כתב סופר גיטין חלק ב צו

ודוחק. והיותר נ"ל דוקא בחליצה דאין לו עיקר ושורש בדאוריי' וליכא קול דחליצה שיהי' בו איסור דאורייתא לכהן בהא ל"ח לקלא אבל בקלא דקדושי' דאיכא ג"כ קלא דקדושין בקדושי דאורייתא שוב לא חלקו וחוששי' לכל קלא דקדושין אפי' קדושי' דרבנן וא"ש מתני'. וי"ל בזה הא דמסיים במתני' זו היא אמתלא רצה לומר דספק קריב לו ולה חוששי' לקול ואין זה אלא אמתלא ובלא"ה חוששי' הגם שאינו רק קדושי' דרבנן ועיין:

וכן יש למשמע מברייתא דקתני חלוצה א"ח לה ולא קמ"ל רבותא יותר בקדושי וגרושי דרבנן א"ח לה ש"מ דוקא בחלוצה א"ח לה. ועיי' מל"מ פ"מ מאישות דמביא פלוגתא בקלא דקדושי דרבנן אי חוששין או לא דפליגו בזה תשוב' פני משה והראנ"ח וכ' הוא דתלי' בפלוגת' רמב"ם וראב"ד בחלוצה ולפמ"ש גם הרמב"ם לא ס"ל דא"ח רק בחלוצה ולא בקדושי דרבנן והוכחנו כן ממתני' וברייתא דלא כתשובה פ"מ. ועיי' ב"ש סי' מ"ו ס"ק דבקדושי' פחו' מש"פ ל"ח דלמא ש"פ במדי וכ' דגרע מחלוצה כוונתו גם הראב"ד מודה ולמ"ש גם לרמב"ם חוששי' בקדושי דרבנן ואפשר אפי' בפחות מש"פ. ולרמב"ם בלא"ה חשש דלמא ש"פ במדי דאורייתא הוא ועיין:

גמרא ואסרינן לה אגברא כו' הקשו הראשונים דלמא שיצא קול קודם נשואי' ומתרצו היינו רישא וע"כ דקמ"ל סיפא דאסרינן לה על בעלה כשיצא קול אח"כ. ואני לא אבין גם אם נימא דקלא בתר נשואי' חיישי' דלא כר"א וסיפא בקלא בתר נשואי' עדיין קשה היינו רישא דהא ברישא בקדושין ג"כ הדין כן ומ"ש וכיון דברישא קתני יצא קול כו' והיינו אפי' בתר נשואי מה קמ"ל בסיפא יותר מברישא ואי מרישא ה"א דוקא קלא דקודם נשואי' קמ"ל מיתורא דסיפא דאפי' אחר נשואי' כדרך דילפי' מקראי מיתורא דקרא אחרינא ילפי' באם אינו ענין כו' זה דוחק גדול לומר במתני' ועוד למה נקיט סיפא גרושה הו"ל לאשמעינן בקדושי' עצמו ולמה נקיט רישא בקדושין וסיפא בגירושין. והנלפע"ד לישב קושי' ראשונים עד"ז במרווח בלי דוחק כלל בהקדם שיטת י"מ שבתוס' צ"ב דקלא בתר נשואי' ל"ח דוקא קלא דבתר נשואי' על קמא נשואי' דאמרי' דבדק קודם אבל קלא דבתר נשואי' על דאחר נשואי' כמו בהאי רוכלא וכדומה חיישינן ותוס' הקשה מלעיל פ"א לי"מ לא מקשה מידי דהתם הוא קול בתר נשואי' על מעשה שאירע אחר נשואין. וצ"ל הא דפשיטא לש"ס להקשו' דלמא ל"א ר"א רק בקלא דבתר נשואין על קמא נשואין וי"ל מדאמר ר"א כל קלא דייק ואמר כל קלא אפי' דבתר נשואין על לאחר נשואין. ועוד ויותר נ"ל דש"ס ביבמות עשה צריכותא דקמ"ל שם רבותא יותר דה"א דהוי כקלא דקמא נשואין קמ"ל עיי"ש וצ"ל כיון דקמ"ל התם כ"ש הכא דליכא כלל קלא דקודם נשואין ודוחק לומר לדיוקא בא הא בתר אירוסי' חיישינן דהול"ל קלא דבתר אירוסין חיישינן ע"כ דקמ"ל הכא אפי' קלא על לאחר נשואין ל"ח ומדייק ואמר כל קלא לרבו' אפי' בתר נשואין על בתר נשואי' וא"ש:

והנה כקושי' תוס' מלעיל יש להקשו' מכאן דמקשה וכי אסרינן לה אגברא דלמא מתני' שיצא הקול שבעלה כהן גרשה ויושבת תחתיו והוי קלא דבתר על בתר נשואין כה"ג לא אמר ר"א דלא חיישינן וע"כ דלא כי"מ ומנ"ל להקשו' מדאמר כל ומדקמ"ל הכא כמ"ש. ואחר הוצע' זו אומר אני דקושי' ש"ס על ר"א דאי בקלא דקודם נשואין היינו רישא וע"כ דלא כר"א היינו דלא כר"א דס"ל דקלא בתר נשואין ל"ח אפי' הקול על מעשה שאקרה אחר נשואין אלא קלא בתר נשואין על קודם נשואין ל"ח דמסתמא בדק תחלה אבל על מעשה שאחר נשואין חיישי' וזה קמ"ל סיפא גרושה חיישינן באופן שישב' תחת בעלה כהן חיישינן אבל ברישא לא שייך דין זה דאם הוא קלא דבתר נשואין על קודם נשואין ל"ח וקלא דבתר על לאחר נשואי' א"א שיהי' קול יוצא שקדשה פלוני בתר נשואין של זה דלא חלו וא"ש אי מרישא דוקא לקלא דקמא נשואין חיישינן אבל קלא דבתר נשואין על לאחר נשואין דשייך בגירושין דוקא זה לא נשמע מרישא דע"כ לאו בהכי איירי דלא שייך בקדושין ה"א דל"ח כיון דעכ"פ יצא אחר נשואין קמ"ל סיפא מגורשת אפי' בקלא דבתר נשואי' על לאחר נשואין דשייך בגירושין חיישי' כ"ז הי' מתרצי' לעצמינו אבל רב אשי דס"ל אפי' לקלא דבתר על לאחר נשואין אין חוששין א"כ רישא וסיפא דוקא בקול דקמא על נשואין הוא ולאחר נשואין אפי' באשה שתחת בעלה ל"ח א"כ מ"ש רישא מ"ש סיפא והיינו הך וא"ש קושי' ש"ס ע"פ דרך ראשונים ואנחנו בארנוהו וקיימני' ועיי':

ובדברינו מיושב קושי' תוס' דלמא מתני' בארוסה ולמ"ש כיון דאמר ר"א כל קלא דבתר נשואין היינו בין בקול דבתר על קודם ובין על לאחר נשואין ל"ח והדיוק הא מן האירוסין בתרי גוונא קולות חיישינן ורישא וסיפא שווי' בזה קשי' היינו רישא דין זה דבתר נשואין שייך ברישא ג"כ דחיישינן ואפי' קלא דבתר על לאחר אירוסין חיישי' ברישא כ"ש דבתר על אחר אירוסין חיישינן א"כ ליכא רבותא בסיפא בדין דלא שייך ברישא והבן:

ומיושב נמי קושי' מהרש"א נוקמי מתני' שמת הבעל ותצא משני כדלעיל פ"א וקמ"ל טובא דלא חיישינן ללעז בנים. ולפמ"ש לק"מ עפמ"ש הפ"י לקמן במעשה דר"ת דס"ל ביצא קול שנתקדשה לפלוני בתר נשואין אם מת הבעל אסורה לכ"ע מפני קול הראשון וצ"ל דל"ח ללעז בנים דיאמר אחר מיתת וקדשה עיי"ש ולהיות כי זה דסיפא בכהן שייך גם בקול דקדושין ורישא חוששי' גם בכה"ג דסיפא קשה היינו רישא וא"ש עיי':

ולפמ"ש הפ"י לקמן דבמעשה דר"ת ודכוותי' בקלא דבתר נשואין שנתקדשה כבר לאח"מ בעלה אין חוששי' לאוסרה משום חשש לעז בנים דל"א לאח"מ קדשה עי"ש מלתא בטעמא הדרא קושי' מהרש"א דלמא קמ"ל בסיפא חידוש דין דלעיל דל"ח ללעז בני' דיאמרו סמוך למיתה גרשה ודין זה הול"ל ברישא בקול דנתקדשה והבן:

ונ"ל ליישב קושי' מהרש"א גם לשיטתו של פ"י דזיל בתר טעמי' לחלק בין דלעיל פ"א ליצא קול בתר נשואין שמקוד' מכבר דמפרש הא דקאמר לעיל יאמרו סמוך למיתה גרשה לא שיתלו במעשה אחר שכ' ונתן לה גט סמוך למיתתו אלא שאמרו מעיקרא כשיצא הקול פלוני כתב גט שגרשה ע"ת שלא יחול הגט רק סמוך למיתתו וזה ל"ש בקול דמקודש'. ונ"ל לפי פי' הפ"י בסמוך למיתה גרשה זהו דווקא ביצא קול כתב או נתן דגט דסתמא כפרושו דגרשה מעכשיו מ"מ לא אתחזק הקול ביותר כשיאסרו הב"ד לשני שאפשר לפרש שגרשה מעיקרא שיחול סמוך למיתה וכ' ונתן אז על זמן ההוא אבל כשהקול יוצא פלוני גירש או מגורשת א"א להעמיס שגרשה שיחול סמוך למיתה דהא גרשה או מגורש' אמרו היינו שהיא עכשיו מגורשת. והא"ש במתני' דקתני מגורשת א"א להעמיס סמוך למיתה גרשה א"א לאוסרה לשני משום לעז בנים ומיושב קושי' מהרש"א ממ"נ לפי שיטת ר"ת דמפרש ע"כ סמוך למיתה גרשה שיאמרו שהי' מעשה אחר אח"כ שכ' ונתן סמוך למיתה וכן י"ל בקול דקדושין אח"מ הבעל קדשה. ל"ק קושי' מהרש"א היינו רישא ולשיטת פ"י דסמוך למיתה היינו ע"ת ולא שייך בקדושין ל"ק קושי' מהרש"א דבמתני' קתני מגורשת ועיי':

ובטור סי' ו' כ' יצא קול פלוני כהן גירש אשתו אין מוציאי' אותה אבל אסורה אחר מיתתו הרי כ' שיצא קול שגרשה אסורה אח"מ ע"כ דמפרש כר"ת וא"ש דנקיט תרתי תחלה כ' יצא קול שגרשה כו' ושוב כ' יצא קול כתב במקום שקוראי' לנתינה כתיבה הו"ל כיצא קול שגרשה וקשה תרתי ל"ל הו"ל לכלול הכל יחד יצא קול כתב במקום שקוראי' לנתינה כתיבה אין מוציאין אותה מבעלה ואח"מ אסורה כבש"ס פ"א. ולדברינו קמ"ל רבותא אפי' ביצא קול שגירשה ה"א דאין אוסרי' אותה לכהן אחר משום לעז בנים קמ"ל דגם בקול דגרושה יאמרו סמוך למיתה גרשה. ורמב"ם הלכ' אסורי ביאה העתיק רק ביצא קול כ' או נתן כו' ובהלכ' גירושין יצא שמה מגורש' כ' אין חוששין לקול וכ' הה"מ לענין שאסורה לכהן אח"מ הבעל סמך עמ"ש לקמן והנה ביצא קול באשת ישראל שאסורה אח"מ בעלה לכהן פשיטא דהא ליכא משום לעז ובאשת כהן סמך עמ"ש לקמן. ולפמ"ש לא נלמד כשיצא קיל שגרשה ממ"ש לקמן כשקול יוצא כ' או נתן והו"ל לפרש גם בקול דגרושה אסורה אח"מ. נראה דס"ל לרמב"ם באמת כה"ג בקול שנתגרשה אין אוסרי' אותה לכהן אחר משו' לעז בנים דלא כר"ת וטור. ואינו מוכרח די"ל דאין דרכו של הרמב"ם לכתוב דין שלא מפורש בש"ס ועיי' ובתשובה הארכתי בתכלית האריכות יותר ושם בארה. (א"ה הוא בתשו' אה"ע סי' נ"ד):

והנה הב"י תמה על הרמב"ם דלא כ' דווקא במקו' שקוראי' לנתינה כתיבה חוששי' כמסקנת ש"ס לעיל ונדחקו טובא הב"ח וב"ש ולפע"ד מצאתי מקום ישוב בשנקדי' לפרש סוגי' דלעיל דתחלה סבור צריך בדיקה היינו כדי לבטל קלא ואל"ה חיישי' לקלא הגם דאין קוראין לנתינה כתיבה וקשה והא קוראי' גם לכתיבה כתיבה וראיתי בחי' ר"ן שהרגיש בזה וכ' תחלה ס"ד דס"ל לשמואל מסתמא אין מוצאת קול על מגן אם לא לאוסרה באו ואפי' ליכא דקרו לנתינה כתיבה אמרי' מוצאי הקול בודאי לנתינה נתכוונו ולבתר דמפרש דצריך בדיקה אם קוראי' לנתינה כתיבה ע"כ דל"ל האי הוכחה דוודאי נתינה קאמרו מקשה הא גם לכתיבה כתיבה קרו ומתרץ דלמא נתינה קאמרו אלו דבריו והלשון מגומגם וזה כוונתו ועדיין לא נתבאר כל הצורך הס"ד והמסקנא בתחלה ס"ל דאיכא חזק' דנתינה קאמרו ולמסקנא לא ס"ל הך חזק' ובאמת למה חיישינן דלמא נתינה קאמרו ונ"ל להוסיף מיא וקמחא ותוספת מרובה כשאומר בוודאי אי ליכא נפקותא להוצאת הקול רק לאוסרה על בעלה אפי' ליכא דקרו לנתינה כתיבה ע"כ מפרשי' כוונת מוציאי הקול דנתינה קאמרו ולשנא הוא דאתקל להו דא"א מוציא דבריו לבטלה אבל בדאיכא נפקותא בקול זה דכתב דיש נפקותא בכתיבה הגם דרחוק קצת הוא שיהי' כוונתו בשביל כך מ"מ כיון דליכא מאן דקרו לנתינה כתיבה טוב לנו לפרש דכתיבה קאמרו כדרך הלשון מלפרש דנתינה קאמרו דרוב או כל לא קרו לנתינה כתיבה ואומר אני למ"ד אין לבעל פירות משע' כתיבה כשמגרשה לבסוף איכא נפקותא בקול זה דכ' גט שיהי' לקוחות נשמרי' מלקנו' מן הבעל שמא יגרשה בגט זה שכתב ולא יתפייס ולא יהי' לו פירות משע' כתיבה הגם דרחוק הוא שכוונו לזה שמא לא יגרש ויתפייס. וגם משו' פסידא דלקוחות לא איכפת להו כ"כ מ"מ טוב לפרש כוונת הקול מלומר דנתינה קאמרו נגד רוב או כל דלא קרו לנתינה כתיבה. והא"ש בס"ד דבודקי' לענין לבטולי קלא ל"ק להא כתב קאמרו נ"ל דס"ל חזק' דלא מוציאי' קול על מגן שאין בו נפקותא וע"כ נתן קאמרו ולאוסרה על בעלה וס"ל לשמואל יש לבעל פירות עד שעת נתינה וליכא נפקותא בכתיבת הגט וכדמקשה הא ל"מ קלא ומפרש דבדיקה אם קוראי' לנתינה כתיבה עכצ"ל