כתב סופר אורח חיים קז

ולא יבשר עד שבת, ומתרץ דמשמעות הקרא הנני שולח לכם את אליה' הנביא לפני בא יום וכו' שיבוא ויבשר ביום שבא, דיהי' יום שיבשר קודם ביאת משיח, וצ"ל למה לא הקשה התוס' כן כדרצה לפשוט דיש תחומין למעלה מיו"ד מדשרי בשבת הלא עדיין קשה דילמא בא משיח בע"ש ולא יתגלה עד שבת ולזה לא א"ש תירוצו של תוס' כמובן ועיי' מהרש"א, ונ"ל עפמ"ש הריטב"א דיום שב"ד בא כוונת הנודר שיבוא ב"ד מלמעלה למטה אע"ג שלא יתגלה ואם כבר בא מאתמול והיום יבוא ויתגלה מכיון שכבר בא לא חייל נדרו דהרי לא נדר רק מיום שיבוא ואילך, אבל מדאמר דאין אליה' בא בע"ש הקשה תוס' שפיר דהא אפשר לו לבוא ולא יבשר וע"ז מתרץ שפיר דיבשר יום קודם ביאת משיח וכן משמעות הקרא דהנני שולח לכם וכו' לפני בוא יום, שיום אחד קודם יהי' שלוח לכם ולא בצנעה וא"ש: ואחר הוצעת דברינו אלו לק"מ קושית הט"א אם יש תחומין למעלה מיו"ד איך אפשר שיבוא משיח ביו"ט של ר"ה ופסח ולפמ"ש אפשר ואפשר שיבוא בעיו"ט ולא יתגלה עד יו"ט דיהי' ביו"ט בעתו כמ"ש הט"א הנ"ל, ומ"מ מותר הנודר ביום שב"ד בא ביו"ט של ר"ה ופסח דאם כבר בא מלמעלה מאתמול אדעתא דהכי לא נדר אם כבר בא כמ"ש וא"ש נכון: ובמאי דכתיבנא נתיישב לי קושי' אחת שנתקשיתי בה אם יש תחומין וכו' למה לנו הבטחה זו דאין אליה' בא בע"ש ובעיו"ט דמשמע דהבטחה זו מקובלת לנו מפי נביאים כיון שא"א לב"ד לבוא בשבת ויו"ט מה לו לאליה' לבוא בע"ש וקשיא למאן דס"ל תחומין דאורייתא ולמאן דס"ל תחומין י"ב מיל עכ"פ דאורייתא וצל"ע, ועפ"י דברינו הניתנים למעלה על יסוד מוסד דאפשר שיבוא משיח בחשאי ולא יתגלה עד מחרתו ולולי הבטחה הי' אפשר שאלי' יבוא בע"ש ויבשר הגאולה לפני בוא יום הגדול, יום הגדול הוא כשיתגלה משיח, אבל ביאתו בחשאי וישב בדד בלי יודע בוודאי לאו יום הגדול הוא, ואפשר שיבוא משיח ביום שאליה' בוא יבוא ויבשר ומשיח יבוא בע"ש בחשאי ולא יתגלה עד שבת או יו"ט ומתקיים הקרא שיבוא אליה' לפני בוא יום הגדול היינו יום שיתגלה משיח והוצרכנו להבטחה זו שאין אליה' בא בע"ש וא"ש: ובחידושי אגדה אמרתי אמירה נאה בפלוגתא דאמוראי ח"א גדולה תשובה שמקרבת הגאולה דכתיב שמרו משפט וכו' כי קרובה ישועתי וכו' וח"א גדולה תשובה שמביאה גאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה', ונ"ל ע"פי מה שאמרו ז"ל כתיב בעתה אחישנה לא זכו בעתה, זכו אחישנה, ואמרו ז"ל כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ואם זכו ועושים תשובה מעצמם ימהר ה' ויחיש הגאולה, ואם לא ימתין עד עת הקבוע ואז יכריח אותנו לתשובה ע"י העמדת מלך קשה כהמן ר"ל, ולפ"ז מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, מר אמר גדולה תשובה שמקרבת הגאולה שתהי' לפני זמנה ואימתי כשיזכו ויעשו תשובה מעצמם דכתיב שמרו משפט ועשו צדקה מעצמכם כי קרובה ישועתי לבוא מתקרבת התשועה לפני זמנה, ומ"א חדא גדולה תשובה שמביאה גאולה שאין גאולה בזמנה באה אלא ע"י תשובה הכרחית דכתיב ובא לציון גואל שיבוא בזמנו ולשבי פשע ביעקב נאום ה' שע"י דבורו של הקב"ה וע"י פעולותיו ידחקנו לעשות תשובה, ומאז אמרתי לפרש מקרא קדש בתורה שטרחו כל המפרשים הראשונים לפרשו ע"נ, והוא בפ' נצבים, הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו ע"ע לעשות וכו' ולכל הפירושים אין לו המשך עם המקרא שלפניו, וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, הנסתרות לה"א וכו' ונ"ל כי זמן הגאולה חתום וסתום ולבא לפומא לא גלה ואפ' משרע"ה אשר בא בסוד ה' ולו נגלו כל תעלומות התורה וסתרי החכמה לא ידע למתי קץ הפלאות בלתי לה' לבדו ידוע, אבל יש דבר נגלה שכ"א יודע גדולים וקטנים והוא, היום אם בקולו תשמעו, וכתיב והשבות אל לבבך ושבת וכו' וזה שאמר מרע"ה וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה וכו' ועד מתי לא ידענו, ואמר הנסתרות לה' אלקינו הנסתרות והוא זמן הקבוע לגאולה בל יאחר עוד, אינו ידוע אפי' לי רק לה' אלקינו הוא, והנגלות שבו הוא דבר נגלה כ"כ, לנו ואפי' לבנינו, ומה הוא, לעשות את כל דברי התורה הזאת: ואסיים בדבר בעתו במדרש סימן לגאולה ראשונה אנכי דכתיב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, וסימן לגאולה אחרונה אנכי, הנה אנכי שולח לכם את אליה' הנביא וכו' והשיב לב אבות וכו', נ"ל כי הגאולה אפשר שתהי' ע"י אמצעות פעולתינו שנלחם עמהם ונוכל להם, ואפשר שתהי' בלי אמצעיות שיערה ה' רוחו על העמים וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וכתיב לא בכח ולא בחיל כ"א ברוחי אמר ה' צבאות, וגאולת מצרים היתה בלי אמצעית פעולתם ולא בטבעי אלא הכל מיד ה' ע"י עבדו נאמן ביתו ויאמינו בה' ובמשה עבדו עי' רמב"ן שם, וכן תהי' הגאולה העתידה ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה ואשר הביא וכו' והיינו סימן לגאולה ראשונה אנכי בעצמי אעלך גם עלה, וסימן לגאולה אחרונה הנה אנכי שולח לכם את אליה' וכו' והשיב לב אבות וכו' ציון במשפט תפדה, ע"י תשובה יגאלנו ה' ולא בכח ולא בחיל כ"א ברוחי אמר ה' צבאות ובמדרש וילכו בלא כח לפני רודף מלא, ובגאולה כתיב ובא לציון גואל מלא, נ"ל בתוכחה כתיב ונסתם ואין רודף אתכם והיא רדיפה במלואה ר"ל, כי אם צריכים ללחום נגדינו ולרדוף אחרינו בכח ובחיל גם משונאינו נופלים ולבסוף מתייגעי' ולא לעד תאכל חרב, אבל ע"י שנתן ה' מורך בלבב ישראל, ונסו מפני פחד ואימה, רדיפה מלאה היא בלי חסרון האויב ובלי הפסקה, והיינו וילכו בלא כח לפני רודף שלא יהי' הרודף צריך כח לרדפם שנסו מאליהם מאימתה ומפחד מפניהם וע"י כן רודף מלא, וכן הגאולה תהי' עד"ז שלא נצטרך ללחום כדרך הלוחמים שנופלים מב' צדדים ויגעו וייעפו, אלא שינוסו לפנינו ונמס לבם בקרבם ולא תקום עוד רוח בהם, כי ה' ילחם לנו בזכות התשובה, וידוע החילוק שבין תשועה לעזר, כי תשועה היא בלי פעולה אדם ועזר היא ע"י אמצעות פעולות אדם, ואמר קרא ע"י שתשמרו משפט קרובה ישועתי לבוא שאושיע אתכם בלי אמצעית פעולתכם, וצדקתי להגלות לעיני כל כי מאת ה' היתה זאת, והיינו ובא לציון גואל מלא שתבוא מעצמה בלא כח ובלא חיל משלנו, ואימתי ולשבי פשע ביעקב וא"ש כונת המדרש כמובן: יחיש ה' לגאלינו, ויטהר לבבינו לעבדו באמת בימי הגאולה הבאים לקראתנו לשלום ונזכה לעלות ולראות כולנו כאחד ולעבדו שכם אחד, הכ"ד אביך רבך אוה"נ דש"ת מחבקך ומברכך מרחוק באהבה רבה. פ"ב כאור בקר ליום ג' ד' ניסן שנת ברכתא לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל תשובה נד שלום וישע רב לידידי תלמידי הרב המופלג מלא פלג מורג חרוץ בעל פיפיות העדני עצני כש"ת מו"ה יששכר בער נ"י רב בק"ק יאקא יע"א: במפתח בבא מזלא טבא על הטוב אשר קבלתי יום אתמול במכתבו כי זכהו ה' בבן זכר שנולד לו למז"ט בליל ש"ק העבר, יזכהו ה' לגדלו לתורה ולמע"ט, והנה מעלת כבוד תלמידי נ"י בשאלתו לחוות דעתי בספיקתו כי רוצה לזכות בעצמו במצות האב למול את בנו, אבל המחבר בשו"ע יו"ד סי' רס"ו כ' שמי שלא מל מעולם לא ימול בשבת, והוא לא מל מעולם, ולהיות כי נפשו חשקה מאוד להיות מן המהדרים לעשות מצוה זו בעצמו, שם עצות בנפשו לחקור אחר מקור הדבר אולי יש תקוה, והעלתה מצודתו לחלק בין אב לאחר, ולהיות כי קשי' לו סתירת המחבר מה שפסק ביו"ד סי' הנ"ל במה שפסק באו"ח סי' תצ"ח סעיף ח' דעוף הנדרס מותר לשחוט ביו"ט והיינו דפסק להקל בספיקת ש"ס ביצה ל"ד ע"א והמרדכי שממנו מקור הדין ביו"ד סי' רס"ו כ' דלא ימול שמא יקלקל כדאמרינן במס' ביצה בקדירה חדש' שצריך לבודקו, משום סתירה זו רצה מעלתו נ"י לחלק ע"ד שכ' הטו"ז או"ח סי' הנ"ל ליישב הא דחיישינן משום טלטול שלא לצורך בסי' תצ"ז דשם אפשר מעיו"ט משא"כ בשחיטה דרוצה בבשר שנשחט היום, ועפ"ז י"ל דלכן להחמיר ביו"ד ס' רס"ו כיון דאפשר באחר שמל כבר, ולפ"ז דוקא באחר אבל באב הרוצה למול בעצמו ל"ש לומר דימול אחר, דהא יפסיד מצוה זו שמצוה על האב למול את בנו אלו דבריו בקיצור : אומר אני כמה תשובות בדבר הנה המעיין בתה"ד סי' רס"ח דציין בהגה' עליו, מפורש ומבואר דגם באב עצמו הדין כן כמו באחר, והשאלה שהושאל לפניו הי' באב והשואל רצה להחמיר באב מפני שיטת ר"א שבטור יו"ד שם דאב לא ימול בשבת כלל, וע"ז השיב דאין חילוק בין אב לאחר אם מל פ"א מותר למול אפי' בשבת אפי' יש אחרים שמלו כ"פ דא"צ תלתא זמנא, ועדיין הי' יכול לומר דניהי דהתה"ד סובר כן מ"מ השו"ע מכח שסתר עצמו ממה שפסק באו"ח, ע"כ צ"ל דמחמיר ביו"ד משום שאפשר באחר שמל כבר ופליג על התה"ד במקצת גם זה לא נ"ל ונהפוך הוא, דמ"ש שא"א באב לקיים מצותו ע"י אחר נעלם ממנו מ"ש רמ"א בד"מ יו"ד סי' רס"ד דאב יוכל לעשות שליח כמו בכל המצות, ועיי' ש"ך חו"מ סי' שפ"ה, וכבר תמה על הש"ך בתב"ש ס' כ"ח דמ"ש מצות מילה מכל מצות שבתורה רק מצוה בו יותר מבשלוחו ומביא ד"מ הנ"ל, ובקצה"ח כ' ליישב ש"ך הנ"ל, דהו"ל כמו מצוה שבגופו כמו תפילין ולולב דליתא בשליחות, דברים אלו לא נראים לי והחילוק רב דשאני תפילין שצריכים להיות על ידו וכן לולב בידו דוקא, אבל במצות מילה אין הקפידא על גופו של האב אלא שיהי' הבן נימול על ידו, וזהו מצותו וכיון שעושה שליח וע"י נימול כבר קיים מצותו שמחוייב בה, הגם שמ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו כמו בכל המצות, הא כ' התב"ש שם דוקא כשמכבד לאחר מפני שטורח עליו לקיים בעצמו, משא"כ כשמכבד לאחר כדי לעשות לו כבד ומצוה