כתב סופר גיטין חלק ב פז

היינו דל"מ שיור אבל בהיום את אשתי ליכא שיור כיון דתפס' קדושי' תו לא פקע דקדושת גוף נינהו ואפי' למ"ד קה"ג פקע כדאיתא בירושלמי אבל בגירושין דל"א הכי לפי דס"ל לרמב"ם דלא כר"ן לכן אינו גט כלל עיי' בו באורך:

ונלפע"ד להוסיף דברי' לומר מלתא בטעמא דבירושלמי מקיש ויליף קדושין מגירושין לענין זה ול"ל דלהא מלתא א"א למילף כמ"ש באבני מלואי' כמו ש"ס דילן. נ"ל דתלי' בפלוגתא דר"י ור"ל בקדושין פ' האומר דלר"ל כמו דפליגו בגירושין ה"ה בקדושין ור"י מחלק בגירושין מכנס' עצמה משא"כ בקדושי' עיי"ש דצווח ר"ל כי כרוכי' ויצא' והיתה ולא אשגחו בי' ומבואר בתוס' וראשוני' ופ"י שם דר"י ס"ל כל שיש לחלק מסברא בין קדושי' לגירושי' ואין העניני' דומי' לא מקשי' להדדי ור"ל ס"ל כיון דאתקשו לכל דבר מקשי' עיי"ש. וי"ל דזהו טעמו של ר"י בירושלמי דמחלק בין קדושי שטר דמקשי' לגירושין הגם דיש לחלק ס"ל כר"ל והא"ש דר' יוחנן אמר סתם אבל בקדושין מקודש' לעולם ולא נכנס לחלק בין קדושי' לקדושי' משמע כל קדושין דלשיטתו אזיל אבל ר"י אמר עלה דוקא בכסף עיי"ש הוא ס"ל כר"ל וא"ש פשיטות ש"ס דילן דבכל קדושין צריכה גט דקיי"ל כר"י ולא מקשי' אפי' קדושי שטר לגירושין כנלפע"ד ועיי':

ואחר הוצע' זו אומר אני בעניי כי יש לרמב"ם ורי"ף ראי' מסוגי' דנדרי' דפשיטא להו דבמגרש בהיו' א"א אשתי הגט בטל דאי כר"נ קשה איך מקשה רב המנונא דלא פקעה קדושי' כשמקדש לזמן מאלו אמר לאשה היום את אשתי וצ"ל דנדע דבכה"ג בקדושי' הלכה רווחת דבעי' גט דלמא קדושי אשה שאני משום דמקשי' ויצא' והיתה ובגט אמרי' כיון דפסק' פסקה ה"ה בקדושי' ובזה בודאי ראוי' לאקושי לכ"ע ומנ"ל דבקדושי' צריכה גט משום דבכ"מ הדין כן דקדושה לזמן תו לא פקע' ועיי' רא"ש שם דמפרש באמ' דבקדושי' פשיטא לי' משו' דאיתקש הווי' ליציא' ובגט כן הוא לר"נ וצל"ע א"כ איך הקשה ואיך שקלו וטרו בה לחלק בין קה"ג לק"ד והלא שאני קדושי' דאתקש לגירושין ופשיטא דאין להקשו' מגירושין למקדש דאי יש להקשו' הוי מקשה מדין מפורש של ר"נ בהיום א"א אשתי. וצ"ע פי' הרא"ש. ומזה איכא ראי' לשיט' רי"ף ורמב"ם דלא קיי"ל הא דר"נ כיון דפסקה ונהפוך הוא שגט כה"ג הגט בטל ומ"מ בקדושי' הלכה רווחת בהיום את אשתי צריכה גט ואפי' בקדושי שטר דשאני קדושי' דאין כאן שיור דקדוש' הגוף כקדושי אשה לכ"ע לא פקעה ושפיר הוכיח ודומה כל הקדש לקדושי אשה ורבא מחלק בין קה"ג לקדושת דמים כנלפע"ד ישוב נכון ועיי' בכ"ז:

ת"ר הר"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני' כו' בפ"י נתקשה למה לא קתני יותר רבותא בע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני דאסורה לו לזה שלא יאמרו נשותי' כו' ואי דס"ל לבריי' ע"מ שיורא הוא גם בע"מ שתנשא כיון שאסורה לכל דמסיק א"כ שיורא הוא ואין לומר כיון אחר שנשא' לזה ונתגרשה מותר' לאחר לאו שיורא הוא גם בחוץ מותר' אח"מ וגירושי' של א' שהתיר' לו ומ"מ שיורא הוא. ויפה השיב באבני מלואי' שאין דומה לחוץ דבחוץ אין גט שלו מתיר' אח"כ לכ"ע רק גירושי או מיתת השני משא"כ בע"מ אח"כ מותר' משום גירושי של הראשון. אלא דבהגה' אבני מלואי' כ' ניהי דאינו דומה לחוץ מ"מ קשה כיון דא"א לה להתנסבא מיד לכ"ע וצריך הפסק של קדושי זה שהתנה הוי שיור למ"ד ע"מ שיורא כמ"ש רשב"א דאין חילוק אי אומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני לזמן או לעולם עיי"ש ולפע"ד אין כאן ריח קושי' ודמיון דהרי בשמתנה ע"מ שתנשאי לפלוני מתיר' מיד לכ"ע רק רבנן אסרוה שאין בידה אח"כ לקיי' תנא' ואם עברה ונשא' ונתגרשה ואח"כ קיומ' תנא' מותר' למפרע ואין כאן איסור א"א רק עברה על גזיר' רבנן ואין זה שיור כלל שהוא לא שייר לשום אדם כנ"ל פשוט. רק לרמב"ם דס"ל דכל שנשא' לאחר א"א לה לקיים תנאו אח"כ דתנאו הי' שתנשא לזה קוד' שתנשא לאחר דוקא לזה שפיר למ"ד ע"מ שיור הוי שיור וצ"ל ע"כ הך בריי' ס"ל ע"מ לאו שיורא הוא וקשה לתוס' רבותא יותר בע"מ שלא תנשאי רק לזה. אלא לפי מה שאכתוב לקמן בישוב הרמב"ם דלמ"ד ע"מ שיורא ל"א דכוונתו הי' שתנשא דוקא לזה תחלה. לק"מ די"ל דברייתא ס"ל ע"מ שיורא. ובע"מ שתנשא לזה כוונתו אפי' אחר שתנשא לאחר ועיי':

והנה בעיקר הדין שכ' הפ"י שיש אופן לדין דבריי' באומר ע"מ שלא תנשא אלא לפלוני אינו פשוט כ"כ דידוע שיטת הרמב"ם באומר ע"מ של"ת לפלוני דוקא בקוצב זמן דאל"ה לאו כרות גיטא הוא ורשב"א ודעימי' חולקי' כיון שאפשר שימות פלוני לא אגידא בי' לעולם וכ' בשעה"מ במתנה שלא תנשא לכ"ע או לכמה וכמה ב"א דל"ש לומר שימותו כולם בחיי' גם הרשב"א מודה דל"מ ולפ"ז באומר ע"מ שלא תנשאי אלא לזה א"א דלכ"ע אינו גט משום דלאו כרו' גיטא אפי' אי ע"מ לאו שיורא. ואי במתנה לזמן של"ת אלא לפלוני לזמן נ"ל בכה"ג ל"ש משום שלא יאמרו נשותי' נותני' במתנה כיון שמפורש אומר לאח"מ מתירה לכ"ע רק לזמן לא תנשא אלא לזה אין חשש שיאמרו השומעי' תנאי דנתנ' במתנה הרי התירה לכ"ע ודאי כי אין זה רק תנאי ומאן דשמע בהא שאמר שתנשא רק לזה ושמע שאמר לזמן וכן נ"ל באומר ע"מ שתנשאי וקוצב זמן ואח"כ ליכא תנאי גם אם לא תנשאי ליכא משום שמא יאמרו כנ"ל. וליכא אופן באומר ע"מ שלא תנשאי אלא לזה כשתולה במיתת עצמו דמהני דלא אגידא בי' רק כי"ח ויש משום נשותי' נותני' כו' כמובן ועיי' בכ"ז:

אמר לי' רבא הוא דל"ת הא לאחר תנשא עיי' מהרש"ל ומהרש"א מנ"ל לרבא דס"ל דתנשא לכתחלה וגם כדסבר ר"נ מעיקרא מנ"ל לרבא דלאחר ס"ל לר"נ דתנשא לכתחלה ומ"ש מהרש"א מדאמר בתרי גברא קשי' באמ' מנ"ל לר"נ דלאחר אפי' לכתחלה תנשא וגם מ"ט יש בה שתנשא לכתחלה ומנ"ל לרבא דלא הדר בי' לבסוף ונ"ל להוסיף דברי' עפמ"ש תוס' מ"ט דר"נ בתחלה וכ' דאפקענהו משום חשש לעז וש"ס מקשה מה"ט לא הוי להו לאפקועי ונ"ל בוודאי אם לא היתה מותר' לאחר לכתחלה א"כ ל"ש כלל שתנשא לאחר ואי אקרה שעבר ונשא' זה נא שכיח משום ל"ש בוודאי רחוקה הגזיר' שיאמרו לא היו מפקיעי' הקדושים משום חשש רחוק ולא שכיח אם לא שמותר' לאחר לכתחלה והי' שכיח ואם תצא חשש קרובה לבוא שיאמרו נשותי' נתנו ולכן הפקיעו וש"ס מקשה מ"מ מפני חשש לעז אין כדאי להפקיע קדושין ועכ"פ ר"נ בתחלה כשלא ידע פירוש אחר בבריי' וס"ל דמזה שהתנה שתנשא תצא ג"כ ע"כ הוצרך לפרש ל"ת מאחר וע"כ גם לכתחלה מותר' והוצרך לפרש הבריי' בתרי גברי דמוכח ממילא דלאחר גם לכתחלה התירו' והטע' שהתירו' לכתחלה וממילא הוצרכו להפקיע' כשנשא' לא הי' להם להתיר' לכתחלה לאחר וממילא משום לא שכיח כשנשא' אחר באיסור דדהו לא יצטרכו להפקיע ולהתיר י"ל דאם יאסרו לכתחלה לאחר עי"ז יתחזק תנאו ויאמרו נשותי' נתנו במתנה ולכן הוצרכו להתיר לכתחלה ולהתיר לבסוף שלא תצא כנ"ל ועיין. והא"ש כדמקשה על ר"כ וכי משום לעז יתירו א"א לא הקשה עליו רק מדלא תצא אבל להתיר' להנשא לכתחלה כדי להוציא' לא כמ"ש מהרש"ל ע"ז לא הקשה ויש להתירו לכתחלה משום לעז אם תהי' אסיר' לכתחלה ומשום שמא לא תקיים תנא' זה חששא ומשום לעז לא חששו לזה ומזה לא חזר ר"נ ממה דס"ל בתחלה לכן הקשה רבא כיון שיש לחוש שלא תקיים תנא' ותבוא לאיסור דאוריי' דא"א בוודאי לא ראוי' להתיר' לכתחלה משום חשש לעז כל שיש לחוש שתבוא לאיסור א"א החמור כנלפע"ד ומיושבי' כל הקושי' ודקדוקי' שיש בסגנון הש"ס ועיין:

הכא בדידה קיימ' לאגרושי עיי' רשב"א שהקשה הא אפשר כשתקדש נפשה בתנאי שיגרשנה ותי' דאטו בידה לאנסובי לזה ויש לדחות בלא"ה כיון דהוכיח רבא מדר"נ דלאחר מותר' משמע אפי' בקדושי' סתם כ"ש לפמ"ש בסמוך משום דיש חשש לעז כשנאסר' לכתחלה ולק"מ קושי' רשב"א אלא דקשי' על הבריי' דלאחר לא תנשא סתמא קתני משמע שא"א באחר וקשי' תנשא ע"ת וצ"ל כתי' רשב"א דאין בידה לאנסובי:

ולדידי קשי' עוד לספיק' ר"א לעיל פ"ג ע"ב בקדשה חוץ אי מהני למה לא פשיט מהך בריי' דלא תנשא לאחר הא אפשר שיקדשה אחר חוץ מזה שהתנה עלינו ותוכל לקיים תנאו שיקדשה זה אח"כ ג"כ וגם לפמ"ש רשב"א לעיל דבקדשה שני אסורה בבעילה לשני' מ"מ נתקיים התנא שתנשא בלא בעילה כמ"ש רשב"א לקמן ומובא בב"ש דנתקיי' התנאי בנשואי' בלא בעילה והי' לי' לר"א לפשוט מבריי' דשיור ל"מ בקדושין ולפמ"ש רשב"א שם דר"י פליג על דר"א קשי' באמת לר"י מהך בריי' וכן לפי שפי' הרמב"ם לעיל את"ל דאביי ולכן צריכי' אנן לתי' רשב"א אטו בידה לאנסובי עיין וק"ל:

תני' כוותי' דרבא כו' ואם נשא' לו לא תצא לאחר תצא. שיטת הרמב"ם דאם כשא' לאחר תחלה הגט בטל והראב"ד השיג הא אפשר לה לקיימא תנא' אחר גירושין וכ' הה"מ דרמב"ם ס"ל דע"מ שתנשא לזה דוקא קודם שתנשא לאחר ומכיון שנשא' לאחר שוב א"א בקיו' התנאי והרשב"א כ' מדאמר רבא וכי תימא אפשר דמנסבא ומגרשא למחר ומקיימא תנא' מוכח דע"מ שתנשא אפי' אחר שנשא' לאחר ונתגרשה וצע"ג על הרמב"ם. וראיתי באבני מלואי' ישוב על זה באומרו סברת הרמב"ם דכוונ' תנאו דווקא קוד' שתנשא לאחר וכיון אחר שנשא' לאחר אין בידה לקיימו לתנאו דאין בידה שיגרשה לכן קפיד שתנשא תחלה לזה ולכן בה"א דאמר וכ"ת אפשר דנסבא לזה היום ומגרשא למחר שהוא בידה אין קפידא לבעל אם תנשא לאחר תחלה אבל למסקנא דאין בידה ס"ל לרמב"ם דיש קפידא וסתמא כפרושו דמקפיד שתנשא לזה תחלה קודם לאחר אלו דבריו ומביא ראי' לסברתו מל"מ עיי' בו. ודבר שכלי' המה אבל אינם נכוני' במח"כ חדא לפי דבריו בנשא' לאחר ע"מ שיגרשינה דבידה שיגרשה כמ"ש רשב"א ליכא קפידא לבעל שתנשא לאחר בכה"ג דבידה שיגרשה והא דאין בידה שישאנה זה שהתנה עליו אח"כ גם כשלא תנשא לאחר תחלה אין בידה שישאנה המותנה עליו ואנן לא שבקיני' לה לישא לאחר שמא לא יהי' בידה לקיומו תנא' שמא לא ישאנה ותהי' למפרע באיסור א"א כמ"ש הרשב"א אבל לגבי דבעל אין קפידא דמה לו אם תשא לאחר תחלה ע"ת שיגרשה או לא וא"כ גם להרמב"ם אין הגט בטל וסתימ' הרמב"ם לא נראה כן. ועוד הרי כ' רשב"א בשם ר"י דבידה לצא' מאחר בלא גט דאין קדושי' חלי' רק שיש איסור פנוי' ואין מתירי' לה להנשא לאחר ולתוס' איכא איסור א"א כמ"ש מהרש"א אבל בהא כולם שווי' דיש בידה לצא' מאחר בלי גירושין ולהתנסבא לזה שהתנה כשירצה רק לדידן איכא משו' איסור דא"א מאחר או משום איסור פנוי' ובכ"ז אין קפידא לבעל רק שיהי' אפשר לה לקיימא תנאו ולא תהי' מעוכב' אחר שקדשה וכיון שאפשר לה