כתב סופר גיטין חלק ב פב

וברצונה תלי' ומדפשט לי' ר"נ דחוץ מקדושי קטן ל"מ משום דאתי' לכלל הוי' ע"כ דס"ל דלהלכתא נקטינן כסברת רשב"א דאין זה אוסר וזה מתיר ולא נמצא פרכ' על דבריו ושפיר פשיט לי' דקדושי קטן לא ומוכח להלכתא דל"א פקעו. וגם אם זה טעמו של ר"א דפקעו ולא נראה מראשונים כן דאל"ה לא הוקשו להם הך דמודה מ"מ הוא לרבנן י"ל דלא פליגו עליו רק מטעם דצריכה להיות מותרה מיד כמ"ש וע"כ דפקעו לא אמרינן להלכתא כנלפע"ד ועיין:

והן לפי שביארתי בפני' והוכחתי דרשב"א עצמו אינו חולק רק דגירושין ונשואין א"א לומר שזה מתיר אבל במיתה מודה ומ"מ א"ש מ"ש דרשב"א משיב על ר"א ומסיי' שאין זה כריתות כיון דא"א לנתק עצמה ממנו שוב לא הוי כריתות והיינו הגם דמודה דמיתה מתיר אין זה בידה שימות זה שתנשא לה אלא ר"א דסובר ה"ה גירושין דמתירין זה בידה לשחד א' שיקדשה ויגרשה וכיון דרשב"א פליג בגירושין שפיר מסיי' נמצא אין זה כריתות ומ"מ ניחא דפשוט ר"נ בקדושי קטן דל"מ כיון דפקע דגירושין ל"ל כרשב"א ממילא אין לומר דרבנן מודים בקטן כיון שעכשיו בלא"ה אינו ראוי' לקדש ובנתיי' תנשא לו משו"ה מ"מ הוי שיור דאין בידה שמות עד שיגדל. ולפ"ז להלכתא בעבד ונכרי ונשאת לאחר עד שנתגייר ונשתחרר או אפילו אח"כ ומת זה שנאת מותרת לאותו גר ומשוחרר וכן במשייר חוץ קטן כ"ז קטנותו דכתבנו באות א' דמהני אם נשאת לאחר ומת מותרת גם לקטן בקטנותו לזנות וליכא איסור א"א דפקע' כנלפע"ד נכון לדינא בכל מ"ש לולי כי חדת היא לנו ולא נמצא בפוסקים מזה. והדברים בעצמותן ברורים ונכונים הם:

ג) נ"ל להך צד שנסתפקו גדולי אחרונים זצ"ל הנ"ל אם קיי"ל סברת פקעו יש שיוכל לשייר להלכתא רצונו שלפי דעתו משייר כגון שאומר חוץ שלא תנשא לפלוני אבל קדושין אינו משייר רק כנוסה לחופה ומפרש כן אי אמרינן פקעו מיד כשיקדשה יהי' פקע ושוב מותרת לזה בעצמו שאמר חוץ וא"כ מיד בשעת גירושין ליכא שיור דליכא זמן שתהי' אסורה לו דמיד כשמקדשה כדרך נשואין נפקע רשותו ומותר' גם לו ולא שייר מידי וגם לא פעל במאמרו חוץ כמובן אבל אי לא אמרינן פקע' גם לפמ"ש דמיתה מתר' ס"ל לכ"ע מ"מ ע"י נשואין וקדושין לא פקעו ל"ש ענין זה ועיין:

ד) במשייר רק לזמן קצוב עד למ"ד יום כ' הרשב"א דג"כ ל"מ והר"ש הוכיח דע"כ הרמב"ם הכי ס"ל דלרמב"ם הא דבע"מ כ"ע מודים היינו בקצב זמן משמע אבל בחוץ כה"ג פליגו חזינן דגם לזמן ל"מ ובמכתב מאלי' האריך בזה ומייתי דכן ריטב"א בקדושין פשוט לי' הכי ובביאור הסוגי' עשינו לזה סמוכין מדרש קראי לר' יוחנן ור"י ונ"ל עוד ראי' מוכרחת דאי לא פליגו בחוץ רק במשייר לעולם כמו דקתני במתני' חוץ סתם לעולם. אבל לזמן מודו רבנן אדמקשה ר"ט נמצא עוקר דבר יקשה לרבנן וכן ריה"ג מותר לזה ואסור בזה וכן תשובת ר"ע מקו"ח גם לרבנן קשי' וע"כ דרבנן לעולם פליגו אפילו במשייר לזמן:

ה) מגרש ומשייר נהי דגט בטל מ"מ נפסלה לכהונה דמ"כ שאני כן מבואר בסוגי' ואפי' שהי' רצונו רק לגרש מעצמה אסורה לכהונה וילפינן מקרא דאשה גרושה מאשה ורי"ף ביבמות צ"ד כ' שאשה גרושה מאישה אסורה לבעל להחזירה משמע דס"ל דוקא לבעל אסורה שהל רצונו לגרש מאתו אבל לשארי כהנים אח"מ הבעל מותרת כיון שלא עלתה במחשבתו לגרש נגדם ליכא ריח הגט לגביי' וא"כ ה"ה המגרש ואמר חוץ מפלוני כהן לכל כהנים אסורה כיון שרצה לגרש לגביי' אבל לזה שאמר חוץ לא נאסרה והא דהשיב ר"ע קו"ח הרי הי' זה שנאסרה עליו כהן ומת אלמנה אצלו ואסורה היינו לר"א דמהני הגט ומגורשת לכל חוץ ממנו אסורה גם לו מצד אישות שבו אבל לרבנן דבטל הגט וליכא רק ריח הגט משום שעלה במחשבתו לגרשה נ"ל דוקא למי שרצה לגרש ולמי שגם לרצונו לא גירשה לא פסלה כנ"ל והענין מסתבר וחדית הוא לדינא. ועיין רש"י יבמות כ"ד שכ' כמו הרי"ף לבעל עצמו ובדף צ"ד כ' שאסורה לכל כהן וצ"ע כ"ז לדינא. ועיין בית מאיר סוף סי' ק"נ:

ו) שיטת הרמב"ם דריח הגט רק מדרבנן דאסמכו' אקרא ותמהו עליו הא ר"י דרש מקרא ומוכח דדרשה גמורה הוא וכבר ישבנו' פעמים ושלש בביאור הסוגי'. והיותר נ"ל דהנה צל"ע לפי שבארנו לעיל אות א' דמגרש קטנה שאין לה אב או אחר נשואין שאינה בת הוי' בקטנותה ומשייר בה כל ימי קטנותה מהני לכ"ע א"כ י"ל קרא דאשה גרושה מאשה כגון שמגרש קטנה ומשייר אותה כ"י קטנותה עד שתגדל מגרשה רק מעצמו וזה מהני ואפילו לתוס' דרחוק בעיני תוס' דיהי' כזה גט משום דבעי ויצאה והיתה שתוכל להיות לאיש א' כמ"ש פ"י. מ"מ בכה"ג הרי בזמן שתהי' ראוי' להוי' כבר התיר ומהני הגט עכשיו לגבי דידי' לענין יבום וכל חיובי בעל לאשה ומנ"ל מקרא דשיור מהני וצע"ג:

ולא ידעתי פתר לקושי' זו רק עפמ"ש תוס' לקמן פ"ה ע"א ד"ה תניתוהו דנדחק מנ"ל לר"נ לפשוט מבריי' דקטנה דאין לה אב דמקבלת גיטה ונדחק דמשמע לי' לר"כ דבריי' בסתמא אפילו אין לה אב איירי והנה אם מקבל הדוחק דר"נ הכי משמע לי' מ"מ על ר"י ליכא קושי' די"ל דס"ל דקטנה כה"ג אינה מקבלת גיטה ולא משמע לי' מבריי' ומוקי בריי' בארוסה ויש לה אב וממתני' דגיטין ג"כ אין הכרח די"ל דמוקי ביש לה אב כפשיטות דמתני' דפ' התקבל בפשיטות איירי ביש לה אב אלא ר"נ בקדושין נ"ד ע"ב נדחק בחסורי מחסרא לפי שיטתו אזיל הכא שפיר אבל ר"י לא מוכח דאית לי' כ"ז וס"ל נערה עושי' שליח ועיין רמב"ן שם:

דממילא קטנה מקבלת גיטה ביש לה אב יעיין פ"י לעיל ס"ה ע"ב הקצרתי מאוד. ורבא דמבעי' לי' בקדושי קטן ור"נ פשוט לי' מבריי' הלא רבא סובר כר' ינאי אבל ר' יוחנן דאמר מאשה גרושה ל"ל ככל הנ"ל וס"ל קטנה כיון שאינה בהוי' עכשיו אינה מקבלת גיטה באין לה אב וא"א לאוקמא קרא דאשה גרושה במגרש קטנה ואמר שפיר טעמא דר"א מהך קרא ולרבנן צ"ל מ"כ שאני אבל לפי דקיי"ל כרבא ור"נ דפשטו מברייתא וקטנה מקבלת גיטה בלית לה אב לא מוכח מקרא דאשה גרושה דנפסלה לכהונה היכא דגט ל"מ מידי אלא קרא היכא דמתגרשת ע"י גט כמו מגרש קטנה וריח הגט מניין לנו ומדקאמר ש"ס ביבמות נ"ד צ"ד דאשה גרושה מאשה דריח גט פוסל נפקא לי' לרמב"ם דמדרבנן אסור ואסמכוה אקרא וא"כ פסק הרמב"ם דפסק דרק מדרבנן פוסל והא דלא כ' דבמקדש קטנה ממנו דאסורה לכהן מדאוריי' משום ולא מפורש בגמרא ואין דרכו להביא וגם הך דין עצמו דמהני גירושין במגרש קטנה כ"י קטנותה דמהני לא מפורש וידוע שאין דרכו להביא דין מחודש מסברא שאינו מפורש בש"ס וזה נ"ל דרך נכון וסלול מאוד בעזהי"ת:

ז) הב"י סי' קמ"ו פשיטא לי' כמו במגרש בחוץ דפוסל בכהונה וצריך לחזור ולטול ממנה כמבואר במתני' ומטעמא דאמר ר"י כיון שקנאתה לפסול לכהונה כן במגרש ע"ת דאגידא בי' כי"ח דל"מ פוסל לכהונה וצריך לחזור וליתן בלי תנאי והב"ש ס"ק ו' חולק עליו ודייק מלשונות דוקא בחוץ פוסל ולא בתנאי דאגידא בי' וכ"כ בסי' ק"נ ס"ק ה'. ובספר בית מאיר סי' ק"נ תמה מסברא על הב"ש מ"ש פסול דחוץ מפסול דאגידא בי' דשנים פסולים דלאו כריתות הוא וקו"ח אם שייר באישות פוסל לכהונה מכ"ש כשפוסלו משום תנאי דלא תשתי יין כי"ח שיוצא בו מצד אחר פסול. ועוד האריך ומסקנתו בב"י ודיוקו ברמב"ם אינו כדאי לחדש נגד הסברא עיין בו. ולפע"ד למטעם טעם לדינו של הב"ש דמ"ש הב"מ דקו"ח הוא דתנאי פסול מצד אחר הוא דברי' אלו דחוי' מעיקרא הלא בפסול דתנאי דאגידא בי' כ"ע מודים דפוסל והא מקשה ורבנן האי כריתות מאי דרשו ומשני כדתני' אל תשת יין לעולם וכו' חזינן דיותר מסתבר למעט מכריתות במתנה תנאי דאגידה בי' מלמעט חוץ וא"כ אין לעשות קו"ח דפסולה לכהונה במתנה תנאי דאגידא בי' כי"ח מדפוסל לכהונה בחוץ. ועוד י"ל הנה במהרי"ט גמגם למה בחוץ פוסל לכהונה ובמתנה ונתבטל התנאי אין פוסל לכהונה ונ"ל פשוט דבחוץ הוא ברצונו ובמחשבתו רצה לגרש בגט וגרושה לפי רצונו וגרושת הלב היא רק התורה פוסל גט כזה החמירה תורה שפסולה לכהונ' דלגבי איסור כהונה בתר מחשבה ורצונו וגרושי' לבו אזלינן. ולרמב"ם מדרבנן הוא מה"ת. אבל במתנה תנאי ולא נתקיים התנאי גם לפי רצונו אינה מגורשת דהא נתבטל מחשבתו ע"י ביטול התנאי שתלה בו ואין כאן אפילו ריח הגט כנ"ל פשוט. ולפ"ז גם לדעת ב"י וב"מ דתנאי דאגידא בי' פוסל לכהונה אם אח"כ שתתה יין מותרת לכהן דהרי גם לפי רצונו אינה מגורשת והבן. ואומר מעתה דיש מקום לחלק בין חוץ לתנאי דאגידא בי' דמגרש חוץ לפי רצונו הוציאה מרשותו וגרשה לרצונו מאלו שגירש נגד' ונהי מהתורה פסול גט כזה מ"מ לכהונה נפסלה אבל במתנה תנאי דאגידא בי' לעולם גם לפי רצונו לגרשה עדיין קיום הגט ויציאתה מרשותו תלי' ברצונה אם תרצה לקיים התנאי ובכל עת שתבטל התנאי הגט בטל ולא יהי' אפילו ריח הגט. גם עד שלא בטלה התנאי לא נפסלה לכהונה כ"כ לא החמירה התורה בריח הגט בוודאי במתנה תנאי דלא אגידא בי' לעולם ומהני והיא גרושה באמת הגם שיש בידה לבטל התנאי ולא יהי' אפילו ריח הגט מ"מ כ"ז שלא עברה התנאי גרושה היא ואסורה לכהן. אבל בתנאי שמבטל הגט משום דאגידא בי' לעולם לית בי' ריח הגט כיון שבידה לעבור התנאי ולא יהי' גט אפילו לפי רצונו ותלי' ברצונה בכה"ג ליכא משום ריח הגט כנ"ל לקיים דינו של הב"ש ועיין. עוד נ"ל לחלק בין חוץ לפסול משום תנאי דאגידא בי' דבמשייר בגיטו הוא איכא שיור דמהני כגון אלו האמורים במתני' דלא תפסו קדושין ובכל נכרי ועבד דאפשר דאתי' לכלל הוי' נשתייר שיור בגט שאסורה להם ולכ"ע מותרת הגם דמהני משום דעכשיו לאו בני הוי' נכרי וגירות ושיחרור ל"ש מ"מ הא איכא שיור דלא נתגרשה מכל לכן במשייר בדתפסו בהו קדושין והגט פסול מ"מ ריח הגט איכא ופוסל לכהונה וזה כסבר' תוס' לר"א דהרי יליף לולי שהי' מהני שיור לא נפסלה לכהונה בגרושה מאשה ור"א ס"ל דמוכח דשיור ממש נגד בר הוי' מוכח דמהני דלולי כן גם ריח הגט לא הי'. ורבנן ס"ל מ"כ שאני שכ"כ החמירה תורה לכהונה הגם דל"מ שיור נגד אלו דתפסו קדושין בה אבל מ"מ איכא שיור דמהני לנכרי ועבד. אבל בתנאי דאגידא לעולם בי' ליכא אופן דמהני ותנאי דלא אגידא לעולם אינו מענין תנאי זה דאגידא לעולם וכיון דאגידא בי' לעולם ליכא אופן דמהני בשום פעם מנ"ל למפסלה מכהונה וזה חילוק נכון מאוד לפע"ד וכ"ש וקו"ח שיש לכנוס בחלוקים אלו לפי שטתו של הרמב"ם