כתב סופר גיטין חלק ב פה

ועפ"ז יש לעשות סמוכין לרמב"ם דרשב"א כ' בקושי' ש"ס לרבא כי"ח פלוני מכל ימי חיי' וכ' הרשב"א דהי' יוכל לומר שאני ושאני דבכל ימי חיי' אגידא בי' כי"ח ולאחר מותו נפרד בלא"ה האגד וכ' מ"מ ש"ס לא ס"ל כן. וצ"ב מנ"ל להקשות בפשיטות על רבא ומשו"ה לשנות ולהוסיף הכי קאמר ולא מתרץ ומחלק כחלוקו של הרשב"א. ולפי שיטות הרמב"ם דבעי קציבת זמן וכתבנו דבעל האיבעי' דאמר בע"מ כ"ע מודי' היינו דומי' דחוץ בשתלה בימי חייו דוקא א"כ מוכח דבתולה בחייו הוי כחיי פלוני דמהני ולא רצה ש"ס לומר דרבא פליג בסברא עם בעל האיבעי' בזה וא"ש והרווחנו בדברינו עוד מ"ש תוס' דביומא נקט כל ימי חיי וחייך אין זה גט וחיי פלוני ה"ז גט וכ' דלא קפיד וצ"ע הרי א"א שנים יחד דחיי' פלוני יהי' גט וחיי' לא יהי' גט כדהקשה הכא ואיך מייתי דבר שא"א. ולפמ"ש א"ש דבאמת שני דיני' דיש לחלק בין חיי דאגידא בי' לעולם לחיי פלוני כמ"ש הרשב"א אלא דהכא לפי הסוגי' לא רצה לחלק בכך שלא יהי' רבא מחולק בסברא עם בעל האיבעי'. אבל ש"ס ביומא לא קפיד כיון דבאמת אפשר לשני' יחד ולעשות חילוק בין חיי לחיי פלוני וא"ש ומכ"ז ראי' לשיטתו של הרמב"ם כנלפע"ד והדברים ישרים:

טו) שיטות רוב ראשונים דבמתנה תנאי סתמא קפידתו גם כשימות הוא צריכה לעמוד בתנאו ובבה"ג כ' בשם רבנן דבמתנה ע"מ שלא תשתי יין כי"ח פלוני ובחיי הבעל לא שתת ואח"מ שתתה דלא נתבטל הגט ס"ל דאין אדם מתנה רק כי"ח ולא אח"כ והראשונים כולם הקשו עליו דא"כ ע"מ של"ת יין כ"י חייכי כמי להוי גט כיון שאח"מ תהי' מותרת ואפשר שימות בחיי'. עוד עומד נגד שיטה זו ראי' תוס' משלא תבעלי לאבא ואביך דלפלוני חוששין והיינו לאח"מ דבחיי הבעל לא נחשד בא"א וע"כ שסתמא מתנה גם לאח"מ ובמכתב מאלי' הוסיף עוד להקשות מלע"ל ע"מ שתתן ר' זוז דאם מת ולא נתן תתן ליורשי' והא על לאח"מ לא התנה והעלה מכח קושי' זו דבתנאי שתעשה כיון שבחייו לא קיימה התנאי רוצה שתקיים אח"מ א"כ כל וא"ת שלא תשתה וכדומה כיון שבחיי' קיימה התנאי ולא שתתה אין רצונו שיתארך התנאי גם לאח"מ ומדייק כן מלשון בה"ג כיון שבחייו לא שתתה זה שפת יתר ורצה בזה דווקא כשמקיימ' התנאי עכ"פ בחייו משא"כ בתנאי שתתן וכדומה עיין בו:

ראיתי קדוש א' מדבר דברי אלקים חיים ה"ה אא"מ מאוה"ג זצ"ל בתשובתו בח"ס נדפסת מאז בתשובת זקני תשובת מהרע"א סי' והעלה בישוב כ"ז באומרו בוודאי כל המתנה מתנה גם על לאח"מ אלא אם תנאו לצער שאין לו בו תועלת אנן סהדי בשעת מותו שרי' לי' למאן דרצה לצערתו ולכן באל תשת יין כי"ח פלוני מותרת לאח"מ נהי שמתחלה התנה על לאח"מ ג"כ מ"מ אמרינן בשעת מותו מחל וביטל התנאי חוץ בע"מ שלא תבעלי לפלוני דאיכא קנאת חמס גבר אינו מוחל וא"ש משלא תבעלי לפלוני וא"ש ג"כ מע"מ שתתן ר' זוז דמה שהוא להרווחתו אינו מוחל בשעת מותו רק מילי דמצער' בה. ול"ק קושי' ראשונים מאל תשת יין כ"י חייכי דבאמת כשמת אמרינן שמח' על תנאו אבל בשעת שמתנה דעתו גם על לאח"מ וכיון שלפי תנאו בשעת גירושין היא אגידא בי' לעולם לאו כריתות הוא דמה תאמר מסתמא ימחול בשעת מיתה הא בלא"ה יוכל למחול אלא כ"ז שלא מחל היא תלוי' בו וברצונו תלי' לבטל וכ"ז שלא ביטל אגידא בי' בע"כ לעולם וכן בזה יוכל למחול ומסתמא ימחול מ"מ כשיאמר בשעת מותו שאינו מוחל תהי' אגידא בי' נמצא עכשיו בשעת התנאי אגידא ברצונו אלו דבריו זצ"ל ומה מתקו לחיך וש"י:

עד כאן דברי הרב רבן ואבוהון של ישראל זצ"ל מכאן ואילך דברי הבן מקיים מילי דאבוה' הולך בדרכו אבל מוסיף אני תוספת מרובה ואומר בשנדייק אריכת בה"ג שהתנה ונשאת והי' לה בנים מה לו להזכיר הבני' ענין זה שייך בו בלא בנים לענין אם היא זקוקה ליבם או אם הגט בטל למפרע והיא חללה ואי גט קיים והיא גרושה לכהן וכדומה לכן י"ל דסבר' הנהו רבנן דבשעת תנאו מתנה בכל גוונא אבל סמוך למותו כשיש לה בנים מאיש אחר וע"י עבר' התנאי יתבטל הגט ויהי' בנים ממזרים למפרע ויתרבו ממזרי' ויתערבו בישראל זה לא רצה בשעת מותו כהא דאמרו א"א משקר בשעת מותו ואינו חוטא ובש"ס קדושין אמר יש לו בנים בשעת מותו נאמן א"א חוטא בשעת מותו ואנן סהדי שבשעת מותו מוחל על תנאו שלא יכשל רבים ויחטיאו ע"י גרמא דילי' ודוקא ביש לה בנים אבל באין לה משום תקלה דידה ל"ח שהי' גורמת לעצמה כשאינה משמרת תנאו וכן משום מי שנושא אותה לא שאינה מעיקרא מחשש שתעבור או ישמר אותה שתעמוד בתנאה ועיין ריש כתיבות משום צניעות ופריצות וברש"י ובפ"י שם דל"ח ולא תקנו רק משום הבנים ולא משום דידה וכן בכ"מ דחיישי' לתקלא משום בנים והארכנו בזה במק"א וכן בסוגי' כאן אמר ר"ע נמצא בנים ממזרי' ול"א משום דידה ועיין רש"י ג"כ משום הנ"ל. וא"ש דמאריך שהי' לה בנים אז אנן סהדי דמחל על תנאו והא"ש מלא תבעלי לאבי' אבל לפלוני חוששין ול"א שמסתמא בשעת מיתתו ימחל תנאו כשיהי' לה בנים אבל איך תתיר להשיא' שמא לא יהי' לה בנים ממנו ולא ימחל בשעת מיתו ויהי' הגט בטל וא"ש ג"כ מלעיל ע"מ שתתן ר' זוז הא לא תנשא שמא לא תקיים התנאי ואיירי שם שלא נשאת ומת ולענין זקוקה ליבם עיין רש"י וכיון שלא נשאת ולא הי' לה בנים בודאי לא מחל ובשעת מותו ושפיר צריכה לקיים אח"כ:

ול"ק קושי' ראשונים מלא תשת כ"י חייך חדא כמ"ש אאמ"ו זצ"ל כיון שבשע' שהתנה הי' תנאו גם לאח"מ בשעתא ההיא אגידא בי' ועוד נ"ל לפי דרכינו דווקא כשיש לה בנים מחל בשעת מיתתו וא"ש בשאין לה בנים אגידא בי' לעולם אלא הא בריי' סתמא קתני ע"מ של"ת יין לעולם והא ביש לה בנים למפרע הוי כריתות דמחל וסתמא ימחל וי"ל דבפשוט י"ל כיון שאמר לעולם כוונתו גם לאח"מ וכן בכל ימי חייכי מדתלה בה מ"מ שכוונתו כי"ח גם כשימות הוא וכן כ' דודי הגאון מהר"ש זצ"ל בתשובה מהרע"א אלא שהקשה לנפשי' עד דקתני בבריי' שלשים יום ה"ז כריתות הול"ל יותר כשלא אמר לעולם ואאמ"ו זצ"ל החזיק שם בדקדוק זה ולפמ"ש א"ש דרישא קתני סתמא אין זה כריתות גם כשיש לה בנים כיון שאמר לעולם ול"א אבל לא אמר לעולם ה"ז כריתות תינח כשיהי' לה אבל באין לה לכן נקט מלתא דפסיקא בלמ"ד יום לעולם הוי כריתות וא"ש ומיושבי' כל הקושי' בלי דוחק כלל בעזה"ית:

וכשאני לעצמי מה אני אומר אמירה נאה בישוב כל הקושי' ולהשוות הדיעו' והולך אני בעקבות ראשונים אשר נקטו בפשיטות בכוונת רבנן דמייתי בה"ג כי מעיקרא לא התנה על לאח"מ כי אין אדם מתנה ואינו קפיד רק מה שהוא בחיותו אלא די"ל נהי דיש סברא שאינה מקפיד בתנאו רק כ"י חייו אבל יש קפידא שאינו רוצה לתלות תנאו בזמן היותו לימי חיותו שלא תהי' צופה ומביט ליום מותו כי היא רוצה לשתות יין או לילך לבית אבי' וכיוצא בו וכה"ג אמרו אמו של כה"ג הי' מספק' מים ומזון לאנשי גולה מכה נפש בשגגה שלא יהי' מצפים ומתפללים על מות בנה ולכן אם כי בעיקר התנאי אין מקפיד רק כי"ח מ"מ דעתו שיהי' גם אח"מ כדי שלא תצפה על מיתתו אלא באומרו כ"י חיי פלוני ומראה לה מקום כ"י חיי פלוני שוב לא תצפה כ"כ ליום מותו כי תלוי' גם בי"ח פלוני והוא בפה מלא ל"א רק כי"ח פלוני ותלאו תנאו בו ואנו אומרים שאיני מקפיד רק כי"ח אין לו לחוש שתהי' צופה ומביט מתיימות הוא ממילא אמרינן בודאי לא הקפיד רק כי"ח והא"ש באל תשת יין כי"ח וכדומה לאשר אין לה תושיה לשתות יין רק במיתתו תצפה ליום בואו קצבו ובזה לא יכנס אדם וא"ש ג"כ מהא דלא תבעלי לפלוני כיון שא"א לה להבעיל לזה רק אחר מיתתו של בעל אין לה מנוס רק לצפות למות בודאי התנה גם על לאח"מ וגם מלעיל ע"מ שתתן לי ר' זוז לק"מ כהנ"ל שאם לא יתנה רק שתתן בחיותו תצפה יום יום על יום מותו כדי שתוכל להנשא ולא תתן ותהי' פטורה בלא כלום וסרו כל הקושי' ותלונות:

ואחר שזכינו לדין אומר אני דגם תוס' ס"ל כשיטה זו והא דכ' תוס' בשלא תנשאי לפלוני חיישינן שמא לאחר מיתה תעבור התנאי ומביא ראי' דחיישינן שמא תבעל לפלוני לאח"מ בכ"ז אפשר דמודה לשיטת הגאונים באל תשתי יין וכדומה דאפשר לה בלא מיתתו שתשתה ותלך משא"כ בשלא תנשאי שלא תבעלי כמ"ש והה"מ כ' מדכ' הרמב"ם בשלא תנשאי דצריך שיקצוב זמן ע"כ דס"ל דלא כגאונים הנ"ל ולפמ"ש לא מוכח דשלא תנשאי שאני ונראי' דברינו מסברא ישרה בעזרת החונן דעת. ונראה לי דגם רש"י הלך בשיטה דגבי שלא תבעל לאבא וכו' פ' רש"י אבל שלא תבעל לפלוני אינו גט שמא תבעל לו כמו גבי שלא תלך לב"א וכ' רשב"א כוונת רש"י שאינו גט שרשאי להנשא בו בו מחשש שתבעל לו והקשה רשב"א מה ראי' מייתי משלא תלך לביא שם הגט בטל מדאוריי' משום דאגידא בי' לעולם וכן הקשה מהרש"ל ומהרש"א נדחק ונ"ל בכוונת רש"י דס"ל ג"כ כתוס' דבחייו לא נחשד שיבוא עלי' באונס משום איסור א"א כמו לאבא ואביך אלא חיישינן שיבוא עלי' לאח"מ הבעל וע"כ צ"ל מכח דיוקא דהך בריי' לפלוני לא דתנאו הוא גט לאח"מ ומנא לן מלתא והיכן מצינו שכן הוא מביא רש"י כמו שלא תלך לב"א דאינו גט משום דאגידא בי' לעולם ואי סתמא תנאו אינו רק בחייו א"כ לא אגידא בי' לעולם וע"כ דמתנה גם על לאח"מ ושם משום דעי"ז אגידא בי' לעולם הגט בטל וכאן מדין הגט כשר אלא דאנן חיישינן שתבעל לו לאח"מ הבעל כיון דסתמא תנאו גם על לאח"מ כנ"ל נכון וברור:

ובזה א"ש נמי מה שצריך להבין למה שביק רש"י שלא תשת יין דקתני מוקדם בבריי' ומביא מהא דשלא תלך לב"א ולהנ"ל א"ש דמאל תשת יין י"ל כיון שמפרש לעולם כוונתו גם כשימות הוא וכבר הבאתי לעיל שיש מתרצי' כן אלא דבלא תלך לב"א לעולם ס"ל לרש"י דאין לדייק מדאמר לעולם שכוונתו גם אח"מ אלא שבא לרבות גם אח"מ אביו או שימכור וכ"כ הריב"ש ומובא בשעה"מ ולפ"ז משלא תשת יין לעולם לא יוכל רש"י להביא ראי' דסתמא מתנה על לאח"מ די"ל התם דוקא דמפרש לעולם אבל משלא תלכי לב"א לעולם משום מיתה ומכירה דאב אמר ומנ"ל דמתנה גם לאח"מ עצמו וע"כ דאדם מתנה בסתמא גם לאח"מ כנ"ל. ומינה דרש"י נחית לסברא זו די"ל א"א מתנה על לאח"מ אלא דמייתי ראי' משלא תלכי דמתנה וי"ל דווקא היכא דיש קפידא שאינה רוצה לתלות בימי חיותו אבל בשלא תשת יין כי"ח פלוני וסיומה הדרינן לסברת חוץ דלא התנה רק כ"י חייתו כנ"ל וזהו שרצינו ומצאנו ראינו בעזהי"ת: