כתב סופר גיטין חלק ב עו

בזה הגם דמשייר לא' כולו מהני אבל במשייר לא' מקצת ל"מ גט לגבי זה וממילא בטל כולו. אבל במשייר כולו לא' מהני לכן הוצרך הבריי' לומר ברישא באומר סתם חוץ מפלוני לא מהני דאפילו בכה"ג לא מהני וא"ש:

כי פליגי בע"מ שלא תנשאי. בחד תירץ כ' מהרש"א דלכן נקט של"ת לחוד לאורוי לן דמותרת להנשא מיד דל"ח שתקלקל עצמה אבל בשלא תבעלי חיישינן שתבעל באונס כמ"ש תוס' וצ"ל לפי שכ' תוס' לקמן דל"ח לאונס רק לאח"מ הבעל א"כ ינקוט הבריי' שלא תנשאי ותבעלי בחייו דמותרת להנשא מיד ול"ח שתקלקל עצמה ושמעינן תרתי רבותא דאפילו בשלא תנשאי ותבעלי מתיר ר"י. נ"ל דרצה להשמיענו אפילו בשאסרה אפילו אח"מ מהני לאפוקי הרמב"ם דבשאסרה גם לאח"מ בעי קציבת זמן ופשיטות הבריי' לא משמע כוותי' אלא באסרה לעולם בלא זמן וסתם של"ת גם לאח"מ ש"מ דלא כרמב"ם לפי הפשוט וגם דומיא דחוץ דרישא וכמ"ש הרשב"א לקמן בהקשותו על הרמב"ם ואי הי' הבריי' נקט שלא תנשא ולא תבעלי לזמן לא ידענו כל אלה וא"ש:

ומתניתן דאוקימנא בחוץ מ"ט דר"א וכו' ורבנן האי איש לכל איש ואיש הקשה הפ"י ממ"נ אי סברת חוץ דשיור ל"מ דאין כריתות לולי קרא עד דמקשה מ"ט דר"א א"כ לרבנן ל"צ לאסור הא סברא הוא ונהי דש"ס הוצרך למדרש קרא לרבנן דמיותר אבל תיקשי לרבנן על הקרא ל"ל דידענו מסברתינו דל"מ ואי סברת חוץ דמהני ל"ל לר"א קרא להתיר והלך בדרך פלפול רחוק:

והנראה לפע"ד הנה הב"ש סי' קל"ז התעורר מדנפשי' דיש מקום לחלק בין משייר לעולם ובין משייר לזמן שלא תהי' מותרת לזה עד למ"ד יום ואח"כ מותרת אי הוי שיור והוכיח מן הרמב"ם דל"מ ובאמת כבר כתוב ברשב"א כן וכ' הגם דבידו לגרשה שתהי' מגורשת אחר למ"ד והי' מקום לומר דיוכל לגרש לכל חוץ לא' עד למ"ד ואח"כ לכ"ע דמה שמגרש חוץ לא' עד למ"ד זה לאו שיורא דהא הי' יכול לשייר כולם עד למ"ד מ"מ כתב מסברא דנפשי' דגם זה ל"מ דבזמן שמתחילין צריך שתהי' מותרת לכל בשווה לזה כמו לזה ובס' מכתב מאלי' העמיד חקירה זו והביא ריטב"א בקדושין דגם לזמן ל"מ שוב מצא כן ברשב"א גיטין הנ"ל אלא שמביא שנראה דרשב"א סתר עצמו עיין בו. המורם מכל זה דיש מקום לחלק בין משייר לעולם ובין משייר לזמן ואמר מעתה דזה הי' לש"ס סברת חוץ דשיור לא' לעולם דל"מ דאין זה כריתות עד דמקשה מ"ט דר"א דהא במתני' בחוץ לפלוני לעולם הוא ומ"ט ואמר ר"י דדרש מקרא דויצאה לאיש אחר ומשמע לי' משמעות הקרא להתיר וקרא סתמא כתיב אפילו לא התירה אלא לא' אפילו לעולם. ועוד דאי להתיר במשייר לזמן זה מסברא ולא צריך קרא וע"כ להתיר במשייר לעולם ורבנן משמע להו למדרש משמעות הקרא לאסור והיינו דקרא ממעט אפילו במשייר לזמן ולשייר לעולם בודאי לא בעי קרא דסברת חוץ הוא אלא קרא בעי לאסור אפילו לזמן והכי מדרש ויצאה והיתה לאיש אחר לכל בשוה כשתוכל להיות לזה כן צריכה שתוכל לזה כולם בשוה והא"ש יתור לשון לכל איש ואיש הול"ל עד שמתיר לכל איש. והיינו דבאמת מתירה לכל איש אח"ז אלא שצריכה שתהי' מותרת לכל איש ואיש בשוה כשמותרת לאיש זה כן תהי' מותרת לזה בשווה כמ"ש הרשב"א ומיושב קושי' פ"י ע"ד נכון מאוד:

וע"פ דברינו אלו הרחיב ד' לנו מה שצ"ב למה נאיד ר"י מדרשת ר' ינאי רבו וגם הך קרא דר' ינאי מה דרש בי' ר"י ול"ל בשלמא לר' ינאי ל"ק למה לנו קרא דר"י ואשה גרושה מאישה דצריך לדין כהונה ולגופו שאסורה אפילו לא נתגרשה רק מאישה אבל לר' יוחנן קשי' קרא דר' ינאי ל"ל וכבר התעורר הפ"י בכ"ז ונ"ל דלפמ"ש דיש לחלק בין שייר לזמן לשייר לעולם מנ"ל למילף מקרא ואשה גרושה מאישה דשיור לעולם מהני דלמא דוקא שיור לזמן מהני וקרא ואשה גרושה מאשה כגון שגירשה לאחר למ"ד יום לר"ע ואמר עד למ"ד יום תהי' גרושה ממנו ובכה"ג מהני הגט ואסור לכהן אם מת הבעל תוך למ"ד או אם הוא עצמו כהן שלא יחזירה תוך למ"ד או שמת תוך למ"ד אסורה לכל כהן כיון שעכשיו היתה גרושה מאישה וקשי' בין לרש"י דס"ל דגט מהני מאישה לבד כל ששיור מהני וי"ל דוקא שיור בכה"ג ובין לתוס' דגט מאישה לא הוי רק ריח הגט ולולי דשיור דחוץ מהני לא הי' נפסלה לכהונה וי"ל דוקא שיור לחוץ לזמן ובכה"ג גרושה מאישה לזמן אסורה לכהן ומנ"ל שיור לעולם ואין זה דוחק למוקמי קרא בהכי דהא קרא לאו בדין גירושין איירי אלא מדין גרושה לכהן גם כשאינו גרושה אלא מאישה באופן שאפשר מ"מ אסורה לכהונה והא אפשר בכה"ג וצ"ע לכאורה:

ולכן אומר אני דר"י מוסיף על דר' ינאי רבו דלא סגי לי' בדרבו דקשי' לי' למה לר"א משמע יותר משמעות קרא למדרש להתיר וחכמים משמע להו משמעות קרא יותר לאסור וגם תיקשי לר"א כל דאיכא למדרש לחומרא מנ"ל למדרש להקל משום משמעות קצת ולכן התחכם ר' יוחנן לקיים מילי דרבי' ואמר דר"א יליף מקרא דאשה גרושה מאישה ובאמת משם אין להוכיח רק דשיור לזמן מהני כמ"ש אלא כיון דבידינו דשיור לזמן מהני שוב א"א למדרש קרא דלאיש אחר לאסור דלאסור שיור לעולם סברת חוץ הוא ולא צריך קרא ואי לאסור שיור לזמן הא מוכח מקרא דאשה גרושה דשיור לזמן מהני ולכן אין מקום למדרש קרא רק להתיר במשייר לעולם והיינו טעמא דר"א ורבנן ס"ל שאני מצות כהונה ואין למילף היתר אפילו בשיור לזמן שוב דרשי קרא דלאיש אחר להחמיר דכל דאפשר למדרש להחמיר מנ"ל למדרש להקל ובעי קרא לאסור אפילו במשייר לזמן ומיושב גם בזה דקדוק שהרגשנו בר' אבא דאמר דווקא גירושין דכתיבי קראי ופירש"י קראי דויצאה והיתה ואשה גרושה וצ"ב הלא לכל מר כדאית לי' לר' ינאי דרש קרא א' ור"י דרש קרא א' וסוף כ"ס ליכא רק לכ"א קרא א' ולמה אמר קראי ולפמ"ש י"ל ר"א כר' יוחנן ס"ל ואיכא תרי קראי דבעי' שני' יחד ומיושבים כל הקושי' ודקדוקי' שיש בזה ורווחא שמעתתא בעזהי"ת:

והנה הא דלא אמר ר' ינאי כר"י דר"א יליף מקרא דאשה גרושה ודוחק דפשיטא לי' דמצות כהונה שאני ולא רצה דר"א ורבנן פליגו בזה ונ"ל דבאמת ביבמות צ"ד במתני' דרש ר"א ב"מ ולא מאיש שאינה אישה ורב אמר חספא והו"ל לומר מרגניתא אפילו אינה גרושה אלא מאישה והא וודאי דוחק לומר דר' ינאי דרש כר"א ב"מ ודרש חספא אלא די"ל לפי דיש ס"ל בנדרים כ"ט דלאביי דקדושת הגוף פקע' בכדי ה"ה יוכל לקדש אשה ללמ"ד יום ע"ש בר"ן ולפ"ז י"ל דקרא הכי קאמר גרושה מאישה ולא מאינו אישה דלשון גרושה לאו דווקא בנפרדה מבעלה ע"י גט כריתות אלא שיצאה ממנו אחרי היותה תחתיו ומקדש ללמ"ד יום ואח"כ נפסקה הקדושין יוצאה מבעלה וגרושה מביתו וה"א גם בכה"ג אסורה לכהן קמ"ל גרושה מאישה דוקא היינו בעוד שהוא אישה ואישות קיים והוא מגרשה וכורת האגד ומוציאה אבל במקדש ללמ"ד יום בשע' שמגורשת מאתו לאו מאישה יוצאות אלא מאינה אישה ואישה אינו מגרשה אלא שנפסק האישות מעיקרא לזמן ההוא וזהו ממעט הקרא ומרגניתא וחידוש הוא ורב דלא רצה בזה י"ל ס"ל דקדושת הגוף לא פקע' בכדי או ס"ל קדושין כה"ג ל"מ כלל כמו בגט די"ל לר"נ דל"מ ה"ה קדושין אבל לאביי דנראה דס"ל דמהני ללמ"ד יום ופקעו אח"כ י"ל כהנ"ל ואפשר דר"א ב"מ במתני' הכי ס"ל דלא לשנוי' חספא דרש ועכ"פ י"ל דר' ינאי רבי דר"י כאביי ס"ל ולכן לא מפרש טעמא דר"א מאשה גרושה ור"י לטעמי' דבירושלמי ר"פ האומר בקדושין דס"ל מקדש ללמ"ד יום מהני ושוב לא פקעו ע"ש א"כ א"א למקדש כהנ"ל אמר שפיר טעמא דר"א מהכא וכרב ביבמות וכיון דקיי"ל דקדושין כאלו או דל"מ כלל או דחלו ושוב לא פקעו עיין ר"ן לקמן גבי דין דפקע' ולקמן פ"ו מוכח ריח הגט מקרא דאשה גרושה מאישה ועיין כי הקצרתי קצת:

ור"י אמר טעמא דר"א מהכא וכו' כבר כתבנו לעיל דקשה לר"י מה עביד בקרא דר' ינאי וישבנו'. עוד י"ל ע"ד שכתבתי לעיל דקשי' לי' מ"ט דרש ר"א להקל במקום שיש למדרש לאסור ולכן בא הוא ומוסיף על דר' ינאי רבי' ואמר מאשה גרושה מאישה ולפמ"ש תוס' דודאי אין זה גט אלא ריח הגט ולולי דשיור מועיל בשום מקום לא הי' ריח הגט ועדיין י"ל דווקא משייר א' מהני וכיון דאפשר בשיור שוב הוי ריח הגט אפילו משייר הרבה או משייר הכל ואינה גרושה רק מאישה ועדיין מנ"ל דיוכל לשייר הכל חוץ מא' לזה צריך ר"א קרא ויצאה והיתה ותו ליכא למימר דרוש להחמיר שצריך שיתיר לכל איש ואיש דהא מאשה גרושה מוכח דלכל הפחות לא' יוכל לשייר ורבנן ס"ל מצות כהונה שאני וי"ל קרא דויצאה לאסור אפילו כשמשייר רק איש א' ויש להוסיף עוד עד"פ ועיין:

ואשה גרושה מאישה אפילו אינו גרושה רק מאישה מדברי רש"י נראה דס"ל דזה גט ממש ומותרת לשוק ואסורה ליבם וה"ה דיצאה מבעלה לכל חיובים שיש לה עליו שארה כסותה ועונתה וכדומה אבל תוס' הקשה בפשיטות דאין זה גט כלל ונכון אשר כ' הפ"י דטעמא דתוס' דכתיב ויצאה והיתה שצריך שתהי' תוכל להנשא לשום אדם דיצאה ממנו ועיין באבני מלואים דעשה סמוכין לדבריו מלקמן דקטנה מתקדשת בקדושי אבי' דהוכיח ר"ב דע"כ משום דאתי לכלל הוי' דאל"ה ל"מ גירושין דא"א להתקיים בה והיתה ולרש"י צ"ל דווקא קטנה שאינה בת הוי' בעצמותה אמרינן מי שאינה בת קדושין אינה ביציאה אבל במשייר בהוי' הוא אלא שהוא מעכב עליו:

והנה נדחק תוס' מאוד דר"א יליף בנחותא דאי לא מהני שיור בשום מקום לא הוי ריח הגט ודוחק הוא ופ"י הקשה קושי' עצומה א"כ מאי פריך לקמן על פירכ' רבא והא ר"א נמי מהכא יליף הא ר"א ע"כ ס"ל מ"כ שאני אלא דיליף בהדרגה ושפיר השיב רבא ולדידי' קשי' עוד ר"ע דל"ל מ"כ שאני ומקשה על ר"א איך ס"ל דיליף ר"א כלל מקרא דאשה גרושה והו"ל להקשות על גוף דרשא ולא בעי קי"ח כלל וכ"ז צ"ע:

והנ"ל בישוב כ"ז דנ"ל ליישב קושי' תוס' איך אפשר דמהני גרושה מאישה אם לא משום מ"כ שאני נ"ל באופן דקדשה מתחילה שייר בקדושין ולא קדשה רק לא' ולכ"ע שייר שוב גירשה ושייר חוץ מזה שאסרה עליו בקדושין ממילא אין עלי' שם גרושה רק גרושה ממנו דהרי לכ"ע בלא"ה היתה מותרת ולזה שאסרה לא התירה ומהני לפוטרה מיבם ומתקיים בה והיתה לאיש אחר דהרי מותרת דמעיקרא הגם שאין הגט מתיר זה מנ"ל דגט צריך להתיר ולא קשי' לתוס' רק דבעי שאחר הגט תהי' חפשי' ותוכל להנשא לאחר לא' עכ"פ וכה"ג מותרת והגט פעל נגדו כל חיובי בעל על האשה וכן לפוטרה מיבום וכבר כתבנו דאין זה