כתב סופר אורח חיים קח

בגדולים אין כאן בזוי וקלון במצות ה' עיי"ש, ומכ"ש היכא שיש לחוש לקלקול ולחלול שבת בוודאי אין כאן משום מצוה בו יותר מבשלוחו ולכן האב בוודאי לא ימול בעצמו היכא דאיכא מוהל אחר שמל כ"פ כיון שאפשר בשליחות ע"י אחר: ומ"ש ביישוב סתירת השו"ע דדוקא באיכא מוהל אחר אסור לזה למול כיון דאפשר באחר למעיי' בתה"ד יראה דמוכח מתוכו דאפי' ליכא אחר אסור לו למול, וכן נראה מסתימת המרדכי ושו"ע דליכא חלוק, וכן נראה דאם נימא היכא דא"א מותר, א"כ גם היכא דאיכא אחר למה לא נתיר לזה שלא מל מעולם למול בשבת דהא לגבי דידי' הוי א"א דהא יפסיד המצוה דאין מוהל האחר שלוחו, אלא שלוחא דאב ומפסיד מצוה זו, ולאב עצמו ניחא דלא ימול כיון דאפשר לו בשליחות ע"י אחר, אבל מוהל אחר שהוא שלוחו דאב ואם האב לא יכבד אותו מפסיד הוא המצוה וע"כ אע"ג שמפסיד אסור לו להכניס עצמו בספק שמא יקלקל ומינה דה"ה היכא דליכא אחר אסור לו למול הגם שעי"ז תדחה המילה ולא יהי' נמול ביום השמיני כנ"ל, אלא דיש לחלק, בדאיכא אחר יפסיד מוהל זה מצוה שאינו מחוייב בה וכשעושה הוי כאינו מצווה ועושה, שעושה מצוה ומקבל שכר, אבל אינו מחוייב למול, ולאו עלי' דידי' לחוד רמי' משא"כ בדליכא מוהל אחר שהודחה מצות וביום השמיני ימול דרמי' עלי' דאב אפשר דלא דחינן משום חשש שמא יקלקל, וראיתי המרדכי מש"ס ביצה משום שצריך לבדקן צ"ע מנ"ל מהתם לחוש כ"כ לריעותא ולקלקול עד שנדחה מצות מילה של יום השמיני דחמירא דדוחה שבת וצ"ע מ"מ אין לנו להקל בדליכא מוהל אחר כיון דבתה"ד מבואר בהדיא אפי' ליכא אחר וכן נראה מסתימת מרדכי ושו"ע: והנה מה שהביא למע"כ תלמידי י"נ הרב נ"י לחלק בין איכא אחר לליכא אחר משום דקשו ליה פסקי השו"ע אהדדי הנה בסתירה זו כבר עמדו גאוני קמאי דקמאי בתשובת חו"י סי' קנ"ח משמי' דהגאון בעל מה"ג ובעל חו"י העלה יישוב לקושי' זו דבעוף הנדרס ליכא חשש איסור דאורייתא כיון דבהיתר קשחיט דעדיין לא נתברר לו האיסור וכשנמצא טריפה לבסוף אין על השוחט חיוב מלקות כמו בשוחט ונמצא טריפה, משא"כ אם מקלקל לא עשה מצוה וחייב דמקלקל בחבורה חייב אלו דבריו ז"ל בקיצור, והם צריכין ביאור כי דמיונו אינו עולה יפה מה דמדמה לכל שוחט ביו"ט ונמצא טריפה התם בהתירא קשחיט כי רוב כשרים וכ"כ רש"י בביצה הגם דבדקינן אחר הריאה ול"ח דרוב כשרות ולחומרא בדקינן משא"כ בעוף הנדרס מה"ד בעי בדיקה ואם שחט ונמצא טריפה עשה איסור למפרע כי הכניס עצמו מתחלה לספק וזה איבעי' דר"י אם צריך לחוש לספק זה או לא, ויש לי מקום לקיים ולהוסיף על דבריו עפ"י מ"ש הפ"י ביצה ובשאגת אריה סי' ס"ד דבדיקה לאחר מעל"ע רק מדרבנן דרובם כשרים וכן נראה ממ"ש הד"מ סי' תצ"ח דבעוף הנדרס איכא חזקת כשרות היינו רוב כשרים ועיי' מג"א ס"ק י"ו דמודה לו דרוב כשרים, וצ"ל הגם שצריך בדיקה, מ"מ אינה אלא מדרבנן דמצוי דנטרפה מ"מ רוב כשרים, וצ"ל דמצוי יותר מסרכות בריאה דאל"ה לא הי' ר"י מבעי ליה ועי', וכיון דבדיקה זו רק מדרבנן לכן פסקינן להקל דל"ח לריעותא כזו, משא"כ במי שלא מל דליכא רוב דלא מקלקלים חיישינן שמא יקלקל, ובזה סרה תלונת בעל עה"ג בסי' קנ"ט דמ"ש החו"י בפשיטות דמקלקל בחבורה חייב הלא הרמב"ם ס"ל הלכתא כמ"ד דפטור אבל אסור וגם למ"ד דחייב דוקא כשמתקן קצת והכא לא מתקן מידי עיי"ש, ולמ"ש י"ל גם אם ליכא רק חשש איסור דרבנן אין לו להכניס עצמו בספק שמא יקלקל ויעשה איסור דרבנן, ושאני עוף הנדרס דליכא ספק השקול דרובים לא נמצאו טריפה וא"ש והבן: אמנם הפר"ח סי' תצ"ה כ' דבעוף הנדרס לאו רובם כשרים נינהו וחלק על הב"ח, ובאמת כן נראה ממ"ש הר"ן ביצה דהאיבעי' לא נפשטה וספק דאורייתא להחמיר נראה דס"ל דבדיקה זו מדאורייתא דלאו רובם כשרות וכ"כ הש"א דהר"ן ע"כ ס"ל דבדיקה זו מדאורייתא, והפר"ח העלה דלכן פסקו האיבעי' להקל דאין כאן חשש איסור דאורייתא משום מתוך עיי"ש, ודבריו תמוהים הא רוב פוסקים ס"ל דבעי צ"ק מדאורייתא והא הכא ליכא צ"ק ואי ס"ל כיון דשוחט לצורך יו"ט מספק שמא יהי' כשר זה עצמו מקרי צ"ק א"כ ליכא אפי' איסור דרבנן, ועיי' צל"ח כ' ג"כ כפר"ח וכ' דספק זה שמא ימצא כשר מיקרי צ"ק והא דלל"ק חיישי' שמא יפקע הוא משום דיה' מנוע משמחת יו"ט וכן האיבעי' דר"ז מה"ט הוא ופוסקים להקל דליכא רק ספק דרבנן שמא אסרו משום שיבוא לאמנוע משיו"ט: ובחידושי הראיתי פנים לדברים הנ"ל דאין כאן חשש דאורייתא דספק שמא לא יפקעו הרעפים ובעוף שמא ימצא כשר הוי צ"ק דקשיא טובא למ"ד משום שצריך לבדקן ע"כ דל"ל משום שצריך לחסמן דאל"ה למה לא אמר טפי משום שצריך לחוסמן דאיכא איסור ודאי, ומ"כ דס"ל דליכא בחיסום משום מלאכת מכה בפטיש והא מוכח מברייתא דא' שופת הקדרה דחייב משום חסום כדאמר ר"ל משום ליבון רעפים נגעו בה והיינו משום חיסום כמ"ש הרא"ש וכבר עמד בקושי' זו בחו"י והיא עצומה, והנלפע"ד ביישוב קושי' זו דמתורצת בחברתה שנתקשיתי בה הלא ברישא דמתנ' שם פליגי ר"א ורבנן לענין גבוב ואח"כ קתני בסיפא אין מלבנין הרעפים סתמא, משמע דבזה גם ר"א מודה ועיי' כעין זה בב"ק ע"ב ע"ב ולטעמא משום חסום לר"א דס"ל שבת ר"פ תולין דמכשירי' שאפשר לעשות מאתמול מותר למה אין מלבנין הרעפים וצ"ע: ונ"ל מהאי טעמא אמר ר"י ללישנא קמא משום שצריך לבדקן ולא אמר משום שצריך לחסמן דהוא מלאכה ודאי שחייב עליה חטאת בשבת דרצה לומר טעם מספיק גם לר"א דמשמע דמודה דאין מלבנין הרעפים ומיושב קושית החו"י הנ"ל : וללישנא דאמר ר"י משום שצריך לחסמן קשה למה אסור לר"א, ונ"ל דהך לישנא ס"ל דל"ח שמא יפקע דליכא כאן איסור דמותר משום מתוך וספק זה הוי צ"ק ולאסור משום שמא יהי' מנוע משיו"ט ל"ל, וכ"ז לדידן דאית לן מתוך אבל לר"א דשמותי הוא ול"ל מתוך איכא משום שצריך לבודקן, ונקיט משום שצריך לחסמן להלכתא דמכשירי' שאפשר לעשותן מאתמול אסור ואיכא משום חסום ומשום בדיקה ליכא, ולר"א דליכא משום חסום אסור משום שצריך לבדקן וא"ש : אמנם לפמ"ש תוס' שבת ר"פ תולין דדוקא במלאכה דרבנן ס"ל לר"א דאפ' מכשירים שאפשר לעשותן מע"ש מותרין, אבל לא במלאכה דאורייתא, והא מלאכת חסום מלאכה דאורייתא היא שחייבים עליה בשבת הדרה קו' החו"י לדוכתה למה שביק טעמא מפני שצריך לחסמן דמוכח מברייתא דא' שופת וכו': ונלפע"ד ליישב בהקדים שיטת הרי"ף ורמב"ם דלא מחלקים בין רעפים חדשים לישנים וכ' הה"מ פ"ג מיו"ט דס"ל ללישנא משום חסום מתני' גם בשנים איירי דחסום לעולם איכא וכן בהלכת שבת לא מחלק הרמב"ם בין קדרה חדשה לישנה נראה דס"ל דגם בישנה איכא חיוב חטאת ועיי' לח"מ שם. וקשה לי למה יהיה אסור ללבן רעפים ישנים ביו"ט הא הוא מכשירים שא"א לעשות מאתמול דהא גם אם ילבן מאתמול מ"מ כשילבן ביו"ט לאפות בו יעשה ג"כ מלאכת חיסום ולא מהני מה שלבנם מאתמול וגם חדשים יהי' מותר ללבן כיון דא"א מאתמול דגם אם ילבנם מאתמול ויהיו ישנים כשחוזר ומלבנם ביו"ט כדי לאפות עושה מלאכת חסום והוי כא"א מאתמול, ועיי' בתשובת חו"י סי' קנ"ט דעת בעל עה"ג דבישנים ליכא רק איסור בעלמא וחיוב חטאת ליכא רק בחדשים, ולדבריו א"ש דאסור ללבן חדשים דאפשר ללבן מאתמול ולא יהיה ביו"ט רק איסור דרבנן, אלא דקשה ישנים מ"ט לא הא איסור זה שיש בישנים א"א להנצל ממנו וא"א לעשות מאתמול, ולפי הנראה מרמב"ם הלכו' שבת דס"ל גם בישנים איכא חיוב חטאת קשה חדשים אמאי לא הא א"א מאתמול וצ"ע: ומוכרחים אנו לומר דרי"ף ורמב"ם ס"ל להלכה כמ"ד מכשירים שא"א לעשות מאתמול ג"כ אסור וכ"כ הה"מ בפ"ד מהלכ' יו"ט הלכה ט' כי זהו שיטת הרי"ף ורמב"ם כרבנן דר"י במכשירי'. והנה לא נמצא מקום מנ"ל לרי"ף ורמב"ם דגם בישנים שייך חסום ור"ל מפורש אמר דוקא בקדרה חדשה עסקינן והיא השגת הראב"ד בהלכות שבת, ובצל"ח כתב דר"ל באמת פליג ונדחק ליישב מנ"ל לרמב"ם שיש מי שחולק על ר"ל, ונלפע"ד עפמ"ש למ"ד דמכשירים שא"א מותר, אין בלבון רעפים אפי' בחדשים משום חסום דא"א מאתמול. לפ"ז י"ל דה"ט דל"ק משום שצריך לבדקן ול"א משום חסום דקשי' ליה ר"א דמודה בסיפא דאין מלבנין והא ס"ל דמכשירים שא"א מותר, ויותר מדר"י דהוא מתיר בדרבנן אפי' באפשר ולדידיה ליכא משום חסום ולכן בחר לו הך לישנא הטעם משום שצריך לבדקן דטעם זה שייך בין לר"א בין לרבנן, ולרבנן תרתי איכא משום חיסום ומשום בדיקה ומיושב קו' החו"י הנ"ל: ואידך לישנא משום שצריך לחסמן ס"ל משום שצריך לבודקן ל"ח, היינו לפי מה דקיי"ל דאמרינן מתוך משום שמחת יו"ט ל"ח ולכן אמר משום שצריך לחסמן, ולר"א דליכא משום חסום איכא משום בדיקה דהא ל"ל מתוך. ממוצא דברינו איכא ראי' לשיטת רי"ף ורמב"ם דר' יוחנן ס"ל ע"כ לל"ק וכן י"ל ללישנא בתרא דגם בישנים איכא חסום, ולכן הגם דר"ל פליג ע"ז נקטינן כר"י דר"י ור"ל הלכה כר"י בכ"מ וא"ש נכון היטב ועיי': ואלו הן פירות הנושרים מדברינו דמוכח מתוך הסוגיא דחשש שמא יפקעו ברעפים או שמא ימצא טריפה בעוף הנדרס אינו רק חשש איסור דרבנן ומשום מניעת שמחת יו"ט ולל"ק חיישינן לכך וללישנא בתרא נשאר בספק אם יש לאסור משו"ה והיכא דאיכא חשש איסור מוכח דגם לל"ב חיישינן לריעותא דהא הוכחנו דלר"א ליכא לכ"ע רק משום שצריך לבדקן דלשיטתו דל"ל מתוך ואיכא ספק איסור דאורייתא כ"ע מודים דחיישי' : אחר הוצעת דברי' הנאמרים א"ש פסקי השו"ע ומוכרחים המה מסוגיא בעוף הנדרס פוסק להקל דליכא רק ספק דרבנן היינו אם אסרו משום שמחת יו"ט או לא ונקטינן להקל, אבל במי שלא מל אם