כתב סופר גיטין חלק ב עג

חזק' כיון שלא הי' אישות ביניהם וניהי דלו בקל לקדש אתתא שאינו אוסר עצמו אבל גבי דידה לא דבר קל הוא לאסור נפשה שוב ליכא חזקה דלא שביק כו' כנ"ל ועיין:

ועיי' מל"מ שם משמו דרדב"ז כ' שהיא נדה והכניס עצמו לאיסור זה החמור כ"ש דחשוד שיעשה ב"ז. ואין זה ענין למ"ש הב"ש סי' קמ"ט משם ש"ג במחזיר גרושתו דשם כשלא יקדשה ליכא איסור מלקות משא"כ כשיקדשה מוסיף איסור מלקות איך נימא חזק' אאעב"ז ונחשדהו שיקדשה ויעבור באיסור הבא ע"י קדושין. אבל הרדב"ז חידש ד"א שכל שבלא"ה עושה איסור חשוד שיעשה בע"ז. ומל"מ יצא לחלק בין הא למ"ש בהלכ' תמורה וחלוקו לא ידענא ולא אוכל להסביר. ויותר י"ל התם דבור זה שאומר אלו תחת אלו תלי' במחשבה אי לתמורה או לפדיון וכיון שאין לו נפקותא אי לפדיון או לתמורה והכל חד מה לו לעבור באיסור ולכווין דווקא בתמורה לאיסור הגם שאינו מקפיד על האיסור זה בשניי' אחרים מ"מ לא נחשד שיעשה להכעיס. אבל בכאן שנאמר תחת בע"ז בעל לשם קדושין ותהי' לו לאשה זה מעשה חדש שלא בקל אדם עושה עד דס"ל לרמב"ם דל"א כן בפנוי ופנוי' רק כשהי' ביניהם ענין קדישין ונשואין. ולכן כל שבלא"ה עושה איסור בבעילתו וחזי' שיצרו תוקפו ואינו מקפיד באיסור שוב ליכא חזקה דל"י בע"ז כנ"ל לחלק יותר נכון ממ"ש המל"מ במח"כ:

אלא דטעמא ושיטתו של רדב"ז לא ידענא כיון דאנן מצד לא שביק התירא אתי' עלה ואם לא הי' אפשר לו בהיתר הוי אמרינן שעושה ב"ז שיצרו תוקפו אלא כל שיש בידו לעשות בהיתר למה יעשה באיסור וא"כ ניהי שיש איסור נדה חמור מזה ועובר משום שא"א לו בענין אחר בעת שיצרו תוקפו אבל בע"ז למה יעשה במקו' שיוכל להציל נפשו מן האיסור. ועיין ריש חולין גבי חמצן של ע"ע דתלי' בחליפי' הגם שנחשד שעובר בב"י כל שיש בידו למצוא היתר ואפי' חמץ אחה"פ דרבנן לא שביק התירא הגם שעבר בחמץ זה עצמו בב"י. ולרש"י גם ע"י החלפה עושה איסור מ"מ מה שאפשר לו בהיתר קצת עושה. וזה דלא כרדב"ז ומשם ראי' נגדו. חוץ שנאמר דכאן מצד חזקה אתי' עלה ואפי' להקל אם קבלה קדושיו מאחר ל"א ולהחמיר אמרי' גם בזה וצל"ע:

ועיי' ר"ן כתוב' בסוגי' דקדשה ע"ת שכ' הר"ן דחזק' אאעב"ז היינו היכא דכ"ע יודעי' שבעל באי' גנאי הוא לו משא"כ להשהות בלא כתובה לאו כ"ע יודעי' וכן נראה מהראב"ד בהשגו' שכ' חזק' שלא יתפרצו בפני עידים נראה דווקא במקום יודעי' ורואי' לא יפרצו באיסור והענין גנאי וא"כ ניהי שעוברי' איסור נדה זה דבר שאין ידוע. אבל לעשות בעל בעידים לא חשידו כנ"ל לכן שיטתו של הרדב"ז צריך עיונא טובא וחיפוש לדינא:

ועיי' הה"מ פ"א מאישות שכ' ראי' דבע"ז דאוריי' מדאמרי' בכ"מ אא"ע ב"ז ובדרבנן בוודאי חשידי הרבה אינשי. נראה דס"ל באיסור דרבנן ל"א חזקה דלא שביק התירא וצ"ע מש"ס ריש חולין בחמצן של ע"ע דאפי' בדרבנן אמרי' לא שביק ולזה עוררני תלמיד א'. והשבתיו שם באיסור דרבנן סמכי' על חזקה דלא שביק הגם דלא אלימא כ"כ בדרבנן. אבל לסמוך על חזק' דאא"ע ב"ז להקל בדאוריי' מחזק' דל"ש התירא בדרבנן דחלושה לא אמרי' לולי דב"ז דאוריי' כן י"ל ובזה י"ל קצת הרדב"ז מסוגי' דשם. ועיין תשובתי סי' ק"ז בענין חזקה דאא"ע ב"ז עיי"ש היטיב. (א"ה היא בתשו' המחבר זצ"ל אה"ע סי' ל"ו עיי"ש בסופו):

מאי טעמא דגנו קרח גזיר' משום כולכם עיין ר"ן שהעלה בתי' א' דכאן לכ"ע משום תנאי דומי' דעד ג' דכשר בקרוב וצ"ע למ"ד לקמן ומתני כשר הדרא קושי' למה כשר בקרובים וצ"ל דרב יוסף דמתני הכי ס"ל כמ"ד לעיל בכל שאומר כולכם משום תנאי ומ"ד לעיל משום עדים ס"ל דשלישי כשר קרוב אלא לתי' ב' של הר"ן דלכ"ע הכא משום תנאי אלא דרוצה שיהי' כמו השלישי עד דרבנן לזה קשה בוודאי לר"י דתני כשר וצ"ע:

ואפשר י"ל דהאי כשר לאפוקי גזלן ועבד וליכא פלוגתא רק בלשון דר"י מתני כשר היינו כהנ"ל ומקשה והתני' קרוב כשר שכשר להעיד בכ"מ ואין נפקותא רק בלשון כצ"ל אבל עיין בפ"י שמקושיתו כראה כי פשיטא מאן דמתני כשר היינו כשר ממש ולזה קשי' על הר"ן כהנ"ל וצל"ע:

ועיין תוספת רע"ק מזקני מאוה"ג הקדוש זצ"ל שכ' לקושי' הר"ן דלחתמו אחר נשואים למ"ד משום תנאי ולמה תצא דלא מפורש בכולכ' אם ע"מ או אם וסתמא תנאי דאם הוא ומה מועיל כשיחתמו אח"כ ולעיל אפי' מכאן ועד עשרה ימים היינו קודם נשואין דווקא אלו דבריו הקדושים זצ"ל ונכוני' המה וש"י זכותו יגן בעדי כי רב הוא:

סליקא חי' פרק הזורק בעזה"י בריך רחמנא ית"ש דסייען עד כאן בזכות אבותיי הקדושים אשר באר"ץ החיים המה וצדקתם עומדת לעד:

פרק המגרש דף פ"ב ע"א. מתני' המגרש את אשתו ואומר ה"א מותרת לכ"א אלא לפלוני ר"א מתיר וכו' בירושלמי הקשה למאן דס"ל דר"א יליף מקרא דלאיש אחר שמעותי' רבא ממשנתינו היינו דמקרא ילפינן אפילו לא התיר' רק לא' ובמשנתינו לא נקט אלא שאסרה לא' ומסיק דיליף ממיתה דמתיר ומחצה עיין בפני' ונראה דקושי' ירושלמי אינו דאיכא רבותא יותר במשייר הרבה ממשייר א' דא"כ גם לפי ילפותא ממיתה מתיר ומחצה קשה ועוד דאם ס"ל דיש לחלק בין משייר א' או יותר לפי קושיתי ממתניתין הי' צ"ל דבאמת ר"א לא מתיר אלא במשייר א' לכן נ"ל פשוט דקושי' ירושלמי רק דאי ילפותא דר"א מקרא דלאיש אחר וקרא איירי במשייר הכל חוץ מא' למה שינה מתניתין גוונא דקרא ונקט במשייר א' ואי משים רבותא דרבנן דהלכתא כוותי' הלא לאמת אין סברא לחלק בין משייר א' להרבה כנ"ל:

והנה בש"ס דילן לא הקשה קושי' זו על ר"י ולכאורה היא קושי' גדולה ונ"ל ליישבה ע"פ שכתב פ"י מדלא קתני במתניתין תקנתא כיצד יעשה לקיים רצונו ומחשבתו לאוסרה ע"ז יאמר ע"מ ש"מ דבתרתי פליגי ולדברינו א"ש דנקטה מתניתין פלוגתא דחוץ בלא בע"מ לאודעוי דרבנן מחמירין טפי אפילו בע"מ ורמב"ן נדחק משום כחא דהתירא דר"א ולהנ"ל לא צריך לזה דתרתי שמעינן ממתניתין מדלא אמר כיצד יעשה יטלנה וכו' ויאמר ע"מ ידעינן דגם בע"מ פליגי וא"ש:

ולפ"ז י"ל לפמ"ש בשעה"מ באומר ע"מ שלא תנשאי לכ"ע חוץ מזה בוודאי ל"מ לכ"ע גם לחולקים על הרמב"ם וס"ל דלא בעי בע"מ קוצב זמן שמא ימות בחיי' אבל באוסרה להרבה ב"א לא שייך שימותו כולם אלו דבריו והם פשוטים וברורים. ולפ"ז אומר אני אי הוי נקט מתניתין גוונא דקרא בשאומר ה"א אסורה לכ"ע חוץ לזה שעתיר' לא הוי דיוק מסיפא דל"א כיצד יעשה ע"מ דרבנן בע"מ פליגו דהא א"א שיעשה רצונו ומחשבתו תחילה לאוסרה לכ"ע חוץ לא' בע"מ דאז אגידה לעולם ול"מ ע"מ בלא"ה ועדיין ה"א בע"מ שלא תנשאי לפלוני מודים דמהני לכן הוצרך לשנות מקרא באוסרה רק לא' ומ"מ לא יעצו עצה שיאמר ע"מ ש"מ דגם בע"מ פליגו ומיושב קושי' ירושלמי אבל ירושלמי דנראה דס"ל דבע"מ לא עלה על הדעת אי שיאמר דלא מהני וע"כ צ"ל תי' אחר דלא אמר יאמר ע"מ הקשה שפיר וש"ס דילן עכ"פ לר' ינאי י"ל בתרתי פליגו וא"ש:

ויש לדחות הא באומר ע"מ שלא תנשאי חוץ לזה ומפרש ואמר דווקא כל ימי חיי' בוודאי מהני דהא לא אגידא בי' רק כל ימי חייו של בעל וזה פשוט וא"כ עדיין גם אי הוי נקט שאמר חוץ לכ"ע הוי ידעינן דבע"מ פליגו דאל"ה יאמר כיצד יעשה יאמר ע"מ שלא תנשאי חוץ לזה כל ימי חיי נתקיימה מחשבתו דמעיקרא דהא בחוץ ג"כ לא נאסרה אלא כי"ח דלאח"מ בלא"ה מותרת לכל ועד"ז יאמר ע"מ שלא תהי' מותרת לכל חוץ מזה ומדלא אמר הכי נדע דבע"מ ג"כ פליגו והדרא קושי' ירושלמי:

וי"ל דנהי ידעינן דס"ל דע"מ ל"מ ה"א דוקא בכה"ג לאו משום דע"מ שיורא הוא אלא משום חששא דר"ע שתנשא לזה שנאסרה ונמצא גט בטל ובני' ממזרים לכן לא קתני תקנתא דיאמר ע"מ א"כ תהי' אסורה לנשא לשום אדם אפילו למי שהתירה משום חשש שתנשא אחר מיתת זה בחייו של בעל המגרש והיינו לשיטות רמב"ן לקמן דעל מעשה שאין קפיד וה"א דוקא בכה"ג שאוסרה לכ"ע חוץ מזה ואין לה מקום להנשא לא' ותשאר עגונה בלי בעל לעולם חיישינן שתנשא לאחר ותעבור תנאה אבל בע"מ שלא תנשאי לא' ל"ח שתנשא לזה אח"מ בעל שני כיון שאפשר לה באחר ל"ח שתקלקל עצמה לכן נקט כל מתני' באסרה לא' וקמ"ל דמ"מ ל"מ לרבנן שיאמר ע"מ דשייורא הוא כנ"ל ועיין. ועיין בסמוך:

כיצד יעשה וכו' כבר הבאנו קושי' פ"י יאמר נא לקיים רצונו שיחזור ויתן לה ויאמר ע"מ כי' מזה נראה כשיטות דבתרתי פליגו. אלא דלשיטות רוב הפוסקים דבחוץ לחוד פליגו קשי' והעלה כיון דכבר אמר חוץ ל"מ שוב ע"מ דאולי מוסיף שנית לומר ע"מ וגם חוץ כדברי' ראשונים. ודברים אלו מלבד דלא לשתמט שום פוסק לומר דאחר שאמר חוץ ל"מ ע"מ בנתינה שנית גם הדברים רחוקים בעצמותן כיון שחוזר ונוטל ומבטל נתינה ראשונה איך נימא לדבריו ראשונים חוזר ומוסיף ע"מ אבל נ"ל לקיים דבריו של פ"י ע"פ דאמר ר"י לקמן דמתניתין רבי ומשום שכבר קנאתה לפסול לכהונה צריך לחזור וליתנה וא"כ מתני' דינא קמ"ל הגם דבכנסי שטח"ז א"צ לחזור ולטלה בכאן צריך משום שכבר קנאתה לפסלה לכהונה נ"ל דאי הוי נקט כיצד יעשה ואמר ע"מ ה"א לכן צריך לחזור וליתן כדי להפסיק בנתינה חדשה בין אמירת חוץ לע"מ שלא נפרש שמוסיף על מאמרו דחוץ לכן בעי נתינה שני' לעקור ממנו דבריו ראשונים ועדיין לא ידענו דאם יאמר סתם שנו' ה"א מותרת לכ"א דבעי נתינה שניי' לכן נקט סתם יטלנה ויאמר ה"א מותרת כנ"ל:

וכשאני לעצמי נ"ל בישוב קושי' פ"י הנ"ל עד"ז בלי סברתו בשנקדים שיטות הטור א"ע סי' ל"ח דחולק על הרמב"ם דס"ל מעשה קודם לתנאי היינו בשעושה מעשה בפועל שנותן לה ואח"כ מתנה דפשיטא