כתב סופר גיטין חלק ב פא

תופסין בה דאסורה לכ"א משום צד אישות של חבירו דצ"ל דר"י ס"ל קדושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין עיי"ש. וצ"ל דל"ק לי' קושי' תוס' קדושין נ"א הא קיי"ל קדושין תופסין בחייבי לאוין דס"ל דווקא חייבי לאוין המפורשין בקרא דילפינן מכי תהיינה לאיש ב' נשים. ועיין בפ"י בקדושין נ"א מ"ש על קושי' תוס'. והנה באמת מסוגי' זו מכח תשובת ר"ע שעשה קו"ח נראה דלולי קו"ח לא היתה אסורה משום אישות של חבירו ולר"א דמ"כ שאני באמת מותרת וכבר נתעורר בכ"ז באבני מלואים דקשי' כ"ז לרשב"א דשמעתי'. ולפ"ז לפי תשובת ר"ע דעשה קו"ח והיינו דאם אסורה אין קדושין תופסין בה משום דחיובי לאוין אין קדושין תופסין לומר דהיינו פרכ' דר"א ס"ל קדושין תופסין תלי' אי קדושין שא"מ לביאה הוי קדושין ולרבא דס"ל דלא הוי קדושין בקדושין כ"א אין זה פרכ' לר"ע דגם אי ס"ל קדושין תופסין בח"ל מ"מ קדושין כאלו אין תופסין כדס"ל לריטב"א. ולכן הוצרך ש"ס לומר היינו פרכ' מ"כ שאני ולישראל מותרת לכל. והא"ש דלר"י ל"ק מר' יוסי דר"י לשטתו קדושין שא"מ לביאה הוי קדושין כמ"ש ריטב"א הנ"ל איכא פרכ' בלא"ה על פרכ' ר"ע דר"א ס"ל קדושין תופסין בח"ל וכן ס"ל לר' יוסי ואמר שפיר נראין דברי ראב"ע כנ"ל עד"פ התלמידים:

דתני' אמר ר"י מקיש קודמי הוי' שני' וכו' הרשב"א הרעיש והקשה הא אפשר בהוי' ראשונה שאגידא באחר שקדשה ושייר והא אמר ר"א ויצאה והיתה. וצ"ע הא לשיטתו שכ' לעיל דבמשייר בקדושין אסורה לשני בבעילה משום צד אישות של ראשון והא קרא כתיב כי יקח ובעלה ואיך אפשר בבעילה וצע"ג. שוב מצאתי בכתבי קדש של אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכ' נוראות נפלאות על הרשב"א. ואפשר י"ל דיש לפרש קרא ובעלה אחר שכבר גירשה ראשון בין קדושין לבעילה ועיין קדושין יו"ד:

וי"ל קושי' רשב"א אם היא עד"ז עפמ"ש הריטב"א קדושין ר"פ האומר דלמ"ד קדושין שאין מסורין לביאה ל"מ א"א לשני לקדשה א"כ שפיר אמר ר' יהושע דאי קדשה הוי' בשיור איך אפשר שיקדשה זה אלא לפ"ז למ"ד דקדושין שא"מ לביאה הוי קדושין צ"ל דל"א ויצאה והיתה וקדושי שיור ל"מ מידי ור"א דאמר ויצאה ס"ל קדושין שא"מ לביאה לא הוי קדושין וא"ש:

אלא קשה לאביי את"ל איתא לדר"א דאמרינן ויצאה והיתה בא אחר דקדושי' שני' מהני והיינו לשיטתו דס"ל קדושי' שאמ"ל הוי קדושין הא לדידי' מוכח מר' יהושע דל"א ויצאה והיתה גם לר"ע וצ"ע:

השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א וכו' בתוספתא מסיי' נמצא שאין זה כריתות. וצ"ע איך שייך ע"ז נמצא שא"ז כריתות אם ל"א פקע' מ"מ י"ל דשיור מהני ואיך תלי' זה בזה. ונ"ל כשנאמר בקושי' תוס' מאי מודה למי מודה. ונ"ל די"ל דר"א ג"כ ס"ל דבעי לכורתה לגמרי מרשותו ולא יהי' לו בה עוד כח לעכבה להנשא אלא דס"ל דפקע כי כן שוב לא אגידא בי' ואין כחו עוד עלי' דאפשר שתשכר א' שיקדשה ומגרשה ותהי' מותרת גם לזה ויצא' ע"י גט זה לגמרי מכחו והגם דר"א ס"ל דלא יגרש אא"כ בה ערות דבר הלא כ' הרשב"א שלהי מכילתן בשני' רוצים כ"ע מודים ותוכל לשכור א' שיקדשה ויגרשה כדלקמן אפשר דמשחדא לי' בממון ועיי' רשב"א שם והיינו מודה ר"א דבעי כריתות מכל שתצא לגמרי אלא דס"ל דנשאת אחר פקעי והיינו כריתות מכל וא"ש. שוב הראיתי שכוונתי בעזהי"ת לדעת חי' ר"ן שכ"כ בקיצר נמרץ ואנחנו הסברנו בטוב ונכון הוא:

ומעתה א"ש דרשב"א אחר שהשיב על פקע' מסיי' נמצאת שא"ז כריתות דכל עצמו של ר"א דס"ל שהוא כריתות הוא משום פקע' וכיון דכשול עוזר נפול עזור:

והא"ש להבין בזה למאן דדייק בלשנא דבד' זקנים קתני השיב על דברי ר"א ובתשוב' רשב"א קתני השיב לדברי ר"א ולהנ"ל א"ש דכוונת רשב"א להשיב על גוף דין ר"א שאין זה כריתות דבעי כריתות לכל אלא שאין בזה תשובה כ"כ די"ל דלא בעי כריתות לכל ולכן השיב מדברי עצמו דאינו מכשיר לולי פקע' ואל"ה לא הוי כריתות והשיב לדברי עצמו שס"ל דבעי כריתות מכל אלא דס"ל פקע' והשיב ע"ז דאיך מצאנו זה אוסר וזה מתיר ובין שנפל יסוד זה גם לדבריך לשיטתך אין זה כריתות והיינו לדבריך וא"ש ועיין:

ומיושב בזה קושי' רשב"א על דקאמר לר"ט אי בע"מ הא מודה ר"א דלמא ר"ע לא ידע מזה ול"ל פקע' כרשב"א ולדברינו לק"מ דאי ל"ל פקע' לא הי' צריך לבוא על ר"א מרחוק שעוקר דבר מה"ת הול"ל כפשוטו שאין זה כריתות כדמשיב רשב"א דלולי פקע' כ"ע מודים דאין זה כריתות וע"כ דידע משבר' פקע' או דס"ל מדנפשי' כן או דשמע דס"ל לר"א פקע' ומקשה שפיר אי בחוץ ע"כ די"ל פקע' וא"ש. ויש לעיין ולהקשות בעל האיבעי דאמר בחוץ פליגי אבל בע"מ כ"ע מודים דמהני י"ל איפכא דווקא בחוץ ס"ל לר"א דהוי כריתות משום פקע' ויצאה לגמרי מרשותו אבל ע"מ שיורא הוא וגרע מחוץ דל"ש פקע' ולכן ס"ל להיפוך בע"מ פליגי מטעמא דרבנן דשיורא הוא ול"ש פקע' אבל בחוץ מודים להתיר משום פקע' וצ"ע ועפמ"ש לעיל בישוב קושי' פ"י דמקשה כעין זה ע"פ שכתבתי דע"מ שלא תהי' מותרת לפלוני והיינו ואי ישאנה יתבטל הגט נגדו לבד ל"ק גם קושיתו דזו דס"ל דחוץ מהני משום פקע' ה"ה ע"מ של"ת מותרת לפלוני ולא אכפיל הדברים ומובן להמעיין:

שמעתי מפה קדשו של אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל משם רבו חסיד שבכהונה הגאון מו"ה נתן אדלער זצ"ל דנפקא לי' לר"א פקע' מקרא דויצאה והיתה לאיש אחר שלא התירה רק לא' והלכה לזה שהתיר' לו וכתב או כי ימות וכו' לא ישוב בה"ר לשוב לקחתה וקיי"ל דוקא לקוחים אסור איך אפשר שיחזיר' הא אין קדושי' שני' אוסרי' אותה לשום אדם דבלא"ה אסורה לכ"ע מחמת קדושי' ראשונים וע"כ דבשנשאת לזה שהתירה פקעו קדושיו של ראשון אלו דבריו, הקדושים זצ"ל וזה דווקא לר' ינאי אבל לדרשא דר"י לא הועיל כלום ולפמ"ש כבר לעיל דלר"י ג"כ צריך דרשא דר"י ומש"ס יליף ר"א א"ש גם לר"י הוכחה דפקע' ולפי שבררנו באורך והוכחנו מירושלמי ותוספתא דיש לחלק בין מיתה לגירושין דיותר מסתבר דמיתה מפקיע מגירושין ומקרא הנ"ל לא מוכח רק מיתה דמפקיע מדכתיב או כי ימות ועדיין גירושין מנ"ל לר"א והא נתארמלה ונתגרשה אמר:

ולדידי נראה כן זה דנפקא מקרא דהא כתיב לא ישוב אחרי אשר הוטמאה ואיכא מאן דס"ל ביבמות ד' דווקא מן הנשואין דכתיב הוטמאה שנבעלה ולרשב"א דאסורה בבעילה בשייר בקדושין וה"ה בגירושין איך אפשר שנבעלה לשני וע"כ פקעה בקדושיו ור"א ס"ל כהך מ"ד ביבמות ויש להאריך עוד ה' יתן לחכום:

עד כה עזרני הי"ת לבאר הסוגי' ומאתו אשאלה וחנני מאתו דעה לברר וללבן ההלכה ושיטות הפוסקים בטוב טעם ודעת להראות פנים מסבירות שבעתיים מזוקקים:

א) קיי"ל להלכה כרבנן דר"א דחוץ ל"מ אבל נאמר בו חוץ דמהני אלו הנאמרים לקמן במתני' לאבא ואביך עבד ונכרי וכו' ומבואר ומוכח גם אפילו משייר על לאחר שיתגיירו וישתחררו העבד כיון שעכשיו ליתא בקדושין אע"ג אחר גירות ושחרור אתי' להוי' כיון דגירות ושחרור לא שכיח לא מקרי שיור ובקדושי קטן דנפשט כיון דאתי' לכלל הוי' הוי שיור נ"ל פשוט דוקא בשאמר חוץ מקדושי קטן כשיגדל ובהכי אסתפקא לרבא חוץ מקדושי קטן והא אין קדושין לקטן אלא כוונתו שמשייר עכשיו כשיגדל ובהא פשיטא לי' ר"נ כיון דאתי' אבל כשאמר חוץ מקטן עד שיגדל פשיטא דאינו שיור דהא עכשיו אינו בר הוי' ולכשיגדל הא לא שייר אז כנ"ל פשוט:

ונ"ל לפ"ז ה"ה במגרש קטנה שאין לה אב ולאו בת הוי' היא אם מגרשה בחוץ אם כשתגדל ג"כ משייר הוי שיור כמו חוץ מקדושי קטן אבל כשאמר חוץ עד שתגדל אפילו במשייר הכל ואינו מגרשה רק ממנו מהני כיון דעכשיו לאו בת הוי' היא בלא"ה וכשתגדל הא לא שייר והא דהעמיד רבא ספקתו בקטן ולא בכה"ג שמגרש קטנה שאין לה אב או בתר נשואי' ביש לה אב דעד דלא הביא ר"נ דקטנה מתגרשת בקדושי אבי' משום דאתי' לכלל הוי' עדיין לא ידענו דאפשר לקטנה שתתגרש בכה"ג לכן העמיד רבא ספיקתו בחוץ מקדושי קטן ולאמת דהוי שיור גם במגרש אשתו קטנה ומכשיר ל"מ אבל במשייר רק כל ימי קטנו' מהני כנלפע"ד ומה שיש להקשות עפ"ז יבואר לפנינו אי"ה:

ב) יש לעיין אי נקטינן בהך סברא כר"א דאמרינן פקעו או כרשב"א שהשיב עליו וכבר עמד בספק זה באבני מלואים והוא הלך לדרכו לענין ממון דהני שיור ובאמת הספק עומד לענין גט באומר חוץ מנכרי ועבד ונתגייר הנכרי ונשתחרר העבד וקודם לזה נשאת לאחר אי נימא פקעו ומותרת לגר ומשוחרר וכבר עמד בספק זה אאמ"ו זקיני מאוה"ג מהרע"א זצ"ל בהגהו' ש"ס ובגליון משניות תוספת ר"ע דיש ספיקא דדינא בכה"ג:

והנלפע"ד בזה דמוכח ע"כ דפשיטא לי' לרבא דתשוב' רשב"א נצחי' וקיי"ל כוותי' ומנא אמינא לה הנה כתבתי בביאור הסוגי' שי"ל טעמא דר"א דמהני חוץ כיון דאפשר לה לנתק עצמה לגמרי ממנו ע"י שנתקדש לאחר ותשחדהו בממון שיקדשה ויגרשה לצאת מרשותו ונמצא כן בחידושי ר"ן ולפ"ז בטעמא דרבנן דפליגו על ר"א י"ל או דל"ל סברת פקעו כרשב"א או דאית להו אלא דס"ל בכ"ז לאו כריתות הוא דצריך שתהי' מותר' בזימנא חדא לכל איש ואיש בשוה ובחוץ מזה לא נתר' מיד לזה רק אחר שתנשאי לאחר ונשתייר זמן שמותרת לזה ואסורה לזה כעין שכ' הרשב"א במשייר לזמן למ"ד יום ואחר למ"ד יום מותרת לכל דל"מ שצריכן שתהי' מותרת בשווה לכ"ע וכן בזה כיון שישתייר זמן עד דמקדשה ויגרשה ס"ל מקרא או מסברא דל"מ ונ"ל דע"כ טעמא דראב"ע דאמר אין זה כריתות משו"ה הוא דאי ל"ל פקעו א"כ היינו תשובת רשב"א ומה מוסיף רשב"א עליו דראב"ע דחולק על פקעו ומסיי' נמצא שא"ז כריתות אלא ע"כ דראב"ע חולק על ר"א גם אי נימא פקעו מ"מ לאו כריתות הוא וי"ל כן טעמא דרבנן דמתני' דחולקין על ר"א אלא מה טעמא דרבנן דבעי מגורשת לכל מיד באומר חוץ מקדושי קטן יהי' מהני דהא עכשיו בלא"ה אינה ניתרת לו דא"א בקדושיו רק כשיגדל ומשום דאתי' לכלל הוי' הוי שיור י"ל כיון שעכשיו בלא"ה א"א בהוי' לו ואינה ניתס' בשוה לכל איש ועד שיגדל תוכל להנשא לאחר ויגרשה וזה בכחה וברשותה וכשיגדל הקטן ואתי לכלל הוי' אז כבר תהי' מותרת לו ולא נשתייר לבעל כח ורשות עליו נגד קטן זה אפילו רגע א' אינו יוכל לעכב אותה ממנו