כתב סופר אורח חיים קג

ושאני שמנונית הגיד וכחל וגבינה כמ"ש לכן מדמה מלתא למלתא דאסרו בישול נכרי גם בבית ישראל אע"ג דליכא משום חתנות, ע"כ צ"ל כיון דאסרו עשו אותו איסור ככל איסורים שאסורים בכ"מ וה"נ אוסרת פליטתו הגם דבטל עיקר הטעם שמשו"ה נמנו לאסור דהשוו איסור זה לשאר איסורים דלא נטעה להקל בפליטת שאר איסורים: ואחר הוצעה זו נבוא לנדון שלפנינו אם פליטת כלי שנתבשל בו בשבת אוסרת או לא, לכאורה תליא בשיטת רא"ה ורשב"א בבישול עכו"ם, לרא"ה דאזלינן בבישול נכרי בתר טעמא ולא אסרו פליטתו כיון דליכא משום חתנות, ה"נ במבשל בשבת דאסרו משום קנסא, פשוט דקנסא ל"ש בפליטת הכלי דמה הנאה יש לו בבלוע שבכלי נהפוך הוא דע"י שנבלע בכלי הוא מפסיד מתבשילו ואינו נוח לו כלל, אבל לרשב"א דס"ל דפליטת כלי מבישול נכרי הגם דליכא משום חתנות כעין דאורייתא אסרו שיהיה גם פליטת כלים אוסרת הה"נ במבשל בשבת אוסרת פליטת הכלים כמ"ש כן נראה לכאורה: ויש לחלק ולומר דבבישול נכרי החמירו בפליטת הכלי כעין דאורייתא דדמיא לשאר איסורים כמ"ש רשב"א בתוה"ב אבל מבשל בשבת דבלא"ה אינו דומה לשאר איסורים דלא אסרוהו לעולם רק לדידי' וא"כ לא קנסוהו רק לאסור לו התבשיל עצמו ולא הפליטה דאינו נהנה ממנה ואפשר גם הרשב"א מודה להרא"ה והבן: אלא דרשב"א בתשובה סי' קע"ה כ' דמבשל לחולה בשבת מותר הכלי אחה"ש ואפי' התבשיל עצמו מותר אפי' לר"י הסנדלר, דדוקא במבשל באיסור אסרו אבל לחולה מצוה לבשל ומותר אפי' לר"י הסנדלר וכ"ש לר"י ור"מ, אלו דבריו ז"ל. וציין עליו המג"א רס"י שי"ח וכ' דמרשב"א משמע דהקדירה ג"כ אסורה, והמשמעות הוא מדכ' דמבשל לחולה הקדירה מותרת כיון דלא נעשה אפי' איסור שוגג ואפילו לר"י הסנדלר מותר כ"ש לר"מ ור"י, משמע דוקא מבשל לחולה, אבל מבשל באיסור אסור לכ"ע אפי' לר"מ ור"י, ונראה דל"ל חילוק הנ"ל אשר רצינו לחלק בין הפרקים ואזיל לשיטתו דס"ל בבישולי עכו"ם גם פליטת הכלים אוסרת דכל דתקון כעין דאורייתא תקנו וכמו כן במבשל בשבת, והמחבר ביו"ד סי' קי"ג כ' כלים שבישל בהם עכו"ם צריכים הכשר ומביא די"א דא"צ הכשר ובכ"מ שמביא דיעה ראשונה סתם ושנייה בשם י"א עיקר להלכה כדיעה דמביא סתם, והב"י בבדה"ב כ' דרבו האוסרים על המתירים, ולפמ"ש דפליטת כלים שנתבשל בהם בשבת תליא בשיטות הנ"ל, ממילא נקטינן גם בכלים שנתבשל בהם בשבת לחומרא דצריכי' הכשר: אמנם כן יש לצדד להקל דבאמת בתשובת רשב"א אינו מפורש דפליטת כלים שנתבשל בהם בשבת אסורה אלא דמשמע להמג"א כן מדכ' דמבשל לחולה מותר לר"י הסנדלר וכ"ש לר"מ ור"י, משמע אבל מבשל באיסור אסור, ואפשר לדחות דרק על היתר התבשיל קאי הרשב"א אבל בבלוע אפשר דלא אמר בו הרשב"א איסורא אפילו בישל באיסור. ועוד קאמינא הרי הב"י בבדה"ב מביא בשם רי"ו דרוב פוסקים ס"ל להתיר הבלוע מבישולי נכרי', והב"י כ' דלא דיבר נכונה בזה, אדרבא רוב הפוסקי' ס"ל כרשב"א לאיסורא, משו"ה נקיט בחבורו בשו"ע לעיקר כדעת האוסרים הגם דמילי דרבנן היא, דאזיל בתר רוב דיעות, ולפמ"ש דיש לחלק חילוק רב בין בישולי נכרים לבין מבשל בשבת, ואפשר רוב הפוסקים דס"ל בבישולי נכרים דאסור מודים להרא"ה בפליטת כלים שנתבשל בהם בשבת, ואין לפנינו מי שאוסר אלא הרשב"א בתשובה הנ"ל וכיון דמילי דרבנן וקנסא הוא נ"ל לסמוך עכ"פ בדיעבד אם כבר בישל בתוך הכלים בשבת, הגם דנראה מגדולי אחרונים שאחר המג"א דלא נחתו למ"ש ועיי' פרמ"ג ר"סי שי"ח נלפע"ד דהמקיל לא הפסיד: ועלה במחשבה לפני דתבשיל שנתבשל בשבת מותר לבטלו אחר השבת לכתחילה דדי לקונסו בעין שלא יאכלנו עד שיערב, ומנא אמינא לה משיטתו של רבינו יונה שבראש פסחים ל' דס"ל דחמץ לאחה"פ מותר לערב לכתחילה והרא"ש חולק עליו דרבא לא שרי אלא כשנתערב ממילא דהוי ככל שאר איסורי' דאם בטלו במזיד אסור, ונ"ל מה דפשיטא לרבינו יונה דמותר לערב לכתחילה מלבד דמסברא כן הוא דדי לקונסו אם לא נתיר לו אלא ע"י תערובת, גם יש לדייק כן מדברי רבא דאמר אח"ז מותר משמע דשרי לגמרי משו"ה ס"ד דש"ס דמותר לגמרי עד דמקשה והא ר"ש קנסא קניס, ומתרץ כי קניס בעינא וגם רבא להכי אתכווין, וצ"ל הא דאמר רבא מותר והא אסור לו עד שיתערב, מזה יש לדייק דמותר דקאמר היינו דבידו להתיר לעצמו דמותר לערבו. ורא"ש חולק עליו נ"ל לאו מסברא חולק דוודאי יש לחלק בין חמץ אחה"פ לשאר איסורים דסגי לקנסו שלא יאכל עד שיערבו תחילה אלא דנראה לו כן מלשון הש"ס דקאמר כי קניס בעין בתערובת לא קנס, מדלא אמר יותר דמותר לערב ש"מ דאסור לערבו ובתערובות היינו שכבר הוא בתערובות ממילא לא קנס והא דקנס כ"כ משום דהשוו חמץ אחה"פ בדבר זה כמו חמץ לפני זמנו דאסור לערב לכתחילה: לפ"ז מבשל בשבת דאסור משום קנסא גם הרא"ש מודה דמותר לערב לכתחילה דסגי לקנסו שאסור לו עד שיערב תחילה, ומ"ש הרא"ש כמו כל שאר איסורים זה דוקא בחמץ אחה"פ דעשאוהו כלפני זמנו, ועוד חמץ אחה"פ אסור לכ"ע כמ"ש הר"ן ריש פסחים והוכיח כן מרפ"ק דחולין, א"כ דמי לכל שאר איסורים דאסורים לכ"ע, אבל מבשל בשבת דלא אסור לעולם רק למבשל עצמו או למי שנתבשל בשבילו לא דמיא לשאר איסורים ומודה הרא"ש דמותר לערב לכתחילה, ועיי' בש"ך יו"ד סי' קי"ג ס"ק כ"א שכ' ואם נתבשל בהם בדיעבד וכו' אבל לכתחילה לא הגם דבישולי עכו"ם קיל כמו פת של נכרי דבטיל חד בתרי ס"ל דאסור לערב לכתחילה משום דדומה לשאר איסורים דאסור לכ"ע משא"כ מבשל בשבת, ועוד מבטל בשבת משום קנסא די למקנסי' דצריך לבטלו. והא דבמבטל איסור לכתחילה דאסור ג"כ רק למבטל או למי שנתבטל בשבילו מ"מ לא לישתמיט מי שיתיר לערב ולבטל כל התערובת ונראה לכאורה דאסור, באמת יש לחקור עד"ז ומסברא נראה שהוא אסור כיון שמפני זה עצמו קנסוהו מפני שביטל לכתחילה, ורצה לעשות מן האיסור היתר, והרי לו מה שרצה לאכול האיסור בתערובות הגם שעכשיו צריך לערב כל התערובת בתרי או בס' מ"מ לא מצאו די לקנוס בכך, משא"כ במבשל בשבת וזה חילוק מובן ועיי': והנני מוסיף והולך דסגי בחד בתרי כמו בחמץ אחה"פ דס"ל לרוב ככל ראשונים חוץ הטור סי' תמ"ז דסגי חד בתרי וטעמם ונמוקם עמם דסגי לקונסו בזה דאסור לו עד שיהיה מעורב בתרי, הה"נ במבשל בשבת דסגי בקנס זה, ואפי' לשיטת הטור דבעי ס' ועיי' קרבן נתנאל פסחים ל' שכ' דנפקא ליה לטור ממ"ש הרא"ש דהוי ככל איסורים דאין מבטלים לכתחילה משמע לטור דה"ה דבעי ס' ככל איסורים, י"ל דוקא בחמץ אחה"פ דאסור לכ"ע הוי ככל איסורים, וכן משום חמץ לפ"ז עשאוהו ככל איסורים אבל במבשל בשבת גם הרא"ש מודה, דליכא טעם דאיתא בחמץ אחה"פ דלא דמי' לשאר איסורים כמ"ש. ותמה אני על הפרמ"ג רס"י שי"ח שכ' בפשיטות שבעי ס' דחמור מבישולי נכרים ולא ידעתי מנ"ל לומר כן, נהפוך הוא דיש להקל בו טפי מטעמי' שכתבתי וכנלפע"ד וכ"ש דאין להחמיר כ"כ בפליטת הכלים דבלא"ה תליא בשיטות אי פליטת כלים אוסר בבישול נכרי' והפרמ"ג הפריז על המדה במחכ"ת: ואחר דברים הדברים האלו נקיטנא בקצרה דינים היוצאים לנו מדברינו, א') גם לפי מה דמשמע ליה למג"א ושתקו לי' אחרונים הבאים אחריו מתשובת הרשב"א דפליטת הכלים אסורה ואוסרת התבשיל שנתבשל בתוכה, מ"מ מותר למי שלא נתבשל בוודאי עבורן לקנות מן הפונדקי מתבשילין שנתבשלו בכלים אלו דהא לא נהנה הפונדקי מבליע שיש בכלי דבשביל זה לא יקנה ביוקר ועיי' או"ח סי' תס"ז. ב') נראה דיש להקל בפליטת הכלים אפי' למבשל עצמו מטעמי' שכתבתי דרוב או כ"ע מודים דפליטה זו מותרת ועכ"פ בדיעבד שכבר נתבשל דיש להתיר התבשיל, כעין כלי שאב"י דהכלי אסור והתבשיל מותר ועיי' בהג"א שילהי ע"ז כיון דכלי אסור שוב ל"ש שיבשל בו. ג') תבשיל שנתבשל בשבת נ"ל דמותר לערבו לכתחילה וסגי בביטול חד בתרי כנ"ל להלכה ולמעשה לא סמך לבי להקל נגד גדולי האחרוני' רק לענין פליטת כלי דמותר לבשל בקדירה לכתחילה חד בתרי וכ"ש בכלי שדרכו להשתמש ביותר מחד בתרי דאיכא נמי שיטת רשב"א דמותר לבשל לכתחילה בכל איסורים אפי' דאורייתא, הגם דלהלכתא לא נקטינן כוותי' מ"מ חזי לצרופי כאן, ויצאנו גם ידי תשובת רשב"א לדעת המג"א, ועיי' כעין זה בב"מ סי' ו' סעיף י"ז. הנלפע"ד לפום רהיטא הוצעתי לפני מע"כ י"נ נ"י ודוד יבוא עד הראש למשקל במאזני שכלו ועיניו לנוכח יביטו הבטה לטובה במ"ש, ואם ימצא כי יש בפליטה זו שפלטתה קולמסי במושכל הראשון לפקפק יודיעני ויהי' הנשאר לפליטה גדולה, הכ"ד אוה"נ מברכו בברכת רפואה שלימה, וישוב לביתו בריא אולם ללמוד תורת ה' תמימה. פ"ב יום ב' פ' ראה תדי"ר לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין ב"הג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נא יוצר הרים, יציל עמו ממצירים, בין המצרים, ובתוכם מעלת תלמידי חביבי הרב המופלג מורג חרוץ בע"פ עדני העצני מלא ברכת ה' צדיק וישר כש"ת מו"ה אברהם בראדי נ"י בשבת תחכמוני בק"ק קליינווארדיין יע"א חתן הגאב"ד דשם נ"י: זה שבועות שתים קבלתי מכתבו אחר זמן זמנים טובא אשר לא שמעתי קול קן קולמסו להודיעני מעמדו ושקידתו על התורה אשר בל"ס עודנו מחזיק בתומתו, וכי שוקד הוא על התורה והעבודה בעיון ויגיעה כן יהי' ה' אלקיו עמו ואלקי אברהם בעזרו: והנה לא נעלם מתלמידי ש' כי עצומות טרדותי מכל צד לכן איחרתי מלבוא בתשובה עד היום, ונקיטנא בקצרה ע"ד החומשים אשר חדשים מקרוב נדפסו, והמדפיס התחכם להקל על הקורא והדפיס