כתב סופר גיטין חלק ב צה

דלא מבטלי' קלא להתירא להנשא דנשאר עדיין רינון לכן גם כשכבר נשא' אין הב"ד בודק שמא יוכלו לברר ששקר הוא אחר שכבר נתחזק תחלה דסו' כ"ס נשאר רינון על הב"ד אין הב"ד מחויב לברר שקרות הקול להשאירה תחת בעלה וישאר רינון עלייהו כ"ש כשנשא באיסור ב"ד ולא חש לאיסור דב"ד שא"צ לעשו' טצדקי כ"כ אבל כשבאו עדים שאמרו משמם מעצמם לב"ד ונתברר ששקר הקול מאיליו י"ל ניהי דאין מתירי' אותה לכתחלה ואין מבטלי' קלא להכריז שמותר' כיון שנשאר רינון מ"מ כל שהיא תחת בעלה אין עושי' מעשה להוציא כיון שאנו יודעים עכשיו ששקר בימין הקול ולעיל פ"א שאמר צריכה בדיקה כדקס"ד כדי לבטל הקול שפיר מקשה כיון דס"ל דלא מבטלים קלא דחיישי' שישאר רינון א"כ גם לאחר נשואי' למה להצריך לב"ד לבדוק לברר השקר ולהביא עצמם לרינון וכן כאן והעמידו דבר על בורי' מקשה שפיר מה לנו לברר להכניס עצמינו לרינון ולמ"ד מבטלי' דלית לי' רינון או דל"ח לרינון א"ש כיון דאין לנו קפידא מחויבי' אנחנו לברר כי שקר הוא אפי' קודם נשואי' כ"ש אח"כ אבל כיון דשמואל חייש לרינון מקשה שפיר אבל כל שנתברר מאיליו ששקר הוא נ"ל דאם כשא' לא עבדי' עובדא להוציא' מבעלה משום רינון ב"ד ובעובדא כעין נב"י שהקול מוכחש מאיליו לא תצא. כנלפע"ד נכון מאוד לדינא בעזה"י:

ובמאי דכתיבנא ארווח לן ליישב קושי' תוס' כתוב' כו' ולעיל פ"א מהא דכתיב' דנפיק קלא ואחתינהו ובא ע"א ואסקינהו הא ל"ר קלא ונדחק דל"ל תקנה. ולפמ"ש כיון דשם דיעבד הוא דמפסיד הגם דלא צריכ' לבדוק כדי לברר השקר. אבל שם העד בא מעצמו כי שקר ענו בו בכהן מבטלים כיון דדיעבד הוא הגם שאפשר לו בתרומה כנלפע"ד ועיי':

ועיי' נב"י סי' ס"ה שטרח להסביר מ"ש תוס' דלפסול כהן לתרומה הוי כאין לו תקנה ולאסור אשה לישא לכהן יש לה קנה שתנשא לישראל מ"ש מכהן שאפשר בחולין. לדעתי הענין פשוט לפסול כהן לתרומה הרי הוא יחוס כהונתו שכשר לתרומה ונוטל חלקו שזיכה לו תורה בחנם ולפוסלו לתרומה לעולם הוי דבר שאין לו תקנה. אבל לפסול אשה לכהונה וכי כל אשה להנשא' לכהן עומד' רובן נשאו' לישראל אין בזה דבר דלי' לי' תקנה כנ"ל פשוט וברור בכוונת תוס' וק"ל:

במעשה דר"ת שמובא ברא"ש בשתי אחיות שבטוש"ע סי' מ"ח ובמעשה דתשוב' הרא"ש שבב"י ססי' מ"ו עיי' בקונטרסי לסוגי' טמאה אני לך שלהי' נדרי':

בעזה"י מה שחנני הי"ת בסוגי' דאמתלא שלהי מס' גיטין שלמדנו בישיבה תחלת זמן החורף תרכ"ט פ"ב יע"א:

מתני' יצא שמה בעיר מקודשת ה"ז מקודשת כו' יש לעיי' זאת מה אומר' אם אמרה שנתקדשה הרי שווי' נפשה חד"א ואין צריך לקול כלל ולאחר נשואי' דא"א למשווי נפשה חד"א הרי קלא דבתר נשואי' ל"ח ואם מכחשת ורוצי' לפשוט ידה מאחר הרי חזקה אא"א בפני בעלה וחזקה זו אלימא דמוציאי' אותה מחזק' א"א דאוריי' כ"ש שתועיל דלא ניחוש לקול דאנן ל"ח לי' רק מדרבנן כמ"ש הרמב"ם בהלכ' גירושין ואם דמסייע לה זה שאומרי' עליו שקדשה שלא קדשה ומעיזה יאומן הבעל במגו דגרשה שהי' לאמן ועכצ"ל דהבעל אינו בפנינו ואפי' למ"ד דגם שלא בפניו אינה מעיזה לחומרא ולא לקולא כמ"ש תוס' לקמן והכא לקולא לא סמכי' על קצת חזקה שאינה מעיזה. שוב ראיתי בהפלא"ה שהרגיש בכ"ז אלא שכ' אם הבעל מכחיש הקול אינו נאמן במגו דגרשתי' למסקנת ש"ס זיל חוש לה ולפע"ד דווקא באשה שמוחזק' בא"א מדאוריי' מסקינן חוש לה דקלא הי' לי' אבל כאן דליכא רק חשש מדרבנן כשאמר גרשתי' נאמן להתיר' כיון דע"פ קול ל"ח רק מדרבנן ועוד שם מסקינן חוש לה דאלו גרשה קלא הו"ל דמגרש בפרהסי' מגרש ועיין כתוב' כ"ב אבל שלא נודע שקדשה רק ע"פ הקול ואין ידוע דבר ברור אם אמר גרשתי' נאמן וגם לרמב"ם דס"ל דחוש לה דלמא בגט פסול גרשה דווקא התם דנתחזק' באיסור א"א משא"כ כאן כנלפע"ד:

והנה הפלא"ה נתעורר כשאומר' שלא בפניו שלא נתקדשה אם בא הבעל אח"כ תהי' נאמנת דבפניו אינה מעיזה וכ' כשכבר נתקדשה שלא בפניו אינה נאמנת בפניו כמבואר בסי' י"ז ובמח"כ שם יש ב' דיעו' אם דווקא כשנשא' שלא להחזיק' נפשה שנבעלה באיסור עומד' בדברי' הראשוני' עיי"ש. והנה מעובדא דשלחו לשמואל נראה אפי' בא הבעל לפניו חוששי' לקול ונ"ל דאם בא זה פלוני והיא עומד' בדבורה אינה נאמנת דכבר ראה במק"א דאם היא אסורה בלא"ה על בעלה ליכא חזק' א"א מעיזה להוציא נפשה ממנו כיון שבלא"ה הוא מוצא משקר' בו להוציא עצמה ממנו באומר' שגרשה ושם בארה. לפ"ז כאן אם תחזור בה ותאמר קדשתני תהי' אסורה לו דהאם קיי"ל דווקא מגרשה ראשון ונושא' שני וגם למ"ד מגרשה שני ונושא ראשון אין בידה שתהי' מותר' לו דבשני תלי' מלתא וכן שם אם תאמר שקדשה לא שרי' לי' שוב מעיזה ומעיזה לומר לא קדשתני כנ"ל ויש להאריך בזה ותן לחכם כו' ועיין בסמוך:

ובמאי דכתיבנא מצאתי מקום ישוב לקושי' א' דקשה לי על הרמב"ם וכן הוא שיט' רש"י דמפרש ויש דברי' נראי' כו' והלא מתני' איירי סתם בכל קול נרו' דולק' ושמעו אומרים נתקדשה וכן בפלוני שמע מפלוני וכ' רש"י ודברי' נראי' נרא' דס"ל כרמב"ם דנרו' דווק' רגלים לדבר בעינן בכל קול. והנה הלח"מ הקשה הא בגירושין סגי בפלוני שמע כו' לחוד בלי רגלי' לדבר ומתרץ ותוכן כוונתו ומבואר ביותר בק"נ דסגי בקול כמו בגירושין אלא בקדושי' היכא דליכא קול נרו' דולק' איכא הוכח' איפכא דקלא דשקרא הוא מדלא ידע ולא ראו נרו' דולק' והנה קלא דקדושי' בפלוני שמע עדיפא מקול גירושין כיון דאיכא נמי רגלים לדבר א"כ קשה מדמקשה ש"ס ואסרינן לה אגברא וכתבו הראשוני' כולם הא דלא רצה לפרש מתני' דקול יצא קוד' נשואי' שמגורשת כבר הייני רישא ולרמב"ם ורש"י הא איכא רבותא טובא אפי' קלא בלי רגלי' לדבר מהני וזה לא נשמע מקדושי דא"א בלא רגלים לדבר וצ"ע:

ולפמ"ש דאיירי בהיא מכחשת שלא בפניו דליכא חזקה כ"כ דא"א מעיזה מ"מ מסתמא לא תעיז כי יראה היא שיבוא ותוס' כ' לקמן באיכא נמי מגו קצת מסייע סמכי' אאין אשה מעיזה גם שלא בפניו י"ל נגד רגלי' לדבר בקדושי' מנגד רגלי' לדבר דלא תעיז פני' שלא בפניו והוי כאלו ליכא רגי' לדבר בגירושין וא"ש דמקשה וקאסרינן אגברא דשווים הקולות דגם בקדושי' הוי כליכא רגלי' לדבר וא"ש ועיין:

איזהו אמתלא גירש איש פלוני את אשתו כו' עיין פ"י שהקשה למה מקדי' אתמלא דגירושין וברישא נקט תחלה יצא שמה בעיר מקודשת עיין בו ולפע"ד ע"פ שיטת רש"י ורמב"ם דלעולם צריך בקדושי' רגלי' לדבר וכתבנו לעיל דקלא דקדושי' עדיפא מקלא דגירושין אלא דנגד רגלי' לדבר איכא דאין אשה מעיזה וליכא רבותא בגרושה יותר מקדושי' ולכן מקשה ואסרי' לה אגברא דאי קוד' נשואי' היינו רישא ואקדים מ"ש במק"א היכא שגרשה ע"י זריקה ליכא חזק' דא"א מעיזה כיון שיש לתלו' שסבורה היא דקרוב לה הוא וטוע' בדמיונה הגם שאומר' סתם גרשתני ליכא העזה ושם בארה וכאן נאמר במכחש' הקול שיצא שקדשה ספק קרוב לו והוא אומר' לא קדשתני כלל ליכא חזק' דאינה מעיזה כלל כיון שיש לתלות שמא סבורה הוא שקרוב לה הוי לכן אמר' לא קדשתני כיון שהוא מוצאת ממנה לפי דעתה לפ"ז איכא בסיפא זו ואצ"ל זו לא מבעי' במגורשת דמהני אמתלא דליכא רגלי' לדבר אבל במקודש' בספק קרוב לה דאיכא רגלי' לדבר וליכא משום א"א מעיזה כלל כיון דזרק לה ספק קרוב לו והקול אלים ה"א דל"מ אמתלא קמ"ל דמהני ומיושב קושי' פ"י עיין:

וא"ש בזה דנקטה מתני' בגירושין ע"ת ובקדושי' ספק קרוב לו ורש"י כ' ה"ה איפכא ועיין יבמות ל"א ולפמ"ש בדיוק נקט' מתני' היכי דרוצה להשמיענו ב' מיני אמתלאו' וקמ"ל לא זו בגירושין דליכא רגלי' לדבר דמהני אמתלא אפי' בקדושין דאיכא רגלים לדבר והיינו באופן שזרק לה קדושי' אבל בקדושי' ע"ת והוא אומר' שלא קדשה איכא העזה דהא היא והוא יודעי' אם נתקיי' וליכא למתלי בטעות שלה ואי הוי נקיט בקדושי' ע"ת ובגירושין ספק קרוב לו ולה לא ידענו רבותא זו דהיכא דאיכא קול חזק ברגלי' לדבר דמהני אמתלא דבקדושי' ע"ת ליכא רגלי' לדבר דאיכא נמי א"א מעיזה ובגירושין ליכא העזה דאומר' לא נתגרשתי לכן נקיט בגירושין ע"ת ובקדושי' זרק לה כו' דאיכא זו וצ"ל זו בקדושי' דמהני אמתלא וא"ש עיין היטיב:

זרק לה קדושי' ספק קרוב לו כו' במרדכי בשם הר"מ ומובא בב"ח דווקא שיש ב' כיתי עדי' אבל אם כת א' מסופק אי קרוב לו או לה ליכא חשש קדושי' כלל דאוקמי אחזק' פנוי' ועיין רשב"א יבמות ל"א ע"ב מטעם אחר דהוי בקדושי' בלא עדי' ועיין הגה"מ ובסי' ל"א בב"ש וח"מ ובהפלאה שם וקשה לי לפי שיט' הרמב"ם דחלוצה א"ח משום דליכא רק איסור דרבנן א"כ בב' עדי' א' אומר' קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה למאן דס"ל תו"ת ספיקא דרבנן דמדאוריי' אוקמי אחזק' ליכא רק קדושי דרבנן והא בדרבנן ל"ח לקלא ולא משום אמתלא אתינן עלה דיאמרו דעמדו על הבירור דקרוב לו הא דבלא"ה גם אם לא יאמר שנתברר ויעמדו בקול שספק הוא לא חיישינן משום קדושי דרבנן וצ"ע ולמ"ד דאמתלא מהני אפי' אחר עשרה ימים א"ש כיון דמתחלה יצא הקול שנתקדשה סתם ואיכא חשש איסור דאוריי' אם אח"כ יצא קול שזרק לה קדושי' ספק קרוב לו לולי דאמלתא מהני היינו חוששין לקול הראשון לחוש לקדושי דאוריי' אבל למ"ד דאמלתא צריך שיצא על הקול קשה. וי"ל דבהא פליגו אמוראי אי מהני אמתלא לאחר עשרה ימים וצ"ב מנ"ל הא ולדחוק בלשון מתני' י"ל דס"ל כמאן דס"ל תו"ת ספק דרבנן מוכח ע"כ דמהני אמתלא אפי' אח"כ ומאן דס"ל דבעי אמתלא מיד דלשון מתני' נראה כן וס"ל כמ"ד תו"ת ספק דאוריי' וליכא הוכחה דמהני אמתלא אח"כ כן י"ל:

אלא דקשה על הרמב"ם להלכתא דקיי"ל תו"ת ספק דרבנן וס"ל להלכתא דאמתלא צריך מיד חוץ אם נתברר ונרא' לב"ד וזה אינו בכלל אמתלא דמתני' קשה למה קרו לי' במתני' הא בלא"ה ל"ח לקול כמ"ש וצ"ע:

ולא מצאתי מקום ישוב לזה או דרמב"ם ל"ל כמרדכי הנ"ל ולא כרש"י ביבמו' אלא גם בכת א' ג"כ הוי ספק קדושי' וספק דאורייתא