כתב סופר אורח חיים קד

הקרי בפנים, והכתיב הציג לבדנה בגליון התחתון למען ירוץ הקורא בו והתעורר מעלתו נ"י כי לא טוב עשה לשנות מכתיב לקרי ונפשו בשאלתו אם יוצאים בקריאת ההפטרה בחומשים אלו, והנה עיניו שפיר חזו במקומות הראוים לענין זה ואני אבאר קצת יותר, ואגלה דעתי העניה בקצרה, בשו"ע יו"ד ס' ער"ה סעיף ו' כ' מלה שהוא קרי וכתב כקריאתה פסול, ונראה דהוי כחסר אות או תיבה וגרע מיניה דשינה וכ' קרי במקום כתיב, וה"ה בנביאים אסור לכתוב קרי במקום כתיב כי בקבלה שכך נקרא וכך נכתב והואיל שאין כותבין מדינא רק נביא שלם כ"ש שלא לכתבו חסר ולשנות קרי במקום כתיב שפרשה זו שכותב שינה וחסר בה ובוודאי זה המדפיס שלא כדין עשה דמה שכ' הכתיב בגליון אין זה ממלא החסרון דהכתיב בגליון כלא נכתב הוא עיי' ב"י יו"ד סי' רע"ו: ולענין לקרות בו בציבור, הנה הא דקוראים בספרא דאפטרתא מבואר בש"ס שהתירו משום עת לעשות לה' הפרו תורתך דא"א לציבור לכתוב כולה, ובמג"א סי' רפ"ד בשם לבוש צווח על שקוראים בחומשים בדפוס דבעינן בו כל דיני ס"ת וט"ז כ' דאשתמיטתי' ללבוש ש"ס פ' הניזקין משום עת לעשות לה' התירו, ובמח"כ הטו"ז לא כיוון יפה בכוונת הלבוש דלא הי' נעלם ממנו סוגיא זו אלא דס"ל הגם שהוצרכו להתיר לכתוב מקצתו ולקרות בו משום עת לעשות לה', אבל משום זה לא אמרו כיון דהותר דבר זה הותר הכל, ובוודאי בעי לכותבו כמו שכותבין ס"ת ומגלת אסתר, והמג"א הבין יפה כוונת הלבוש, אלא שחולק על גוף הדין וסומך על אותם שיטות דס"ל דלא בעי גוילין ולא שאר דינים ודפוס ככתיבה והעלה לפי שיטתו דעכשיו אסור לכתוב כיון דהדפוס שכיח בזמנינו, ולדבריו כיון דשכיח טובא נביאים שלם לא נכון לקרות בחומשים שנדפסה ההפטרה מכל סדרא לבד וכ"כ באליה רבה ועיי' מחצית השקל אבל אין מדקדקים בזה וגם בבהמ"ד של אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל נקראה ההפטרה תמיד כנהוג בכ"מ מתוך החומשים, ומנהגן של ישראל תורה היא וע"כ צ"ל כיון שהתירו הדבר משום שאז לא הי' אפשר שוב לא חזר הדבר לאיסורו גם עכשיו כשאפשר, וגם בימיהם לא הי' אי אפשר לכל הציבור לכתוב נביא שלם, ומשמע דלכל ציבור התירו, וכיון שהתירו דבר א' שאין צריך שלם כס"ת אין מדקדקים שוב בשום דבר שפוסלים בכתיבה וכדעת הטו"ז, ולכן גם בחומשים הנדפסים מחדש אין להרעיש על הקורא בהם הגם שהמדפיס שלא כדין עשה כמ"ש, ועוד הא רבו שיטות המקילים לקרות בספר פסול ועיי' ב"י יו"ד סי' רע"ט, ולקרות ההפטרה שעכשיו אינו אלא מנהג אפשר כ"ע מודים ואפשר אפי' לכתחילה לכן אין לדקדק כ"כ בכ"ז כנ"ל, ועיי' או"ח סי' תר"צ סעיף ג': והנה מעלת תלמידי י"נ ני' הביא לנו מ"ש ב"י או"ח רס"י מ"ט שנתן טעם דדברים שבכתב א"א רשאי לאמרם בע"פ דאיכא מילי טובא דמדרש מחסירות ויתירות וקרי ולא כתיב ודכוותי', ופשיטא ליה לתלמידי דטעם ואיסור זה שייך גם בנ"ך, אמנם בתוס' תמורה י"ד ע"ב מבואר דדוקא תורה א"א רשאי לאומרו בע"פ אבל נ"ך שרי ולטעם ב"י צ"ל דבנ"ך ליכא קפידא כ"כ בדרשות חסרות וקרי וכתיב רק בתורת משה, אלא מתירוץ שני של תוס' שם דמחלק בין בציבור ובין ביחיד נראה דל"ל טעמא דב"י, דלב"י מ"ש ציבור ומ"ש יחיד, וכן נראה מראשונים שמביא הב"י דנכנסו לחלק בין מגריס גריסין ועוד חילוקים אחרים שמביא ב"י מכולם נראה דל"ל בטעם האיסור כמ"ש הב"י ומהתימא על הב"י שכ' בריש הסי' סברא זו מדנפשי' ולא הרגיש שמכל הראשונים אלו שמביא אח"כ לא נראה כן, אבל מצאתי לו להב"י חבר הריטב"א גיטין פ' הניזקין שם: והלום ראיתי לאבא מאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' רנ"ד שהמציא ע"פ טעמו של הב"י עוד טעם לשבח דמשו"ה אין כותבין מגילה מגילה כיון דדרשינן סמוכין ובמופנה לכ"ע דרשינן, ועפ"ז יצא לדון דוקא להתלמד מתוכו אסור אבל כל שלא להתלמד מותר עיי"ש : והנה הגם כי הראיתי לדעת כי רוב ראשונים לא ס"ל טעמו של הב"י מ"מ י"ל היינו דוקא באיסור דא"א רשאי לאומרו בע"פ לית להו טעם זה, אבל הא דאין כותבין מגילה י"ל דס"ל כהנ"ל, אלא דצ"ל למה אין כותבין אלא נביא שלם, הכי גם בנביאים דורשים סמיכת הפרשיות, דבר זה לא שמענו מעולם, ודברי קדשו נפלאו ממנו כעת: והנה מה דהעלה לחלק דוקא כדי להתלמד מתוך המגילה אסור לכתוב מבואר בש"ס יבמות ספי"ב והלכתא כמ"ז וכ' רש"י שם דוקא לכתוב שיהי' כמגילה ללמוד מתוכה אסור עיי"ש, ובאמת פי' רש"י אינו מוכרח די"ל דהלכתא כמ"ז משום דכותבין מגילה, ונ"ל דמשם יצא לרי"ף דהלכתא כותבין מגילה ופוסק כסתמא דש"ס יבמות הנ"ל, אבל הרמב"ם דפוסק אין כותבין מגילה ע"כ דמפרש כפי' רש"י שם, ותמה אני שלא הביא אבא מאוה"ג זצ"ל סוגיא דיבמות דמבואר כן לפי' רש"י ושיטת הרמב"ם: אלא דפי' רש"י צל"ע מדמקשה ש"ס בפ' הניזקין מגם היא עשתה טבלא על רבה דאמר אין כותבין, להנ"ל לק"מ דדוקא לכתוב להתלמד אסור אבל טבלא דלא הי' רק להעתיק מותר וצ"ע: ונ"ל ליישב בשנפרש הא דקאמר שם מ"ט מפני שאין כותבין וצ"ל מה הקשה ומה השיב לו מפני, ועיי' רש"י וגליון ש"ס דפוס שמיד, ונ"ל עפ"י הנ"ל לפי דס"ל להמקשן ביבמות דלעולם אין כותבין אפי' שלא להתלמד א"כ האיסור במעשה הכתיבה בעצמה דלעולם אין כותבין אפי' להניח, אבל למ"ז דדוקא להתלמד והיינו כשמתכוין ליחד מגילה זו להתלמד מתוכה כס"ת זה אסור אבל הכתיבה עצמה אין בה איסור, ובמחשבתו תליא מלתא, וזה ששאלו לו מ"ט אין כותבין לתינוק להתלמד אם האיסור משום הכתיבה עצמה ואפי' שלא להתלמד אסור, או האיסור מפני שכותב ללמד לתינוק דוקא ומשו"ה אין כותבין לתינוק כיון שלא יוכל ללמד מתוכו, אבל מעשה הכתיב' שלא בכוונה כדי ללמד אין בה איסור, והשיב לו מפני שאין כותבין, היינו שהאיסור מצד הכתיבה עצמה ולא מפני שמיוחדת להתלמד ולעולם אין כותבין אפי' לרשות כנ"ל והוא פי' נכון: והא"ש דמקשה ש"ס מטבלא לרבה דאמר מפני שאין כותבין והאיסור הכתיבה עצמה וקשיא מטבלא וא"ש כנ"ל, אלא דקשה לי מש"ס יומא דמוכיח ממתני' דאף היא עשתה טבלא ש"מ כותבין מגילה לתינוק להתלמד ש"מ ושם לא מייתי לדרבה וקשה מנ"ל דלהתלמד מותר דלמא דוקא טבלא מותר דלא היתה להתלמד אבל לכתוב כדי להתלמד הוא דאסור וצ"ע: וליישב גם זה נ"ל בשאומר דוודאי אין לנו לכנוס בחילוקים מעצמינו בין להתלמד או שלא להתלמד, שאין לנו למדרש טעמא דאיסורא כמ"ש אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס ולהקל עפ"ז שלא להתלמד, והיינו דוקא למ"ד תורה חתומה ניתנה, ופי' רש"י משה לא כ' עד לבסוף וכתיב לקוח ס"ת כולה ומשם ילפינן דאסור לכתוב, ואין לנו כח למדרש טעמא דאיסורא משום דרשת סמוכים ולהקל היכא דהוי שלא להתלמד דמנ"ל הא, אבל אי תורה מגילה מגילה ניתנה גם לנו הי' מותר לכתוב, אלא דאסור כיון דאדבק אדבק ואיסור זה אינו מפורש ואינו אסור אלא מסברת עצמינו ומסברא יש לחלק ולומר דאיסור זה הוא רק משום קפידא דדרשת סמוכים וזה שייך דוקא כשכותב ללמוד מתוכה אסור להפריד בין הדבקים למדרש סמוכים אבל שלא ללמוד מתוכו אין סברא לאסור כנ"ל, והא"ש ש"ס יבמות דהמקשן ס"ל תורה חתומה ניתנה ולכן גם שלא להתלמד אסור, והלכתא כמ"ז דקיי"ל מגילה מגילה ניתנה לכן כל שלא להתלמד מותר, וא"ש ש"ס דיומא ג"כ דה"ק ש"מ כותבין מה תאמר ללמוד הוא דאסור, וטבלא שאני שאינה ללמוד וע"כ צ"ל מגילה מגילה ניתנ' וקשיא לרשב"ל דס"ל חתומה ניתנה כנ"ל וא"ש הכל, אלא דעדיין פי' רש"י ביבמות דכ' דקיי"ל חתומה ניתנה ומחלק בין ללמוד וגם בפ' הניזקין לא פי' בדרבה מפני שאין כמו שפירשתי אין מיושב עפ"י דברינו כמובן וצ"ע: וארוח לן בדברינו ליישב עוד קושי' דנתקשו בה על הרמב"ם דפסק אין כותבין מגילה הגם דלא אפשר ובאפטרתא פסק דכותבין וע"כ הטעם משום דלא אפשר, ולפמ"ש י"ל הא דאסור לכתוב אפטרתא וצריך לכתוב ס"א שלם הוא למ"ד תורה חתומ' ניתנה ולא כ' משה רק ספר שלם כן אנו למדים ממנו שלא לכתוב רק ספר שלם של נביאים, אבל אי מגיל' ניתנה רק דבס"ת אסור לכתוב מגילה משום כיון דאדבק והיינו משום דיש למדרש בו סמוכים וטעם זה ל"ש בנביאים, ורבה ור"י דאסרו באפטרתא, ומסיק הש"ס ולא היא שרי למקרי וכו' הכל אי חתומה ניתנה ורבה הכי ס"ל, אבל הרמב"ם פסק דאין כותבין מגילה משום דאדבק אדבק ודוקא להתלמד אסור כבש"ס יבמות ספי"ב ואפי' בלא אפשר אסור, אבל הפטרה מותר מה"ד אפי' אפשר כנ"ל: ולפי דנקטינן עיקר כרמב"ם דאין כותבין מגילה כמבואר ביו"ד סי' רפ"א ואפטרתא כותבין כמ"ש דמותר מצד הדין דכותבין מגילה ובס"ת אסור משום מדרש סמוכים וזה ל"ש בנביאים, לפ"ז לא התירו שום דבר בהפטרה משום עת לעשות לה', דדינא כך הוא, א"כ כל שאר פסולים באפטרתא כגון שנלקה בחסר ויתיר באותו מקצת שכותב או שאר דיני כתיבה כיוצא בו אין יוצאין בה בקריאתה, וכן לשיטת הרי"ף דפוסק כותבין מגילה ולתי' הראשון של הרא"ש גיטין דס"ל מגילה מגילה ניתנה ול"ל כיון דאדבק אדבק, לשיטתו לא התירו שום דבר באפטרתא והניחו על עיקר הדין ממילא כל הפסולים שפוסלים בס"ת פוסלים בו ואסור לקרות בו אלא שאפשר דבהפטרה יש להקל ולסמוך על מאן דס"ל דמותר לקרות בספר פסול כדכתיבנא לעיל ולדינא עדיי' צ"ע: יצאתי קצת מענין לענין באותו ענין לאשר ידעתי נפש תלמידי שבהיותו יוצק מים ע"י שתה לצמאו דברינו הכ"ד אוה"נ דוש"ת. פ"ב עש"ק ה' מ"א תרי"ט לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: