשיי' מלאכה ביו"ט עצמו דאיכא ל"ת אבל איסור עשה דתוס' יו"ט דליכא ל"ת מנ"ל, ובפמ"ג לא כ' כלל מאיסור תוס' יו"ט נראה דס"ל דאין חייבות בתוי"ט : אמנם כן בתוס' כתובות מ"ז ע"א ד"ה דמסרה לה בשבתות ויו"ט מפורש דחייבות בתוס' שבת ויו"ט אלא דטעמא דתוס' לא ידענו מנ"ל בפשיטות דנשים חייבות בתוס' יו"ט, ותוס' שבת י"ל מטעם שכ' הפרמ"ג וכמו שבארנו, אבל ביו"ט מנ"ל וצ"ע: ועלה בתחלה במחשבה לפני, דס"ל לתוס' הא דנשים פטורות במ"ע שהז"ג הוא דוקא במה שהוא בקום ועשה, אבל באיסור עשה חייבות שהוא בכלל איסור ל"ת דהוקשה אשה לאיש, ויש להטעים עוד עפמ"ש הכל בו ואמר בטעמו דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג כיון שעליהם מוטלי' כל עסקי הבית ותהי לו לעזר עוזרתו ומסייעתו פשתן לובש חטין כוסס לכן הקילה התורה עליה ולא חייבוה במ"ע שהז"ג, וע"ד אגדה יש להעמיס כן בקרא כה תאמר לבית יעקב אמירה רכה לנשים היינו שאינן מחוייבת כ"כ כמו אנשים כיון שהם בית יעקב עוסקים בעסקי הבית ומשו"ה קרי לה ר' יוסי לאשתו ביתו, ותגד קשות לבני ישראל אלו אנשים שמחוייבים יותר ויותר, ולפי הנ"ל דוקא במ"ע דקום ועשה פטרום התורה אבל באיסור עשה דשוא"ת ליכא טעם למפטרינהו, והא"ש משו"ה פשיטא לתוס' דחייבות בתוס' שבת ויו"ט כיון דאיסור עשה בשוא"ת הוא כן הי' נ"ל לפום רהיטא, אלא דעומד נגדינו תוס' קדושין הנ"ל דס"ל דעשה דיו"ט שהיא בשב וא"ת ליתא בנשים, ור"ן ג"כ לא קאמר דאיכא בנשי אלא משום דאתנייהו במלאכה בל"ת, ולולי זה היו פטורות ככל מ"ע שהז"ג שהיא בקום ועשה דפטורות, וכן משמע מהא דאמר רב ותנא דברי ר"י דהוקשה אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, משמע דוקא לעונשי' אבל כל דליכא עונש רק איסור עשה דז"ג לא, וכן נראה ומוכח מתוך סוגיא דסוכה כ"ח דאצטריך האזרח לרבות הנשים לתוס' משום דאמעט תוס' מעונש ואזהרה יכול גם נשים לא ועיי' רש"י דה"א דאפי' עשה ליכא והיינו משום דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות הרי מוכח דאפי' באיסור עשה דהז"ג פטורות וביוה"כ לולי האזרח היו פטורות ודוחק לומר דלולי האזרח ה"א כמו שממעט קרא דעצם מעונש ואזהרה, כן ממעט נשים הגם דבכ"מ מחוייבות באיסור תורה דשוא"ת שהז"ג זה רחוק דמהיכי תיתי ס"ד למעט נשים מעצם בדבר שבכ"מ מחוייבות ומ"ש תוס' יוה"כ ועיי' : וליישב תוס' כתובות הנ"ל, נ"ל דס"ל לולי האזרח ה"א דפטורה התורה נשים במ"ע אפי' באיסור דשוא"ת דהז"ג לכן בעי האזרח וילפי' משם בכ"מ דאיכא איסור עשה בשוא"ת דחייבות דהאזרח אינו אלא גלוי מלתא בעלמא, אחר כתבי כ"ז נזכרתי מ"ש הפ"י ביצה דף ל' ומה שתמה עליו הצל"ח שם וממוצא דברינו מיושבים דברי הפ"י על נכון עיי"ש : אלא דתוס' קדושין ע"כ לא ס"ל הכי דהא ס"ל דאיסור עשה דשוא"ת דיו"ט אין הנשים מחוייבות, ואפשר דתוס' בקידושין ס"ל כתי' ב' של תוס' כתובות וידוע דאין להקשות סתירת תוס' אהדדי אלא דמרב ותנא דבי ר"י משמע דוקא בעונש ואזהרה הוקשה אשה לאיש וי"ל: ויותר נלפע"ד דוקא לענין תוס' שבת ויוה"כ ס"ל לתוס' דנשים חייבות דהתוספ' אזיל שם אי תוס' שבת ויו"ט דאורייתא כמ"ש מפורש שם והיינו למאן דיליף תוס' יוה"כ מתשעה לחדש בערב ודרש תשבתו שבתכם לתוס' שבת ויו"ט ועיי' יומא פ"א ע"ב, ובתוס' יוה"כ חייבות מרבוי דהאזהרה וקרא דבתשעה לחדש קאי על נשים ג"כ וכתיב תשבתו שבתכם ע"כ דקאי ג"כ על נשים שחייבות בתוס' שבת ויו"ט כמו ביוה"כ