כתב סופר גיטין חלק ב צא

מנ"ל לש"ס בפשיטות כי כן ס"ל עד דפשיט לי' כיון דאתי' לכלל הוי' שיורא הוא וצ"ע:

וע"פ דברי נב"י סי' ס"ד שהבאתי לעיל כדמסיק כיון דאתי' לכלל הוי' אי איתא גם לדינו של הר"י ברזילי דמצי' לקטן בקבלת קדושין. לזה ל"ק קושיתי כדמסיק אתי' לכלל הוי איכא שיור מיד בקטן כמובן וא"ש והי' מזה ראי' לשיטת הר"י הברזילי ממקו' שמקשי' עליו'. אלא דכבר הערנו שרחוקי' דברי הנב"י בפשט הסוגי':

ולכן נ"ל להוכיח מכח קושיתי דפשיטא לש"ס כרשב"א שהשיב על דברי ר"א וכי מצינו שזה אוסר וזה מתיר ועיי' באבני מלואי' סי' קל"ז שעלה ספק בלבו אם פסקי' בהא כר"א ונ"מ לענין ממון. ובתוספת רע"ק זקיני מאוה"ג זצ"ל תמה למה לא הביאו הפוסקי' הך דפקעו דאיכא נפקותא בחוץ לנכרי ועבד ולמ"ש א"ש דהוכיח מפשיטתו דר"נ לרבא דס"ל דמסתבר פרכא דרשב"א היכן מצינו שזה אוסר כנלפע"ד ועיי' בחי' לחוץ בביאור הפוסקי' אות ב' ג' ד' וה' באורך:

חוץ מן הנולדי' מה עיי' רשב"א בנולדי' איכא תרתי שלא נולדו וגדלו ואאמ"ו מאוה"ג בחי' הוסיף שמא תפיל ושמא יהי' נקיבה ושמא לא יבוא לגדלו' וכ' דבדיוק נקט חוץ מנולדי' הרבה דבא' פשיטא לש"ס דלא הוי שיור דיש מי ימר טובא כהנ"ל אבל בהרבה יש מקו' דל"ח ככולהון לכל כי האי. ובחוץ לקטן מסופק גם בא' דליכא רק שמא יגיע לגדלו' או לא ולגרסא דידן נפשט אפי' בא' דהוי שיור ולר"ח הוי ספק אבל בחוץ לקטני' הרבה י"ל גם לר"ח פשיטא דהוי שיור ובהא לא נסתפק ש"ס רק בא' דווקא אלו דבריו זצ"ל מה מתקו וש"י זכותו יגן עלי:

א"ל תניתוהו לעבד ולנכרי. עיי' בתוספ' רע"א מזקיני מאוה"ג זצ"ל שהקשה מנ"ל דאמר חוץ לפלוני והוא עבד ונכרי דלמא אמר חוץ לעבד ונכרי זה וכוונתו כ"ז שהוא עבר ונכרי. ומדייק כן מלשון חוץ מקדושי קטן שכ' חוץ מפלוני וקטן הוא היינו דאמר סתם מפלוני וקטן הוא אבל כשאמר חוץ מקטן פלוני כוונתו כ"ז שהוא קטן בוודאי לא הוי שיור. וא"כ במתני' י"ל שאמר חוץ מעבד ונכרי זה והניח בצע"ג. ולחומר הקושי' אפשר י"ל דמדייק מדפרט עבד ונכרי ולא כולל להו בכללא ולכל מי כו' ע"כ דהשמיענו גם שאמר חוץ מפלוני והוא עבד ונכרי ומשיירו אף כשיגיירו מ"מ ליכא שיור ושפיר מקשה כן י"ל. ויש לדחו' דקמ"ל עבד ונכרי דליכא איסור חמור כ"כ דעבד רק בלאו ולרמב"ם רק דרבנן ונכרי רק דרבנן מב"ד של שם ועיי' שעה"מ פ"ו מגירושין. רק כיון דל"ת קדושין לא הוי שיור לכן פרט אלו. וי"ל תרתי ל"ל נכרי ועבד ונקיט נכרי ולרמב"ם ה"ה עבד ולרוב שיטות דעבד דאוריי' כ"ש עבד וע"כ קמ"ל אפי' משייר גם אחר שחרור וגירו' קמ"ל בכ"א כיון שיהי' שיור אח"כ ובכ"א צריכי' דלא שייר שחרור וגירות כנ"ל לחומר הקושי' ועיין:

גירו' לא שכיח וכן שחרור יש לעיי' בחציו עבד דכופין רבו ועומד להשתחרר אי הוי שיור ואי אין קדושי' לחציו עבד יש לספק דעכשיו ל"ל קדושי' ואפי' אי תפסו קדושין היינו לחצאי' נראה דאין זה שיור כיון שא"א לו בקדושי' גמורי' ומשמש צד עבדו ואפי' בב"ח אין זה שיור משו' השחר' אבל כיון שעומד לשחרר י"ל הוי שיור דשכיח יותר ממיתה ונולדי' וצ"ע. ולאבא ולאביך הוא דלא שייר כו' עיין שעה"מ פ"ו מגירשין מ"ש בסוגי' דהכא ועיין באבני מלואים מ"ש בישוב הסוגי' והם מאירות עינים ולולי דבריו לא מצאנו ידינו ורגלינו בסוגי' זו עיי"ש:

חוץ מתרומתיך מאי. נתקשיתי למה לא פירשו תוס' ורש"י כפשוטו שהיא בת כהן ונשא' לישראל ואחר גירושין ושבה א"ב אבי' כתיב והוא משייר חוץ מתרומתיך שתהי' באיסור תרומה שוב מצאתי ראיתי בחי' אאמ"ו זצ"ל קושי' זו בשם תלמיד א' וכ' וצ"ל דאין זה רק כמתנה ע"מ שלא תאכל תרומה שיוכל לאסור עלי' בתנאי כל מה שירצה משא"כ לפמ"ש תוס' ורש"י שאוסר אותה שלא יתיר' למי שנשא' לו שיש ענין אישות עכ"ד זצ"ל:

חוץ מקדושיך בשטר מהו אפשר מדויק דווקא כיון שיש עוד ב' דרכי' לקדש ולא משייר רק דרך א' בשטר אי הוי שיור כיון דלקדש בשטר הוא מיעוט דיש עוד ב' דרכי' לפניו ועיין יבמות ל"א ע"ב איכא דמקדש בכספא ואיכא מקדש בביא' אבל במשייר כסף וביא' או שטר וכסף פשיטא דהוי שיור וגם י"ל במשייר קדושי ביא' דמפורש כי יקח ובעלה וגם הוא עיקר אלא אפשר בוודאי הוי שיור וצ"ע:

ואפשר י"ל כי היכא דמספקא אי הוי שיור במשייר א' מדרכי הקני' דא"א לקיים והיתה ככל אשה והוי שיור כן י"ל אפשר איפכא כשמשייר א' שא"א לקיים והיתה לאיש זה בכל דרכי הקני' לא הוי שיור כמו כל שאין לו עליו קדושי' כן כשאין לו עליו קדושי' בכל דרכי' ולצד שכתבנו דבביא' אפשר פשוט כשמשייר דרק קדושי' בביא' הוי שיור ה"ה כשמשייר א' שא"א לו לקדש בביא' פשיטא ג"כ דלא הוי שיור וא"כ הוא מיושב קושי' נב"י על ר"י הברזילי הא יוכל האב ואחר לזכות לקטן י"ל כיון שא"א לו רק בקדושי כסף ושטר ולא בביא' חסר עיקר דרך הקנין של אישו' ולא הוי שיור כן נ"ל וצריך עוד לעיין:

ע"ב.מתני' גופו של גט ה"א מותר' לכך אדם עיין רשב"א בשם רמב"ן דאי לא כ' הא"מ בטל ומייתי ראי' מלעיל דאמר שמואל וצריך לשייר הא"מ לכל אדם כוונתו הגם דעכשיו כותבי' ודין כו' להתנסבא לכל גבר ויש לחזק ראייתו מכח קושי' פ"י שם לעיל מדלא קתני במתני' שם דצריך לשייר והרי את מותר' וכי דפשוט הוא דהוא עיקר הגט עיי"ש וצ"ב דכיון דפשוט הוא יותר ממה דקחשיב במתני' למה אשמועי' שמואל ונ"ל דממתני' ה"א דלא כתב ודין די כו' להתנסבא לכל גבר ופשיטא דה"א מותר'. עיקר הגט אבל שמואל קמ"ל לפי דנהיגא דכותבי' להתנסבא הא דאין הא"מ עיקר קמ"ל כנ"ל נכון וק"ל. מה שהקשה פ"י לרמב"ן דפריך הא"מ דלא נפרש להתנסבא ושייר זנות א"כ נבעי' לשון שמוציאנו מספק שמא שייר ירושת' והפרת נדרי' והניח בצ"ע ואין בו ריח קושי' דחוץ מזנותיך לשון להתנסבא הוא מקום לטעו' לכן בעי' לשון מפורש דמוציא אותנו מזה משא"כ חוץ מירושתיך והפ"ב ופשוט:

ודע דנ"ל עכשיו דנהיגי' לכתוב ה"א מותר' בכל גיטין אם אקרה ולא כ' גם לשיטו' דס"ל דלשון להתנסבא בסתמא לא ממעט זנות דמסתמא התירא לכל דבר אבל עכשיו שרגילי' לכתוב הא"מ לכל אדם מי שלא כ' נרא' דלא רצה להתיר' לכל אדם ומתפרש להתנסבא דווקא ולכן שינה מנוסח הרגיל כנלפע"ד לדינא:

אמר לשפחתו ה"א ב"ח כו' עיין תוי"ט שהקשה למה לא קתני פלוגתא דרבנן ור"י גם בסיפא לפי סוגי' דנדרי' לק"מ אבל לפי סוגי' דהכא דבעי' ידי' מוכיחות דלא נימא בדבורא גרשה קשי' וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל למ"ד מפקיר עבדו לא בעי גט שחרור כ' תוס' לעיל פ' השולח הא דבעי בשטר שחרור לשון שחרור כיון דנותן שטר מגלה דעתו שרוצה דווקא בשחרור ע"י שטר ולזה תו ליכא למיחש שמא בדבורו שחרר דבאמ' אי רוצה בדבורא מהני שחרורי מתור' הפקר וממ"נ מהני השחרור או בשטר או בדיבור וי"ל מתני' כמ"ד מפקיר ל"ב ג"ש או דלא נחית סיפא לפלוגת' זו דתנאי ואמוראי רק כמפקיר עבדו אלו דבריו זצ"ל וש"י:

ולפע"ד נראה לפמ"ש תוס' לעיל דבעי לומר לאשה היא מותר' ולהודיע שהיא מתגרש' בי הגם דאשה מתגרש' בע"כ דבעי' שתהי' משלחת ואינה חוזר' ונ"ל בשחרור לא בעי לאודיעו הגם דילפי' לה לה היינו מלתא דאיתא ענינו של שחרור כמו גט משא"כ בהא מלתא דושלחה מביתו לא שייך בשחרור כמובן ממילא לא שייך שצריך שידע כיון דאיתא בע"כ לא צריך לומר לו מידי כנ"ל ועיין ואקדים עוד דיש להסביר הא דלא מוכח דמגרש בגט ובעי לר"י ידי מוכיחו' טעמא דאפשר דמגרש בדבורו כיון דאיכא קפידא בדבורו ובלא"ה לא מהני לכן יש לטעו' שמגרש בדבורו ולא בגט כיון שהדבור עיקר ואיכא קפידא בכל מגרש האמירה כמו הנתינה אבל בשחרור דאיכא קפידא באמירה גם אם מעצמו אומר הרי זה שחרורך כו' לא יטעה אדם כי העיקר הדיבור והשטר רק לראי' כיון דידוע דאין קפידא בדבור ול"צ לו והא"ש דבסיפא בשחרור גם ר"י מוד' לרבנן והיינו לפי סוגי' דהכא ולפי סוגי' דנדרי' בלא"ה לק"מ כמ"ש תוי"ט בעצמו דל"ש שמא אחר שחרר כנלפע"ד ועיין:

אמר לשפחתו ה"א מותר' כו' כ' רש"י דלגבי מלאכה לא אפקה מיני' ובקדושי' שינה רש"י פירושו וכ' דאסורה לעבד וכ"כ הר"ן כאן וצ"ע וגם פירושו כאן צ"ע איך קאמר סתמא דש"ס פשיטא אמר ה"א מותר' לא אמר כלום הרי להלכתא דקיי"ל מפקיר עבדו צריך גט שחרור איכא בכה"ג דמהני אמר ה"א מותר' כיון דממלאכה כבר הופקע' וצל"ע:

וע"ד פלפול י"ל דלפמ"ש לעיל במתני' כתי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל דמתני' אתי' כהאי תנא דמפקיר לא בעי ג"ש לכן כ' רש"י שפיר לפי המתני' דלא מהני הא"מ כיון דלא נפק' ממלאכה ובאופן שהפקירה קוד' ל"ב שחרור כלל ובקדושי' מפרש להלכת' דמפקיר ל"ב ג"ש כן י"ל ועדיין לא נתיישב דלא פי' הכא כדהת' ואפשר דפרושו דהתם לא ברורים לרש"י כ"כ דיזיק מפני שאינה מותר' לעבד וכ"ש לרמב"ם דב"ח בעבד דרבנן ועיין:

לכשתברח ממני כו' עיין ר"ן דקטן משמי' זכו בי' צ"ע מלעיל פ' השולח גבי פלוגתא דאבא שאול ורבנן דלאיש קטן כל הרוצה זוכה בו למה לא משמי' זכי' בי' ועיין תוס' סנהדרין ס"ח ע"ב שכ' ג"ק שאני משמי' זכי' בי' ג"כ צ"ע מדלעיל וי"ל דבעבד דאיכא ג"כ ממון לכן לעולם משמי' זכי' בי' משא"כ בגר קטן כן י"ל אבל לר"ן כאן צ"ע ואפשר דקאי רק על שמכרו לנכרי עיין וצ"ע:

דף פ"ו ע"א. מתני' שלשה גיטין פסולי' כו' כ' בכתב ידו כ' רש"י האי תנא לא כר"מ ס"ל דאמר ע"ח כרתי ולמאן דמוקי כר"מ איכא למימר דכ"י כמאה עדי' דמי כו' אלא כיון דכ"י הוא וכ' ונתן קרינא בי' כו' עי' פ"י שהאריך למעניתו בכוונ' רש"י תחלה כ' דלא כר"מ ושוב כ' למאן דמוקי כר"מ ע"ש וגם קשה למאן דמוקי כר"מ מנ"ל דמוקי בהא מלתא כר"מ דע"ח כרתי ונבוא אל המאוח' דהוכיח רש"י דמאן דמוקי כר"מ כר"מ ממש מוקי לה גם בהא מלתא דע"ח כרתי ולא רצה למוקמי בהא כר"מ לענין הוולד ממזר דאלת"ה למה טרח ושקיל וטרי כ"כ אי תצא ולבסו' למ"ד תצא ע"כ כר"מ הא סתם מתני' ר"מ היא ופשיטא דכר"מ אתי' ועכצ"ל דלא ניחא לי' למוקמי כר"מ משום דלדידי' ע"ח כרתי וקשי' כ"י למה כשר