כתב סופר גיטין חלק ב צז

דס"ל לשמואל דליכא חזקה דנתינה קאמרו די"ל שכוונתם דכתב גט כדי שישמרו הלקוחות מלקנות ממנו דס"ל אין לבעל פירות משעת כתיבה. ומקשה הא לכתיבה ג"כ קוראי' כתיבה ומה מועיל בדיקה ומתרץ דלמא נתינה קאמרו והטעם דחיישינן הגם שיש לתלות דכתיבה קאמרו והוציאו קול משום פירות ולולי הבדיקה הי' תלי' בהכי מ"מ כיון שקוראי' לנתינה כתיבה קרוב לשמוע ולפרש דנתינה קאמרו כדי לאוסרה על בעלה מלומר דכתיבה קאמרו ומשום פירות וא"ש הסוגי' והוא ביאור נכון:

ואחר הוצעה זו א"ש שיטת הרמב"ם לפי דקיי"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה א"א לפרש רק דנתינה קאמרו דבכתב ליכא נפקותא וכן ס"ל לשמואל בס"ד דא"צ בדיקה משו"ה משו' דס"ל בס"ד דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ולמסקנא ע"כ ס"ל דאין לבעל פירות עד שעת כתיבה ולהלכתא דקיי"ל דיש לו ע"ש נתינה ממילא קם דינא דס"ד דא"צ בדיקה לזה דלעולם חיישינן ולכן כ' הרמב"ם סתם כתב. וכ' או נתן לרבותא ל"מ כתב דאין קול מבורר כ"כ רק מחמת אומדנא דנתן קאמרו דאין מוציאי' אותה מבעלה אפי' אמרו נתן מ"מ אין מוציאי' מבעלה וא"ש עד"פ טבא חריפתא ועיי':

והיתה לבאר מ"ש דבס"ד ס"ל לשמואל יש לבעל פירות ע"ש נתינה וליכא נפקותא בכתיבה וע"כ נתינה קאמר יש לפקפק לשמואל לשיטתו דס"ל גיטין י"ח ע"א דמונין לגיטין משעת כתיבה ואיכא נפקותא לענין הבחנה שיודעי' להתירה לבסוף ג' חדשים משעת כתיבה ונ"ל כיון דיושב' ומשמשת תחתיו אין מונין אלא משעת נתינה כמבואר התם בגיטין דלגט ישן ל"ח שהרי לא לנה עמו וכאן הרי היא עמו ומשמשתו. כי כן אם לא יושב' תחתיו אחר הכתיבה והלך למדה"י י"ל משו"ה הוציאו הקול והרמב"ם דפוסק כשמואל דמונין משעת כתיבה ולפמ"ש דס"ל דאיכא חזק' דנתינה קאמרו דס"ל יש לבעל פירות ע"ש נתינה צ"ל דווקא ביושב' ומשמשת וכ"כ הרמב"ם בהלכ' אסירי ביאה וטור סי' ו' ומ"ש בדיוק ובמכווין העתיק הרמב"ם המעשה כמו שהי' שיושב' תחתיו ועיי'. וגם הטור הגם דכ' במקו' שקוראי' לנתינה כתיבה ובלא"ה ל"ח ול"א משו' חזקה דלא יוציאו קול אמרי' בוודאי נתינה קאמרו גם במקום שאין קוראין לנתינה כתיבה. אלא היכא דקורין לנתינה כתיבה בצירוף דלא יוציא' קול אם לא לאוסר' כמ"ש ר"ן סביב הרי"ף ועיין פרישה משו"ה בגט כ' הטור ויושב' תחתיו דאל"ה מפרשינן משום שתמנה משע' כתיבה קאמרו כן י"ל אלא באמת כ"ל בלא"ה א"א לומר משו"ה הוציאו קול כדי שתמנה משע' כתיבה דמא יתוודע זמן הכתיבה מגט שבידה כדאיתא בגיטין זמן של שטר מוכיח עליו ויתברר לשעתן מתוכו של גט אבל לענין פירות מוציאו' קול עכשיו כדי שיהי' נשמרי' לקוחות מעתה ולא יקנו מן הבעל שלבסוף תוציא מהם ועיין:

עוד נ"ל בישוב הרמב"ם בהקדם שהעליתי בתשובה מסברא הא דלא מבטלי' קלא ולא כ' הריטב"א משו' רינון דאיכא דשמע בקול ולא שמע בהכרזת ב"ד דנתברר כי שקר ענו דא"ל היכא דיצא דיצא הקול תחת בעלה ולא חששנו לקול דקלא דבתר נשואי' ל"ח לא משום שמא הקול אמת ולא משום רינון על הב"ד וכשמת בעלת אוסרי' אותה לכהן משום דאנן חיישי' לאמיתת הקול דמשום רינון ליכא למיחש דהא רינון בלא"ה איכא מדלא הוצאנו' מבעלה ומה יתן ומה יוסי' רינון כשלא נאסרה אח"מ והא דקאמר דיאמרו סמוך למיתה גרשה זה ל"מ לרינון על קול שיצא מעיקרא דנתגרשה אז מבעלה ולא מהני רק שאין אין מחזיקי' הקול ע"י שנאסרנה לאחר דיש מקום לומר סמוך למיתה גרשה משו"ה אוסרי' אותה ולא משום שחוששי' ונתברר לקול ראשון אבל רינון וודאי איכא סו' כ"ס גם אם נאסרינה לאחר כי כן היכא דנתבטל הקול הגם דל"מ קלא בכ"מ משום רינון אבל כה"ג דרינון איכא בלא"ה מה לנו לחוש עוד רינון כנלפע"ד נכון מסברא וצ"ל הי' דאוסרי' אותה אח"מ בעלה לאו משום רינון בעלמא דרינון לעולם יהי' אלא משום דאנן חיישי' שמא אמת הוא וי"ל דמשום שמא קוראי' לנתינה כתיבה ונתינה קאמרו א"א חוששי' לקול דיש ב' ספיקות שמא שקר ענו ואת"ל אמת שמא כתיב' קאמרו אלא משום רינון איכא והא דאוסרי' אותה לשני הא לא יצאנו גם בזה מידי רינון וי"ל כד מסיק תצא משני י"ל דאמר צריך בדיקה לבטל קלא כיון דרינון לעולם יהי' מבטלי' קלא כדכתיבנא אבל א"צ בדיקה אם קוראי' לנתינה כתיב' דוודאי נתינה קאמרו מכח אומדנא וחזק' כמ"ש כ"ז כבר לעיל דבס"ד ס"ל דאיכא חזקה ולבסוף מקשה כיון דצריך בדיק' ע"כ ל"ל אומדנא וחזק' כמ"ש חי' ר"ן והא"ש דמסיק באוסרי' אותה לשני ומשום דאנן חיישי' דוודאי נתינה קאמרו ועיי' והא"ש הרמב"ם לאמת הדרינן לדס"ד דא"צ בדיק' אם קוראי' לנתינה כתיבה ועיין כי הקצרתי:

ואסרינן לה אגברא הקשה תוס' ורשב"א ור"ן דלמא מתני' בארוסה וכ' מהרש"א דלפי' רש"י לקמן דבתר נשואתם א"ח כיון דנאסרה לבעלה משא"כ בארוסה דמותר' לו א"כ בארוס' כהן דאסורה לו ל"ח כמו בנשוא' לישראל וע"כ דס"ל דבתר דנשואי' א"ח משום לעז בנים משא"כ דבתר אירוסי' וצריך להבין למה לא ס"ל לתוס' וראשונים כרש"י ולמה להו לדחוקי בקושי' ש"ס נ"ל דרש"י לשיטתו דס"ל דשלא לפלוני א"ח וי"ל שפיר מן האירוס חוששי' משום דמותר' לו כשיגרש' ראשון ואם לא אמרו לפלוני וא"א בגרוש' ראשון כה"ג בלא"ה אין לקול אפי' קמא נשואי' ואירוסי' והא רש"י ס"ל אפי' בפלוני שמע מפלוני צריך שיאמר לפלוני דמוכח כן מבריי' דקתני שלא לפלוני א"ח ושם איירי בקול פלוני שמע דומי' דבעולה ושפח' ועוד במתני' כ' רש"י לפלוני ומתני' בכל קולו' איירי וסתם רש"י וכ' לפלוני ש"מ דס"ל לעולם בעי לפלוני דלא כרמב"ם לפמ"ש הב"ש דבפלוני שמע ל"ב לפלוני ועיין ושפיר כ' רש"י מן האירוסי' א"ח משום דאפשר בגירושין מראשון דליכא קול שלא יהי' לפלוני ויוכל לגרש ולא פליגו דאפי' אינו לפלוני ולא נודע עכשיו איה מקומו חוששי' שמא יבוא ורשב"א ור"ן לשיטת תוס' וכן י"ל ס"ל לתוס' דחוששי' לקול אפי' ל"א לפלוני לכן נאדו מפי' רש"י משים דאית לי' תקנתא תינח בקול לפלוני אבל שלא לפלוני ליכא תקנתא לכן הוצרכו לפרש משום לעז דבני' דבארוס' ליכא והנה הרשב"א ור"ן מפורש כתבו דל"ב לפלוני וא"ש ולתוס' י"ל דס"ל דבעי לפלוני אבל בפלוני שמע ל"ב לפלוני כרמב"ם ולכן לא יוכל לפרש כרש"י דהא רב אשי סתמא קאמר כל קלא וכל הקולו' אפי' פלוני שמע בכלל דלא בעי לפלוני וליכא תקנתא לכן נאיד מפי' רש"י ועיין:

והקשה מהרש"א דלמא מתני' קמ"ל שאסורה אח"מ בעלה לכהן אחר וקמ"ל דל"ח משום לעז בנים ותצא וכבר ישבנו קושי' מהרש"א לעיל עוד נ"ל בהקדם מה שהתעורר באבני מלואים לפי שיטת הרמב"ם בהלכ' סנהדרין ע"א שאמר כלאי' פירות אלו או גרושה אשה זו נאמן ואח"כ לוקי' עלי' מדכ' גרושה אשה זו ש"מ דס"ל דעדי' גרושה לאוסרה לכהן אינו דבר שבערוה וע"א נאמן לס"ד דמתני' מגורש' לכהן פשיטא דהא קול גירושין פלוני שמע מפלוני וכל שע"א נאמן גם עד מפ"ע נאמן ומאי קמ"ל מתני' וכ' דצ"ל כשיושב' תחת בעלה הו"ל כדבר שבערוה לאוסר' על בעלה כהן עיי"ש וצל"ע לעיל פ"א כדמסיק שתצא משני לאו משום חשש הוא אלא משום נאמנו' העד כמו עדו' גרושה לכהן קוד' שנשא' ובזו הגם שלא האמינו' לאוסרה לבעלה דדבר שבערוה הוא אבל כשמת ממילא אסורה דנאמן בעדות וגם כשנשא' תצא דהא העיד קודם שנשא' ועדותו נאמנה ונתקבלה כי כן מה מקשה א"כ אתה מוצא לעז וכי משום חשש לעז נתיר וודאי איסור תורה בוודאי כדליכא רק חששא דקלא דחוששי' מדרבנן כמ"ש הרמב"ם מקשה שפיר אבל בוודאי לא נתיר בשביל לעז במקום נאמנות העד וי"ל כיון דלא יצא קול אלא פלוני שמע מפלוני פלוני כתב גט וי"ל דכתיב' קאמר וחיישי' שמא נתן קאמר זה אינו עדות ברור לאסור מן הדין רק חששא ושפיר מקשה א"כ אותה מוצא לעז ומתרץ יאמרו וזה חידוש דין אבל במתני' כאן דקתני מגורשת שאמר מגורשת והוא עדות ברור מללו פשיטא דלאח"מ הבעל דאסורה מן הדין ותצא ג"כ ולא חיישי' ללעז בנים ומלתא דפשיטא ומיושב קושי' מהרש"א ועיין:

והיתה לבאר דברינו א"ש למאן דס"ל דל"ח לקלא אלא כשיצא מפי אנשי' כשרי' פשיטא שאסור' לאח"מ בעלה אבל למ"ד מפי נשי' דפסולי' לעדו' קמ"ל מתני' טובא דאסורה לאח"מ הגם דאינו רק מפי נשי' ולא חוששי' ללעז בנים והי' יוכל לתרץ דרב אשי ולפמ"ש תוס' דקושי' לר"ח דס"ל מפי נשים ולק"מ אלא דרצה לתרץ מתני' להלכתא מפי אנשים כדס"ל לרמב"ם להלכתא ומזה ראי' דהלכתא כמ"ד מפי אנשים ועיין:

וארווח לנו להבין הא דתלי' ש"ס אי מבטלי' קלא או לא בפלוגתא דאי מפי כשרי' דווקא או מפי כשי' ורש"י נדחק ונ"ל ע"פ הנ"ל בהקדם מ"ש הריטב"א וחולק על הרמב"ם די"ל מקודש' ומגורשת אפי' בזה אח"ז למ"ד לא מבטלי' קלא משום רינון ה"ה בזה איכא משום רינון מאן דשמע בהא מקוד' לא ישמע בהא ומגורשת והנה משמעו' פשטות מתני' דקתני מגורשת ולא קתני מקודש' מגורש' משמע דארישא קאי כמ"ש רש"י דארישא קאי לא יצא הקול מגורשת וממילא נשמע דל"ח איכא דשמע כו' וה"ה דמבטלי' קלא וקשה למ"ד ל"מ קלא וא"ש עפמ"ש בסמוך בישוב קושי' מהרש"א דא"א למוקמי מתני' לאוסרה לכהן אח"מ הבעל פשיטא דחוששי' מצד עדות ע"א שנאמן וכ"ז למ"ד דחוששי' בכשרי' דוקא ולמ"ד מפי נשי' לק"מ קושי' ש"ס וי"ל מאן דס"ל ל"מ קלא ס"ל כמ"ד מפי כשי' ומתני' מגורש' קאי בכ"ע שאוסרי' אותה אח"מ בעלה כקושי' מהרש"א ממילא ל"מ ממתני' דלא חיישינן לרינון משום דאיכא דלא שמע בהא ולמ"ד דוקא מפי כשרי' ע"כ שדרש מתני' מקודש' מגורש' מוכח דמבטלי' קלא וא"ש דאמר מדאמר עד שישמעו מפי כשרי' ש"מ דמבטלי' קלא דלמאן דס"ל מפי כשרי' ע"כ צריך לפרש מתני' מקודש' ומגורש' וקאי ארישא בזאח"ז ש"מ דמבטלי' קלא וא"ש אדרבא מדאמר כ"ש אפי' מפי נשים הוי קול מנ"ל להחמיר כ"כ בקול ש"מ דס"ל ל"מ קלא וקשי' לי' מתני' דא"א לפרש מקודש' ומגורש' קאמר דהא ל"מ קלא וה"ה דל"מ מקודש' ומגורשת בזאח"ז וע"כ דחוששי' מפי נשים ולא צריך לפרש מתני' מקודש' ומגורשת וא"ש ע"ד חידוד דחדא הקב"ה בפלפולא וא"ש שיט' הרמב"ם ע"פ שנבאר לקמן אי"ה דס"ל כמ"ד מבטלי' וס"ל נמי מפי כשרי' ועיי':

הכי קאמר יצא שמה בעיר מקודשת ה"ז מקודש' מקודשת ומגורשת כו' כ' רש"י האי קול דמגורש' ארישא קאי אשה פנוי' חזר ויצא עלי' קול שגרשה כו' נראה כי ס"ל לרש"י דקאי ארישא תחלה יצא עליו קול מקודש ואסרנו' ואח"כ יצא קול שגרשה ה"ז מגורשת והוא כשיטת