כתב סופר גיטין חלק ב פ

שלא נתגייר ונשתחרר יש לחוש שיבעלו באונס ולא צריך לומר שימות הבעל כמובן וקרוב יותר לבוא משלא תנשאי לישראל וצע"ג:

ושיטות תוס' ורמב"ן ובה"ג יתבאר בביאור הפוסקים אי"ה:

דבר אחר הרי הי' זה שנאסרה עליו כהן ונתארמלה לא נמצא' אלמנה אצלו וכו' ופירש"י דילפינן איסורא מאשה גרושה וצל"ע מנ"ל דאסורה לכהן שלא גרשה נגדו והוא מקרא דאינה גרושה אלא מאישה ומ"מ אסורה לכהן דלמא קרא שאסורה לבעל עצמו שהוא כהן אסור להחזירה הגם שלא גירשה רק לעצמו ולא התיר' לשום אדם וה"א שכה"ג לא אסרה התורה לכהן קמ"ל שאסורה לו ודוקא לו שגרשה מעצמו ויש לה שם גרושה וה"ה באמר חוץ מפלוני אסורה לכל כהנים דמהני גירושין אבל באם אמר חוץ מכהן זה מנ"ל דאסורה לו ועיין יבמות צ"ד נ"ד שמפרש ריח הגט שפוסל לכהונה שאסורה לבעל שהוא כהן ובאמת מריף אין דאיק כ"כ דס"ל דלשאר כהנים אינה אסורה די"ל דנקט דרך קצרה דאצ"ל שמת הבעל אח"כ שאסורה לכהן. אבל מ"מ על כ"ע קשי' דלמא דוקא לבעל ולשיטת תוס' דודאי אין גירושין כאלו מאשה מהני מידי ואפילו ליבם מותרת א"כ גם מבעל אינה גרושה לשום דבר ויש לה כל חיובי הבעל עליו ולא שייך לומר לא יקחו דאין לקוחין שני' צריך שנשוא' ועומדת לו כן יש לדחוק. אבל לרש"י דס"ל דגירושין גמורים הם מבעלה ואם תרצה להשאר תחתיו צריך לקוחים גמורים שני' בודאי קשי' וצל"ע:

ובמאי אי לימא בע"מ וכו' בתשובת מהרי"ט נתקשה מהר"מ קאסטלאן איך אפשר דר"ע בע"מ קאי כיון שתנשא לכהן זה אח"מ הבעל עברה על התנאי ונתבטל הגט למפרע והא בנתבטל התנאי אינה אסורה לכהן והעלה מכח קושי' זו דין חדש דבתנאי דמעכשיו אסורה לכהן כשנתבטל התנאי ומהרי"ט לא רצה בחדושו ודחה קושיתו עיין בו שהאריך. ולפע"ד כראה דפשוט דקושי' זו אינה לרבנן שבבה"ג דס"ל כל תנאי הוא רק בחיי' ובשלא תנשאי מותרת לו לאח"מ א"ש בחיי' היתה גרושה לכ"ע ולכהן אלמנה שהרי בה"א דס"ל לר"ע בע"מ היא אלמנה לכהן ואם נשאת אח"מ הבעל לא נתבטל התנאי דעל אח"מ לא התנה והיא אלמנה אצלו דאין גירושין לאח"מ ומ"מ אסורה לו משום צד גירושין ולק"מ הרי תוס' ורוב ככל ראשונים ס"ל דגם לאח"מ איכא תנאי בסתמא קשה כהנ"ל ולומר דר"ע הוכיח ממי שהתנה מפורש ע"מ שלא תנשא בחיי' דלכ"ע לא דא"כ הו"ל לר"ע לפרש ולהוסיף על בריי' דקתני סתמא ע"מ של"ת דסתמא גם על לאח"מ. והו"ל לכ"ע לומר הרי זה שנאסרה עליו כהן ואמר ע"מ שלא תנשאי בחיי' אסורה לו קו"ח וקושי' מהרמ"ק חזקה וצ"ע. ובישוב הקושי' נ"ל דהנה הפ"י התעורר למה לי לאסרה על כהן הא בלא"ה אסורה משום גרושה לכהן ולא רצה לומר באופן דלא ידע שגרושה אסורה זה כ"ע יודעים דמפורש בתורה. ונ"ל די"ל משו"ה לא גרשה לכהן שרצה שלא תאמר לכהן זה מחמת גירושין שלו ולאח"מ תהי' מותרת לו וטעי הוא בדין זה דר"ע דסבור הוא כיון שלא גירשה נגדו אין לה דין גרושה נגדו ומותרת לו לאח"מ כדאמרי' לעיל פ' הניזקין טעי בדר"י וכי כן בודאי סתמא שלא תנשאי לכהן סתמא כפירושו דוקא בחייו כיון שכוונתו שתנשא לו לאח"מ ומשו"ה התנה ושייר הכהן הזה. דאי רוצה שלא תנשא גם אח"מ מה לו להתנות כלל ושפיר קאמר ש"ס אי בע"מ של"ת כהבריי' ובמתנה נגד הכהן סתמא דוקא כ"י חיותו התנה ולא צריך ר"ע להוסיף דברים וא"ש:

ויש לפקפק דיודע דינו של ר"ע שמ"מ אסורה לכהן והתנה גם על לאח"מ וכוונתו תנאי שלו שיהי' בידה להנשא לכהן לאח"מ מה שהתנה על גם על לאח"מ דאם לא יתנה רק על הימי חיותו תהי' אסורה זה משום צד גירושין של אחרים שבה לכן דעתו להתנות גם על לאח"מ ואם תנשא לכהן לאח"מ יהי' הגט בטל ותהי' מותרת לכהן. אבל כשיתנה רק כל ימי חיותו לא יהי' לה אפשרות לבטל הגט וכה הי' תנאו אם תרצה תנשא לאחר בחייו ושוב אסורה לכהן לעולם דאם תנשא לו לאח"מ ותבטל הגט תהי' חללה ופסולה לכהונה. אבל כשתרצה תשאר ותשב בדד בלי בעל עד מותו ותשא לכהן ויהי' הגט בטל למפרע ומותרת לו עיין. ונ"ל דהתנה כסתמא בכ"מ דמתנה גם על לאח"מ וי"ל עוד לדסוברים דסתמא אינו מתנה רק כ"י חייו בתנאי כה"ג בודאי התנה על לאח"מ דאל"ה למה התנה כשיודע דמ"מ אסורה לכהן ומה לו להתנות כלל וע"כ שתנאו משום אח"מ וכדי שתהי' תוכל לבטל התנאי ותהי' מותרת לכהן זה כהנ"ל:

אלא דמ"מ קושי' מהרמ"ק לק"מ די"ל דכוונת ר"ע בשאינו יודע דיני וסבור הוא שאם יתנה לא לא תהי' אסורה לכהן וע"כ שהתנה רק על כ"י חייו ואין צריך להוסיף על לשון הבריי' ע"מ שלא תנשאי כלום אלא בגוונא דלא ידע איירי ואנו יודעין שאינו יודע דין דר"ע והקשה ש"ס אי בע"מ ואפשר לומר דבע"מ קאי ר"ע כי האי גוונא הא הותר בזנות כנ"ל ועיין בכ"ז:

ע"ב. רבא כר' ינאי ס"ל. לא אוכל להבין דצ"ל ע"כ ר"ע ל"ל סברת מ"כ שאני א"כ לפי קושיתו והוכיח שאין זה כריתות למה אמר קרא ואשה גרושה מאישה הא אין הגט מועיל כלל ואין אופן דשיור מהני ע"כ צ"ל איסור כהונה שאני כדקאמר ש"ס לרבנן דר"א וכיון דגם ר"ע צריך להודות א"כ שאני וכל כך אפילו דשיור ל"מ וגט פסול מ"מ אסרה התורה לכהן וקו"ח צ"ל כן לר"א דגט בשיור מהני דתהי' אסורה לכהן זה משו' צד גירושין שבה ולא לישראל דמצות כהונה שאני וליכא קו"ח. בשלמא לדרשא דר' יוחנן מאשה גרושה י"ל ר"ע בעצמו ס"ל מ"כ שאני ואפילו גט ל"מ מידי אסרה התורה לכהן אלא דמקשה לר"א דע"כ ל"ל מ"כ שאני דהא מהכא יליף ועשה קו"ח לדידי' וע"כ דשיור ל"מ ומ"כ שאני. אבל לפי דס"ל לרבא כר' ינאי הלא י"ל ר"א ג"כ ס"ל מ"כ שאני כפרכת רבא וע"כ צ"ל ר"ע ל"ל מ"כ שאני ומשו"ה מקשה וא"כ קשי' גם לדידי' וצלע"ג. ויש ראי' מזה לרמב"ם דלר' ינאי לא דרשנו כלל קרא דאשה גרושה ואסמכ' הוא. והא דהקשה ר"ע לר"א היינו לר"א דאמר חוץ מכהן זה מהני ובדרך שאלה שאל לו הא לכהן בוודאי אסורה לדידך לא מקרא אלא מסברא חוץ וכי כן קו"ח דראוי שתאסר מכח א"א לכ"א ואין זה כריתות וכה"ג בירושלמי הקשה ר"ע לר"א ועשה קו"ח מאיסור כהונה ולכה"ג מדנפשי' ולא מקרא אלא הא בהא אתה מודה כן בזה. וכיון דמוכח דלר' ינאי ר"ע ל"ל דרשה דאשה גרושה ול"ל מ"כ שאני וכן רבא כר' ינאי ס"ל מנ"ל לעשות פלוגתא בדרש זה לכן פסק הרמב"ם שריח הגט אסמכ' דרבנן הוא כנ"ל נכון וברור דמהכא נפקא לרמב"ם אבל למשמעות הפוסקים דדאוריי' הוא ל"ע כל הנ"ל:

רבא כר' ינאי משום זקן א' מתני לה. קושי' תוס' מבוארת תקשי לר"י דהא ר' יוסי אמר נראין דברי ראב"ע מדברי כולן. וע"כ משום פרכת רבא וע"כ כר' ינאי ס"ל וכבר ישבנו קושי' תוס' לעיל. ועוד נ"ל ליישב הנה צ"ע על פרכת ר"ע ועשה קו"ח מכהן מה זה קו"ח לפי דס"ל לר"א דפקע' קדושין ורש"י ותוס' דקדושין ונשואין מתירין א"כ מיד כשתנשא ל"א פקעו קדושין ופקעו איסור וצד אישות של זה שנאסרה עליו ומיתרת בביאה משא"כ לכהן אסורה שהרי גרושה היא לכ"א. וראיתי שכבר הרגיש בזה בהגהות אבני מלואים וכ' דר"ע לשיטתו דס"ל אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולאו מידי אמר דהא כשתנשא ויפקע צד אישות שוב לא הוי חייבי לאוין ובחייבי לאוין אסורה ועומדת אחר הקדושין ולא תפסי בה קדושין. והנ"ל בקושי' זו עפמ"ש לעיל בישוב קושי' רשב"א הא דמקשה ש"ס בפשיטות לר"ט והא מודה ר"א דלמא ר"ע לא שמע דר"א ס"ל פקע ולעצמו לא ס"ל לר"ע הך סברא וישבנו לעיל דבמיתה ס"ל לש"ס מסברא כן דמיתה מתיר וגם רשב"א לא פליג רק על גירושין ונשואין דבא ע"י מעשה שלו דאין בכח לעשה להתיר משא"כ מיתה ממילא אתי' ע"ש באורך:

ולפ"ז לק"מ על ר"ע דעשה קו"ח ואי משום פקעו י"ל דל"ל פקעו היינו שע"י נשואיו פקעו ושפיר הקשה ולומר פקעו בנשואין מזה אינו מסברא כסברת רשב"א וכל עצמינו לא הקשה לר"ט רק במיתה אבל כאן צ"ל פקעו ע"י נשואין וזה ל"ל והא דמקשה לר"ע אי בחוץ הא פקעו הא י"ל דלא ידע ול"ל ממודה ר"א הא ר"ע אמר נתארמלה ג"כ ובנתארמלה בוודאי סבר' פקע' ומקשה שפיר ובלא"ה כל קושי' זו רק אשגיר' קושי' דלעיל כמ"ש רשב"א ומהרש"א דבלא"ה א"א לומר בחוץ:

אלא לפ"ז לא הי' צריך לומר דרבא כר' ינאי אלא דהיינו פרכא דלפי דלפנינו בבריי' דר"א ס"ל פקעו אפילו בנתארמלה ואי ס"ל פקע' בגירושין ע"כ או משום גירושין וכ"ש דנשואין מתיר כמ"ש כבר לעיל דע"י קדושין יותר מסתבר דפקע' מע"י גירושין וכיון שר"א ע"כ הכי ס"ל היינו פרכא דל"ק לר"א לשיטתו וליכא קו"ח וצ"ע דלא קאמר ש"ס כן ונ"ל דבאמת לפי ספיקות רבא לקמן ונשאר בתיקו דחוץ מזנותיך וחוץ מקדושי שטר מהו ולהך צד דזה הוי שיור לרבנן א"ש להך קו"ח דר"א גם אם נימא דפקעו ע"י שנשאת ל"א מ"מ כ"ז שלא נשאת הרי אסורה לכל בזנות וגם א"א לקדש בביאה דתחילת ביאה באיסור ואי הוי זנות וחוץ משטר או ביאה שיור הוי הוי כאן שיור לכ"ע וגם ר"א ס"ל במשייר לכ"ע מידי דלא מהני וכן קאמר ר"נ לקמן בהיום אי את אשתי דעד כאן לא אמר ר"א אלא דמאן דשרי שרי לעולם וכו' וכן במגרש רק מאישה לרש"י דמהני משום דנגדו שמגרש בענין חיובי הבעל וזקיקת היבם לא משייר מיד' אבל להתיר במרצת למי שמתיר לאסור קדושי ביאה או זנות אי מקרי שיור לרבנן ה"ה לר"א דל"מ אי משייר כן לכ"ע לא ס"ל לר"א דמהני, ולפ"ז קשי' לרבא אי ס"ל פרכ' על תשובת ר"ע משום פקעו ע"כ צ"ל דחוץ דזנות כיון שאינו עוקר אישות וכן חוץ מא' מדרכי הקנין לא הוי שיור שאפשר בדרכים אחרים דאל"ה תקשי לר"א קושי' ר"ע ומדלא פשיט מזה ע"כ דאית לי' לרבא פרכ' אחרינא משום דמ"כ שאני ושפיר פריך הא ר"א מהכא יליף והוצרך לומר כר' ינאי ס"ל ושפיר נשאר בספיקתו בזנות ובחוץ מקדושי שטר דמר"א לא נפשט וא"ש. והא"ש כ"ז לרבא לשיטתו אבל לר' יוחנן נ"ל דאיכא פרכי דר"א לטעמי' דס"ל פקע' בנשואין באמת לדידי' דזנות וחוץ דקדושי ביאה אינו שיור כלל ושפיר אמר ר"י נראין דברי ראב"ע כנ"ל עיין כי חידוד נכון הוא:

עוד נ"ל עד"פ בישוב קושי' תוס' הנ"ל דלכאורה מנ"ל לר"ע אחר שעשה קו"ח דאסורה בביא' לכ"א מצד אישות שאין זה כריתות מ"מ י"ל כריתות איכא ומותרת בקדושין ובנשואין ור"א מקיש להכא ובהגהות אבני מלואים כתיב לאמור דר"ע לטעמי' דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולפ"ז י"ל היינו פרכ' דר"א ס"ל כדקיי"ל קדושין תופסין בחייבי לאוין. אלא דריטב"א בקדושין ר"פ האומר כדצידד לומר לר"י דאפילו קדושי מאה