כתב סופר גיטין חלק ב צט

וכה"ג בקול דבעולה אם ידוע לנו שיש ביני' פריצות חוששין לקול דבעולה היא בהצטרפות רגלי' לדבר שידוע לנו ולכמה שיטות באיכא עידי כיעו' וקלא דל"פ דנבעלה מוציאי' מבעלה ולהחולקים שאין מוציאין אשה מבעלה או שאין אוסרין אותה לכהונה משום דלא נכנסו לכתחלה אלא לפריצות ולא לבעול אבל כאן דתחלת הכנה נרות דולקת ומטה מוצע' כדי לקדשה סוף מעשה מחשבה תחלה חוששי' לקול בהצטרף רגל"ד והוצרך רש"י לתרתי והא בלא הא לא סגי ועיי' כי נכון הוא:

ומצאנו טעם לשיטת רמב"ם ורש"י דצריך רגל"ד אפי' בפלוני שמע מפלוני והקשו מ"ש מגירושין והיא קושי' ירושלמי דמביא הרשב"א ולמ"ש א"ש דשאני קדושי' מגירושין בקדושי' דאיכא דברי' נראי' שנראה דנתקדשה ויש לתלו' משו"ה מוציאי' קול נתקדשה לכן צריך דוקא שיאמרו עדי' שראו נרו' דולק' דאל"ה תולי' שאומרי' כן מפני שראו הכנו' רבות לקדושי' ואפי' אומרי' שנתקדשה בפני פלוני ופלוני יש לתלו' שראו עדי' מיוחדי' מוכני' ואומרי' נתקדשה בפניה' לכן צריך שיש עדי' שהי' הנרו' דולקת ומטה מוצע' שיש לנו רגלי' לדבר שנתקדשה וקול יוצא שכן הוא חוששי' לקול אבל בגירושין דליכא כדבר הזה שנחוש שמשו"ה אומרי' נתקדשה אע"פ שלא ראו ואפי' הי' הבעל ואשה ועדי' עומדי' בפני ב"ד לגרש לא יאמרו שנתגרשה כיון דקשי' גירושין ומתרצה ומתפייסי' זה עם זה ומעשי' כ"פ כן לכן חוששי' לקול בלי שראינו בבירור רגלי' לדבר כנלפע"ד ומ"ש הלח"מ וק"נ כי ליכא רגלי' לדבר נראה דהקול שקר מלבד דלא מסתברא כ"כ גם קשה לי למה צריך שיהי' ידוע בעדי' שהי' נרו' דולקו' וצריך שיתברר כן לפני ב"ד גם בקלא בעלמא שהי' כך תסגי דעכ"פ ליכא ראי' נגד הקול דהא אומרי' שכן הי' שהי' נרו' דולקת. אבל למ"ש א"ש דבעי שנדע בבירור שהי' הנרו' דולקת כו' והנכון אתי בעזה"י. נשוא' א"ח לה כ' רש"י יצא עליה' שהיא נשוא' ואנו מוחזקי' בה בחזק' שהיא פנוי' וכ"כ בארוסה א"ח וקלא דמתני' נתקדשה היום. ובריטב"א ביאר כוונת רש"י דאין הקול אלים להוציא מחזקה שהיינו מחזיקי' אותה עד עתה ועיי' רשב"א בשם רש"י וצריך להבין גם באומרי' היום נשא' או נתקדשה מוציא בהקול מחזק' פנוי' ומ"ש היום מיומים. נראה דאלימא חזקה זו שהי' כ"כ מוחזק' לנו עד עכשיו ולפי הקול היינו מחזיקי' אותה בטעו' זה ימים ימימה ומכחיש הקול חזקה זו כי בטעות הי' לא אלים קלא להוציא אותנו מחזק' שהחזקנו. אבל כשאומרי' היום פסקה חזק' פנוי' ע"י מעשה קדושי' או גירושין לא שווי' לקול אותנו למוטעי' מעיקרא אלא מחזק' דהיינו אומרי' כמו שהי' כן תהי' והקול אומר שנשתנה הענין ע"י מעשה נגד חזק' כזו חוששי' לקול ועיי' כזה בס' ש"ש חילוק בין חזקה לחזקה. והנה תוס' כ' דקמ"ל ל"מ נשוא' דא"ח דאם אמת הי' הדבר הי' מתפרס' קמ"ל אף בארוסה וכ"כ רשב"א לפי דרכו משו' שלא ראו נרו' דולקת ולתוס' י"ל נשוא' ה"א דאם הקול אמת הוי יודעי' מכבר משא"כ נשוא' אבל לפי' רש"י דנשוא' מכבר א"ח להוציא' מחזק' פנוי' ליכא רבותא בארוסה יותר מנשוא' וצ"ל דבנשוא' איכא עוד טעם קצת שהי' יודעי' ביום נשואי' אבל ארוסה לא מפרסמא כ"כ ה"א דחיישי' קמ"ל דל"ח משו' דמוציאי' מחזק' פנוי' וכיון דבארוסה משו"ה א"ח כ' רש"י גם בנשוא' כן ולצ"ל דא"ח משו' דהוי מפרסמא ביום הנשואי' כנ"ל:

ארוסה א"ח לה כ' רש"י משו' שמוציאי' מחזק' פנוי' וריטב"א כ' ארוסה א"ח דקוראי' גם למשודכ' ארוסה וכ"כ בתשוב' הרא"ש דיש דקוראי' למשודכ' ארוסה ולא מצאתי לו חבר לריטב"א בטעמא דארוסה א"ח ונראה דריטב"א לפי מ"ש דנשוא' א"ח משו' דמוציאי' אותה מחזק' פנוי' קשה לי' ארוסה ל"ל לכן הוצרך לפרש דארוסה אפי' היום א"ח דלמא משודכ' קאמרו ותוס' ורשב"א לפי פירושם בטעמא דנשוא' א"ח משו' דהו"ל קלא מאתמול מפרשי' ארוסה בדרך זו אף זו ולרש"י דס"ל נשוא' א"ח כריטב"א משו' דמוציאי' מחזקה ומדרש ארוסה ג"כ מה"ט צ"ל כמ"ש:

שלא לפלוני א"ח כך הגירסא לפנינו ורשב"א הקשה דלא אמרו אמוראי דצריך לפלוני ומחק גרסא שלפנינו ולפע"ד ליישב גרסא שלפנינו ע"פ מ"ש שיטת הריטב"א ארוסה א"ח דשמא משודכ' קאמרי וצ"ל שהוציאו הקול להגיד חדשות כי פלוני' משודכ' ודרך המספרי' חדשו' שאין בו נפקותא רק כמו שאומרי' פלוני' משודכ' מגידי' ג"כ למי משודכ' דאיכא תרתי מצידה ומצידו אבל כשמוציאי' קול ארוסה ממש כוונתם להודע שהיא אסורה לכ"ע אין מקפידי' לומר לפלוני כיון שבין כך ובין כך אסורה וזהו תכלי' הולאו' הקול וה"א כשאומרי' שלא לפלוני חוששי' דקרוב יותר שארוס' ממש קאמרו מלומר משודכ' דהי' אומרי' דבר שלם ולא חצי דבר קמ"ל שלא לפלוני מ"מ ארוסה א"ח דתולי' להקל כל האפשר דמשודכ' קאמר וא"ש דלא הזכירו אמוראי לפלוני דחוששי' לקול בלא"ה וא"ש:

ובדברינו מעלי' ארוכה ליישב הא דלא אמרו דצריך לפלוני. אבל רש"י ורמב"ם דס"ל דבעי לפלוני דוקא ולא מפרשו הבריי' ע"ד שכתבתי קשי' מדלא הזכירו אמוראי דבעי היום כדקתני בבריי' וצ"ע ונ"ל ע"פ דברינו בשנקדי' דבאמת קשה על פי' הריטב"א ארוסה א"ח דתולי' משודכ' קאמרו הא לעיל כ"א במקו' שקוראי' לנתינה ג"כ כתיבה חוששי' דלמא נתינה קאמרו ולמה בארוסה נתלה להקל דמשודכ' קאמרו הא קרו לארוסה ממש ג"כ ארוסה וי"ל בדוחק ונ"ל דשמואל לשיטתו דמחמיר טובא וס"ל דל"מ קלא הוא דס"ל דחוששי' לשמא נתן קאמרו כעין דתלי' ש"ס פלוגת' דמבטלי' קלא במאן דמחמיר אפי' ע"פ נשים ולדידי' א"א לפרש הבריי' ארוסה ל"ח דתולי' משודכ' קאמרו דלא תלי' לקולא כמו דחוששי' שמא נתן קאמרו ועכצ"ל ארוסה א"ח כפשוטו משום של"א היום או שלא הי' הנרו' דולק' ושלא לפלוני א"ח משו' דבעי לפלוני דוקא. אבל למאן דס"ל מבטלי' קלא יש לפרש ארוס' א"ח דמשודכ' קאמרו וי"ל שלא לפלוני קאי על ארוסה א"ח לרבותא אפי' שלא לפלוני א"ח אבל מקודש' אפי' שלא לפלוני חוששי' והא"ש דהנהו אמוראי דלא בעי לפלוני נ"ל ס"ל כמ"ד מבטלי' קלא אבל להלכתא דס"ל לרמב"ם דלא מבטלי' קלא ה"ה דלא תלינן להקל דמשודכ' קאמרו מוכח מבריי' דבעי לפלוני דוקא. ולא תיקשי כיון דכל הנהו אמוראי ס"ל דמבטלי' קלא למה פסק דלא מבטלי' אלא בלא"ה קשה למה לא פסק כרב ולדברינו מיושב כ"ז לפמ"ש לעיל לפי' רש"י דוקא משום קלא דבתר נשואי' א"ח בארוסה חוששי' משו' דאפשר שיגרשה ראשון וכתבנו היינו רש"י לשיטתו דבעי לפלוני דוקא א"כ מוכח דס"ל לרא"ש דבעי לפלוני ומוכח דס"ל ל"מ קלא דאל"ה מנ"ל דבעי לפלוני ופסק הרמב"ם כרב אשי שהי' בתרא ומרא דש"ס עיי' בכ"ז:

בעיר אחרת א"ח. הרמב"ם לא כ' דבעיר אחרת א"ח ועיי' ב"ח. ונ"ל דיש לפרש בעיר אחרת א"ח קאי שלא לפלוני א"ח וטעמא דלאו קול ברור הוא וי"ל דאם אמת הי' הי' יודעי' למי נתקדשה לכן א"ח וה"א כ"ז דוקא כשאומרי' נתקדשה בעיר הזאת הי' יודעי' אבל כשאומרי' בעיר אחרת אפשר שאין מכירי' למי נתקדשה כי הוא ממק"א שאין מכירי' אותו והיא מכירי' כי היא מבנו' העיר קמ"ל בעיר אחרת ג"כ א"ח והטע' דאין חוששין רק כשהקול ברור כ"כ שאומרי' לפלוני אבל שלא לפלוני הגם דבעיר אחרת אין הוכחה מדלא אמרו לפלוני דהקול שקר אבל גם בירור קול ליכא לכן א"ח ועיי' נב"י קמא חלק א"ח סי' ס"ט וכ"כ בא"מ שי"ל שלא לפלוני א"ח משו' דלית לה תקנתא י"ל דה"א דוקא בעיר הזאת א"ח משו' דל"ל תקנה אבל בעיר אחרת אפשר כשבדקו בעיר ההיא יתברר למי נתקדשה ונחוש לקול קמ"ל דא"ח דא"צ לבדוק ממק"א אחר עדי' כמו בקדושי' י"ב עדי' בצד אסת' ואם כי אין ראי' משם זכר לדבר מיהא איכא ולפרושי לא קתני בבריי' דל"ח לקול בעיר אחרת אלא לרבותא נקיט דאפי' בעיר אחרת אין חוששי' וכ"ז בבריי' דקתני שאין חוששי' וכל הבריי' לא זו אף זו קתני דאין חוששין אבל הרמב"ם דכ' דחוששי' בקול לפלוני היום וסתמא בעיר הזאת כמ"ש הכ"מ בשם הריב"ש ועדיין קשה דהו"ל להודיענו דבעיר אחרת אין חוששי' ולמ"ש לק"מ כמובן:

ודע שיש לי מקו' ספק לרמב"ם דבעיר אחרת חוששי' אפשר כשלא אמרו היום נתקדשה בעיר אחרת חוששי' לפי הפשוט כשלא אמרו היום א"ח דהי' נשמע בשע' נשואי' ואירוסי' מדלא נשמע ע"ע ש"מ דשקר הוא תינח בעיר שנתקדשה אבל בעיר אחרת ובימי' שאח"כ יצא הקול ליכא הוכחה מדלא נשמע בשעתו באותו מקו' נשמע הקול לכאן עכשיו וצ"ע לדינא. כתב אין חוששי' לה כו' כ' הה"מ שאני גרושה שע"י בא וליכא פסול משפחה ודבריו צריכי' תבלין ובנב"י קמא סי' מ"ט כ' שדבריו דחוקי' ולדעתי כוונתו רצוי' משפחה דמוציאו אותה מחזקה שהיתה מוחזק' לנו מעודה דלאו שפחה הוא כ"כ לא אלי' קלא אבל גרושה אין מוציאי' מחזק' שהיתה מוחזק' לנו דבטעו' הי' אלא ע"י מעשה נשתנה הענין כ"כ חיישי' לקלא וכ"כ הריטב"א שפחה א"ח לה דלא אלי' קלא להוציא מחזקתה דעיקרא ופשוט:

אלא דרמב"ם ע"כ לא ס"ל כטעמא דהה"מ דהא ס"ל בפלוני שמע לפלוני לא בעי היום והא אם ל"א היום הקול נגד חזק' שהחזקנו' ע"ע כמ"ש רש"י וריטב"א וע"כ דס"ל לרמב"ם דקול כמו פלוני שמע אלי' וחוששי' לו אפי' נגד חזק' והא קול דשפחה ג"כ פלוני שמע ולמה לא חיישי' ואין לנו לרמב"ם אלא כמ"ש הנב"י דכל דל"ל תקנה אין חוששין ושפחה אין לה תקנה לא לעבד ולא לבן חורין. אלא לרשב"א ור"ן דס"ל דלא בעי לפלוני דוקא והא שלא לפלוני ל"ל תקנתא ע"כ דס"ל אפי' בל"ל תקנה חיישי' לקלא וה"ה קול דשפחה הי' לנו לחוש ולדדהו צ"ל הא דשפחה א"ח משו' דמעיד נגד החזקה כמ"ש הריטב"א והה"מ:

לפ"ז מוכח דרמב"ם ס"ל בפלוני שמע דבעי לפלוני דוקא כמו שנרא' בר"ן בשיט' הרמב"ם דאי ס"ל לרמב"ם דלא בעי לפלוני מוכח דס"ל לרמב"ם עכ"פ בפלוני שמע אפי' היכא דליכא תקנתא חיישי' לקלא תיקשי מ"ט דשפחה דאין חוששי' הא ס"ל טעמא דמנגד לחזק' לא ס"ל דהא לא בעי היום בפלוני שמע כו' ומשום דליכא תקנתא ג"כ ליכא דהא ס"ל דבפלוני שמע לא בעי לפלוני ע"כ דס"ל דפלוני שמע בעי ג"כ לפלוני דוקא וסמך עצמו על מ"ש בתחלה שם לפלוני וקאי על ב' מיני קולות דמביא אח"כ דלא כב"ש שכ' דס"ל לרמב"ם דגם לפלוני א"צ ועיין. ודברי ב"ש בלא"ה צל"ע הא כל עיקר דס"ל לרמב"ם דבעי לפלוני נפקא מבריי' לפי הגרס' שלפנינו שלא לפלוני אין חוששין והא ברייתא