כתב סופר גיטין חלק ב פח

לצא' ממנו בלא גנו תו אין קפידא ולמה ס"ל להרמב"ם דגט בטל וע"כ שאין זה סברת הרמב"ם דלא כמ"ש אבני מלואי' ועיין:

והנלפע"ד בישוב הרמב"ם עפמ"ש כבר לעיל דלהרמב"ם דס"ל דקפידא שתנשא לזה קודם שתנשא לאחר למ"ד ע"מ הוי שיורא גם כה"ג הוי שיורא כיון שא"א לה להנשא לאחר קוד' שתנשא לזה ויגרשינה או ימות ולא נתר' מיד לכ"ע ע"י תנאו דאם תנשא לאחר תחלה יהי' הגט בטל ולזה צריכ' לומר דבריי' ס"ל ע"מ לאו שיורא הוא. וליישב שיטת הרמב"ם י"ל איפכא דבריי' ס"ל ע"מ שיורא ומתנה כה"ג שתנשא לזה דווקא קודם שתנשא לאחר הגט בטל לגמרי ולכן המתנה סתם ע"מ שתנשא לזה אמדי' דעתו דכוונתו גם כשתנשא לאחר תחלה ויגרשה ותנשא יתקיים התנאי דאל"ה יהי' הגט בטל לגמרי ואין במעשיו כלום מסתמא ניחא לי' בכך וא"ש דאמר רבא וכ"ת דאפשר תנשא ולמחר יגרשה ותנשא היינו דבריי' ס"ל ע"מ שיורא וכן נרא' מכח קושי' פ"י דלא נקיט ע"מ שלא תנשאי אלא שזה משום דס"ל ע"מ שיורא ולכן אמרי' דעתי' דכוונתו גם כשתנשא לאחר תחלה ואח"כ תנשא לזה לא קפיד אבל להלכתא דפסק הרמב"ם ע"מ לאו שיורא ס"ל לרמב"ם דסתמא כפרושו היכא דליכא הוכחה דקפיד שתנשא לזה קוד' שתנשא לאחר דמשמעו' לשונו כן הוא כמ"ש הה"מ ויש לו לרמב"ם ראי' מדלא תני בבריי' דתני' כוותי דרבא תקנתא דאם נשא' לאחר תצא וקיי' תנאה וע"כ דל"מ ובריי' זו ס"ל באמ' ע"מ לאו שיורא או דלא רצה לומר תקנתא דתלי' בפלוגתא או ע"מ שיורא או לא וא"ש כנ"ל ועיין כי נכון הוא ע"ד חידוד:

עוד נלפע"ד בישוב הרמב"ם בשאומר ניהי דפשטו' פירוש תנאו מפרשי' שתנשא דווקא לזה תחלה מ"מ עכשיו שאסרו לחכמי' להנשא לו לכתחלה משום גזירה שלא יאמרו, ראוי' לנו לפרש כוונת תנאו שתנשא ואפי' נשא' לאחר תחלה מלפרש דוקא שתנשא לזה תחלה ותלה גטו בקיום תנאי שא"א רק כשתעבור איסור דרבנן ותנשא לו יותר מסתבר לומר דניחא לי' ה"ה כשתנשא לאחר תחלה ואח"כ לזה ושפיר אמר רבא וכי תימא אפשר שנסבא לזה ומגרש' למחר והיינו כדס"ד, לר"נ דלאחר תנשא לכתחלה אבל למסקנא דרבא ומסייע מברייתא דגם לאחר איכא איסור דרבנן לכתחלה א"כ סוף כ"ס א"א לקיומי לתנאו ולגיטי' רק כשתעבור איסור דרבנן ואהכי קמתנה הדרינן לפשטו' שטייחו' דבריו וכוונתו דקפיד דוקא לזה תחלה והא"ש הרמב"ם לאמת כנ"ל ישוב נכון ומתקבל בעזה"י:

אמר רנב"י מתני' נמי דיקא כו' בב"מ צ"ד הקשה תוס' פשיטא הא מפורש קתני כל שאפשר עיי"ש מה שתי'. ולולי תי' תוס' הי' כ"ל ליישב. [אה"מ עיי' בתשו' המחבר אה"ע סי' צ"ד עיי"ש בד"ה והנה תוס' נדחק עיי"ש]:

הרי ז"ג ע"מ שתבעלי לפלוני כו' כ' רש"י בין בנשואי' בין בזנות כ' רשב"א דהוכיח רש"י כן דאי בזנות דוקא הא אין בידה שיזנו עמה ויש מפרשי' דוקא בזנות וכ' רשב"א צ"ל דאיסור פנוי' קיל ובידה הוא שיזנו אחרי' עמה. וצל"ע א"כ כ"ש בע"מ שתאכלי איסור דרבנן דלאביי דס"ל ע"ע של"ת ב"ח מקרי אין בידה מ"מ באיסור דרבנן מודה דאפי' מה דתלי באחרי' מקרי בידה א"כ לאביי בע"מ של"ת ב"ח למה ס"ל דהיא היא וא"צ לקיי' התנאי ואמרי' להפליגה אמר והוציא דברי תנאי לבטלה נימא דכוונתו שתאכל שלכדה"נ ולמ"ד ח"ש דרבנן כוונתו על ח"ש ניהי בודאי במתנה ע"ד היתר בעי למיכל דוקא שיעור וכדה"נ דסתם אכילה כשיעור וכדה"נ אבל בזה שמתנה ע"ד איסור דס"ל להפליג' מקוד' שנאמר דהוציא דבריו לבטלה בודאי ראוי' לפרש שלכדה"נ או ח"ש דבידה וע"כ דגם איסור דרבנן אין בידה לאביי וה"ה לרבא בדבר התלוי' ביד אחרים אפי' דרבנן לאו בידה הוא וכ"ש לאביי ודלא כי"א ונ"ל מזה הוכיח רש"י אפי' דרבנן לא מקרי בידה לרבא בתלוי' באחרים ולאביי אפי' התלוי' בה. ולי"מ צ"ל דאיסור פנוי' קילי לאינשי ורגילי' להכשל דיצרם תקפ' וצ"ע:

מתוך דברינו הבנתי לשנא דרבא אפשר דאכלה ולקיא לכאורה שפת יתר הוא מה דאמר ולקיא הול"ל אפשר דאכלה באיסור. נ"ל דרצה דצריכה דוקא לאכול כזית וכדהנ"א ובלא"ה לא קיימא תנאו דלדידי' דס"ל לעבור על איסור בידה ותנאי שאפשר לקיים הוא אמרי' שכוונתו לכזי' וכדהנ"א דוקא ול"א דעכ"פ לא לעבור על איסור דמלקו' התנה. אלא שמפרשי' כוונתו לסתם אכילה כהתירא כזי' וכדהנ"א והיינו דאמר דאכלה ולקי' ולזה כוונתו וצריכה לקיימה כנ"ל ועיי':

ע"מ של"ת לאבא כו' כ' רש"י הא ע"מ של"ת לפלוני אינו גט שמא תבעל דומי' דע"מ שלא תלכי לב"א לעולם. הרשב"א תמה על דמיון זה של רש"י דבלא תלכי לב"א הוא משו' דלמא כרות גיטא גם צ"ע מ"ש רש"י דאינו גט משו' תבעל וכי משו"ה לא יהי' גט ואינו אלא חששא מדרבנן ולקושי' על דכ' רש"י דאינו גט מצאתי ראיתי בשעה"מ הלכת גירושין פ"ו שכ' כוונת רש"י לפי דאמר ר"ע לעיל הרי שנשא' לזה שנאסרה עליו נמצא הגט בטל ובני' ממזרי' נמצא אין זה כריתות כ' רש"י של"א תורה שלח לתקלה והגם דש"ס דחי שם א"כ כל תנאי דעלמא נמי לא תנסב היינו בתנאי שיש בידה ל"ח וממילא ל"ש לפרכ' ר"ע דלא יבוא תקלה עי"ז אבל באין בידה כמו שלא תבעלי לפלוני דס"ל לרש"י דאין בידה לשמר נפשה שמא תאנס לאח"מ המגרש כמ"ש תוס' לעיל לכן אינו גט כיון שאפשר שיבוא תקלה עי"ז והיינו דכ' רש"י אינו גט שמא תבעל אלו דברי השעה"מ ז"ל. והנה ישובו נכון כמ"ש רש"י שאינו גט. אבל מ"ש רש"י ודומה לשלא תלכי לב"א דמיון זה עדיין אינו עולה יפה דשם משו' דאגידא בי'. ובאמת שעה"מ רצה גם זה בדבריו דהכל מטעם שאין זה כריתות וזה דחוק ורחוק דשני עניני' הם כמובן:

ואשר חנני הי"ת בישוב כוונת רש"י בדמיונו אשר נלאו כ"ח לב ליישב ע"נ. ולפע"ד דתוס' כ' לעיל דחיישי' שתנשא לאחר אח"מ הבעל וכן צ"ל בלא תבעלי לפלוני שיאנסה אח"מ הבעל וס"ל לתוס' דכל שהתנה תנאי קפיד אפי' אח"מ וברשב"א ור"ן בשם בה"ג דיש סוברי' דכל תנאי לא קפיד רק כל ימי חיותו א"כ ליתא לתנשא בלא תבעלי שמא יאנסה אח"מ הבעל הא אז ליכא ביטול תנאי. והראשונים הקשו על שיטה זו מאל תשת יין כ"י חייכי ומשלא תלכי לב"א דאין זה כריתות הא יש לתנאו הפסק כשימות הוא וע"כ דקפיד' התנאי גם לאח"מ ואחר הוצעה זו דכ"ז בכוונ' רש"י כאן שדייק אבל בלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל והיינו לאח"מ המגרש יאנסה ומשו"ה הגט בטל דכיון דיבוא תקלה אין זה כריתות כמ"ש שעה"מ וכ"ז אם קפידת התנאי גם לאח"מ ומנ"ל דבר זה דיש סברא דכל התנאי רק כס"ח לכן כ' רש"י ודומה שאל תלכי לב"א דאמרי' אין זה כריתות דתנאו גם לאח"מ חזי' דמתנה סת' כוונתו גם אח"מ ה"ה במתנה שלא תבעלי כן הוא. וממילא יש לחוש שמא יאנסה לאח"מ כנ"ל נכון בעזה"י:

ובמאי דכתיבנא נתיישב לנו דקדוק עצום ברש"י דמייתי דמיונו מלא תלכי לב"א. ולא מייתי מאל תשת יין דמוקד' בבריי'. ולמ"ש א"ש דיש מגדולי אחרונים והוא בתשוב' מהריב"ל רוצי' ליישב הבה"ג דשאני באל תשת יין לעולם כיון שאמר מגלה דעתו דרוצה שאפי' אח"מ לא תשתה. אלא תינח באל תשת אבל בלא תלכי לב"א לעולם מנ"ל דכוונתו גם אח"מ שאין דרך בסתמא להקפיד הא צריך לומר לעולם אפי' אח"מ אבי' או שמכרו אלו דבריו ז"ל. ולפ"ז א"ש דלפמ"ש רצה רש"י להביא ראי' דמתנה סתם תנאו אפי' אח"מ ואין מן אל תשת' ראי' י"ל משום דאמר לעולם לכן מייתי רש"י מלא תלכי דאפי' סתם תנאו גם אח"מ וה"ה בל"ת לפלוני כנ"ל נכון מאוד:

והנה בהא דדייק רש"י דווקא של"ת לאבא אבל לפלוני חוששי' עיין רשב"א בשם רמב"ן דל"ח והא דלא נקיט לפלוני רשב"א בשם רמב"ן משום דיוקא ור"ן כ' דבריי' ס"ל דע"מ שיורא הוא. וצ"ע הא לקמן נשאר באיבעי' חוץ מזנותיך אי הוי שיור וצ"ע:

ולולי תי' הראשונים הי' נ"ל דלא נקיט של"ת לפלוני עפ"ש הרמב"ן דבע"ת של"ת לפלוני בעי' קצוב זמן דאל"ה הוי כאל תשת יין וכ' הרשב"א לעיל דהא דשל"ת לאבא צ"ל כיון דבלא"ה אסורה לו לאבא לעולם כרות גיטא הוא עיי"ש והא"ש דלא נקיט שלא תבעלה לפלוני א בעי' קציב' זמן דווקא ובריי' איירי בלעולם וקמ"ל הך דינא דלאבא כיון שאסורה לו בלא"ה כריתות מקרי גט דלא קצב זמן וכרשב"א הנ"ל. ולשיט' רוב ראשוני' דל"ל כרמב"ם הנ"ל ג"כ י"ל עפמ"ש בשעה"מ באמר ע"מ שלא תנשאי לב' לכ"ע בעי' קציב' זמן דל"ש שימות שני'. וי"ל דבריי' ע"מ של"ת לאבא ואביך היינו לשני' התנה שלא תבעלי לא לאבא ולא לאביך והוי תרי ובעי' קציב' זמן רק כיון שהיא אסורה בלא"ה עלי' ל"ב קציב' זמן כמ"ש רשב"א לשיטתו של רמב"ם ולכן לא נקיט של"ת לפלוני ופלוני דאז בתרי בעי קציב' זמן ובחד ליכא רבותא הנ"ל רק באבא ואביך קמ"ל הגם דאיכא תרי מ"מ ל"ב קציב' זמן משו' דאסורה בלא"ה כנ"ל ועיין:

ועיין רשב"א מירושלמי בע"מ שתבעלי לפלוני תחלה ביאה באיסור ואם עבר ובעלה מותר' למפרע והקשה רשב"א למה אסור לבעול כיון שמגרשה בע"מ מעכשיו ולא מצא ישוב. ולפע"ד נ"ל לחומר הקושי' דס"ל לירושלמי כל שהתנה ע"מ שתבעלי היינו גמר ביאה וחיישי' שמא לא יוכל לגמור ביאתו ולא נתקיי' התנאי ומ"מ משו' איסור א"א איכא גם בהערה בה ולכן אסור לבעול שמא יבוא לידי איסור א"א. ואם עבר ובעל וגמר מגורש' למפרע וממילא לא עשה איסור כנ"ל פירושו וביאורו. ומיושב ג"כ קושי' רשב"א מ"ש מע"מ שתבעל לאבא דאמרי' להפליג' ולירושלמי גם בזה איכא איסור א"א ולפמ"ש לק"מ דאין בזה רק גזיר' דרבנן שמא לא יגמור אבל יש בידה שיבעלה ויגמור וממילא לא עבר ולא איסור למפרע רק איסור דרבנן לכתחלה כנ"ל וק"ל:

ע"ב. אמר לך אביי מי סברת ד"ה היא רבנן היא. נ"ל הא דס"ד להקשות ולא ידע לומר דרבנן הוא דכיון דרבנן ס"ל אפי' בע"מ שתעלי לרקיע דל"א להפליג' כ"ש באלו השנוי' בברייתא וע"כ דבריי' ר"י הוא וכרבא ואביי מתרץ מי סבר' ד"ה רבנן וצ"ל בריי' קמ"ל דלא נימא דהוי מתנה עמ"ש בתורה וק"ל:

ותיפוק לי' דהוי מתנה עמ"ש בתורה. (א"ה עיי' עוד בדרך אחר ליישב הסוגי' בדברי המחבר אה"ע סי' צ"ד בסופו ד"ה וחתימה מעין פתיחה עמ"ש) צ"ע הלא קושי' זו קושי' מיד על רבא דאמר לר"י אפשר דאכלה ולקיא הא הוי מתנה עמ"ש בתורה ולמה מקשה קושי' זו עכשיו אחר שתקשה מדיוקא דברייתו' לרבא ואביי. וליישב נ"ל הנה בכתוב' פ"ו בתוס' שם מבואר טעמא דמעמשב"ת תנאו בטל ומעשה קיים דבעי' דומי' דבגוב"ר. ובגליון תוס' שם בשם ר"ת וכ"כ ברמב"ן