כתב סופר גיטין חלק ב פו

ברוך לאל גומר עלי לבאר הסוגי' והלכה ופוסקים באר רחובות אעשה לי ציון בקיצר דינים מחודשים היוצאים מתוך ביאורינו בעזרת ית"ש וזאת תורת העולה הוא העולה במחשבה לפנינו:

א') מי ששייר בגט ואמר חוץ ושוב רוצה להתנות תנאי המועיל מהני ולא אמרינן דמוסיף על תחלת רצונו שאמר חוץ ודלא כפ"י. ומ"מ נקיטנא בקצתו היכא דאינו חוזר ונוטל הימינה רק חוזר ואומר ע"מ דחיישינן שמוסיף על חוץ דאמר. ויש נפקותא ליש דסוברים דהלכה כחזקי' רבו של ר"י דמתני' יטלנה הימינה כרשב"א ולהלכתא ל"צ ליטול הימינה כרבי דוקא באומר אח"כ ה"א מותרת לכ"א אבל כשחוזר ואומר ע"מ של"ת לזה אפשר אינו יוכל:

ב') מתוך דברינו בישוב הרמב"ם דאם אומר בנתינה שני' הרי זה גיטך מהני העלינו דאם אומר בנתינה שני' הא"מ לפלוני ששייר תחילה ל"מ כרמב"ן בספר הזכות וכן ס"ל כראב"ד בס' הזכות דגם בנתינה שני' הי' איבעי' דגמרא. ורמב"ם ס"ל כרמב"ן והיינו דכ' תרתי הז"ג וכ"ש הא"מ אלא דבעי לומר דצריך דווקא לומר הרי את מותרת לכ"א כלשון מתני':

ג') חדשנו מסברא דגם דחוץ ל"מ מ"מ מתנה ע"מ של"ת לפלוני ואם תנשא לו יהי' הגט בטל רק נגדו תנאי כזה מהני כיון שהוא אינו משייר דהא אמר ע"מ והוא מתיר' לכל רק בעברה ע"ת משייר בגט שיהי' בטל נגדו ולא לכל אדם אין זה שיור. וכ"ז שלא עברה התנאי בודאי מהני כנ"ל פשוט. אלא שהוספתי עוד אפשר גם בשעברה התנאי מהני הגט לכ"ע ולא לו ול"א דלמפרע גירש בשייר דהא הוא נתן לה ספר כריתות וברצונה תלי' שתהי' מותרת לכ"ע אם לא תעבור התנאי וממנו ומרשותו כריתות הוא ואם עברה מודה נעשתה זאת לה ומהני לגבי אחרינא שלא התנה בביטולו. וכעת נ"ל ראי' קצת נגד דין השני דא"כ מנ"ל לר"א למילף מאשה גרושה מאישה דלמא קרא באופן שגרשה בע"מ של"ת לשום אדם וקצב זמן או תלה בחיי' דמהני בע"מ כה"ג דהא התירה רק שהתנה ואמר שאם תעבור ותנשא לא' יהי' גט בטל רק ממני תהי' נכרתה לכל ענין אישות וזיקוק ליבם. ולסברתינו כיון שתליא ברצונה גם אחר ביטול מהני לכ"ע מנ"ל לר"א למילף דשיור שמשייר ואומר חוץ בלי תנאי דמהני דלמא גרושה מאישה כה"ג ובפשוט ל"ק דלמא קרא להתנה ע"מ של"ת לשום אדם לזמן או כי"ח דזה לא מקרי אינה גרושה רק מאשה דהא גרשה והתיר' לכל רק התנה וכמו דאמרו הרי הותרה בזנות וכתב תוס' ורא"ש ה"ה בל"ת ותבעלי הרי התיר' וגרושה היא לכל. אבל באופן שכתבתי קשה שפיר. ולכן נראה דזה בכלל שיור אחר שעברה ולמפרע הגט בשיור אבל כ"ז שלא עברה התנאי בשביל שתלה בתנאי דשיור לא נתבטל הגט כנ"ל:

ד') העליתי אמר חוץ מפלוני קטן כ"ז קטנותו מהני. וה"ה למגרש קטנה שאין לה אב או אחר הנשואין ואפילו יש לה אב ומשייר הכל רק שתהי' מגורשת ממני עד שתגדל מהני בין לרש"י ובין לתוס' דכשתגדל תהי' ביציאה והיתה לאיש אחר:

ה') בדין וסברת פקעו נסתפקו גדולי אחרונים אי קיי"ל כר"א או כרשב"א והוכחתי דהלכה כרשב"א. ודוקא דאין נשואין וגרושין מתירין. אבל נתארמלה נראה דרשב"א ג"כ מודה ועכ"פ אין מפורש מי שחולק על ר"א דאין מיתה מתרת וקרוב דבהא קיי"ל פקע' ועכ"פ יש בו מן הספק לדינא:

ו') תוס' הוכיח מכח קושי' דבמשייר בקדושין ל"א פקע' ואני ע"פ ישובי הרמב"ם דפסק דמשייר בקדושין ספיקא הוא. העליתי דס"ל גם בקדושין שייך פקע' לר"א. וממילא לפי שיטת הרמב"ם דשיור בקדושין ספיקא הוא. ולספיקות האחרונים אי קיי"ל פקע' כר"א גם במקדש ומשייר ונשאת לאותו ששייר בקדושין יש ספק זה אם פקעו קדושין של בעל הראשון וכשגירש או מת שני אי מותרת לעלמא. ולפמ"ש אני בגירושין בוודאי לא קיי"ל פקעו במיתה קרוב דפקעו או עכ"פ יש ספק. ונ"ל כיון דשייר בקדושין אי מהני ספיקא דדינא הוא ופקעו ג"כ ספק הוא אם מת בעל שני ששייר נגדו הוי ס"ס שמא לא הועילו קדושין ראשונים כלום ואת"ל אהני שמא אמרינן פקעו ומותרת לכ"ע אח"מ שני' מכח ס"ס כנ"ל:

ז') ריח הגט דפוסל לכהונה כשמגרש רק ממנו נראה מרי"ף יבמות דוקא כשתבעל הוא כהן אסורה לו שהי' רצונו לגרשה מעצמו אבל לכל כהנים מותר' כשמת הבעל דהא להם לא עלתה במחשבה לפניו לגרשה מעצמו וה"ה במגרש חוץ מפלוני כהן לפ"ז מותרת לאותו כהן וכן נראה דעת רש"י יבמות נ"ד אבל רש"י בדף צ"ד שינה פירושו דלכל כהן אסורה. וכן נראה שיטת רמב"ם משטיח' דבריו כשאינה גרושה רק ממנו אסורה לכל כהן וה"ה במגרש חוץ מכהן זה:

ח') ב"י בסי' קמ"ז ס"ל דבכל תנאי דאגידא בי' לעולם פסולה לכהונה משום ריח הגט וממילא דצריך לחזור וליטול הימינה. והב"ש חולק עליו דוקא בחוץ או גרושה מאישה וקימתי שיטתו ונכנסתי לחלק בין גרושה מאישה או חוץ ובין מתנה תנאי דאגידא בי'. ולסברא קמייתא שלי במתנה ע"מ של"ת לפלוני ויש מחמירי' שברמ"א סי' קל"ז דל"מ דרבנן בתרתי פליגי אפילו ריח הגט אין דו כיון דתלי' ברצונה שתבטל התניא לא יהי' אפילו ריח הגט כן עד שלא בטלה התנאי אין בו ריח הגט. ולפי סברא בתריי' שלי דשאני חוץ שאפשר לגרש בשיור לנכרי ועבד משא"כ תנאי דאגידא לעולם לפ"ז במתנה ע"מ של"ת לפלוני לפוסקים דל"מ מ"מ ריח הגט איכא כמו בחוץ דאפשר ע"מ של"ת לנכרי ועבד אחר גירות ושיחרור וזה נ"ל עיקר:

ט') מהר"מ קאסטולאן בתשובת מהרי"ט מכח קושי' רצה לחדש חדשו' דבתנאי מעכשיו גם כשיתבטל התנאי פסולה לכהונה ומהרי"ט דחה זה. ואנן ישבנו קושיתו בטוב טעם והעיקר כמהרי"ט. ועיין במרדכי ס"פ מי שאחזו בענין מגרש ע"ת אם אסורה לכהן. ועיין ירושלמי קדושין פ' האומר על מתני' האומר בשעת מיתתו יש לי' בנים דמסיק דבתנאי דמעכשיו איכא ריח הגט וזה מצאתי פירוש בכתבי קודש אאמ"ו זצ"ל. ומסוגי' דיומא גבי אשה אחרת מוכח גם במעכשיו ליכא ריח הגט עי':

י') מתנה ע"מ של"ת לפלוני אי קדושין בכלל של"ת בתרתי שאין לנו מי שס"ל דנשואין בכלל ודחיתי ראי' שעה"מ מתוס' יבמות וגיטין וראי' אבני מלואים מרז"ה ועשיתי סמוכין דאין נשואין בכלל ועיין מכתב מאלי' שכן דעתו נוטה להקל ולהתיר:

יא) לדידן דחוץ ל"מ העליתי במי שאומר חוץ מנשואי פלוני לפמ"ש דאין קדושין בכלל או שמפרש דוקא נשואין ולא קדושין ולהך צד דקיי"ל פקע' כר"א ולשיטת רש"י תוס' ורשב"א דפקע היינו בשעת קדושי' ונשואין והעליתי בכה"ג הגט מתיר דליכא שיור כלל כיון שיוכל לקדשה וממילא יופקע כחו של ראשון ויוכל לנשאת ולבעלה ככל איש ואשה ואין כאן שיור כלל:

יב) שיטת המחבר דבע"מ של"ת גם בחיי הבעל כשנשאת הגט בטל אבל באבא ואביך לא נתבטל והעליתי ע"פ ישובי פסקי המחבר דבע"מ של"ת לחוד מסתמא קפיד גם על מעשה נשואין אבל בע"מ של"ת ול"ת לא קפיד סתמא רק נשואין ממש ולא על מעשה נשואין וכשמקדשה ונושאת בחיי' לא נתבטל הגט:

יג) בשיטות רבנן שבבה"ג הצגנו ג' תי' לתי' א' שהוא מאאמ"ו זצ"ל בכל תנאי דלצעורי אנן סהדי שסמוך למיתה מחל חוץ בע"מ שלא תבעלי הוא קנאת חמס גבר לא מחול. וה"ה בתנאי שהוא להרווחה דידי' ואני שניתי והוספתי והעליתי דוקא ביש לה בנים אנן סהדי דמוחל בשעת מיתה שלא יתרבו ממזרי' בישראל אבל משום מכשול שלה ועל בעלה אינו חושש הם יחושו לעצמם ולזה אין חילוק בין תנאי דלצעורי או להרווחה דידי' ובין תנאי דקנאת חמס גבר אלא דתלי' הכל ביש לה בנים בשעת מיתתו מבעל שני וכן דייק אריכת לשון בה"ג וא"ש נמי מה שהרגיש בלשונו במכתב מאלי' דכ' כיון שלא שתתה בחיי' מה רצה בזה. ולמ"ש רצה לומר דלא נימא בחייו ג"כ בשיש לה בנים מבטל תנאו שלא יגרום ממזרים בישראל קמ"ל כיון שלא שתתה בחייו ואם שתתה בטל הגט רק כששתתה לאח"מ אמרינן מחל בשעת מותו מתחרט ולא ירצה בתקלה ע"י לאח"מ. ועוד העליתי תי' ג' ע"ד ראשונים בכוונתו שמיד אינו מתנה על לאח"מ וחלקתי דוקא כשאין התנאי תלוי דוקא במותו ותלי' גם בחיי פלונ' אבל כשאין לה תקוה רק במותו אינו רוצה שתצפה עליו ורצונו גם לאח"מ כמו ע"מ של"ת לפלוני וכן כל כיוצא בזה ולדינא צ"ע באיזה דרך ישוב נבחר שע"פ מקום ישוב יתחלקו הדינים:

יד) במתנה ע"מ של"ת לכהן זה העליתי באם אינו יודע דאסורה אח"מ לכהן זה וטעה בדר"ע גם לתוס' דמסתמא מתנה גם על לאח"מ מ"מ כאן מודים דלא הי' צריך להתנות בלא"ה אסורה לכהן. וע"כ סבור הוא שמותרת לכהן כיון שהתנה עליו וע"כ דתנאו רק בחייו אבל אם יודע שמ"מ אסורה לכהן מצד גירושין שבה ע"כ שהתנה כדי שתהי' יוכל לבטל הגט אח"מ ולישא לכהן זה אם לא תנשא לאחר בחייו ע"י ביטול התנאי אחר מותו וגם לבה"ג שכ' שהתנה גם על לאח"מ ולאו דוקא בחייו ועיין:

דף פ"ד ע"א. בין לר"א בין לרבנן כיון דפסקה פסקה. הרי"ף השמיט להא דר"נ והרמב"ם פסק מפורש דבכה"ג הגט בטל והיינו מדלקמן דאתקין רב מיומא דנן ולעלם והקשה הר"ן מנ"ל דבטל ודאי דלמא משום דספקא לי' תיקון כן. והנלפע"ד ליישב הנה בנדרי' כ"ט ע"א פשיטא לרה"מ דאמר היום את אשתי דלא נפקא בלא גט ועיי' ר"ן שם דמשמע כ"ע מודי' בזה גם דס"ל קדושת גוף פקע' בכדי ומייתי דכן הוא בירושלמי קדושי' פ' האומר. ושם בר"פ האומר כ' הר"ן יתר דברי ירושלמי דמחלק בין קדושי כסף ובין קדושי שטר דקדושי שטר ילפי' מגט ובגט היום את אשתי אינה מגורשת כן בקדושין אינה מקוד' וכ' הר"ן דלפי ש"ס דילן דבגט כיון דפסק' כו' ה"ה בקדושי שטר מהני אבל לרמב"ם דגט בטל ה"ה בקדושי שטר ולדסוברים ספק ה"ה בקדושי'. והמפרש בירושלמי תמה על הר"ן אליבא דרמב"ם מה ראה על ככה לחלק בין קדושי שטר לכסף כיון דבסוגי' דנדרי' משמע דלעולם צריכה גט בין בק"ש בין בקדושי כסף והרמב"ם לא מצאנו לו שנכנס לחלק עיי"ש אלא שלא נתן טעם למה באמת ש"ס דילן חולק על ירושלמי לשיטתו של רמב"ם ולא יליף קדושי שטר מגט. ועיי' באבני מלואי' סי' מ' סק"ה שכ' דשאני קדושי' מגירושי' ניהי דמקשי' להדדי