כתב סופר גיטין חלק ב צד

פ"ט ע"ב לחד מבני פלני' כ' הריטב"א דצ"ל חד מבני פלני' הוי כמו לפלוני וכ"כ ב"ש ובהפלא"ה בק"א כ' דתלי' בטעמא אי משום דשלא לפלוני ליכא תקנה לחד מבני פלני' איכא תקנה אבל לטעמא שאין הקול ברור גם לחד אינו ברור כ"כ. וי"ל עפ"ז הא דלא העתיק הרמב"ם הא דלחד מבני פלני' דס"ל דגם בליכא תקנה חיישי' לקלא והוכיח כן משו' כתיב' כו' דיצא קול ב"ג ואחתי' וס"ל לפסול לתרומה כלית תקנתא הוא כמ"ש תוס' לעיל פ"א ובכתוב' שם וע"כ טעמא דשלא לפלוני משום דאין הקול ברור וה"ה בחד לבני פלני' ורבא דאמר משום דבהא כ"ע מבטלי' ובלא"ה הי' חושש לקול שאינו ברור נ"ל דס"ל הא דקתני בבריי' שלא לפלוני הוא משום דל"ל תקנא ובחד לבני פלני' איכא תקנה ול"ק לי' מש"ס כתוב' דע"כ לפרש מתני' ביצא קול י"ל דמפרש דיצא ינחית מאיליו ולא ע"פ ב"ד וכ"כ תוס' ישני' בגליון שם ע"ב די"ל דנחית אלא דרמב"ם הוכיח מלשון סתמא דש"ס דאחתי' אנן דס"ל דגם דליכא תקנה אנן אחתי' ש"מ גם דליכא תקנה חוששי' אנן לקול אבל רבא י"ל מתרץ מתני' לנחית מעצמו דחייש לנפשי' לקול והא"ש הרמב"ם דלא מייתי הך דחד מבני פלני' כמובן יעיי' היטיב. והא דקשה על הרמב"ם מבן חלוצה ולפמ"ש נב"י משו' מעלת יוחסין או דאפשר בבדיקה ולזה ליתא למ"ש כמובן אלא הלא כבר כתבתי ישוב אחר לרמב"ם מהא דכתיבו ועפ"ז יתכנו דברינו אלו ועיי' הקצרתי:

רב זביד אומר במקום אמתלא חוששי' לאמתלא עיי' ביאור השיטו' בבית מאיר ויאירו עיניך ונפקו מדבריו שם דיני' הרבה דאפי' קלא דלא אתחזק בכ"ד ל"מ אמתלא אחר עשרה ימים וזה דלא כמ"ש הפלא"ה וגם דביטול קול דוקא ע"י עדים שהלכו לודה"י. אבל ע"י אלו שאמרו ששמעו מפלוני שמע ליכא בכלל ביטול קלא אלא אמתלא אפי' אומרים קרוב לו או לשקר הוא עיי' ודוק בדבריו:

הלכתא ל"ח לי' כ' תוס' בשם ר"ה באשה א' שהיתה נשואה כו' והתיר ר"ת דכל קלא בתר נשואי' כו' צ"ב למה העמיד על הלכתא הא בתר נשואי' כ"כ מודי' (א"ה ביאור דברי ר"ת עיין בתשו' המחבר אה"ע סי' נ"ד עיי"ש):

כל קלא דלא אתחזק בב"ד כו' עיי' ר"ן בשם רמב"ן בפי' שני דאם נשאה בנתיי' עד דלא אתחזק לא מחזקי' לי עכשיו. וצ"ל הא דאמר ר"א אח"כ כל קלא דבתר נשואי' ל"ח לי' היינו אפי' נתחזק מאיליו כגון שבאו עידי' מאיליו לב"ד מ"מ ל"ח לי' לאוסרה על בעלה. וב"ש בשם רי"ו גם בקלא דלא אתחזק קוד' נשואין ובאו עידי' אחר נשואין לב"ד ל"ח לי'. וצ"ל מנ"ל הא מהא דרב אשי כל קלא דלא אתחזק כו' לא מוכח רק דלא מחזיקי' אנן אח"כ ומהא דר"א דכל קלא בתר נשואי' ל"ח מוכח ע"כ דאפי' הוחזק מאיליו דאי דאנן לא מחזיקי' בתר נשואי' הא אפי' יצא קוד' נשואין ולא נתחזק אנן לא מחזקי' אחר נשואי' ועכצ"ל דקמ"ל דקלא דמתחיל בתר נשואין אפי' נתחזק מאיליו ל"ח לי' מ"מ עדיין מנ"ל דאם י"א ק"נ ונתחזק אחר נשואין מאיליו דל"ח לי' וצ"ע. ובבית מאיר הקשה מש"ס יבמות צ"ב דאמר דה"א כיון דצריך היתר ב"ד הוי כקוד' נשואין ולשיטה זו גם כשהוא קוד' נשואי' מ"מ הרי לא נתחזק ואפי' נתחזק אחר נשואין מאיליו הא ל"ח כלל והניח בצ"ע. ולפע"ד י"ל דמשם הוציאו הרי"ו דינו דס"ל דהא דאמר דה"א דהוי כקלא קמא נשואין היינו דה"א כל קלא דנפיק קוד' נשואי' ולא נתחזק רק אחר נשואי' כגון שבאו עידי' מעצמם ה"א דחיישי' לי' דזה לא נשמע לא ממה דאמר ר"א כל קלא דלא אתחזק כו' וגם מהא דר"א כל קלא דבתר נשואי' ל"ח לא מוכח זה כמ"ש ולכן ה"א התם דהוי כקול קמא נשואי' דלא אתחזק ואח"כ נתחזק מאילי' שבאו עידי' מאילי' ה"א דחיישי' קמ"ל לא דקמ"ל דלא בוודאי דאי בכ"מ חיישי' בכה"ג גם זה הוי דומה לו כמו בכ"מ אמרי' הגם דלא אתחזק בב"ד ונתחזק אחר נשואין ממילא מוציאי' אותה מבעלה דהוי לי' לחוש לקול הגם דלא אתחזק עדיין כן הוי לי' לחוש שמא הבעל חי כיון שרואי' שצריך היתר ב"ד ולא אתברר מיתתו וכיון שנתחזק הקול אח"כ הי' ראוי שתצא אלא דקמ"ל דבכ"מ כל שלא אתחזק הקול קודם נשואין הגם שנתחזק ממילא אח"כ ל"א תצא דאין בו מעל כל שלא הכריזו ופסקו עליו שאסורה וה"ה במת בעלה וממקו' שהקשה הב"מ משם הוציא הרי"ו דינו כנלפע"ד נכון ועיי':

ועיי' קדושין י"ב פ"ב בר"ן דפלוגתא דר"ח ואביי ורבא בקלא דלא אתחזק ס"ל לרבנן דפליגו על ר"ח כיון דפשטה ידה בצירוף הקול חיישי' ושקול כקלא דאתחזק וכ' עוד בשם הרא"ה דווקא בקלא דקודם אירוסין אבל אח"כ ל"ח דלא עדיף לא אתחזק ופשטה ידה מקלא דאתחזק דל"ח ובמל"מ בשם מהריב"ל דהקשה דלמא גם בתר נשואין חיישי' דפשטה ידה עם קלא דלא אתחזק עדיף מקלא דאתחזק ומהרי"ט דחה דס"ל להרא"ה דשקול עם אתחזק ולא יותר. ומל"מ כ' דקשה דלמא בתר אירוסין ובקלא דאתחזק בצירוף פשטה ידה מהני אפי' בתר נשואין. ולפע"ד י"ל דאי בהכי איירי איך מייתי ר"ח ראי' לרנפשי' מדר"י בברתא דמר שמואל הא שם איירי קוד' נשואין כמבואר בכתוב' כ"ג ועכצ"ל בקלא דלא אתחזק דבאתחזק איך ס"ל דרי"ו דל"ח לה דל"ל בשבוי' הקילו ומ"ט לא חייש לקלא כמו יצא שמה בעיר וע"כ דמוקי בלא אתחזק קלא ואיך מייתי ר"ח סייעתא דלמא דווקא כל דלא אתחזק אפילו בצירוף פשטה ידה ל"מ מידי כל דלא אתחזק לאו כלום הוא ואפי' קמא נשואין בצירוף פשטה ידה ל"מ אבל בקלא דאתחזק דחוששי' לו רק בתר נשואין משום פסידא דבעל חוששין דלמא כל שמצורף עוד פשטה ידה חוששי' לו וע"כ דקאי ר"ח בלא אתחזק ונסתייע שפיר מדכתוב' כנ"ל ועיי':

אלא דקושי' מהריב"ל קשה בפשיטות מנ"ל לרא"ה בפשיטות להקל מדעתו ושיקול של עצמו דלא אתחזק ופשטה ידה מקלא דאתחזק לחוד עד דכ' בפשיטות דפליגו דווקא בקלא דקוד' נשואי'. ונ"ל דמוכח כן דאי נימא דאחר נשואין וס"ל לרבנן דר"ח דאלי' דלא אתחזק בפשטה יותר מקלא דאתחזק בעלמא ואי ר"ח ס"ל אפי' קוד' נשואין ל"ח בצירוף זה וס"ל דגרע מקלא דאתחזק איכא פלוגתא רחוקה מהיפוך להיפוך. אלא די"ל דר"ח מודה קוד' נשואין דחישי' דשקיל כקול דאתחזק ופליג רק אחר נשואין אי עדיף מקלא דאתחזק ורבנן ס"ל דעדיף כן נ"ל לכאורה אלא דא"כ איך מייתי ר"ח ראי' מדר"י הא בכתוב' הי' קוד' נשואין וקשי' הא לדידי' ג"כ חוששי' כמו בקלא דאהחזק ולמה ל"ח שם ועכצ"ל דס"ל לר"ח דגם קמא נשואין ל"ח דס"ל דגרע מקלא דאתחזק ואי בדר"ח הוי בתר נשואין יהי' פלוגתא מהיפוך להיפוך וע"כ דקמא נשואי' הי' ור"ה ס"ל דגרע מקלא דאתחזק ורבנן ס"ל דהוי כאתחזק אבל לומר דס"ל ה"ה בתר נשואין דעדיפא מאתחזק יהי' פלוגתא רחוקה בין ר"ח לרבנן פלוגתא מהיפוך להיפוך וא"ש דינו של הרא"ה כנ"ל נכון מאוד לפע"ד ועיי'. עוד י"ל קרוב יותר בישוב הקושי' דלא פשטו להו ממתני' וגם ליישב לשון קול מראשון עפמ"ש הר"ן בקדושין י"ב כל דידענו שפשטה ידה בצירוף קלא דלא אתחזק חיישי' י"ל דהמעשה דשלחו לי' כך הי' דפשטה ידה בוודאי ולפנינו לא הי' בו ש"פ ואיכא קול שהי' בשע' קדושי' ש"פ רק לא אתחזק קלא והיינו יצא קול מראשון היינו מזה שידענו שפשטה לו ידו יצא קול דקדושי' מעלי' הוי רק לא אתחזק מהו אי הוי כקלא דאתחזק ומספקא להו בפלוגתא דר"ח ורבנן שם. ושלח להו תצא דס"ל לשמואל כרבנן דר"ח ולא תיקשי הא לשמואל בלא"ה חיישי' שמא ש"פ במדי י"ל דאיירי בדבר המתקלקל דס"ל לרמב"ם דליכא משו' שמא ש"פ במדי. וא"ש לשון קול מראשון וגם ל"ק תפשוט ממתני' דאיכא קלא דאתחזק והם מבעי' להו בלא אתחזק בצירוף שידענו שפשטה ידה וא"ש נכון עיי':

אלא שיש להקשות קצת על מה דמקשה לשמואל הא לא מבטלי' קלא י"ל דווקא קלא דאתחזק ל"א דישאר הקול בפי הבריות וירננו על ב"ד כיון דאתחזק הקול מכבר אבל בכה"ג דקול עצמו לא אתחזק ואנן חישי' לי' כיון דידענו שפשטה ידה איכא הקול כרגלי' לדבר מ"מ אם נתברר ששקר הקול ולא הי' ש"פ יצאנו מחשש לעצמינו ומשו' רינון ליכא משו' הקול דהא הקול לא הי' בו ממשות דלא לתחזק כן יש להקשות והחילוק נכון לפע"ד לדינא דאפי' ל"מ קלא מ"מ בקלא עם פשטה ידה מבטלי' וצ"ע לדינא:

ובמאי דכתיבנא בפי' שני בעובדא הנ"ל דהי' קדושי' רק שלא הי' ש"פ וקיל דהי' ש"פ א"ש מה דקאמר אי מגלי' מלתא דלאו קדושי' מעלי' נינהו. הול"ל אי מגלי' דלא נתקדשה או שהקול שקר. ולפמ"ש א"ש דוודאי פשטה ידה ונתקדשה אלא שהקול דקדושי' מעלי' והיינו דאי מגלי' דלאו מעלי' נינהו ועיי':

והא נהרדעי אתרא דשמואל כו' כ' תוס' הגם בסור' מבטלי' מ"מ לא לא הי' שמואל מידה להם לבטל מלתא דהוא לא ס"ל. עיי' שעה"מ פ"ט מאישות הלכ' י"ו בסופו דמלתא דס"ל לאיסור אסור ליתן לחבירו אף דמותר דאיכא משו' לפני עור כו' ומ"ש ראי' משווי' נפשי' יש לחלק כמובן:

אתרא דשמואל הוי ולא מבטלי' קלא עיי' בית מאיר ונב"י קמ"א חא"ע סי' ס"ה שהוכיח מכאן דאפי' אם נשא' ל"מ קלא ותצא דהא קיי"ל כר"ח דאפי' בתר אירוסי' מחשב דיעבד וקלא בתר אירוסי' ל"ח וע"כ דל"מ קלא אפי' בנשא' ונתארס' ובבית מאיר הקשה מנ"ל לש"ס בפשיטו' כן. ולפע"ד מהכא ליכא ראי' די"ל בנתארסה מקשה ש"ס דניהי דקיי"ל קלא דבתר אירוסי' ל"ח וכ' רש"י שמא תתגנה עליו היינו דכיון דתצטרך גט ש"מ דחוששי' שכבר נתקדשה ותתגנה עליו שאלו ידע שכבר כרתה ברית וקשר עם אחר לא קדשה אבל ביצא קול קודם אירוסי' וב"ד אסרוה לנשא והוא ידע ולא חש ונשא' באיסור ולא נתגנה עליו מה יוסיף לגנו' בעיניו כשנאמר שיגרשה ראשון אטו נתינה גט כתיב בידה עושה הגנות אלא הקדושין שנתקדשה מאחר ורימת' אותו:

וכוון שידע כ"ז מתחלה שיב ליכא תוס' גנו' ע"י גט והוי אחר אירוסין כלכתחלה ושפיר מקשה בפשיטו' דהוי אחר האירוסי' אבל אחר נשואי' י"ל דמבטלי' קלא כנ"ל נכון וברור:

אלא ניהי מכאן ליכא ראי' מ"מ מדלעיל פ"א דמקשה ג"כ על שמואל והא ס"ל ל"מ קלא ושם כבר נשא' ע"כ דפשיט' לש"ס דלעולם לא מבטלי' קלא ותמוה על הנב"י וב"מ דלא מייתי מדלעיל מ"מ לדינא י"ל דיש לחלק דיש ביטול קלא בשני פני' או דבאו עדים מעצמם לב"ד מבטלי' העדו' שנאמר על שמם כמ"ש רש"י שבאו עדים ממדה"י או שב"ד חוקרי' ובודקי' עד שעומדים על האמת ונתברר ששקר ענו ומדפליגו סת' מבטלי' או לא מבטלי' ש"מ בכל פני' לא מבטלי'. ולענין כשכבר נשא' נ"ל בודאי הב"ד אין מוכרחי' לבדוק אחר הקול לברר דשקר הוא כיון