כתב סופר גיטין חלק ב צח

הרמב"ם הלכת גירושין דבזאח"ז מהני וכן משמעו' מתני' מדלא קתני בסיפא מקודש' ומגורש' ש"מ דארישא קאי והראב"ד חולק עליו וכ' וכן משמע בגמרא נראה כוונתו מדקאמר מקודש' ומגורשת ש"מ דבעי יחד וכ"כ בלח"מ. ונ"ל הא דהקדי' תחלה וחזר על הרישא דאלו הוי מפרש לסיפא מקודש' ומגורשת ה"א ה"ה בזה אח"ז נמי מהני וקמ"ל אפי' בב"א מהני הגם דלא שכיח שיהי' גירושין סמוכ' כ"כ וכן כ' ב"י לפרש מ"ש הטור ביחד לרבותא לכן נקיט חזר על הרישא ה"ז מקודש' היינו דל"מ תו ביצא קול אח"כ מגורש' אלא מקודש' ומגורשת יחד וליישב לשיטת רש"י ורמב"ם הא דמייתי רישא וקאמר נמי מקודש' ומגורשת משמע דבעי יחד נ"ל בשנבין מ"ש רש"י ויצא עלי' קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שנתקדשה לו וכ"כ הרמב"ם שנתגרשה מקדושין הללו נ"ל כוונת רש"י ורמב"ם בודאי א"א שהוחזק' ובאו עדים שנתגרשה א"צ שיפרשו ממי נתגרשה דסתמא מבעלה נתגרשה אבל כשלא הוחזק' א"א אלא קול יוצא מקודש' והיא מכחשת שלא נתקדשה ואסרנן אותה ע"פ קול אם אח"כ קול יוצא מגורשת אנו חוששי' שמא פשטה ידה וקבלה קדושי' מאחר והוא לא ידע שאסרוהו ב"ד או ידע והזיד ואח"כ גרשה הוא מחשש הקול ועל גירושין אלו הקול יוצא מגורש' או שנתגרשה לכן צריך שיצא הקול נתגרשה מאותו פלוני שיצא לה קול קדושי' ממנו ולזה התכווין רש"י במ"ש שגירשה אותו פלוני שיצא לה קול קדושי' ממנו ורמב"ם כ' בקיצור מאלו הקדושי'. ונ"ל להעמיס כן בכוונת ש"ס הכי קאמר יצא שמה בעיר מקודש ה"ז מקודשת מקודש' ומגורשת היינו הגם שכבר יצא הקול מקודשת ל"מ קול סתמא מגורש' אלא דצריכי שיאמרו קול שני מקודש' ומגורש' היינו מאותו שיצא הקול מקודש' ממנו היא מגורשת ומיושב הסוגי' ע"פ שיטת רש"י ורמב"ם. ומזה עצמו הוכחו דבעי שיאמרו מגורשת מזה שקדשה דסתמא ל"מ כנ"ל נכון בעזרת החונן דעת:

ולולי דמסתפינא לומר להעמיס בשיטו' הרמב"ם אשר לא שערום הראשונים ז"ל כולם היתי אומר דרמב"ם ס"ל דוקא בזה אח"ז מהני אבל בב"א לא. הנה כבר כתבנו לעיל לרמב"ם קלא דקדושי' עדיפא דאיכא גם רגל"ד מקלא דגירושין אלא לקול כמו קיל דגירושין ג"כ חיישי' להקל והחמיר ובקדושי' היכא דליכא רגלי' לדבר מגרע גרע כמ"ש בלח"מ וק"נ ויש להקשו' לפ"ז בקול דמקודש' ומגורשת דמותרת משום טוט אסור וטוט שרי לכן בעי נמי שיהי' קול דגירושין אתחזק כקול דקדושין כמ"ש הראב"ד והה"מ הלכ' א"ב כ"ז לא יועיל לנו כיון דקול דקדושין אלימא מקול דגירושין דבקדושין איכא נמי רגל"ד ועיי' רישא לקמן גבי פלוני שמע שכ' שאפשר י"ל דמהני כמו אמתלא שנראי' דמהני וכ' ואפשר לומר וא"ש עפמ"ש כבר לעיל דקול דקדושין לא אלי' דאיכא נגדו חזקה א"א מעיזה אפי' שלא בפניו והגם דלא סומכים להקל שלא בפניו מ"מ העזה איכא ואיכא רגל"ד דנרו' דולקו' וא"כ קול דגירושין וקדושין שווים ואין לקול דקדושין יתירו' על קולא דגירושין וא"ש:

ואומר אני כ"ז כשיצא תחלה קול קדושין והיא אמרה לא נתקדשה איכא העזה ואח"כ יוצא מגורשת דמבטל ושובר קול הראשון דב' קולו' שווים אבל ביצאו בב"א מקודש' ומגורשת והיא אומר' לא נתקדשתי ליכא העזה כלל כיון דקול מגורשת מסייע לה שאינה אגידא בבעלה ומוצא' ממנה הגם שזאת אומרה לא נתקדשה ומשקר' בידוע לו מ"מ לאו העזה היא כיון שלפי הקול היא מוצא' ממנו ומסייע לה בזה שאינה אשתו והעבר עבר כנ"ל מסברא פשוטה וכיון דליכא העזה קול דקדושין אלא דאיכא רגל"ד שוב לא יוכל קול דגירושין לבטל קול דקדושין. משו"ה כ' הרמב"ם ביצא הקולות זאח"ז אבל ביחד לא כנלפע"ד ועיי':

אלא ממ"ש הרמב"ם בהלכ' איסורי ביאה כמו שבארנו בהלכ' גירושין ושם לא כ' מאיסור לכהונה אלא מהיתר לכ"ע וכבר תפס הראב"ד עליו בזה ונראה דכוונת הרמב"ם דמלשונו בהלכ' איסורי ביאה משמע דוקא ביצא קול ביחד לכן כ' כמו שבארתי בהלכה גירושין שם ביאר דבזאח"ז ג"כ מותרת לכ"ע וכ"ש לענין איסור מזה נראה דס"ל לרמב"ם בין ביחד בין בזאח"ז מהני לבטל הקדושין ולחוש לאיסור והא דלא כ' בהלכ' א"ב בשקול יוצא בזאח"ז כמ"ש בהלכ' גירושין י"ל דתרתי קמ"ל דמהלכ' גירושין הי' מקום לומר דוקא בזאח"ז כמ"ש בהלכ' אסורי ביאה אפי' ביחד ושלא נטעה ביחד כדס"ל לראב"ד קמ"ל כמ"ש בהלכ' גירושין כנ"ל:

והנה הראב"ד מודה לו לרמב"ם בעיקר הדין דאסורה לכהן וכ' עליו דברים בעלמא דבגמרא לא דברו על הכהונה אלא להתיר' לכ"ע מ"מ כך הוא כו' חוששי' לה. ודבריו צריכ' ביאור מה רצה הראב"ד ומה ראה על ככה לפרש סוגי' ש"ס כיון שסו' כ"ס מודה לדינו של רמב"ם ואין דרכו בכך בהשגותיו אלא להשיג ולחלוק בא. ונ"ל עפמ"ש הלח"מ הלכה גירושין דראב"ד מודה לרמב"ם בא"ב הגם דחולק עליו בהלכת גירושין היינו להתיר אבל לאוסרה לכהן מודה לו ופשוט הוא לאסור אין לחלק בין בב"א בין בזאח"ז דגם בא"א גמורה ע"י קול גירושין אסורה לכהן. והנה כבר בארנו לעיל דנפיק לי' לראב"ד שיטתו מדקאמר ש"ס מקודש' ומגורשת דוקא בב"א וגם הסוגי' קאי בין להתירה לישראל בין לאוסרה לכהונה ש"מ א' מתרת או דבשני' בין לאסור ובין להתיר דוקא בב"א מדקתני מקודש' ומגורש' יחד או בשניה' לא צריך יחד וראב"ד דחולק על הרמב"ם להתיר צריך בב"א ולאיסור מודה לו ולהציל עצמו דלא תיקשי מסוגי' ש"ס ממ"נ כהנ"ל לכן כ' דגמרא איירי רק להתיר ולא לאיסור לכהונה ולכן קאמר דוקא מקודש' ומגורשת ביחד ומאיסור לא קמיירי אבל אמת הוא דאסורה לכהונה ואפי' ביצא זאח"ז ובדברי' אלו ירד להציל עצמו מן הקושי' כנ"ל נכון וברור:

ומ"ש הראב"ד אמת הוא ואם הוחזק הקול בב"ד אסורה לכהן וכן כל קול שהוחזק בב"ד. דבריו צריכי' ביאור פשיטא שצריך שיוחזק בב"ד וכל קלא דלא הוחזק בב"ד לאו קנא הוא ולמה כ' הראב"ד כן בהך דינא. ונ"ל בשנחקור אם יצא קול גרושה אשה זו והיתה עד עתה בחזק' פנוי' אם אסור' לכהן בשביל דגרושה לחוד דאם נאמין לקול דגרושה ממי לא נשמע כי היתה מקודש' ונ"ל דלא חוששי' לקול זה כיון שלא שמענו ולא ידענו כי מקודש' היתה ולא נשמע רק קול גירושין או שהקול שקר שלא קבלה גט או לשחוק והיתול קבלה גט מא' וכן מוכח ממ"ש הרמב"ם לאוסרה לכהן מקדושת ומגורשת אבל מגורשת לחוד לא וכ"כ כל הפוסקי' ונ"ל דקול דקדושי' גם אם אינו קול ברור ולא הוחזק בב"ד ויצא קול מגורש' חוששין לקול גירושין לאוסרה לכהן דהא בכלל מגורשת שהיתה מקודש' אלא אם לא נשמע כלום שנתקדשה לקול גירושין לא חיישינן ודווקא שלא נשמע כלל מן הקדושין אבל כשיצא קול קדושין אלא שאינו ברור לחוש לו עכ"פ ליכא הוכחה דקול גירושין שקר הוא מפני שלא שמענו הרי שמענו אלא שלא נתחזק בב"ד ואסורה לכהונה משו' קול גירושין שנתחזק בב"ד וזהו שכ' הראב"ד אם הוחזק הקול בב"ד אסורה לכהן היינו כל שהוחזק הקול בב"ד שאוסרי' אותה על ידו לכהונה והוא קול גירושין הגם שקול קדושין לא הוחזק בב"ד אוסרי' אותה על קול גירושין כנ"ל בכוונת הראב"ד אלא שהה"מ כ' דקול דקדושין ודגירושין שניה' הוחזק בב"ד דאל"כ ל"ח לקולות וזה דלא כמ"ש ולא ידעתי למה וצ"ע לדינא:

והנה הה"מ כ' דדבר פשוט הוא דאסורה לכהן ולפע"ד לאו מלתא דפשיטא הוא ויש לעיי' בו טובא דיש לדון להקל משו' ס"ס חדא שמא קול גירושין שקר הוא ואת"ל אמת שנתגרשה דלמא לא נתקדשה וקול דקדושין שקר הוא והא דנתגרשה משו' שיצא קול תחלה שהיא מקודש' ואסרוה ב"ד להנשא לכן קבלה גט מזה שיצא עליו קול והוא נתרצה לכך שלא תהי' אסורה לכ"ע וכעובד' שבתשוב' הרא"ש בססי' מ"ו. ועיי' סי' ו' בח"מ ובב"ש אם נאסרה לכהן אם שקבלה גט משו' קול וחשש בעלמא ושם שידענו שקבלה גט שיש ספק אם כן הוא אפשר כ"ע מודה דמותרת לכהן וצ"ל דרמב"ם ס"ל דמ"מ אסורה לכהן כיון שקבלה גט משום קול שנתקדשה או דס"ל דס"ס ל"מ בקול דחיישי' לרינון ועיי' ב"ש ססי' מ"ו בשם תשוב' הרשב"א ועוד י"ל כיון דספק א' שמה נתקדשה כבר היינו דכי' עליו ואסרוהו משו' הקול שוב לא מצטרף לס"ס שמא לא נתגרשה ושמא לא נתקדשה כעין ס' א' בגופו ואחד בתערוב' דס"ל לב"י מה"ט לא מצטרפו ועיי' במג"א סי' עכ"פ דין זה לא פשוט כ"כ וטובא קמ"ל הרמב"ם והא"ש דכ' כמו שבארנו בהלכ' גירושין וקמ"ל דאפי' בזאח"ז אסורה ודבר זה פשוט דאסורה לכהן אפי' בזאה"ז וגם הראב"ד מודה לו דאפי' אשה שהוחזקה א"א גמורה ויצא קול שנתגרשה אסורה לכהונה כ"ש ע"י קול. ולפמ"ש א"ש דה"א דווקא ביצא הקול בב"א דליכא ס"ס שמא לא נתגרשה ואת"ל נתגרשה שמא לא נתקדשה למה קבלה גט ואי משום הקול הא יצא קול דקדושין בב"א עם קול דגירושין למה קבלה גט וליכא רק ספק א' אם קול גירושין אמת או נא אבל בזאח"ז ה"א דלא אסרי' לכהן דאיכא ס"ס קמ"ל הרמב"ם וכ' כמ"ש בהלכ' גירושין אפי' בזאח"ז אסורה לכהן כנ"ל ומצאנו בדברינו מקו' ישוב למ"ש הטור סי' ו' יצא קול מקודשת ומגורשת ביחד והקשה ב"י למה כ' ביחד אפי' בזאח"ז אסורה ומ"ש הב"ש דס"ל כראב"ד תמוה הא הראב"ד מודה לרמב"ם שנאסרה אפי' בזאח"ז והא בב"י שם איירי לענין איסור כהונה ואגב כ' אח"כ שמותר לכ"ע. ולמ"ש א"ש דטור ס"ל לענין איסור דווקא בב"א דליכא ס"ס אבל בזאח"ז לא דלא כרמב"ם ואפשר ס"ל לרמב"ם ג"כ כן דמ"ש בהלכ' איסורי ביאה משמע שיצא בב"א ומ"ש כמ"ש בהלכ' גירושין אפשר לפרש בקלא דהוחזק ולאו קול הברה בעלמא והוא ישוב נכון ועיי':

ת"ר בעולה א"ח לה כ' רש"י דמשו' פריצותא אמר כן ולא דמי למתני' דאיכא דבריו נראי'. צ"ב תרתי ל"ל דסגי בחדא או דבבעולה יש לתלות משו' פריצות דחזו אומרי' דנבעלה משא"כ במתני מקודש' דליכא למתלי. או דשאני במתני' דנראה רגלי' לדבר נרו' דולק' משא"כ בבעילה דאין רגל"ד וצ"ע. ונ"ל גם בקדושין יש לתלות שאומרי' נתקדשו משום נרות דולק' ומטה מוצע' סבורי' בוודאי נתקדשה דרחוק שיתבטל הדבר מאחר שראו הכנו' כ"כ ועיי' רא"ש ריש כתוב' משו"ה מברכי' קוד' אירוסין דרחוק שיתבטל הענין מאחר דיש זמטוטני חתן וכלה ואיכא נמי ספק שמא הכל שקר ודמי' לבעולה. ולכן לא סגי לרש"י דבבעולה חולין פריצות בעלמא גם בקדושין יש לתלות שראו נרות דולק' ואומרי' משו"ה נתקדשה לכן הוצרך רש"י שנראי' דבריו ניכרי' היינו שידוע לנו כי היות נרות דולקות ומטה מוצע' וקרוב לנו שנתקדשה אלא ע"י ראי' זו ואומדנא לא מחזיקי' אותה מקודש' דהוי ידיע' בלי ראיי'. אבל כשהקול יוצא נתקדשה ויש לנו רגלי' לדבר שכן הוא כיון שהנרות דולקת כו' תה ידוע לנו ע"פ עידי' מצטרף הקול שנתקדשה וחוששי' לקול: