כתב סופר גיטין חלק ב עד

דאין אחר המעשה כלום דבקדושין וגירושין תוך כדי דיבור לאו כד"ד עיי"ש ובב"י שמיישב שיטות הרמב"ם ולשיטות הטור גם לשיטות דבע"מ לא בעי דיני תנאים מ"מ כשעושה מעשה ותוך כד"ד מתני ל"מ בקדושין וגירושין ולפ"ז אי הוי קתני כיצד יעשה יאמר ע"מ ה"א משו"ה צריך לחזור וליטול וליתן דאם שאר הגט בידה כשיאמר ה"א מותרת לכ"א שוב א"א לו לומר ע"מ דכבר היא מותרת לכל וא"א לו להתנות ע"מ ומשו"ה צריך לחזור וליתן לה אבל כשאומר שנית ה"א מותרת לכל בלי תנאי ה"א א"צ לחזור וליטול וליתן קמ"ל באמר ה"א מותרת בלי תנאי מ"מ צריך לטול וליתן. ואין להקשות יאמר כיצד יעשה יטלנו הימינה ויאמר ע"מ שלא תנשא לפלוני ה"א מותרת ונדע הכל כמובן א"כ דאם יאמר כן נטעה דבעי דיני תנאי בע"מ וצריך דוקא להקדים תנאי בפה קודם למעשה ולכן א"א רק כדקתני כנ"ל ועיין:

ובמאי דכתיבנא בב' דרכים בישוב קושי' פ"י עלה בידינו ליישב הא דפסק הרי"ף והרמב"ם כר"י נגד חזקי' רבו דאמר מתני' כרשב"א אתי' ועיין ר"ן. ולפמ"ש י"ל דכל מ"ש בישוב קושי' פ"י לא א"ש רק לר"י אבל לחזקי' דמשנתינו כרשב"א אתי' א"א לומר דמתני' אשמעינן בסיפא דבעי שיחזור ויטלנה הא יותר מזה ס"ל לרשב"א אפילו בכנסי שטח"ז דלא קנאתה כלל בעי שיחזור ויטלנה כ"ש בזה דקנאתה במקצת ולכאורה כל הסיפא דכיצד יעשה מיותר וצ"ל ע"כ דסיפא רצה להשמיענו דמהני לחזור וליתן דה"א דל"מ כיון שכבר קנאתה במקצת. ורשב"א באמת נתקשה לקמן למה יועיל עיי"ש. וזהו הרבותא דקמ"ל לחזקי' כנ"ל. ולפ"ז תהדר קושי' פ"י דאין לומר כמ"ש דאי הוי נקט בע"מ ה"א משו"ה צריך לחזור וליטול הא מתניתין לאו לדין זה אתי' דיותר מזה אפילו בכנסי שטח"ז צריך לטלו ולהשמיענו דמהני נתינה שניי' גם אי הוי נקט ואמר ע"מ הוי ידעינן ואין לנו מנוס רק לומר לחזקי' דבתרתי פליגו וכמ"ש לעיל בזה עצמו דל"א יאמר ע"מ השמיענו מתני' דבתרתי פליגו. אבל לר"י דלא נשמע מדלא נקט כיצד יאמר ע"מ דע"מ ל"מ דנ"ל דלא נקט הכי כדי שנדע דצריך לטלו משום שקנאתה ממילא מוכח דבע"מ מודו מדלא קתני רבותא לרבנן דבע"מ ג"כ פליגו והא"ש כיון דשטיחות הסוגי' נראה דס"ל דלאו בתרתי פליגו כדמקשה לר"ע אי בחוץ לותיב וכו' ואי בע"מ וכו' וכמ"ש רשב"א ועוד ראיות מסגנון ש"ס ע"כ דסתמא דש"ס ס"ל כר"י נגד רבו ושפיר פסקו כר"י נגד רבו חזקי' כיון דסתמא דש"ס הכי ס"ל נקטינן כוותי' נגד רבו כנ"ל ליישב ועיין:

ועלה בידינו להבין הא דנתקשה הרמב"ן דבעל האבעי' אמר בפשיטות אי בחוץ פליגו אבל בע"מ כ"ע מודים ולא עלה על דעתו לומר בתרתי פליגו וכדפשיט דהאי אלא חוץ לא מסיי' אבל בע"מ כ"ע מודים ולדברינו י"ל דבעל האיבעי ס"ל כר"י לכן א"א לומר בתרתי פליגו מדלא נקט מתניתן הפלוגתא רק בחוץ וכדפשיט לי' דאלא חוץ לא מסיי'. אבל בע"מ כ"ע מודים דזה תלי' בפלוגתא דחזקי' ור"י ותלי' בפלוגתא וא"ש:

ופלפלת כ"ש למאי חזי ליישב ע"פ כל מ"ש מה שהתעורר פ"י לקמן למה נאיד ר"י מדרש דר' ינאי רבו מלאיש אחר וי"ל דקשי' לי' קושי' ירושלמי שמעותא רבו ממשנתינו וישבנו לעיל דאי הוי נקט דאוסרת לכ"ע חוץ מא' לא הוי ידענו דע"מ לרבנן ל"מ ומתני' תרתי קמ"ל חוץ וע"מ. ולפי דכתבנו דלר"י בלא"ה ל"מ דבע"מ פליגו דהא דלא אמר יאמר ע"מ משום דרצה להשמיענו דינא דבעי שיחזור ויטלנו וממילא מוכח דבע"מ לא פליגו מדלא קתני פלוגתא בע"מ א"כ קשי' קושי' ירושלמי שמעותא רבא ממשנתינו לכן הוא לשיטתו לקמן נאיד מדר' ינאי רבו. אבל ר' ינאי רבו ס"ל כחזקי' רבו ומוכח באמת דבתרתי פליגו לא קשה לי' קושי' ירושלמי ומיושב הער' פ"י ע"ד פלפול התלמידים:

ויאמר לה ה"א מותרת לכ"א כתב הר"ן מדלא אמרינן יאמר ה"ז גיטך ש"מ דבעי דוקא למימר ה"א מותרת כיון דכבר אמר חוץ. וריטב"א כתב דהו"ל למתני' לאשמעינן רבותא יותר דהרי זה גיטך מהני וע"כ דל"מ. והרמב"ם כ' ויחזור ויתן ויאמר ה"א מותרת לכ"א או הרי זה גיטך ונדחק הב"י סי' קל"ז דמתניתן לאו דוקא אמר ומרמב"ם עצמו נראה דס"ל דיש מקום לומר דל"מ דכתב ה"א מותרת הרי זה גיטך ולא זו אף זו הרי זה גיטך מהני וקשי' למה לא נקט מתניתן רבותא דמהני הרי זה גיטך ש"מ דל"מ באמת וצ"ע:

וליישב נ"ל הנה לקמן באיבעי' דהדר ואמר לראובן ושמעון פליגו רמב"ן וראב"ד בספר הזכות דרמב"ן כתב דהאיבעי דוקא בנתינה ראשונה קודם שנתן לידה הדר ואמר לראובן ושמעון אבל בנתינה שניי' לא מהני הרי את מותרת לראובן ושמעון אלא בודאי בעי לומר ה"א מותרת לכ"א דלא מצרפין אמירה ראשונה לשניי' והראב"ד חולק גם בנתינה שניי' מבעי'. ונלפע"ד ראי' ברורה לרמב"ן מדלא פשוט ממתניתין דקתני ואמר הא"מ לכ"א ולא אמר יאמר הא"מ לפלוני ותפשוט דל"מ דאולי מאי דאסר שרי ומה דשרי אסר וע"כ דלא מבעי' רק בנתינה ראשונה אבל בשני' כבמתניתין לא מהני וצלע"ג על הראב"ד:

ולפ"ז א"ש דלא נקט מתניתין הרי זה גיטך דרצה לאשמעינן כשאמר הא"מ צריך דוקא לומר לכל אדם ולא סגי בה"א מותרת לפלוני הגם דלרמב"ם את"ל הלכתא ומהני לראובן ושמעון דווקא בנתינה ראשונה ולא בשני' ואי הוי נקט הרי זה גיטך לא ידענו דה"א מותרת לפלוני ל"מ בנתינה שני' והרמב"ם דכתב דיאמר ה"א מותרת לכ"א דווקא אשמעינן דין דמתניתין וכ' גם הז"ג מהני לאפוקי סברת הר"ן כנ"ל נכון:

איבעי' להו האי אלא חוץ או ע"מ הוא הראב"ד בתמים דעים כתב דספיקות בעל האבעי' הוא כך דאלא נוטריקין הוא ומסופק אי חוץ אך לא לפלוני או ע"מ אם לא לפלוני ובוודאי אי יש לפרש אלא חוץ טוב לפרש חוץ מלפרש ע"מ דהא בכל משניות כדנקט תנאי קתני ע"מ ולמה שינה כאן בלשון אלא אבל כשלא מצאנו אלא חוץ רק ע"מ צ"ל ע"כ דאלא דמתניתין חוץ הוא ופשיט לי' רבינא דמצינו אלא חוץ ולכן הגם דאפשר דאלא ג"כ ע"מ מ"מ כיון שמצאנו שאלא ג"כ חוץ הוא שוב אמרינן אלא דמתניתין דהכא חוץ ולא ע"מ מדמשנה מכל מתניתין דנקט ע"מ ולא אלא אלו דבריו זצ"ל ומה מתקו בביאור הענין ודברי אלקים הנה. ולדבריו י"ל לאמת דבתרתי פליגו ומתניתין נקט אלא דמתפרש בתרי אנפין בחוץ ובע"מ והכל נכלל בלשון אלא דמתניתין זו וי"ל הא דבאיבעי' אמר בפשיטות אי אלא חוץ אבל בע"מ כ"ע מודים וכדפשוט אלא חוץ לא מסיים אבל בע"מ כ"ע מודים ולהנ"ל א"ש דבעלי האבעי' מספקא לי' אי אלא חוץ ולא ע"מ או ע"מ ולא חוץ ולפ"ז להך צד דאלא מתפרש חוץ ולא ע"מ מדלא קתני מתניתין הפלוגתא בע"מ ש"מ בע"מ כ"ע מודים וכדפשוט לי' דמצינו אלא חוץ ממילא מפרשין הך מתני' אלא חוץ קאמר אבל הא לא נפשט דאלא רק חוץ ולא ע"מ י"ל אלא ג"כ נוטריקין ע"מ וי"ל דמתני' כייל תרתי באלא חוץ וע"מ ובתרתי פליגו לכן לא מסיים אבל בע"מ כ"ע מודים דאינו מוכרח כנ"ל ועיין:

אבל בע"מ מודים העלה תוס' ורא"ש דמשמע ע"מ דומיא דחוץ שאסרה בנשואין ובזנות מ"מ מודים רבנן ותוס' כ' לברייתא דפליגו בע"מ לר"א אפילו בלא תנשאי ותבעלי וכתב מהרש"א צ"ל לרבותא דרבנן נקט בברייתא שלא תנשאי לחוד ומ"ש מהרש"א עוד דמשו"ה נקט בשלא תנשאי לחוד כדי להשמיענו דמותרת לנשא מיד ולכאורה קשה על תוס' דרצה להוכיח תחילה מברייתא דלא תנשא דווקא אלא דזה דוחק הא עיקר הבריי' להשמיענו דין דחוץ ודע"מ ואיך ממעט בעיקר דין דע"מ כדי להשמיענו רבותא דל"ח שתעבור ותנשא דבר זה שייך בכל תנאי כדומה לו שבידה שלא תעבור ואינו ענין לכאן ולכן לא רצה תוס' בזה והעיקר כמ"ש מהרש"א רבותא לרבנן הגם דכחא דהתירה עדיף מ"מ אשמעינן ביותר רבותא לרבנן דקיי"ל כוותי' ולקמן יבואר ויתיישב אי"ה:

והנה הרא"ש בשם הריצב"א אם בע"מ פליגו ובסברא בעלמא פליגו לא פליג ר"א רק בע"מ שלא תנשאי לחוד וכדקתני בברייתא בע"מ שלא תנשאי דווקא אבל אי בחוץ פליגו ובע"מ כ"ע מודים אפילו בע"מ שלא תנשאי ותבעלי דחוץ ילפינן מקרא ולא ע"מ ובזה מיושב הכל. וראיתי בגליון ש"ס של אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכתב דעדיין קושי' אינה מיושבת כדבעי לומר מתני' בע"מ אבל בחוץ כ"ע מודים לאסור הא במתני' וודאי א"א לפרש רק בע"מ של"ת ולה תבעלי ולריצב"א כל שבחוץ כ"ע מודים ובע"מ פליגו ל"ל לר"א רק בשלא תנשאי ובמתניתין מתיר אפילו בשלא תבעלי והיא קושי' עצומה:

והנלפע"ד בשנבין ג"כ מה טעם אי בע"מ פליגו לא מתיר ר"א רק בשלא תנשאי הא י"ל גם בע"מ בשלא תבעלי ג"כ ס"ל דדומה לכל תנאי כמו אם בחוץ פליגו ולכן נ"ל דודאי פלוגתא רחוקה לא עבדינן כ"ש במלתא דתלי' בסברא ולכן אי בחוץ פליגו ור"א ס"ל שיור דחוץ מהני ל"א דחכמים פליגו בתרתי דשיור דחוץ ל"מ ואפילו ע"מ שיש לו דמיון בצד לתנאי דעלמא אלא שיש לו דמיון ג"כ לחוץ דשייר בגוף הגט כ"כ לא פליגו רבנן וזו פלוגתא רחוקה לכן אמרינן בע"מ כמו חוץ שאסרה גם בזנות מודים רבנן לר"א אבל אי בע"מ פליגו אי ר"א מתיר בע"מ אפילו בע"מ שלא תבעלי בוודאי רחוק לומר דחכמים ס"ל אפילו בע"מ שלא תנשאי לחוד דהוי שיור ולא פליגו אלא בע"מ של"ת ותבעלי' אלא שס"ל איפכא דר"א ס"ל דווקא בע"מ של"ת דמהני ורבנו פליגו בהא אבל בע"מ של"ת ותבעלי כ"ע מודים וליכא פלוגתא רחוקה וזה כוונת הרא"ש בבריי' דנקט דפליגו בשלא תנשאי וגם אם נוכל לדחוק דלאו דווקא של"ת ה"ה שלא תבעלי אלא דעכ"פ מוכח דרבנן לא בשלא תנשאי לחוד הוי שיור רחוק לעשות פלוגתא רחוקה במלתא דתלי' בסברא דר"א מתיר אפילו בע"מ של"ת ותבעלי לכן ברייתא דוקא בשל"ת ר"א מתיר וא"ש דמתרץ ש"ס לקמן הרי הותרה בזנות על הבריי' דקתני רק של"ת והא"ש בעל האיבעי' דאמר אלא ע"מ ובע"מ פליגו ור"א ס"ל אפילו בע"מ של"ת. ותבעלי ובאמת י"ל רבנן ל"פ אלא בע"מ של"ת ותבעלי דאיירי מתניתין אבל בע"מ של"ת לחוד מודים לו ובחוץ כ"ע לאסור ואי אלא חוץ בע"מ כ"ע מודים אפילו בשלא תבעלי דלומר דאפילו בשלא תנשאי לחוד זה פלוגתא רחוקה וא"ש הכל כנ"ל נכון וברור בכוונת הרא"ש ולק"מ עליו. וכשאני לעצמי הי' נ"ל ליישב הא דנקט הבריי' בשלא תנשאי לחוד הא גם בשלא תבעלי ס"ל לר"א דמהני וליישב גם הא דאמר לקמן הרי הותרה אצלו בזנות וע"כ צ"ל בשאמר ג"כ שלא תבעלי מ"מ הרי הותרה רק התנאי אסרה כמ"ש תוס' ומ"ש תוס' דמשני על הבריי' דאיירי בשלא תנשאי לחוד פשוט יותר מלבד שהוא דוחק הו"ל לתרץ יותר מה דשייך גם בשלא תבעלי גם צ"ב הא באמת תי' ש"ס דחוק קצת הרי הותרה בזנות מ"מ שייך להקשות עכ"פ בנשואין אסורה