כתב סופר גיטין חלק ב עה

לזה ומותרת לזה ותי' זה דהתירה רק דהתנאי חוצץ מן הצד עדיף מתי' זה:

והנלפע"ד בישוב כ"ז ונקדים ליישב דקדוק עצום של הרשב"א דבעל האיבעי' כבר אמר בפשיטות דבע"מ כ"ע מודים מידי דהוי אכל תנאי דעלמא ואחר שהביא הבריי' מקשה מ"ט דר"א הא טעמו כבר אמור. ונ"ל הנה באמת טעמא דר"א מידי דהוי אכל תנאי דעלמא קשה להסביר כיון דסוף כל סוף אין גט זה מתיר לזה שהתנה עליו ולא עשה שום פעולה בהיתר לזה מ"ש מחוץ ונ"ל למטעם טעמא דשאני ע"מ מחוץ דבחוץ א"א לו עוד להתיר' לזה שאסרה בנתינה זו חוץ ע"י גט אחר וגם להראב"ד בספר הזכות דחולק על רמב"ן דיוכל לחזור וליתן גט זה שנית להתי' למי שאסרה מ"מ בנתינה זו לא עשה פעולה לזה והיינו שיור אבל בע"מ מיד אח"כ כשירצה יוכל לבטל תנאו ומותרת לזה שהתנה עליו ע"י נתינה זו ועשתה פעולה גם לו רק התנאי חוצץ ומעכב' ובכל עת שירצה ימחול תנאו ומותרת גם לו ע"י נתינה שהתירה לו. אלא דהרא"ש בתשובה כתב בע"מ שלא תנשאי בזה אינו יוכל לבטל תנאו ורבים החולקים עניו. ולרא"ש הרי לא פעלה נתינה זו מיד דמיד שאמר ע"מ א"א למפעול גט זה לא בשום פעם ולאו ברצונו תלי' מלתא וקשה למסבר מלתא בטעמא דמ"ש ע"מ מחוץ. והנה בב"ש סי' קמ"ג כתב ליישב פסקי תשוב' הרא"ש דסתר עצמו ונחית לחלק בתנאי שאין ספק שיתקיים התנאי ומשו"ה מותרת להנשא מיד דאין מקום ספק לביטול הגט בהא ס"ל לרא"ש דא"א לו לבטל תנאו דכבר קיומו של גט ברור ואינו אשה עוד ואין לו רשות בביטול התנאי אבל בתנאי שאינו ברור שיתקיים ומשו"ה אסורה להנשא עד שא"א לעבור על התנאי בזה ס"ל לרא"ש דיוכל לבטל התנאי עיין כי זה כוונתו ועיין מהרי"ט סי' מ"ט וכ' ובמכתב מאלי':

ואומר לפ"ז במתנה ע"מ שלא תנשאי לבד דס"ל דמותרת להנשא מיד דאין ספק שיתבטל התנאי ולכן להרא"ש א"א למחול על תנאו בוודאי קשה להסביר מ"ש ע"מ מחוץ. אבל בע"מ של"ת ותבעלי דאין ברור שלא יתבטל הגט ובאמת אסורה להנשא מיד כמ"ש תוס' וראשונים ויוכל לבטל תנאו הסברא נכונה שיש מקום לחלק בין תנאי לחוץ כמ"ש. והא"ש דבעל האיבעי' כד אזיל מתני' בחוץ אבל בע"מ כ"ע מודים אמר שפיר בפשיטות מידי דהוי אכל תנאי דעלמא דבע"מ דומיא דחוץ דשלא תנשאי ולא תבעלי הסברא פשוטה דלא דמי' כ"כ לחוץ. אבל על הבריי' דאיירי בע"מ שלא תנשאי לחוד לא ידע ש"ס מ"ט דר"א. וחידש דס"ל דמ"מ דומה לכל תנאי כיון דמכח תנאי בא והתנאי מן הצד ומיושב דקדוקו של רשב"א על נכון:

ומעתה י"ל דבריי' נקנו שלא תנשאי לחוד לרבותא דר"א דאפי' בע"מ של"ת לחוד פליג ר"א וס"ל דדומה לכל תנאי דעלמא. והא"ש דאמר לקמן הרי הותרה בזנות דקאי על הבריי' ול"א הרי הותרה רק התנאי מפסיק דבע"מ של"ת לחוד סוף כ"ס לא התיר' דא"א לו לבטל התנאי לכן הוצרך לומר הרי הותרה בזנות. אבל בשלא תנשאי ולא תבעלי בוודאי ל"ק כיון שהנתינה התירה וכ"ז שירצה ימחול התנאי הרי הותרה בכל. וכן א"ש לר"ע דאמר הרי הותרה בזנות וא"ש כל הקושי' על דרך נכון לפע"ד ועיין:

ולדברינו י"ל דרבנן לא פליגי על ריא בבריי' אלא בע"מ של"ת ס"ל דדמי' לחוץ אבל בע"מ של"ת ולא תבעלי מודי ובריי' דווקא נקט תנשאי לחוד לרבנן דדווקא בהא פליגו ואינו מוכרח דדווקא משום רבותא דר"א נקט תנשאי. אבל י"ל דרבנן בשלא תבעלי מודים. והא דלא הקשה ר"ט ור"ע לרבנן ג"כ משום דרבנן לא מפרשא מלתא דמודו בשלא תבעלי וכעין זה כ' מהרמשי"ף לקמן כדמקשה לר"ט אי לימא בחוץ הא בע"מ וודאי קשי' למה לא הקשה יותר בע"מ גם לרבנן משום דלא מפרשא דמודו בע"מ וכן י"ל לדברינו. ולפ"ז לדסוברים דלא מוכח ממתני' דפליגו בע"מ ופליגו על בריי' אבל י"ל בהא לא פליגו על בריי' דבע"מ פליגו י"ל בתרתי. ולפמ"ש גם בבריי' אין מוכח דפליגו רק בע"מ של"ת. אבל בשלא תבעלי לא פליגו ועיין:

הרא"ש כתב דבין בע"מ של"ת בין ע"מ שלא תבעלי בין ע"מ שלא תהי' מותרת מהני דומי' דחוץ. וטור סי' קל"ז כתב והרמ"ה חולק בע"מ של"ת מותרת ועיין ט"ז שכ' טעמא דהתירה דלא תהי' מותרת לא משמע שלא תנשא דבדידה תלי' אלא שלא יהי' גט מתירה ואין זה בידו להתנות. והרא"ש ס"ל דהוא לשון תנאי ועיין באבני מלואים דכ' דרא"ש מפרש כוונתו ע"מ של"ת מותרת ע"י תנאו שאם תעבור התנאי יהי' הגט בטל. ולכן א"א שתהי' מותרת לו. ועדיין לא ארווח לן דהול"ל ע"מ שלא תנשאי לו וגם הרי בביטול התנאי לא לו לבד אינה מותרת אלא לכ"ע:

ולכן נלפע"ד דהכי מתפרש כוונתו של מתנה שרוצה שיהי' הגט מתירה לכל בתנאי שלא תנשא לזה ואם תעבור ותנשא לא יהי' הגט בטל מכל אלא יהי' בטל נגד זה שהתנה עליו ותנאי כזה מהני הגם דקיי"ל דשיור חוץ ל"מ אבל ע"מ לאו שיורא כיון שמותרת רק שמעוכבת מצד התנאי וכיון שבקיום התנאי מותרת לכל רק ע"י שתעבור התנאי יהי' שיור וכ"ז שלא עברה ליכא שיור לא מבעי' דכ"ז שלא עברה דמהני הגט דעכשיו לאו שיור הוא גם כשעברה התנאי ונשאת לזה ע"פ תנאו הגט בטל ממנו ואיכא שיור ל"א דבטל ממילא כל הגט דשיור ל"מ דהוא לא שייר בגט כלום ונתן לה ספר כריתות המתירה לכל והיא גרמה שיורא ש"י שעברה התנאי ברצונה בכה"ג לא פליגו רבנן כנ"ל. וכל זמן שלא עברה התנאי נ"ל פשוט דמהני וכשעברה מסתבר לי ג"כ דמהני ועיין. ומעתה אומר אני כי זה כוונת הרא"ש בע"מ שלא תהי' מותרת דמהני וזהו חדושו והרמ"ה חולק על חידוש דין שלנו וס"ל דל"מ משום דיש בו ענין שיור כנ"ל:

ונראה דנפקא לו זה להרא"ש מבעל האיבעי' דרצה לומר אלא ע"מ והא במתני' קתני ה"א מותרת לכ"א אלא לפלוני וכבר כתבנו בשם הראב"ד כלומר אם לא ושלא תנשא לקמן קתני וצ"ל דהכי מתפרש מתני' אם לא תהי' מותרת לפלוני וכן אי אלא חוץ אבל בע"מ כ"ע מודים היינו כי האי לשנא ע"מ שלא תהי' מותרת ומוכח כרא"ש. וכן מצאתי כתוב בכתבי קודש של אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל דנפקא לי' לרא"ש לשון חדש שלא הוזכר בש"ס מבעל האיבעי' ותמה על הרמ"ה וא"ש:

ומצאתי מקום הרווחה לישב בהנ"ל קושי' פ"י החמורה דמנ"ל לומר בפשיטות אי בחוץ פליגי בע"מ מודו רבנן דלמא בע"מ כ"ע מודים דל"מ משום קושי' ר"ט ור"ע. וכן אי אלא ע"מ י"ל בע"מ פליגי רבנן משום קושי' ר"ט ור"ע אבל בחוץ מודים לר"א. ולפמ"ש דע"מ דקאמר בעל האיבעי' היינו ע"מ שלא תהי' מותרת ופירושו דהאי תנאי היינו שאם תנשאי לזה יתבטל הגט נגדו וכי כן א"א לומר בחוץ פליגי ר"א אבל בע"מ שלא תהי' מותרת כ"ע מודים דל"מ דלר"א דס"ל דחוץ מהני וס"ל פקעה א"כ גם בע"מ של"ת מותרת ליכא משום פירכת ר"ט דהא כשתפול לפניו ליבום יוכל ליבמה ויהי' הגט בטל רק ממנו וגם בחי' בעל הראשון הא פקעו ממילא קדושין למפרע וגם פרכת ר"ע ליכא שיהי' בני' ממזרי' דאם תנשא לזה שנאסרה לא יתבטל הגט רק נגדו ולא יהי' בניה ממזרים. וכן אי בע"מ פליגו היינו ע"מ של"ת מותר' א"א לומר בחוץ מודו רבנן ובע"מ פליגו משום קושי' ר"ט כיון דבחוץ מודי' דמהני ומשום דר"ט ליכא משום פקעו א"כ הדר גם בע"מ של"ת מותרת ליכא משום דר"ט ור"ע כהנ"ל. אבל בע"מ של"ת אם ס"ל באמת דכ"ע אוסרי' משום קושי' ר"ט או ר"ע אלא דלאמת אמר רבא דאית להו פרכא וכן ר"י אמר נראין דברי ראב"ע מדבריהם ועיין בכ"ז היטב כי נכון הוא לפע"ד:

ובמאי דכתיבנא נתיישב לי דקדוק עצום שהרגשתי דתחלה אמר אבל בע"מ מודים מידי דהוי אכל תנאי דעלמא ושוב אמר או אלא ע"מ ובע"מ פליגו ולא נתן טעם למה רבנן פליגו בע"מ ולקמן בברייתא נתן טעם לרבנן דהכא שייר בגט. ולפמ"ש י"ל על נכון דלבעל האיבעי' בע"מ פליגו היינו ע"מ שלא תהי' מותרת בתחלה לא יוכל לומר בחוץ כ"ע מודים להתיר ובע"מ פליגו משום קושי' ר"ט ור"ע דאם חוץ מהני ה"ה ע"מ שלא תהי' מותרת דמהני כמ"ש ולכן הוצרך לומר בחוץ כ"ע מודים לאסור. ומאחר דחוץ ל"מ שוב י"ל טעמא דרבנן בע"מ משום קושי' ר"ט הגם שכתבתי גם כשתעבור התנאי לא יתבטל הגט לגמרי משום דהוי שיור למפרע כיון שבשעת נתינה תלי' ברצונה שלא יהי' שיור ובידה הוא ולא בידו וא"כ קושי' ר"ע שיהי' גט בטל ובני' ממזרים ל"ש מ"מ משום דר"ט איתא ונ"ל דל"ל פקעו כרשב"א דחולק על ר"א בסברת פקעו אין אנו מוכרחים לומר דרבנן פליגו בזו הסברא וס"ל דע"מ שיורא הוא ולא ידע טעמא דרבנן אי משום בע"מ שיורא או משום קוש' ר"ט ולכן סתם בע"מ הוא דפליגו. ולקמן בביאור הבריי' נתן טעם דרבנן ומשום דס"ל ע"מ שיורא ולא רצה לומר באמת טעמא דרבנן משום דר"ט כיון דלאמת פורך רבא דר"ט וא"ש:

ועוד י"ל דמברייתא מוכח דטעמא דרבנן משום דע"מ שיורא לפמ"ש מהרש"א דלכן נקיט בריי' של"ת לחוד לרבותא דרבנן דאפילו בע"מ של"ת לחוד ס"ל שיורא הוא וכ"ז אי טעמא משום דשיורא הוא אבל אי טעמא משום קושי' ר"ע ור"ט ליכא חילוק בין ע"מ של"ת או של"ת ותבעלי לעולם איכא קושי' דדהו הדר הו"ל למנקט של"ת ותבעלי ולכן הוצרך ש"ס לומר טעמא דרבנן דע"מ שיורא הוא ואפילו בשלא תנשאי לחוד ועיין:

אמר ר"י בר"י לא נחלקו חכמים ור"א במגרש ואמר ה"א מותרת לכ"א חוץ מפלוני שאינה מגורשת כי פליגו באומר ע"מ שלא תהי' מותרת וכו' צ"ע למה נקט בתרי גוונא. הו"ל למנקט רישא וסיפא בחד גוונא וכיון דבסיפא נקט שלא תנשאי לחוד לרבותא הו"ל למנקט רישא ג"כ בכה"ג באומר חוץ נשואי פלוני כ"ע מודים לאסור כי פליגו בע"מ שלא תנשאי וזה דקדוק עצום. ונ"ל דהי' מקום לומר חוץ לפלוני שמשייר הכל לזה ומתיר הכל לאחרינא כ"ע מודים דמהני דלמי שמתיר מתיר לכל. ולזה שאוסרה אוסר הכל. ודוקא משייר מקצת ס"ל דל"מ כיון שרוצה לגרש ולהתיר במקצת גרע שאוסר בנשואין ומשייר בזנות והא איבעי' דלא איפשטי' לקמן אי זנות הוי שיור ולצד דהוי שיור יש סברא משייר במקצת גרע טפי וכן סברת ר"נ לקמן באמר היום אי את אשתי כיון דלמאן דמתיר שייר גרע יותר ולכן ממילא אין הגט מועיל כלל כיון דדבריו כלול מילי דלאו כריתות ל"מ מידי וכן כתב הרשב"א לקמן במשייר לזמן עד למ"ד ואח"כ מותרת לכל הגם דיוכל לשייר בזמן עד למ"ד מ"מ במשייר לא' עד למ"ד גרע ול"א שיהי' הגט עכ"פ מהני מלמ"ד ואילך ע"כ צ"ל כיון שאמר בדבריו מידי דלאו כריתות נפסד הכל וכן י"ל