כתב סופר גיטין חלק ב צ

דף פ"ה ע"א. ורבא אמר מחלוק' לאחר התור' דרבי סבר גזרי' כו' וכתב תוס' דלא הוי גזיר' לגזיר' וגזר לאחר התור' אטו לפני ולפני אטו חוץ דכולה חדא גזיר' היא ולולי תוס' הי' נ"ל דגזרו ע"מ אחר התור' וחוץ אחר התור' אטו חוץ דלפני וי"ל מאחר שגזרו ע"מ לפני אטו חוץ לפני התור' וחדא גזיר' היא עי"ז קרבו יותר החשש חוץ אחר התור' וקרוב למיחלף ע"מ אחר אטו חוץ אחר התור' כיון שיראו דע"מ ג"כ פסול לפני התורף וכשיראו דמ"מ אחר התור' כשר יאמרו ה"ה חוץ אחר כשר וגזיר' רחוקה נעשה קרובה ע"י גזרת' ומכיון שגזרו לפני דע"מ הוצרכ' למגזר גם אחר התור' וכעין זה כ' הר"ן בביצה בגזיר' בכדי שיעשה כיון דביומו' אסור לכ"ע אם לא יאסרו לכ"ע בכדי שיעשה יאמרו גם לו מותר מיד במ"ש כיון דביומי' גם לאחרינא אסור קרוב שיאמרו דמותר לאחרי' במ"ש ואסור ביומא רק לו וכ"כ הר"ן בע"ז באיסור סתם יי"נ בהנאה וכן י"ל כאן ועיין:

ובפלוגת' רבי ורבנן לרבא אי גזרי' כ"כ אחר אטו לפני התור' י"ל דפליגו בפלוגתא אי ע"מ שיורא הוא דאי ע"מ שיורא ופסול קרוב למגזר כל ע"מ אטו ע"מ שלא תנשאי דקרוב למיחלף אבל אי ע"מ לאו שיורא לגזור ע"מ אטו חוץ לא קרוב למיחלף כ"כ וי"ל רבנן ס"ל ע"מ לאו שיורא וגזרו חדא גזיר' חוץ אטו ע"מ אבל למיגזר עוד אחר אטו לפני כ"כ ל"ג אבל רבי ס"ל ע"מ שיורא היא וגזיר' זו כל תנאי אטו ע"מ שלא תנשא לא רחוקה היא ולכן גזר עוד לאחר אטו לפני כן י"ל ויש להאריך ע"ד פלפול:

ומתני' דקתני כתבו כו' כ' תוס' בלא"ה צ"ל לרבא אחר התור' משו' דיוקא דבע"פ וקשה לרבא למה לי' לומר משום דלפני התור' פסול משום גזיר' מתני' אחר התור' ונ"ל דקשי' לי' מה דמקשה על ר"ס פשיטא כתבו תנינא ודיוקא אבל ע"פ לא י"ל ממתני' י"ל ה"ה בע"פ והא דלא נקיט בע"פ פסול משו' דדייקי' הא בע"מ כשר ואי הוי קתני בע"פ פסול הוי דייקא הא ע"מ כשר בע"פ אבל בכתב גם ע"מ פסול משום גזיר' ובכתב איכא למגזר יותר מבע"פ כמ"ש רשב"א ואין מוכח ממתני' דבע"פ בחוץ כשר לכן אמר ר"ס כתבו תנן דבע"פ כשר ולא מדיוקא רק מסברא ס"ל כל שבע"פ כשר וצ"ע דעד דלא ידע והביא הבריי' בגזיר' ע"מ אטו חוץ לא ס"ד למגזר בע"מ אטו חוץ מקשה ומתרץ לר"ס דה"א אחר התור' ודרך שקלא וטרי' כך הוא ובאמת בתר דמייתי לבריי' דאיכא למגזר בע"מ ופליגו בי' רבי ורבנן לא צ"ל דר"ס מוקי מתני' לפני התורף וס"ל גם לפני התור' כשר בע"פ והא"ש דאמר רבא מתני' לאחר התור' אבל לפני התור' ד"ה פסול ומשום דס"ל בע"פ פסול לפ"ל מתני' אחר התור' די"ל לפני ואין דיוק דבע"פ כשר רק דע"מ כשר אבל בכתב כמ"ש ומיושב קושי' תוס'. ומיושב הרי"ף דפסק כרבא וגמגמו הראשוני' הא איכא תרי לגבי רבא ר"ס ור"ז ולפמ"ש למסקנא אין ראי' דר"ס חולק על רבא באוקימתא דמתני' עיי' וק"ל:

מתני' אלמנה לכה"ג כו' כ' רשב"א אשגיר' לשנא הוא דבלא"ה אסור משום גירושין שלו וכ"כ הר"ן ור"ן כ' די"ל רבותא קמ"ל אפי' היא גרושה בלא"ה ולא ידעתי רבותא בזה. ולפע"ד נראה דמתני' דוקא נקיט בכה"ג דנ"ל להסביר דינא דכל שאין קדושין תופסי' ליכא שיור הגם שע"י תנאו נשתייר אישות שלו שאסרה ולא התירה נ"ל דהקפדה שלא ישייר בגיטו מקדושי' שאסרה איסור ע"י קדושיו ואגידה בו מזה לא ישייר מידי בגירושין ולכן כל שהית' אסורה בלא"ה קודם שקדשה באיסור אחר שאין קדושי' תופסי' בה לא הוסי' וחידש ע"י קדושיו מידי נגד זה שבלא"ה לא הי' קדושי' בה ואפי' בלאבא שהי' תחלה מותרת לאביו רק מצד קדושיו נאסרה ולא תפסו בה קדושין היינו מצד איסור ערוה דכלתו ולא מצד אישות לכן כשמגרש חוץ ומשייר לזה ליכא שיור בקדושיו אבל כשלא אסורה לזה ותפסו בה קדושיו של זה רק ע"י קדושיו מחמ' אישות שבו לא הי' תופסי' בה קדושיו של זה כשמגרש חוץ הגם שבלא אמירתו חוץ נאסרה לו עד דלא תפסו קדושין של זה כמו גרושה לכהן למ"ד אין קדושי' תופסי' בח"ל מ"מ שיורא איכא שנשתיירו מקדושיו שע"י קדושיו לא תפסו בה קדושיו של כהן כ"ז היות' אתו ועכשיו משייר דבר זה כנ"ל והבן. ולפ"ז א"ש מתני' קמ"ל רבותא ל"מ כשאינה גרושה מעיקרא בשע' קדושיו דאיכא שיור אפי' למ"ד אין קדושי' תופסי' בח"ל כיון שבקדושיו נאסרה לזה עד דלא תפסו קדושין בה ואפי' גרושה ואלמנה בשע' קדושיו אז למ"ד אין קדושי' תופסי' ליכא שיור לדידן איכא שיור כיון דתפסו בה קדושי' כנ"ל ואולי זהו כוונת הר"ן והדברים נכוני' בעצמו ועיי'. שוב מצאתי דברי' אלו במכתב מאלי':

ויצא לנו מזה דין חדש באמר חוץ מבעל אחותו דנשאר בתיקו לקמן דוקא כשהי' בע"ח בשע' קדושיו אבל כשנעשה בע"א אח"כ בודאי הוי שיור כנ"ל ולדינא צ"ע:

חוץ מקדושי קטן כו' מי אמרי' השתא לאו בר הווי' הוא כו' עיי' נב"י קמא חא"ע סי' ס"ג שהקשה הגאון הצדיק מהר"י זצ"ל מכאן על הר"י הברזילי דאב יוכל לקדש עבור בנו קטן מצד זכי' וחותנו הנב"י בסי' ס"ד השיב לו דדינו של הרי"ב למסקנא דמסיק מברייתא כיון דאתי' לכלל הוי' לכן קטן מקרי בר קדושין כיון דאתו שכשיגדל ולכן האב נעשה שלוחו דגם בן משלח אתי' לכלל הוי' אבל בס"ד דלא ידע דאמרי' כל דאתי לכלל הוי' כמו שהוא באמ' לא הי' האב יוכל לקבל קדושי' אלו דבריו זצ"ל. והנה אם כי דבר שכלי דיבר מ"מ לא נלפע"ד דמדבריו ז"ל נראה כי הא דמקשה מבריי' והא בעי' ויצא' והיתה משום דמקשי' הוי' ליציא' ומי שאין בקבלת קדושין גם בקבלת גט ליתא וע"ז מחדש כיון דאתי' אתקש שפיר ואם כוונת ש"ס כך הוא אין מובן כלל איך מדמה ופשיט מזה לענין שיור כיון שיגדל ויבוא להוי' יהי' שיעור אין העניני' דומי' כלל כרחוק מזרח כו' אלא דכוונ' ש"ס פשיט' דכתיב ויצא' והית' דבעי שיתיר' הגט שתוכל לצא' ולישא אחר וקטנה שאינ' בוהיתה לאחר מצד קטנות' לא יועיל לה הגט אלא כיון דאתי' לכלל הוי' אח"כ וניתר' לזה ע"י הגט מקרי ויצאו והיתה ועיי' לשון רש"י דלא דק קרא והיתה מיד אלא שתהי' ראוי' להיות לאיש אחר פעם ומדמה ש"ס ה"ה לענין שיור דילפי' פסולו מוהיתה לאיש אחר לכל איש גם שעכשיו התירה לכל איש שראוי' לקדש מ"מ כיון שאח"כ כשיגרש יהי' שיור הלא נתקיים אז והיתה לכל איש וכמו דמתקיים והיתה לאח"ז וכן איכא שיור אח"ז הגם מעכשיו ליכא שיור אבל לדע' הנב"י אין לו דמיון ושייכות כלל וע"כ כהנ"ל ועיי' תוס' לעיל פ"ב ע"ב ד"ה אפי' לא נתגרשה כו' דפשיטא לתוס' דכל שאין מגרשה להתירה לאחר אינו גט לכ"ע ועיי' פ"י שם שכ' פשיטותו של תוס' כיון דכתיב והיתה אין ענין גט רק שמתיר שאפשר בוהיתה לאחר עיי"ש. ועיי' באבני מלואי' סי' קל"ז שכ' ר"ן מבואר כאן פ"ה ע"א דמקשה בפשיטא והא בעינן ויצא' והיתה והיינו מהאי טעמא ולרש"י דנרא' דס"ל שם דלא בעי' והיתה לאחר צ"ל דס"ל כיון דקטנ' מעצמות' א"א להיו' והיתה גרע מאם בא ע"י תנאו ושיור' עיי"ש. ועי' בית מאיר סי' קל"ז שנרא' מתוך דבריו כוונתו בפי' והא בעי' ויצא' משום היקש ומסיק דאתי' לכלל הוי' ומכח זה הניח בצ"ע על תוס' לעיל ס"ד ע"ב ד"ה וכל כו' ולפמ"ש בכוונת ש"ס לק"מ ופשוט. ועיי' לעיל ובמהרש"א ופ"י וכבר נשמר מזה תוס' קדושין ד"ה צווח ועיי' בחידושינו לעיל שם:

ולקושי' על הרי הברזילי נלפע"ד דקושי' זו היא לפי דפשיטא לי' להגאון המקשן ז"ל דה"ה אחר יוכל לקבל עבור קטן דזכ' הוא לו ומ"ש אב ומ"ש אחר ועפ"ז קשי' לי מכאן דאיבעי' דלאו בר הוי' הוא אין לה מקום גם בל"ל אב בר הוי' הוא עי"א. ולי נראה דלאו הכי הוא אלא דוקא אב ולא אחר דהגאון ז"ל הקשה שם עוד אטו זכו' גמור הוא הא מתחייב בג' דבר' ונאסר בקרובותי' עיי"ש כוונתו למ"ש תוס' כתוב' י"א דבעי בקטן דוקא זכו' גמור ונ"ל ע"פ המבואר שם דניחא לי במה דעביד אבוהן נראה גם הי' קצת חוב בגירו' ניחא בדעביד לי' אבא ומוצא לו זכות וטוב לו עיי"ש ולכן גם לקדש לו אשה דמוצא אב שטוב לו וחפץ בזה גם לדידי' ניחא וזכות גמור הוא לברא מה שהוא חפץ אביו ואומדו דע' כך הוא ועי"ש בר"ן ורשב"א שנראה מדברי' שהי' מקו' לומר דהגדילו ונתגיירו ע"י אביה' ל"י למחות אלא שמביאי' ראי' הגם בזה יכולי' למחות. ומ"מ נראה שע"י אביו זכות גדול בלי תערוב' חוב כלל והיינו בסתמא מ"מ כשמוח' מהני ככל זכות גמור דמהני המחאה לרוב שיטות והא"ש בקדושין דעיקרו זכות וקצת חוב שיש וכיון שרצון וחפץ אביו הוא זוכה לו אבל אחר לא כנ"ל וממילא לק"מ מכאן דאיבעי' בקטן שאינו בר הוי כשאין לו אב כנ"ל נכון ועיין:

הכא נמי אתי' לכלל הוי' נ"ל ה"ה במגרש קטנה ומתנה עמה חוץ הגם שעכשיו בלא"ה אינה ראוי' כגון שאין לה אב או גרושה מנשואין מ"מ כיון שתגיע להוי' ואז יהי' שיור גט עכשיו פסול כמו במשייר קטן. ולר"ח דאיבעי' לא אפשטה ונשאר בספק ה"ה במגרש אשתו קטנה בשיור חוץ לזה או לכ"ע דנשאר בספק כן הי' נראה לכאורה אבל אחר העיון נ"ל דבמגרש קטנה לכ"ע הוי שיור. דצ"ע לר"ח למה באמ' נשאר בספק ולא פשוט מבריי' או ממתני' דגיטין ס"ה ומסקנא הכי הוי ע"כ דמתני' בלית לה אב. נ"ל דה"ט דיש לחלק דווקא לקולא אמרי' דגט מהני כל שאפשר לקיים ויצאה והיתה גם שעכשיו א"א לקיומי והיתה לאחר כיון שאפשר כשתגדל מתקיי' ויצאה והיתה דלא דק קרא שיהי' והיתה מיד. אבל למילף מזה לפסול שיור שיהי' להבא מנ"ל דכיון דעכשיו והית' לכל איש שאפשר שתתקדש לו ושייר קטן שא"א עכשיו בקדושין מנ"ל בחומר' שיור כ"כ כיון שפע' יהי' בר קדושין ותהי' משיור' לזה ולפי גרסא שלנו קשה להסביר. ועכ"פ א"ש לר"ח דלא פשיט מבריי' ומתני' דיש לחלק ונשאר בספק וכ"ז במשייר קטן. אבל במגרש קטנה בחוץ כיון שעכשיו לא מתקיי' והיתה כלל רק כשתגדל בוודאי בעינן אז כשיהי' והיתה שצריכה מותר' לכל איש שראוי' להתקדש כנ"ל לדינא והבן:

אתי' לכלל הוי' בחידושי' לסוגי' דחוץ נתקשיתי לפמ"ש חי' ר"ן שם דמודה ר"א כו' דפקעו היינו לולי דס"ל לר"א פקעו ואפשר לה להתיר עצמ' גנו למה שאמר חוץ הי' ג"כ ס"ל דאין זה כריתות דשיורא הוא אלא דס"ל דפקעו בנשא' לאחר והיא כרותה מכחה ובידה להפקיע ולהתיר נפשה כן אמרתי מנפשאי ורמוז בחי' ר"ן. וי"ל רבנן דל"ל כר"א משו' דס"ל כיון דבאותה רגע שמגרשה אינה מותר' לכל עד שתעשה מעשה אחר אין זה כריתות דבעי' ויצאה והיתה מיד לכל איש והא אינה ראוי' מיד לכל איש כן נ"ל וא"כ במשייר קטן דבלא"ה אינה ראוי' לו עתה אלא כשיגדל והא בנתיי' תוכל להתיר עצמה לו ע"י שתשא לאחר ויגרשה מה תאמר הא מיד בשעת נתינה אינה ניתר' לו עד אחר מעשה. ואינה בוהיתה לכל איש בשוה הא בלא"ה א"א להנשא לו עד שיגדל. הגם שנ"ל מ"מ ס"ל כיון דבעי' מעשה מלבד מעשה גירושין מקרי שיור. אבל