כתב סופר גיטין חלק ב עא

דתצא מזה ומזה אתי' דלא כר"ע וע"ז שקיל וטרי ש"ס אי היה זינתה וכרה"מ או נשאו דוקא וא"ש עיי' בו:

איזהו לאלתר אמר ר"י אמר שמואל כ"ז שיושבי' ועסוקי' באותו ענין עיי' מהרש"ל דלא שייך קנוני' יחזור ויקדשה וכ"כ הרא"ש והעלה מהרש"ל דצ"ל דהוא לבד אומר כן ועיי' רש"י במתני' שכ' לאח"ז לאבד זכותו של זה שנשא' ונראה דרש"י מפרש מתני' כהלכתא כרב אדא ולדידי' פי' משו' קנוני' אבל לשמואל צ"ל כמ"ש מהרש"ל. ומהרש"א כ' לשמואל צ"ל באשת כהן. ולדידי נראה עוד באופן שיצא עלי' קול מראשון היינו שהיתה מקודש' מעיקרא לאחר וכ"ז שהיא תחתיו ל"ח לקלא דבתר נשואין ואחר שגרשה אסורה להחזירה כדלקמן ע"א ע"א מאי תצא משני. וה"ה בכה"ג הוא עצמו אסור להחזיר' והיינו ביצא קול מן האירוסין דליכא חשש בני' דאל"ה הא איכא משו' בני' דל"ש דאח"כ קדשה למה אסורה לו ועיין לקמן שלהי מסכת סוגי' דאמתלא יצא לה קול מראשון ותוס' בשם ר"ת ובפ"י שם. וי"ל שמואל ס"ל לא מבטלי' קלא מן האורוסין אבל ר"א ס"ל דמבטלי' קלא מן האירוסין לכן נאיד מדשמואל. וי"ל עוד אופן שמשמ' במוך תחתיו וכתבו ראשונים בכתוב' גבי ג' נשי' משמשות במוך כיון שמשועבד' לה והיא לה מותר לשמש כ"כ הרא"ה שם. וכי כן אחר שגירשה אסור להחזירה. אבל הוא והיא אומרי' שלא הי' גירושין דנתחלף גט בשובר. עוד י"ל באופן שאמר' טמא' אני ולמשנה אחרונה שלהי נדרי' אינה נאמנ' כיון שמשועבד' לו לא תוכל לשווי' נפשה חתיכה דאסורה. וכשמגרשה אסור להחזירה ובכה"ג א"ש מתני' אליבא דשמואל. ומ"מ כ"ז דוחק לאוקמי מתני' בכה"ג ולכן כ' הרא"ש מסתבר יותר כרב אדא דאתי' מתני' כפשוטו וק"ל:

דף פ"א ע"א. מתני' ובית הילל אומרי' אע"פ שנתנו לה ע"ת ולא נעשה התנאי כו' הרי"ף מייתי כאן אבל נתן לה גט ואמר ה"א מגורש' ממני חוץ מכ"א מפסלה לכהונה מקרא דאשה גרושה מאישה בתשוב' מהרי"ט סי' מ"ט וכ' הקשה מ"ש מגרש חוץ דאין הגט מהני מה"ת ואיכא ריח הגט ומ"ש במגרש על תנאי ולא נתקיי' התנאי' דמותר' לכהונה. ולפע"ד הדבר פשוט דבמגרש חוץ הוא רוצה בגירושין לכהפ"ח מעצמו וגרוש' הלב היא רק מן התורה גט כזה ל"מ כיון שמשייר ואין זה כריתות מ"מ לכהונה נפסלה משו' דעתו ונתינה שלו לגירושין. אבל במגרש על תנאי ולא נתקיי' התנאי גם רצונו לא הי' לגרש רק בקיומא של תנאי וכשלא נתקיי' התנאי גם לפי דעתו ורצונו אינה מגרשה ולכן אפי' ריח הגט אין כאן מעיקרא כנ"ל נכון ופשוט מאוד:

ועיין שם במהרי"ט דמהר"מ קאסטלאן יצא לחדש דבתנאי דמעכשיו נפסלה מן הכהונה והעלה כן מכח קושי' מלקמן סוגי' דחוץ אלימא בע"מ עיי"ש. ועיין בהגה' זקיני זצ"ל שנתקשה בזה. ולקמן בסוגי' וישבנו הקושי' באורך. ומ"מ יש קצת משמעו' מדאמרו ב"ה ולא נעשה התנאי ולא אמר ולא נתקיי' התנאי יש להוכיח קצת דדווקא בתנאי דתלי' בקו' עשה שתיתן וכדומה דמחוסר מעשה קיום התנאי הגם דבקיו' התנאי ונעשה מעשה מגורש' למפרע מ"מ כל שלבסוף לא נעשה מעשה אפי' ריח הגט אין כאן. אבל בתנאי דשוא"ת שהגט מתחיל מיד ולא מחוסר מעשה וביטולו הוא ע"י מעשה אפשר לב"ה ריח גט איכא גם כשלא נתקיים התנאי וע"י מעשה נתבטל הגט. ועיין כעין סברא וחילוק זה בב"ש על תשוב' הרא"ש ובמכתב מאלי':

וכי קרוב לכתיבה נתינה כו' צ"ב בס"ד איך ניחא לי' דחייש לקלא פלוני כ' הרי ל"א נתן כ' בחי' ר"ן דס"ד כיון דלא לחנם הוציא' הקול ע"כ דנתינה קאמרו וקיצר ואני אפרש כדמסיק דבדקי' אם קרו לכתיבה נתינה עכצ"ל דל"ל הך סברא מדהוציא הקול ע"כ דמכווני לנתינה וצריך בדיק' שפיר מקשה וכי קרו כו' מאי הוי ומתרץ כיון דאיכא דקרו כו' היינו היכא דכולם לא קוראי' לנתינה כתיב' ל"א משו' הך סברא דנתינה קאמרו. אבל כיון דאיכא דקראו אמרי' וודאי אלו מוצאי קול נתינה קאמרו דלא לחנם הוציאו כצ"ל לחי' ר"ן ולמ"ש סביב הרי"ף ועיין:

והנה הרמב"ם לא כ' הא דצריך בדיקה אי קראו לנתינה כתובה ותמה הר"ן למה ועיין ב"ח (א"ה עיין מה ששייך לסוגי' זו בדברי המחבר בסוגי' דאמתלא שלהי גיטין:

דורות ראשוני' ב"ש כו' ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שהקשה הא ב"ה ל"ל כב"ש וגם מה ענין ב"ש לדר' דוסא ב' ענני' הם והעלה דטעמא דב"ש לאו משום ריח הגט אלא דלשיטתו דלא יגרש אא"כ מצא ערות דבר וכשכותב גט מסתמא ראה בה פריצות ושוב נמלך לגרש כי לא נתברר עד שאסורה עליו מ"מ נפסלה לכהונה משום מעלת כהונה אבל לב"ה דמגרש משו' מקדיח תבשילו לא נפסלה לכהונה ואי הי' ס"ל ב"ה כב"ש ג"כ הי' מחמיר משום יחוסי ומעלת כהונה והיינו לא כדורו' ראשוני' ב"ש והוא מענין א' דב"ש מחמיר כ"כ ור' דוסא מקיל כ"כ וגם ב"ה מודה לב"ש לפי שיטתו של ב"ש אלו דבריו הקדושי' זצ"ל וש"י זכותו הרב יגן בעדינו עדי עד:

מתני' המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי ב"ש אומרי' כו' בירושלמי ומובא בתוס' לעיל ע"ט ע"ב דיה ב"ש דב"ש וב"ה לשיטתי' אזלו לעיל וכאן דלב"ש לא יגרש אלא א"כ מצא ע"ד מאוסה הוא לו ול"ח שיבוא עלי' משא"כ לב"ה עיין בפני' בירושלמי כאן ועיין בית מאיר סי' קכ"ח שנתקשה בדברי ירושלמי אלו כי במציאו' פליגו הא גם לב"ה איכא כשמגרשה משום ד"ע וגם לב"ש איכא שעבר וגירשה שלא משום ע"ד וכ' דכוונ' ירושלמי דלב"ש מסתמא מגרש משום דבר ערוה ולב"ה סתם גירושין משום שלא מצא' חן עיין בו ואני אוסי' ואפרש דלב"ש גם אם נתגלה לנו אח"כ שלא גרשה משו' דבר ערוה ויש לחשוד שבא עלי' לשם קדושי' מ"מ כיון שבשע' שלן והתיחד עמה לא הי' עידי ביאה דסבורי' מסתמא משו' ד"ע גרשה ומאוסה היא לו וכיון דליכא עדי' בשע' היחוד שיהי' עידי ביא' גם כשנודע אח"כ שלא מאוסה לו שלא גרשה משום ד"ע ואם באמ' בא עלי' ואפי' שניהם מודי' מ"מ ליכא קדושי' ולב"ה דמסתמא לאו משום ד"ע גרשה עידי יחוד הן עידי ביאה אבל כשנודע אח"כ שמשו' ד"ע גירשה ליכא משום קדושי' דוודאי לא בא עלי' ומתני' שלא משום ד"ע גרשה כנ"ל לבאר ועיין:

אלא עוד הקשה בבית מאיר כיון דלב"ש אסורה לו למה אמר בירושלמי דמאוסה לו ל"ח שבא עלי' הול"ל כיון שאסורה לו ועיין מ"ש. ולכן נלפע"ד בכוונת ירושלמי דוודאי לא איירי מתני בין לב"ש בין לב"ה בגרשה מחמת דבר ערוה אלא שגרשה משום איזהו דבר ולב"ש בעבר וגרשה אלא לב"ש כיון דלב"ש דאסור לגרש והוא עבר וגירש בוודאי בשביל דבר מה דליכא קפידא כ"כ לא הי' מגרש באיסור וע"כ שיש לו עלי' דבר הקפדה שא"א לו לסבול ומאוסה לו ל"ח שנתרצה ונתפייס בקל ובא עלי' וגם באופן ששני' רוצי' דמותר לגרש לב"ש מ"מ כיון שנתרצי' הוא ואתתא בכ"ד ניחא לה וגירושין קשין לה מסתמא הי' ביניהם פירוד לבבות וא"א להם להיות יחד לא בקל יתרצו ויתפייסו לכן ל"ח שבא עלי' אבל לב"ה דמותר לו לגרשה בע"כ דידה על ענין קטן מקדיח תבשילו וכדומה חיישי' כשלן עמה ואש בכעור' נתרצה לה בקל כנ"ל בכוונת ירושלמי ומיושבי' כל הקושיות במרווח ועיין ח"ס א"ע סי' שנדחק ג"כ בכוונת ירושלמי ומ"ש נכון לפע"ד:

ומודי' בנתגרשה מן האירוסין א"צ ממנו ג"ש. צל"ע לפי ירושלמי הנ"ל ולפי שיטת הרשד"ם שבא"ל פ"י מגירושין דבארוסה גם לב"ש יוכל לגרשה משום ל"ת חן וכדומה א"כ י"ל איפכא בארוסה גם לב"ש צריכה ג"ש דלא מאוסה בעיניו ומודה לב"ה אלא דכיון דבארוסה דאין לבי גס בה לא צריכה ג"ש ה"ה לב"ש אבל לשון מודים היינו ב"ה לב"ש ל"ש דמנ"ל דלב"ש בארוסה א"צ ג"ש לולי סברת שאין לבו גס בה ובארוס' שניה' שווי' ולא שייך מודים ועיין במשנה שבמשניות עדיות דלא קתני מודים וא"כ א"ש אלא במשנה בירושלמי קתני ומודים קשי' כהנ"ל. עוד יותר קשי' לי לפמ"ש הרשב"א בארוסה כשיודעים דגייסו אהדדי לא קמודי ב"ה דארוסה כזו כנשוא' א"כ למה לא קתני איפכא ומודים ב"ש לב"ה בארוסה כשגייסו אהדדי דצריכה ג"ש דלא שייך מאוסה וצל"ע:

עיין רשב"א לעיל ע"ט שכ' מדלא קתני במתני' לעיל אבל בארוסה מודים כהכא מוכח דגם בארוסה איכא גט ישן עיין בו מלתא בטעמא. ולולי דבריו הי' נ"ל עוד לחלק בין מתני' דהכא לדעיל דהכא קתני ולנה עמו בפונדקי משמע שבמקרה באו יחד בפונדקי ולא במכווין התיחדו לכן ל"ח רק בנשוא' שמכבר לבו גס בה וביותר ולא בארוסה שאין לבו גס בה כ"כ אבל לעיל ע"ט איזהו גט ישן כל שנתיחדה עמו היינו שנתיחדה עמו במכווין לכן כיוון דחזי' קרבות ופריצות שנתיחדו מתחלה חיישי' ביותר אפי' בארוסה כנ"ל ועיין תוס' לעיל ע"ג ע"ב ד"ה ראוה שנתיחדה עמה כו' דהרגיש שיש לחלק בין נתיחדה עמו ללנה עמו בפונדקי והיינו כהנ"ל אלא דש"ס שם מדמה להדדי לנה עמו לנתיחדה דהא אמר ר"י דלא כמאן ועיי"ש בחידושיו מ"ש מנ"ל לש"ס באמת בפשיטו' דלא כמאן דלמא בנתיחדה מודה עיי"ש מ"מ לחלק במתני' בין דהכא לדעיל בגט ישן א"כ מ"ש ועיין. ואפשר דרשב"א לא רצה בזה משום לשון מתני' איזהו גט ישן כל שנתיחדה משמע כל שנתיחדה אפי' לא נכנסו תחלה להתיחד ובזה א"ש לשון כל דבדיוק נקיט הכי ומ"מ לדינא יש לעיין די"ל דהכא במתני' דמחלק בין ארוסה לנשואי' דווקא בלנה עמו בפונדקי במקר' אבל נתיחדו עמה במכווין הוי כגייסו תחלה אלא דאין נרא' כן משמעות וסתימ' הפוסקים וכן הרמב"ם שמחלק בנתיחד עמה בין נשוא' לארוסה משמע כל שכיחד אפי' במכווין מדלא קפיד להעתיק לשון מתניתין ולנה עמו בפונדקי משמע דלא נחתו לחלק כהנ"ל ומ"מ צ"ע מנ"ל בפשיטות כן וע"פ חלוקי הי' נכון דבדיוק נקטה מתני' נכנס' עמה בפונדקי משום סיפא דארוסה וצ"ע:

ע"ב. דבית שמאי סוברים אא"ע בעילתו בעילת זנות כ' תוס' דהא דיבמו' דשם איכא הוכח' מדאירסה דרוצה דרך נשואי' משא"כ הכא ולתי' זה כל דליכא הוכח' ל"ש לב"ש א"א בע"ז אבל בתוס' יבמות כ' איפכא דהכא איכה הוכחה דעושה כ"ז מדגרשה משא"כ בכ"מ דליכא הוכחה ס"ל א"א ב"ז עיי"ש ולפמ"ש רש"י שם דטעמא דאין ממאני' נשואו' דא"א ב"ז ולא הועילו בתקנת' דאין מי שירצה לישא קטנה לק"מ בלא"ה דוודאי נוח לכל לישא גדולה מלישא קטנה להכניס עצמו בבעילת זנות כשתמאן אבל כאן וכן בכ"מ מי שבא על אשה לומר שבוודאי לא עשה בע"ז ל"ל לב"ש כיון דיצרו תוקפו בועל בזנות ולא דמי כלל לשם והוא פשוט ועיין:

ועיין רשב"א שכ' בישוב קושי' מב"ש דיבמות דהכא ב"ש לטעמו דלא יגרש כוי מאוסה הוא לו אינו מתפייס להחזירה נראה כוונתו