כתב סופר גיטין חלק ב ע

הירושלמי תלי' הא דהכא בפלוגתא דלא יגרש אא"כ מצא בה ע"ד ולב"ה אינה מאוסה וצ"ל מ"מ מאוסה קצת. ולדידי נראה דלקמן שנאמר שבא עלי' וקדשה ס"ל לר"י דל"ח רק בראו' שנבעלה. אבל לא ראו לא דכיון דמגרשה משו' שמקדיח תבשילו ואינו חפץ בה שתהי' אשתו ל"ח שבא עלי' וממילא קדשה כיון דממאן בה מחמ' איזה סיבה לא יחזיר' לו לאשה ולא יקדשנה. חוץ בראו' שנבעלה ע"כ שקדשה מחזק' דא"א עשה בע"ז. אבל כאן דא"א אמרי' שחזר וקדשה לו לאשה ונתרצה ומחל על הקפדתו אלא שעומד בדעתו רק בא עלי' כ"ז שהיא אשתו וכיון שיש אש בנעור' שנתיחד עמה חישי' שפיר רק ב"ש דס"ל דלא יגרש רק משו' ערות דבר ומאוסה בבעילה אצלו ל"ח שבא עלי' כיון שמאוסה אצלו באותו דבר עצמה של בעילה כנ"ל פשוט ונכון. ועיין פ"י לעיל ע"ג ע"ב בישוב קושי' רשב"א. ומה שנתקשה בדברי רשב"א כאן. ומ"ש אני בעניי בישוב קושיתו על הרשב"א בדרך נכון עיי"ש:

ואיכא דאמרו אם נתגרשה תנשא לכתחלה כ' רש"י אם נתגרשה בג"י והלך לו הבעל וכ"כ הר"ן. והרא"ש הקשה מלעיל י"ח המשליש גט לאשתו וכן מלעיל כ"ז שאעבור מכנגד פניך דמשמע אי הוי חיישינן לגט ישן לא תנשא. ולשיטת רש"י לק"מ מלעיל י"ח דהוא לפנינו ויוכל לגרש שני' אלא דרש"י לעיל י"ח מוקי הך בריי' בהלך לו ועיי"ש בתוס' דכ' דאינו מוכרח אבל רש"י מפרש הבריי' בהכי וקשי' קושי' הרא"ש וצ"ל כחילוק הרא"ש ומוכח אפי' בהלך למדה"י ג"כ כשנותן ע"י שליח חיישינן אפי' כבר גרשה. והנה לפי' תי' הרא"ש דווקא כשלא ראינו שבא עלי' רק יחודא בעלמא. אם נתן בעצמו או מסרו אח"כ ליד שלוחו אמרי' אלו ידע כי בא עלי' לא הי' נותן אבל כשאנו יודעי' שבא עלי' ויש חשש שיאמרו לא תנשא ואפשר לכ"ע אפי' ניס' תצא דמשו' חשש רינון ולעז גיטה קוד' לבנה מוציאי' ולכה"פ לא תנשא ויש להקשות לקמן פ"ו דמקשה לתני גט ישן ומתרץ למ"ד תנשא עדיין קשה לתני גט ישן בכה"ג וצ"ע:

ולולי תי' הרא"ש הי' נ"ל די"ל הא דמקלי' בגט ישן משו' דגם העולם ראוי להם לתלות יותר בקוד' גירושין מלאחר גירושין. דלאחר גירושין מאוס' לו ביותר כמ"ש רשב"א. הגם דמתני' לקמן אפי' בלא ראוי חוששי' היינו כיון שאין לנו לתלות בקוד' גירושין שכבר גרושה לפנינו. אבל כאן שיש לתלות קוד' גירושין קרוב יותר קוד' מלאחר. אלא משו' זמן המוכיח יהמרו אחר גירושין ולא יעלה על דעת' שנתאחר' הנתינה' כ"כ יאמרו אחר גירושין ולכן חיישי ומ"מ חשש מועט הוא ורק לכתחלה לא יגרש. וכ"ז מתני' דהכא דאיירי בסתם גנו בע"כ ולירושלמי ע"כ צ"ל במגרש בע"כ דברצון גם לב"ש בלא ערו' דבר מגרש כמבואר ברשב"א שלהי מכלתין ולפ"ז י"ל הא דבריי' במשליש גט דקתני ולג"י א"ח שהרי לא נתיחד איירי במגרש ברצון כי הלך לו לפי' רש"י ושלא תתעגן השליש לה גט. וגם לתוס' א"ש דבריי' קמ"ל לגט ישן ל"ח לעולם כיון שלא נתיחד גם במקו' שהי' לנו לחוש לג"י שלא תנשא בדיעבד כגון שמגרש לטובתה שאינה מאוסה לו ואיכא חשש יותר שיתלו בלאחר גירושין מ"מ כיון שלא תתיחד' אין כאן חשש של ג"י כלל. והא"ש נמי הא דכ"ז שאעבור מנגד פניך דשם מגרש לטובתה כמ"ש הר"ן שם כדי שלא תתעגן ואיכא חשש יותר שמא יאמרו גיטה קוד' לבנה אם ראו' שנתיחדה כנ"ל ועיין. ולפמ"ש גם בראינו שבא עלי' מ"מ ל"ח רק לכתחלה כי רחוק שיתלו אחר גירושין כנ"ל ועיין:

מתני' וצריכה גט מזה ומזה כ' רש"י דצריכה גט משני מדרבנן ותוס' וראשוני' הקשו הא גט זה כשר מה"ת ופסולו מדרבנן. עיין פ"י שהעלה בתי' ראשון כיון דכותבי' כדמו"י וכל שאומרי' שהגט פסול לגמרי ברצונם תלי' ממילא לא גירש כלל ואין כאן גירושין מדאוריי'. ועיין חי' רמב"ן לעיל כ' ע"א שכ"כ בשם י"א בלא נכתב שם העיר דפסולו מדרבנן ממילא מדאורי' אינו גט. ועיין מהרמשי"ף סוגי' דשמא יחפה וכאן שכ"כ. ומ"ש פ"י עוד משו' עדי' שא"א להזימו עיין נב"י קמא סי' פ"ז וס"ח:

ודע דיש לעיין לעיל כ' ע"א דאמר ר"ח יכילנא למפסל כל גיטא דעלמא ואמר רבא אי משו' דכתב ונתן והכי איהי כתבו לי דלמא אקנוי אקנו לי' רבנן ועיין רש"י דלבתר מתני' תיקנו דאשת נותנ' שכר סופר כדאיתא בב"ב פ' ג"פ. ולזה י"ל בתר תקנתא דהכל משלה ואקנו לו רבנן משום הפקר ב"ד כדפ"י רש"י לעיל שם. ולא אקנו לי' רק כשגט כתוב כדינא דדהו אבל כל שנכתב בפסול דרבנן לא אקנו לי' מעיקרא וממילא הגט פסול מדאוריי' ומתני' ל"ל זה דהא בזמן המשנה הבעל נתן שכר סופר אבל בהא תקנתא יש לעיין בכל פסולי דרבנן דתצא ובש"ס מתקרי' באלו פסולי' י"ל שפסול ובטל מדאוריי'. ובפוסקי' לא משתמט דיאמר כן וצלע"ג וכן יש לעיין בכתב על טבלה שלה דלעיל כ"א י"ל דלא אקנו לו רק שתהי' מגורש' גמור' אבל לגרש בפסול דרבנן וצריכ' ממנו גנו שני להכי לא אקני לי' ואומדנא דמוכח הוא גם זה צ"ע:

ומתחלה הי' נראה לי לומר בכוונ' רש"י דוודאי הגט כשר מדאוריי' אלא כיון דאמרו שלא יקדשנה אחר וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש פקעו קדושין של שני וכעין זה כ' בהפלא"ה ק"א סי' כ"ח ולמ"ד במקדש בד"א דקדושי שני לא מהני מדאוריי' דאפקעינהו לקדושין של שני. אלא דממ"ש רש"י בשני' ממזרי' מראשון דרבנן וזה א"ש כיון דקדושי שני הפקעו ממילא ממזר מראשון רק דרבנן אלא דמשמע משני דאוריי' ולפמ"ש גם משני דרבנן דהא הגט מהני מדאוריי'. וגם מ"ש רש"י לקמן לענין יבום משו' קנס. נראה דס"ל דגט פסול ובטל מדאוריי' וע"כ כמ"ש פ"י ועיין:

ולא זה וזה מטמאי' לה כ' רש"י שניה' כהני' עיי' מהרש"ל שכ' שי"ל בשני נזיר ורבי' תמהי' עליו הלא מקרא מלא דנזיר אסור לטמא לקרובי' ועיי' משי' זקני מאוה"ג מהרע"א זצ"ל. ומ"ש עוד על מ"ש מהרש"ל די"ל אין מטמאי' שאין מחויבי' לטמאי' דתלי' בשיט' רמב"ם וראב"ד. ועיי' חי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל מ"ש בישוב מהרש"ל עפמ"ש ריטב"א כאן וביבמו' דבעלה ירית לה וא"כ הוי מ"מ כמו בש"ס יבמו' בקדושי קטנה דמטמא לה כהן כיון דירי' לה הוי כמת מצוה עיי' יבמו' פ"ט ע"ב. עוד כ' אאמ"ו זצ"ל שי"ל ע"פ פלפול אופן שגירש ע"י שליח וביטולו שלא בפניו דבטלו אינו מבוטל דאפקענהו רבנן לקדושין ובש"מ כתוב' חד דיע' דמותר' לכהן. ובכה"ג י"ל איירי הכא ולא הפקיעו בגט כשר אבל כששוב נודע שהגט פסול מדרבנן לא הפקיעו כדי שיועיל. אבל כשנשא' כהן שני סבור דגט כשר הוא ע"י אפקיענהו וא"ש. וכן קיימתי מעצמי זה רבות בשני' כד הוינא טלי' וק"ל:

בת ישראל נפסלת מן הכהונה עיי' מהרש"ל ומהרש"א לתוס' דגט כשר מדאוריי' אסור' מדאורייתא משום גרושה וזונה דרבנן ואיך קתני ונפסלת ע"י שני משום זונה בלא"ה אסורה מדאורייתא משום גרושה. ונ"ל דיש אופן בשגרשה שזרק לה בד"א שלה וכ' חי' רמב"ן לעיל שם דד"א דרבנן מ"מ מגורש' מכח אפקעינהו ונ"ל היכא דזורק לה גט פסול מדרבנן לא אפקעינהו דלמה להו לאפקוע קדושין כדי שיהי' גט לדאורייתא ופסול מדרבנן ובכה"ג אינה אסורה לכהן. ומ"מ אסורה משום זונה דאורייתא והא דחולק על רש"י דכ' דצריכה גט משני רק מדרבנן היינו דסתם גירושין לאו בגרשה בזריק' לתוך ד"א הוא אבל הא דקמ"ל מתני' דנפסלה מן הכהונה ל"ק די"ל דקמ"ל בכה"ג ע"י נשואי שני' נפסלה משום זונה וק"ל:

דף פ' ע"א. שינה שמו ושמה כו' תוס' לא שינה ממש כמ"ש לעיל. עיי' פ"י שם ביאור לנכון לדברי תוס' ומ"ש שם דלמסקנת תוס' י"ל גם לרבנן בלא כ' שם כלל פסול מדאוריי' כן ס"ל לרמב"ן ור"ן שם. ומ"ש תוס' דה"ה שם עירו לא שינה ממש. והקשה פ"י אי מקשה ש"ס לקמן מהי' במזרח וכ' במערב י"ל לא זו אף זו קתני לא מבעי' שינה ממש וכ' במערב אפי' שינה שם עירו שהי' לה ב' שמו' מ"מ פסול מדרבנן. ולפע"ד נראה דתוס' ס"ל בשינה ממש בחל הגט מדאורייתא וכן שיטת רמב"ם. ולפמ"ש תוס' לעיל כי מדתני' איירי רק בפסולי דרבנן א"א לומר דמזרח ומערב היינו בשינוי ממש דפסול מדאורייתא והא דהוצרך ש"ס לומר היינו שינה שם עירו די"ל דמזרח ומערב היינו ב' של עיר וכ' במזרח שם של מערב או איפכא כנ"ל וק"ל:

ושם עירו ושם עירה כ' תוס' דהיינו מקום דירה אבל בשם לידה ועמידה אין קפידא ובשינו שם מקום הלידה אין קפידא וכ' מהרש"א דתוס' ס"ל דמקום הדירה מעכב כשלא כ' כלל פסול ומהרש"ל כ' דתוס' אפשר דס"ל כשטת הרא"ש דאינו מעכב ומ"מ שינוי פוסל דיאמרו שאין זה הוא דמקו' הדירה ניכר ולפע"ד דרחוק לומר דתוס' כהרא"ש ס"ל דהא תוס' מפרש שינה שם עירו לאו שינוי ממש רק שיש ב' שמות לעיר ואי ס"ל דלא נכתב כלל שם העיר כשר כ"ש דשינוי כזו כשר דהא תוס' לעיל כ' העלה לר"מ בעי' מוכח מתוכו וכשלא ככתב כלל פסול מדאוריי' ומ"מ שינוי קצת שיש לו ב' שמו' פסול רק מדרבנן לכ"ע וע"כ דשינוי זו לא גריע' כאלו לא נכתב כלל ואיך נאמר כאן דבלא נכתב העיר כשר ובשינו מועט' כזו פסול וכל הדרכי' האלו בה והרא"ש י"ל מפרש שינוי שם עירו שינוי ממש דגרע מאלו לא נכתב כלל דעי"ז יאמרו שע"כ אין זה הוא דאין למקום דירתו שם זה כלל ולרמב"ם פסול מדאוריי' מהאי טעמא אפי' אי לא כ' כלל כשר דשינוי ממש גרע טובא בין בשם איש ואשה בין בשם העיר אבל שינוי של ב' שמות רחוק לומר משום לעז גרע מאלו דאין לעז כ"כ לומר עי"ז שאינו הוא והא"ש דרא"ש פ' השולח דמפרש שינו' שמה ושמו ושם עירו בב' שמו' היינו מתני' דשם בתחלה פי' משנה שמו ושם מלכתוב לכתחלה קאי וכן ס"ל לרא"ש דכותבי' לכתחלה שם העיר עיי' ב"ש סי' קכ"ט שוב ראיתי בתוי"ט כאן דכ' ג"כ די"ל דרא"ש מפרש שינה שם עיר דמתני' כאן בשינוי ממש כמ"ש ועיי' אריכת בג"פ גם א"ש פ"י קושי' הגאון מהר"א ברודא זצ"ל עיי' בג"פ שקמאי דקמאי עמדו על זה אי שם מקו' עמדת עדים מעכב. ועיי' ב"ש שכ' בפשיטו' בהא כ"ע מודי' דחסרון מקום עמיד' עדים אינו פוסל:

ע"ב נשאו אין זינו לא כו' כ' הרי"ף בשם ירושלמי מתני' כר"ע דיש ממזר מחייבי לאוין והר"ן מסביר בטוב טעם דאינך דמתני' יש בכולן ממזר דאורייתא מצד א' ופ"י תמה מאוד הא סוגי' ש"ס דמתני' דלא כר"ע דלר"ע בודאי בלא דרב המנונא זינתה אסורה ולא מצא מענה והניח בצ"ע. וראיתי בחי' ר"ן שכבר הקשה כקושי' פ"י ותי' דירושלמי לא אמר רק הא דבני' מזה ומזה ממזר אתי' כר"ע אבל הא