כתב סופר גיטין חלק ב פג

דס"ל ריח הגט מדרבנן והב"ש עשה דיוק מלשונות הרמב"ם ולשיטתו בודאי יש לחלק ככל האמור ועיין:

ח) וכ"ז במתנה תנאי דאגידא בי' לעולם. אבל במתנה ע"מ שלא תנשא לפלוני לשיטות דסוברים דבתרי פליגו גם בע"מ של"ת הגט בטל יש לעיין אם פסולה לכהונה כה"ג. ונ"ל לכאורה כיון דפסולו משו' דהוי שיור הוי כמו חוץ דפוסל לכהונה וגם הב"ש מודה בזה. ומ"מ לפי דברינו יש לחלק לפמ"ש דהחילוק בין חוץ לתנאי דאגידא בי' משום דגם רצונו תוכל לבטל כשתרצה שתעבור התנאי ולא יהי' ריח הגט לכן גם עד שלא עברה אין בו ריח הגט ובזה חמור חוץ א"כ גם אם ע"מ שלא תנשאי הוי שיור ול"מ גם ריח הגט אין בו שהרי תוכל לעבור התנאי ולא יהי' ריח הגט גם עד שלא עברה ליכא ריח הגט כהנ"ל. אבל לטעם ב' שכתבתי דבחוץ אפשר בשיור לנכרי ועבד משא"כ תנאי דאגידא בי' אינו במציאות דמהני. א"כ בע"מ של"ת אי הוי שיור יש אופן דמהני נגד נכרי ועבד במתנה ע"מ שלא תנשאי לאלו אחר הגירות ושחרור הדר הוי לי' ע"מ כחוץ כנ"ל:

ויש ראי' קצת דבע"מ של"ת פסולה לכהונה מדאיבעי' לי' אי אלא ע"מ הוא ואם לא נפסלה לכהונה איך קתני במתני' כיצד יעשה יטלנו הימינה והיינו טעמא משום שנפלה לכהונה ע"כ גם בע"מ נפסלה לכהונה ודוחק לומר דבעל האיבעי' ורבינא דפשוט לי' כולהו ס"ל דחזקי' דלא כר"י וא"כ הוא בודאי לא הי' לנו לפסוק כר"י נגד חזקי' ורבינא ובעל האיבעי' וע"כ דגם בע"מ של"ת נפסלה לכהונה אבל בע"מ דאגידא בי' י"ל כב"ש מטעם ב' שכתבתי ועיין בכ"ז כי נכון לדינא:

ט) רוב ככל ראשונים ס"ל דלמתני' דבחוץ פליגו בע"מ כ"ע מודי' דכן מורה שטיחות כל הסוגי' ויש בזה ג' שיטות. י"א שבתוס' ורא"ש דווקא בע"מ של"ת אבל בע"מ של"ת ותבעלי דמי' לחוץ. ומסקנת תוס' דגם בע"מ של"ת ולא תבעלי מודי' וכ"כ רא"ש דכן הוא אלא שכ' ובריי' דנקט ע"מ של"ת דווקא שלא תנשא ולמתני' גם בע"מ של"ת ול"ת מהני. והרז"ה כ' בשם י"א בע"מ שלא תבעלי לחוד כיון שאסרה בבעילת היתר ואיסור הוי שיור והרז"ה כ' די"ל כיון שמותרת בקדושי כסף ושטר לאו שיורא הוא. ומתחלה היתי סובר דשיטות י"א דס"ל לרבנן בתרתי פליגי וס"ל דכמו דע"מ שלא תנשאי לחוד הוי שיור כן ע"מ שלא תבעלי לחוד. הגם דע"מ שלא תזנה בודאי לא הוי שיור נהי דש"ס מספקא בחוץ שלא תזנה. אבל בע"מ בודאי לכל תנאי בשלא תזנה לחוד. אבל בע"מ שלא תבעלי בין בהיתר בין באיסור דומה לע"מ שלא תנשאי לחוד. והרז"ה חולק דס"ל דשלא תבעלי עדיף כיון דאפשר בקדושין עכ"פ ועדיף משלא תנשא ולזה צ"ל דהרז"ה ס"ל דשלא תנשאי בכלל זה גם קדושין וכן נראה שהבין האבני מלואים שיטות י"א והרז"ה. אלא דלפ"ז קשי' קצת כד הקשה ר"ט לר"א מע"מ של"ת תיקשי גם לרבנן בע"מ שלא תבעלי דמודים לו להרז"ה דמהני וקשה נמצא עוקר דבר מה"ת דכיון דאינה ראוי' לבעילת היתר א"א ביבום ובלא"ה לא נראה מע"מ שלא תבעלי יהי' לרז"ה עדיפא מע"מ של"ת. לכן נ"ל דכוונת י"א דס"ל דרבנן מודים בע"מ ולא בתרתי פליגו וס"ל ע"מ שלא תבעלי גרע וע"מ של"ת דמשייר בעילת זנות עכ"פ ויש היתר לאיסור א"א בזנות אבל בע"מ של"ת שאסור כל בעילה של היתר ואיסור גרע מע"מ של"ת דעיקר אישות ואיסור א"א בבעילה וע"ז כ' הרז"ה דדעתו נוטה דלא גרע מע"מ שלא תנשא כיון דשייר בקדושין ומ"מ לא ברור לו דבר זה כנ"ל ברור:

וכד דייקת בלשון הרא"ש כד מייתי לשיטת הרשב"א ס' ע"מ שלא תנשא וע"מ שלא תבעלי ולמסקנא כ' דלמתני' בין ע"מ שלא תנשא בין בע"מ שלא תבעלי נראה דלדברינו דבע"מ פליגו גם ע"מ שלא תבעלי לחוד ל"מ דע"מ שלא תבעלי גרע מע"מ שלא תנשא וגם לר"א ל"מ. ואי בחוץ פליגו ומודים בע"מ לי"א שברא"ש ע"מ שלא תבעלי גרע כדעת י"א של הרז"ה ורא"ש בש"ס ריצב"א חולק דגם ע"מ שלא תבעלי מהני. והא"ש דכ' הרא"ש בין ע"מ שלא תנשאי בין ע"מ שלא תבעלי כ' בכ"מ ע"מ דכ"א ענין בפ"ע ע"מ שלא תנשאי וע"מ שלא תבעלי כ"ז מהני ועדיין הוא מקום לומר שע"מ של"ת ולא תבעלי יחד ל"מ דגרע טובא וכן נראה דעת הרז"ה דווקא כ"א בפ"ע מהני אבל שנים יחד לא לכן כ' הרא"ש או ע"מ שלא תהי' מותרת דכולל הכל נשואין וביאת היתר ואיסור ג"כ מהני דומיא דחוץ דאוסר בכל ודוק בלשון הרא"ש ותראה כי כן הוא. והא דלא כ' הרא"ש בין אמר ע"מ של"ת ותבעלי יחד י"ל או דס"ד דבע"מ של"ת עדיין מותרת בקדושין או דבאמת ס"ל גם קדושין בכלל. אלא הי' עקום לטעות דשיטתו כן הוא וכיון דשייר עכ"פ בקדושין מהני לכן בחר לו לשון דכולל הכל בלי פקפוק ע"מ שלא תהי' מותרת מ"מ מהני דומי' דחוץ כנ"ל ועיין:

ועם דברינו נתבארו לנו דברי הטור שכ' בין אמר ע"מ של"ת בין ע"מ שלא תבעלי בין אמר ע"מ של"ת מותרת ונדחק הפרישה מה מוסיף בע"מ של"ת מותרת. ולפמ"ש א"ש דמתחילה תמהתי על לשון בין ע"מ שלא תנשא בין ע"מ שלא תבעלי הול"ל בין ע"מ של"ת ותבעלי כמ"ש תוס' אבל באמת כן הוא לשון הרא"ש והיינו זו אף זו של"ת לחוד ומותרת בבעילת זנות בין אמר ע"מ שלא תבעלי דכולל יותר בעילת איסור והיתר ומשייר בנשואין בין אמר ע"מ של"ת מותר' דכולל הכל נשואין ובעילת זנות וקדושין מ"מ מהני וע"ז מביא הרמ"ה חולק בע"מ של"ת מותרת. וטרחו למצוא טעמו עיין ט"ז. ולפמ"ש מובן טעמו דס"ל דוקא ע"מ של"ת לחוד או שתבעלי לחוד מהני דשייר בכ"א מידי או בעילת זנות או נשואין אבל בע"מ של"ת מותרת דכולל הכל לא וכן נראה שיטת הרז"ה כמ"ש. ואפשר גם בע"מ של"ת ולא תבעלי יחד ס"ל לרז"ה דמהני דס"ל דבכלל שלא תנשאי אין קדושין בכלל כספיקות ב"י בתשובה ויבואר לפנינו אי"ה. ולא פליג אלא בע"מ שלא תהי' מותרת דכולל הכל ומבוארי' דברי הטור וכן הוא לשון הש"ע וכ"ז נ"ל נכון וברור וקרובים דברינו לדרך הפשוט:

י) ב"י בתשובה בדיני גיטין נסתפק באומר ע"מ שלא תנשאי אי קדושין בכלל או לא ודעתו נוטה שאין קדושין בכלל אלא שלא סמך לבו על דעתו. ובמכתב מאלי' ובשעה"מ מביא שדעת המבי"ט שאין קדושין בכלל. ובשעה"מ מביא בסופו תשובת הרשב"א שאין קדושין בכלל דבריו אלא דמביא מתוס' יומא וגיטין כאן דס"ל דקדושין בכלל שלא תנשא מדכ' תוס' דמע"מ של"ת כ"ק דלא דמי' לאחות אשה דמותרת בזנות ובע"מ שלא תבעלי מותרת בקדושין מדכ' תוס' תרי טעמא ולא כ' בע"מ שלא תנשא דמותר' בקדושין ע"כ דס"ל דקדושין בכלל של"ת. ולפע"ד יש לדחות ראי' זו די"ל למ"ד בקדושין נ"א קדושין שא"מ לביאה לא הוי קדושין וכ' שם תוס' דוקא בשנאסר ע"י הקדושין לביאה לפ"ז באומר ע"מ שלא תנשא ומותרת בזנות וע"י שמקדשה נאסרה לו לביאה דהא לא התיר' רק לבעילת זנות וגם אם נימא דלא קפיד רק שלא תהי' נשואה שלא תכנס לחופה מ"מ אחר שקדשה כשיבוא תהי' נשוא' לו וא"א לו לבוא עלי' וקדושין גרמו לו איסור ביאה הוי קדושין שא"מ לביאה שגורמין לו איסור ביאה וגם כשמקדש בביאה א"א אי ביא' נשואי' עושין אלא דלא קיי"ל כרבא אלא דקדושי' שא"מ לביא' הוי קדושין מ"מ משו"ה לא רצה תוס' לומר חד טעמא בע"מ של"ת מותרת בקדושין דלמ"ד קדושין שא"מ לביא' ל"מ כיון שמתנה על נשואי' ולא על ביאה זנות ממילא א"א לקדשה לכן כ' תוס' טעם אחר שמותר' בזנות דאתי' לכ"ע. ועיין ולפמ"ש הרשב"א בקדושין נ"א דהיכא דמצד וודאי נאסרה בביאה מכח קדושין גם לאביי ל"מ קדושי' א"כ גם להלכתא לא יוכל תוס' לומר דמותר בקדושין:

אלא דעוד כ' שעה"מ ראי' מדהוקשה לתוס' באומר ע"מ של"ת ולא תבעלי אין קדושין בכלל עדיין לא דמי' לאחות אשתו ואין לומר כיון שאמר לא תבעלי מה לו לומר שלא תנשאי ע"כ דעתו אקדושין הא ליתא די"ל דרצה שלא תכנוס לחופה עמו אלו דבריו ז"ל וע"ז ראי' זו לא הועלתו במ"ש דהא כיון שאמר שלא תבעלי אסורה בלא"ה בבעילה שוב אין הקדושין גורמי' איסור ביאה והוי קדושי' גם שא"מ לביאה אלא דראי' זו אינה מכרעת בלא"ה דסוף כ"ס קשה כשיאמר ע"מ שלא תתקדשי ולא תכנס לחופה ולא תבעלי. גם י"ל דאם אמר שלא תבעלי שוב ל"צ להתנות שלא תכנס לחופה דהוי בלא"ה חופה שאינה ראוי' ומאחר שרשב"א בתשוב' ותשב"ץ וכן נוטה דעת וסברה ב"י דאין קדושין בכלל אין ראי' זו אחרונה של שעה"מ כדאי לעשות פלוגתא בין ראשונים ועל ראי' ראשונה מתוס' תשובתו נכונה ועיין ובאבני מלואים כ' דמרז"ה גיטין מוכח דס"ל דבע"מ של"ת קדושי' בכלל וגרם לו זה משום דסבור הוא דהרז"ה אזיל אי רבנן גם בע"מ של"ת פליגו וע"כ דקדושין בכלל וכבר כתבתי לעיל באות ט' דעתינו בכוונת הרז"ה ושוב ליכא ראי' מהרז"ה ועיין:

ונ"ל לעשות סמוכין לשיטות הנ"ל דאין קדושין בכלל נשואין מכח דקדוק עצום שיש לי' בבריי' דהכי קאמר' לא פליגו ר"א וחכמים באומר חוץ דאסורה כי פליגו בע"מ שלא תנשא וכו' למה לא נקט רישא וסיפא בחדא מחתא בחד אופן וכמו בסיפא נקט אומר ע"מ שלא תנשאי לחוד או דווקא בע"מ של"ת מתיר ר"א או לרבותא כמ"ש מהרש"א הנ"ל למנקט ברישא ג"כ באומר חוץ מנשואי פלוני בגוונא דסיפא גם אם אין בו רבותא טפי מכ"ש גם בחוץ יש רבותא אפילו שלא תנשאי לחוד הוי שיור והוא דקדוק חמור וי"ל לר"א דס"ל פקעו א"כ בשאומר חוץ מנשואי זה ואין קדושין בכלל ויוכל לקדשה וכיון שמקדשה מיד פקעו נשואי' של ראשון ממילא מותר' לו לנשואי' וביאה ואין כאן שיור כלל דלא שייר בקדושין מיד ולכן לא נקט הבריי' חוץ מנשואי' דומיא דסיפא דלכ"ע לא הוי גט דלר"א דס"ל פקעו הוי גט דליכא שיור לאמת כלל ולא פעל בדבריו כלום ולא תקשי עלינו הא לבריי' בע"מ פליגו ול"א ר"א כלל פקעו דהא שיור ל"מ י"ל דר"א אמר דין דפקע' ומשכחת בנכרי ועבד אחר שנתגייר ונשתחרר כמ"ש לעיל אות ב' או דאמר פקע' משום זה עצמו כשאמר חוץ מנשואי פלוני דלא הוי שיור דאמרינן פקעי וא"ש הבריי' והוא ישוב ישר ומזה עצמו ראי' דבע"מ שלא תנשאי אין קדושין בכלל דאי הוא בכלל וע"מ של"ת דבריי' קדושי' ונשואי' הדר תקשו יאמר ברישא דומי' דסיפא חוץ שלא תנשא לזה וזו ראי' שכליית לשיטת הנ"ל דאין קדושין בכלל והבן:

יא) שיטת תוס' בע"מ שלא תנשא א"א שיבטל הגט בחייו דכשתנשא לא יתבטל הגט ולא יהי' נשואין ממילא לא עברה על התנאי הדר הו"ל גט ורמב"ן חולק דמעשה נשואין קאמר והמחבר פ' דבע"מ של"ת ועברה ונשאת בחייו הגט בטל ובע"מ של"ת. לאבא ואביך פסק דא"א שיבטל התנאי דא"א בנשואין ממש והקשה ב"ש מ"ש של"ת מ"ש שלא תנשא לאבא ואביך ותירוצו אינו מובן אבל עיין במהרי"ט שכ' שדחה ראי' תוס' משלא תבעל לאבא וכו' דהתם ליכא מצד אחר אופן