כתב סופר אורח חיים קו

אלא משום דהלכה כמותו וראב"צ ס"ל כר"י וי"ל שפיר ר"ג רשות ור"י חובה ועיי' היטב: המורם מדברינו דנקטינן כשיטת רוב ראשוני' דמותר להשלים אבל א"צ להשלים והראנו פנים מסבירות מן הסוגיא כשיטות אלו וגם לשיטת המרדכי בשם הרי"צ הגם שרשאי להשלים מ"מ מצוה שלא להשלים, ולפי היוצא מתוך דברינו אפשר דוקא כשתאב לאכול אבל כשאינו תאב אפשר דליכא מצוה שלא להשלים, ומ"ש הרא"ש כיון שרשאי להשלים מי שמקבל עליו תענית סתם וכל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו תענית צריך להשלים כיון שרשאי, לפמ"ש דמאן דס"ל רשאי היינו אם יהי' אסור לאכול יש לו עינוי גדולה, וע"י דשרי ליה ליכא עינוי כ"כ, ממילא מי שמקבל עליו תענית אם נחייבהו להשלים מעונה ביותר ומודה ר"י דאסור להיות מעונה כ"כ ואפי' קיבל עליו תענית מפורש להשלים אסור להשלים וא"א לקיים נדרו, כן הי' נלפע"ד לולי דרא"ש לא כ' כן וצ"ע הנלפע"ד כתבתי פה פ"ב יום ד' ו' מ"א תר"ל לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נג את חג המצות תחוג בדיצות וברוב שמחות תלמידי בני רחימי מחמד לבי הרבני האברך מופלג בתורה ויראה אוצר נחמד חרוץ ושנון כש"ת מו"ה יעקב עקיבא סופר נ"י לאוי"ט: שמחתני בני בשורותיך החביבים לי ולעשות לך ק"ר ושמחת יו"ט הבעל"ט אחזתי בעטי ע"ס מהיר להשיבך מהר על קושיתך הבאה באחרונה במכתבך על הטורי אבן בר"ה י"ב ע"ב בפלוגתא דר"א ור"י אי בתשרי או בניסן עתידין ליגאל והקשה לשאול מברייתא ערובין מ"ו האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות בשבתות וי"ט ואסור כ"י החול למה יהי' אסור כל השנה הא אין בן דוד בא אלא או בניסן או בתשרי לכל מר כדאית ליה, והעלה דיש ב' זמנים לביאת ב"ד או בעתו או אחישנה, והקשה עוד הא משמע דביו"ט של ר"ה או בליל שמורים יבוא ואיך אפשר הא אין אליה' בא בע"ש ובעיו"ט כבש"ס ערובין שם דקאמר משו"ה מותר בשבתות ויו"ט משום דאין אליה' בא בע"ש ובעיו"ט, וכ' דזה שמובטח להם לישראל שאין אליה' בא בע"ש ובעיו"ט דוקא אם יהי' אחישנה, אבל כשיגיע העת לא יעכב ה' הגאולה משו"ה אפי' לא זכו תהי' הגאולה אלו דבריו ז"ל והוקשה לך עליו ועל דבריו מש"ס פסחים כ"ג מובטח להם לישראל שאין אליה בא וכו' והא שם קאי בעיו"ט של פסח מוכח דאפי' בעתו לא יבא בע"ש ובעיו"ט אלו דבריך ויפה הקשי' ולא ידעתי ליישב ובלא"ה דבריו דחוקי' במח"כ לומר דההבטחה לא הוי אלא אם יהי' אחישנה, ומה שהקשה לעצמי שם א"כ ביו"ט של ר"ה או פסח יהי' אסור לשתות שמא יהי' בעתו ויבוא אליה' מעיו"ט הנכון כמ"ש דברייתא כר"א ובליל שמורים יבא ואיירי שנדר ביום וא"א לו לבוא, אבל מ"ש שמא כבר בא בלילה ולא נודע כבש"ס ערובין ונכנס שם בפלפול רחוק שאינו לפי כבודו, והי' בהעלמת עין ממנו מ"ש הריטב"א בערובין דאם נדר ביום שבא וכבר בא על זה לא נדר אלא כשיבוא או ראוי לבוא משעת נדרו ואילך ועפ"ז א"ש דבריו דאיירי שנדר ביום שא"א לבוא בעתו ושמא כבר בא בלילה שוב אין נזירות חל דלאו אדעתא דהכי נדר: וליישב הקושי' של הט"א הא א"א לו לבוא בע"ש ובעיו"ט נ"ל דהנה הלח"מ פ"ד מנזירות העלה בשיטת הרמב"ם דאין הכרח מקרא דאליה' בא דוקא יום א' קודם ביאת משיח דקרא לפני בוא יום לאו דוקא יום א' וכן ס"ל לרמב"ם באמת וש"ס קאמר דלא תפשוט מברייתא דיש תחומין אפשר דברייתא ס"ל לפני בוא יום דוקא יום א' קודם, ודבריו צל"ע א"כ דלא ברירא הא מלתא אם יום א' ממש מאי מקשה חד בשבתא לשתרי תפשוט דאין תחומין ודחוק האי תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא יאמר טפי דבעל האיבעי' מספקא ליה בטעמא דברייתא אם בשבת ויו"ט שרי משום דס"ל דאליה' דוקא יום א' מלפני ב"ד בא וא"א לב"ד לבוא בשבת ומשו"ה חד בשבת אסור, או דס"ל לברייתא יש תחומין ומשו"ה בשבת ויו"ט שרי ובחד בשבתא אסור דלמא בא אליה' יום ה' דאם הברייתא ס"ל יש תחומין י"ל דס"ל דאליה' בא יום א' או יומים לפני ב"ד, וע"כ צ"ל ומאחר דמביא קרא דהנני שולח וכו' לפני בוא יום פשיטא לש"ס דפשטא דקרא יום א' לפני ב"ד דוקא דלא כלח"מ שכ' דאפשר לפרש יום לאו דוקא יום אחד וצלע"ג: ונ"ל דיש לאחוז דבריו במקצת דאפשר לפרש הקרא יום א' לאו דוקא והא דמתרץ הש"ס דמותר בשבת ויו"ט משום דכתיב הנני שולח ואין אליה' בא בע"ש וכו' נ"ל עפמ"ש הו"א דכ"י החול אסור שמא זכו ואחישנה וכל יומא זמניה הוא, א"כ כשיבוא אליה' ע"כ כבר זכו דא"א לומר שיודע ה' שיזכו באיזהו ימים דצדיק ורשע לא קאמר והבחירה חפשיית ואולי יחטאו ויוסיפו חטא על פשע ועיי' רמב"ן פ' בא בפסוק ומושב בני ישראל וכו' ושלשים שהוסיפו לחטוא נתוסיף עליהם עוד שלשים שנה על ד' מאות שאמר ה' לאברהם אע"ה: וע"כ ביום שאליה' בא כבר זכו שיבוא ב"ד ואליה קודם לו וכיון שבע"ש ויו"ט א"א לו לאליה' לבוא אבל משיח יוכל לבוא אין לחוש שמא בא אליה' ביום ה' למה לא בא משיח בע"ש כיון שזכו ואחישנה למה יעוכב ביאת משיח אפי' עכובא דחד יומא וע"כ דאליה לא בא ביום ה' ובע"ש א"א לאליה' לבוא וא"א לב"ד לבוא בשבת ויו"ט ומקשה בחד בשבת לשתרי אם יש תחומין דהא אין אליה' בא בשבת וגם בע"ש א"א לו לבוא מה תאמר שמא בא ביום ה' דלפני יום לאו דוקא, אם הי' בא ביום ה' כבר הי' משיח בא בע"ש והרי עדיי' לא בא, וכ"ז אם יהי' אחישנה אבל אם יהי' בעתו, כשיהי' בעתו בניסן בליל שמורים שא"א לאליה' לבוא בעיו"ט ישלח ה' אליה' ביום שלפני עיו"ט שא"צ שיבוא יום א' דוקא לפני ב"ד, והא דלא בא ב"ד בעיו"ט משום דעדיין אינו בעתו עד יו"ט ויודע ה' שבעתו הוא ביו"ט וא"א לו לבוא בעיו"ט להכי מקדים השי"ת ומשלחו ביום שלפני עיו"ט: ול"ק א"כ ביו"ט של פסח או של ר"ה יהי' אסור דלמא בעתו הוא ואליה' בא יום שלפני עיו"ט לזה אנו צריכים לדברי ט"א כמ"ש הוא עפ"י דרכו דברייתא אתיא כר"א וכגון שנדר ביום ועפ"י ריטב"א הנ"ל וא"ש נכון מאוד ועיי': והא"ש בזה מה שהקשה הלח"מ על המקשן דרצה לפשוט דיש תחומין מדשרי בשבת ויו"ט תקשי בחד בשבא לשתרי וכי לא ידע הקרא וכן הקשה בת"ח ותי' דמקשן מפרש הקרא לפני יום לאו דוקא ומתרץ דברייתא ס"ל לפני דוקא, והוא דוחק ועיקר חסר דהו"ל לתרצן לומר דלפני דוקא דהא הקרא ידע, וגם דוחק לומר דפליגו בפירוש הכתוב אי לפני דוקא או לא, אבל למ"ש א"ש דס"ד ומסקנא ס"ל לפני לאו דוקא אלא דהתרצן מחדש דאין אליה בא בע"ש ובעיו"ט ולחיש שמא בא ביום ה' א"א דהי' ב"ד בא ביום ו' והמקשן דלא ידע מהבטחה זו הוכיח שפיר דיש תחומין דילמא בא אליה בע"ש ול"ק ליה חד בשבא לשתרי דהא אפשר שאליה בא בע"ש שכבר זכו והא דלא בא משיח בשבת משום דיש תחומין וא"א לו לבוא עד יום א', אבל כדמסיק מובטח להם שאין אליה' בא בע"ש מקשה שפיר חד בשבא לשתרי דא"א לומר שבא ביום א' א"כ הוי אתי משיחא בע"ש וא"ש ועיין : והיתה לבאר דצ"ל לכאורה עד דלא ידע דמשיח יוכל לבוא בע"ש הי' לו להקשות בשבת יהי' אסור שמא יבוא בשבת ואליה' בא ביום ה' והא דלא בא ב"ד בע"ש דא"א לו לבוא, זה לק"מ דאה"ג דהי' יכול להקשות אלא דאפשר לומר דס"ל לברייתא יום א' לפני דוקא הגם דאמת אינו כן מ"מ אפשר לומר כן להכי מקשה טפי מה שהקשה וא"ש ופשוט : עוד הקשה בט"א שם בסופו תפשוט דאין תחומין למעלה מיו"ד דאי יש תחומין וכו' איך אפשר שב"ד בא ביו"ט של פסח או ר"ה, ומ"ש דקרא דחיק אנפשי' דלא בא ביו"ט דוקא דוחק, ומ"ש להסוברים דאין לתחומין עיקר דגם י"ב מיל דרבנן י"ל דאחר דחדשו חכמים איסור תחומין אדחי ביאתו ביו"ט משום איסור דרבנן ואתי' קראי שפיר דמדאורייתא אפשר לו לבוא ביו"ט, דבריו במח"כ תמוהים לי הא איכא מיהת תנאי דס"ל תחומין דאורייתא ולדידהו ע"כ מוכח דאין תחומין למעלה מיו"ד מדאורייתא, ועוד א"כ מה מקשה בחד בשבא לשתרי תפשוט דאין תחומין דברייתא כמ"ד תחומין דאורייתא ומוכח מקרא דאין תחומין למעלה מיו"ד כקושייתו, ואכתי מבעי לן לפי מה דקיי"ל דתחומין דרבנן אי תיקנו ואסרו גם למעלה מיו"ד ולא צריך לדחוק האי תנא מספקא ליה ולחומרא, ואין לדחוק ולומר דהש"ס דחיק עצמו כדי לאוקמי ברייתא כהלכתא דתחומין דרבנן, הא גם לפי מה שמתרץ הברייתא דמספקא ליה ולחומרא אתי' שלא כהלכתא דהא קיי"ל ספק נזירות להקל, וברייתא דלא כהלכתא ואתי' כר"ש דספק נזירות להחמיר ועיי' כ"מ פ"ד דנזירות הלכה י"א וי"ל דלמ"ד תחומין דאורייתא הגם דמוכח דלמעלה מיו"ד אין תחומין ניהי דמדאורייתא אין תחומין מדרבנן מיהא אסרו וכן לדידן דתחומין דרבנן אפשר אפי' למעלה מיו"ד, משו"ה לא יוכל לומר דברייתא כמ"ד תחומין דאורייתא ומוכח מקרא דאין תחומין למעלה מיו"ד, מ"מ להך צד לדידן דתחומין דרבנן אם אפי' למעלה אסרו, כ"ש למ"ד דתחומין דאורייתא שיהי' אסור מדרבנן למעל' מיו"ד וכ"ש הוא, וע"כ דאין איסור למעלה מיו"ד מדרבנן וכ"ש למ"ד תחומין דרבנן, אלא דלפ"ז לא הוכיח מידי מדשרי בשבת ויו"ט תפשוט דיש תחומין וכו' דלמא ברייתא כמ"ד תחומין דאורייתא הוסיפו מדרבנן למעלה מיו"ד משום גזירה דלמטה מיו"ד, אבל למ"ד דרבנן אפשר דלא החמירו בלמעלה מיו"ד, וצ"ל כיון דלא מצינו פלוגתא רק אי תחומין דאורייתא או דרבנן ולא מצינו פלוגתא אם יש תחומין בלמעלה מיו"ד ע"כ או דלכ"ע יש תחומין או דלכ"ע אין תחומין ודוחק וצ"ע ליישב על נכון : וביישוב גוף קושית הט"א נלפע"ד עפ"י מה שהקשה תוס' עירובין ד"ה אין אליה' בא בע"ש וכו' הלא אפשר שיבא בע"ש בצנעה