כתב סופר גיטין חלק ב ז

תחלה והא אפשר לנסך בלא"ה דהגבהה לאו צורך ניסוך. א"כ כ"א ילך וינסך ויאמר שלא הגבי' תחלה או באמת לא יגבה תחלה ויפטור וצל"ע. לכן נ"ל לומר דרב לטעמי' דל"י קנסא מקנסא היינו דלא ישבו לתקן על כ"א בפני עצמו אלא אמרו מתקני התקנה סתם כל מזיק שאינו ניכר חייב דראו אם יהי' כל מזיקי אינו ניכר פטור יהי' משחיתי' הרבה. א' יטמא או ידמע או ינסך. ולכן כלל אמרו כל מזיקי אינו ניכר חייב במזיד הגם שבמנסך בפ"ע עדיין שייך כ"א ילך משו"ה לא אמרו חוץ ממנסך. וכללו משחית זה בכלל משחיתי'. ולא אמרו חוץ והא דעשה צריכותא אי אמרו מטמא דה"א לומר כן דוקא מטמא וכיוצא בו דמפסיד כולו. משא"כ מדמע קמ"ל. ולאמת סתם בכל מזיקו' אינו ניכר אמרו והכל בכלל. אבל למאן דס"ל מקנסא לא ילפי' שום דבר רק היכא דמפורש וס"ל דתיקנו מטמא מדמע מנסך כ"א בפ"ע וכ"א תקנה בפ"ע על כ"א מפורש בשמו והענין הוא דא"א לומר דעל מנסך אמרו שיהי' חייב משו' שלא יהי' כ"א הולך, דעדיין כ"א הלוך ילך ומפס"ד. והא"ש דרב ושמואל לשיטתם ע"כ מפרש מערב ול"צ לתירוצי תוס'. ומיושב ומובן בזה הא דאמר מ"ט לא אמר מערב היינו מדמע ול"א דלשון מנסך משמע לי' יותר מנסך ממש. ולפמ"ש רשב"א לוקמי בדאגבי' זה דוחק ורחוק. ולפמ"ש א"ש ביותר כיון דבלא"ה ע"כ רב ס"ל מקנסא ילפי' כמ"ש לכן אמר ג"כ ה"ט דרב דל"א מערב כנ"ל נכון ועיי' בכ"ז:

ולמאן דיליף קנסא מקנסא כ' רש"י היינו רב דאמר מנסך ממש. רבי' מדקדקי' מה רצה רש"י בזה דכ' היינו רב יהי' מי שיהי' מאן דאמר מנסך ע"כ צ"ל מקנסא ילפי'. ונ"ל דלכאורה קשי' מנ"ל דרב ס"ל קנסא הוא. דלמא ס"ל דינא הוא כחזקי'. ונ"ל לפמ"ש תוס' דלחזקי' צ"ל צריכותא לפטורי' וכ' פ"י היינו אי מטמא ה"א משו' דמפסיד הרבה וצריך לשלם טובא. חששו שלא יודעו קמ"ל מדמע. ומנסך משו' קלבד"מ. וי"ל עוד אי מנסך מערב ג"כ צ"ל מנסך דהא היכא דקמפסדי הבעלי' כ"כ ואסור בהנאה לא פטרו משו' כדי שיודיעו להפסיד לבעלי' כ"כ קמ"ל. לפ"ז אם רב ס"ל דינא הוא הא יוכל לומר מערב וע"כ דס"ל קנסא הוא וצריך צריכותא לחיובא. וע"כ מנסך ממש דס"ל מקנסא ילפי' וא"ש. וכ"ז לפי דס"ל לרב בע"ז דכולו אסור בהנאה ואי ס"ל דינא הוא הא יוכל לומר מערב דקמפסיד לי' כולי. ולכן כ' רש"י ולמאן דילי' קנסא היינו רב דאמר מנסך דלרב לשיטתו מוכח שפיר. ולשמואל ע"כ צ"ל דס"ל קנסא הוא ולא ילפי' דאין לומר ס"ל דינא הוא ואיכא צריכותא לפטור כמ"ש דהא שמואל ס"ל ימכר כולו חוץ מדמי יי"נ שבו וליכא צריכותא הנ"ל לפטורי ועכצ"ל דס"ל קנסא ולא ילפי' כנ"ל ועיי':

ובזה עלה בידינו לישב הא דכ' רש"י לקמן כדי שיודיעו שטימא או דימע ושביק למנסך. נ"ל דהא קשה לרש"י אי חזקי' מפרש מנסך ממש איך מתרץ אטו אזוקי מזיק לי' וכו' תינח במטמא ומדמע אבל מנסך הא עושה לצרכו שרוצה לנסך. וס"ל לרש"י דלחזקי' ע"כ מנסך מערב וס"ל כולו אסור כרב ואיכא צריכותא לפטור ב"ד שכתבתי. ומ"מ לאמת מדמע ומערב הכל חד רק רבותא איכא. ולכן כ' רש"י שיודיעו שטימא או דימע, ובכללו מנסך מערב ושביק למנסך שלא נטעה לחזקי' ג"כ מנסך ממש לכן שביק למנסך כי מנסך בכלל מדמע כמ"ש כנ"ל וק"ל:

אי תרומה משו' דמפסיד לי' לגמרי. יש לעיי' לפמ"ש הרשב"א לקמן דלר"י דל"ק שוגג בדרבנן והא מטמא תרומה דאורייתא ותי' דע"כ צ"ל מטמא טהרות חולין וא"כ איך קאמר ש"ס כאן כמסתפק אי תרומה הא א"א למוקמי בתרומה דהא אחזי' כר"י וצריך לדחוק דעכשיו לא אסיק הא דלקמן ולשיטת רש"י בחולין י"ד דרב ס"ל דר"י לא קנס אפי' בשבת שוגג אטו מזיד ופליג על סוגי' דלקמן עיי' במהרש"א שם באורך. לפ"ז א"ש דאמר הכא אי תרומה כרב דס"ל מקנסא ילפי' והוא ס"ל ל"ק אפי' בדאוריי' י"ל מטמא תרומה וא"ש. והא"ש דכ' רש"י ולמאן דיליף קנסא היינו רב לומר דלכן א"ש מה דקאמר אח"כ אי מטמא תרומה דלרב לשיטתו א"ש וק"ל. כדי שיודיעו לקמן בסוגי' דע"א נאמן כ' רשב"א דראב"ד מביא מכאן ראי' דע"א נאמן דאל"ה מה כדי שיודיעו הא אינו נאמן. ובקדושין ס"ג כ' רשב"א דתיקנו כן אולי יאמינו ויהי' נאמן עליו כבי תרי. ונ"ל להסביר יותר עפמ"ש הרמב"ם בהלכ' משכב דראוי' להאמין להעד ונפקא לי' מדאמר ר"נ לקמן שורת הדין אינו נאמן משמע אבל ראוי' להחמיר ולהאמינו. וא"ש ביותר דתיקנו כדי שיודיעו. ונפקא לן חידוש מרשב"א הנ"ל דכל ע"א שיודע בעצמו שיש איסור בדבר הגם שאינו נאמן מ"מ חיובא להגיד לחבירו אולי יאמינו. ומ"מ נ"ל מי שהעיד לפני ב"ד א"צ הב"ד להגיד לבע"ד שפלוני אמר כן אולי יאמין לו. כיון שגם לב"ד לא נודע אם האמת כדברי העד ולא נודע לנו אם יש באמת כאן איסור ולא כ' רשב"א רק העד עצמו שיודע בנפשו שהאמת אתו צריך להגיד אולי יאומן. וחכמי' פטרו כדי שיודיעו כיון שבאמת עשה. כנ"ל לדינא:

אי הכי מזיד נמי כו' כ' חי' ר"ן הגם שיוכל לומר שוגג הוא. ירא הוא לומר כן פן יתברר דמזיד הוא והוא דוחק אם יעשה בסתר ואין רואה מי יודע כי מזיד הוא. עוד כ' חי' ר"ן דמקשה ס"ד וודאי תחלה עושה כדי להודיע ולשלם דאל"ה לא יעשה אלא דהקשה אולי אח"כ יחזור בו ולא ירצה להגיד מפני התשלומי' ומתרץ מ"ט אטו אזוקי מזיק כו' ויעמוד בדעתו גם בזה יש דוחק ואינו מתקבל בלשון התרצן כמובן. והנלפע"ד עפמ"ש רשב"א כדי שיודיעו הגם שאינו נאמן אולי יאמינו והיינו שתקנו קצת מה שאפשר לתקן אולי יאומן לו [דברים אלו עיי' בתשו' המחבר חו"מ סי' כ"ז בסופו ואם תרצה לעמוד על בירור הלכה זו בכל פרטי' תעיי' בתשו' הנ"ל סי' כ"ד כ"ה כ"ו וכ"ז משם תרווה צמאונך ואכול דבש דייך. המגי']:

ע"ב. ורמי דר"י אדר"י עיי' מהרש"א חולין י"ח ע"א מ"ש באורך בישוב רש"י והעולה מדבריו דס"ל מדס"ל לרב דלר"י לכ"ע אסור עד מ"ש ע"כ דלאו משו' קנס הוא ולפי סוגי' דכאן משו' קנס באמת לאחריני שרי ותוס' ורשב"א דס"ל גם בסוגי' שם משו' קנס ומ"מ גם לאחרינא אסור הגם דל"ש קנס צ"ל כיון דבמזיד לכ"ע אסור שלא יהנו השוו' אדו' ואסרו גם בשוגג לכ"ע. ונ"ל להסביר כעין שכ' הר"ן בע"ז גבי סתם יינם דאסרו בהנא' כיון דיי"נ אסור בהנא' אם יאסרו סיי"נ רק בשתי' יאמרו גם יי"נ מותר בהנא' דהא גם זה אסור בשתי' ומ"מ מותר בהנא' כן י"ל בזה כיון דבמזיד לכ"ע אסור ואם יאסרו בשוגג רק לדידי' יאמרו גם מזיד רק לדידי' כן י"ל וק"ל:

קשי' דר"י אדר"י בפ"י הקשה דלמא ר"י תרתי אית לי' וס"ל נמי כדי שיודיעו וזה טעמו דר"י דל"ק בשוגג משו' כדי שיודיעו וכבר ישבתי לעיל בסוגי', ועוד י"ל. [עיין בתשו' המחבר חו"מ סי' כ"ו בסופו ד"ה טרם אכלה לדבר שם תמצא וכן בחלק יו"ד סי' ס"ב ד"ה והנה בפ"י. המגי']:

והא מנסך דאוריי' ולא קנס. הקשה רשב"א דהי' יוכל להקשו' מתרומה דמטמא אסור מדאוריי' וצריך להבין למה לא קשי' לי' לרשב"א מדמקשה לר"מ ממנסך דקנס ולא הקשה מדקנס במטמא נ"ל דכיון דאמרו מטמא ובכללו מטמא תרומה וטהרו' וכיון שבטהרו' מטמא חולין ראוי' לקנוס לא הוציאו מכלל זה מטמא תרומה שכללו במטמא וגם מחזי כחוכא למקנס באותו דבר בדרבנן יותר מבדאוריי' אבל כדמקשה לר"י הקשה לרשב"א שפיר דלא מקשה ממטמא דל"ק במטמא תרומה ומתרץ באמת מטמא טהרות חולין וא"ש וק"ל:

ועל תי' רשב"א הקשיתי לעיל איך קאמר ש"ס אי מטמא תרומה אי מטמא חולין הא מתני' ע"כ במטמא חולין דאל"ה קשי' מתני' ר"י היא ולא קנס שוגג וכעת אני רואה דל"ק לרשב"א לטעמי' דכ' לפי דמתרץ לקמן ע"ב ערומי מערי' דל"ק במטמא ומדמע לאפוקי ממונא לא קנסו ותו ל"צ לתי' ש"ס כאן לחלק בין מבשל בשב' למטמא ומדמע בין דאוריי' ועיי' בו ולפ"ז א"ש הא דקאמר אי מטמא חולין אי תרומה וק"ל:

דף נ"ד ע"א. תבא עליו ברכה דאכל מיני' מידי דל"ח לי' בי"ט כ' רש"י דהאוכל תרומה בטומא' הגוף במיתה צ"ב הוא מבואר בחולין קי"ג דאוכל תרומה טמא' בטומא' הגוף אם נטמא' תרומה תחלה פטור דא"א חע"א או משו' דגלי קרא ואיך כ' רש"י בפשיטו' שחייב וגם לא הי' צריך לזה דעכ"פ איסור עשה איכא לאכול תרומה טמאה וצל"ע:

אכל תרומה טהורה כו' ר"מ אומר בשוגג תשלומיו תשלומין כו' כ' רש"י דהאוכל תרומה טהורה לפי מדה משלם ולא לפי דמים ותוס' הקשה עליו דבמעיקר' שוה ד' ועכשיו א' לכ"ע משלם יותר ועיי' רשב"א בשם י"א. ועיי' פ"י שכ' רש"י לטעמי' דכפרה איכא גם בשוה פחו' אלא משו' גזלן חייב לשלם עד כדי דמיו וכאן הוי כהיזק שאיני ניכר עיי' בו ויש לפקפק טובא דכיון דחייב לו משע' שאכל לשלם כפי שגזל ועכשיו שמשלם חולין טמאי' ונעשו תרומה טמאה לא שילם חובו שהי' חייב לו ולא דמי למזיק ומטמא של חבירו דמעיקר' לא נתחייב כיון שהזיקו שאינו ניכר וכי מי שנתחייב לחבירו עבור דבר המותר יוכל לפרעו דבר האסור כיון שאינו ניכר שאסור הא וודאי ליתא והא דומה לזה חוץ שיאמר דבתר שע' תשלומי' אזלי' והן דברי רשב"א ביש מי שמפרש וא"כ ס"ל לרש"י לא צ"ל לפי מדה משלם. והנלפע"ד ע"פ דרכו של הפ"י דרש"י אזיל לשיטתו דס"ל דכפרה איכא גם ששוה פחות ממה שאכל ותוס' לשיטתו ס"ל גם כפרה ליכא וכ"ל דאיכא נפקותא בתשלומי' בין רש"י לתוס' דלרש"י דא"צ לשלם יותר רק משו' שגזל לא צריך לשלם לו יותר להשלי' שיוו מה שאכל רק בדמי' דהא במזיד משלם דמים רק בשוגג לכפרה גזה"כ דצריך לשלם תבואה דווקא ואם נתן לו מדה תבוא' רק שהוזל עכשיו מ"מ נתכפר לו ומשו' גזילה סגי בדמי' כמו מזיד משא"כ לתוס' דליכא כפרה ג"כ צריך לשלם תבואה דווקא עד כדי מה שאכל כנ"ל נכון וברור. ואומר מעתה דלרש"י דחוק לי' לפרש דמשלם בשוגג כ"כ עד דשוה כתרומ' שאכל כמ"ש תוס' דהול"ל בשוגג תשלומיו תשלומי' וצריך לשלם עוד כמ"ש פ"י דזה הי' קשה לרש"י על פי' תוס' ולכן מפרש רש"י דסגי בתשלומיו אלו היינו דתבוא' ל"צ לשלם יותר ויצא בזה כדי כפרתו ואמר ר"מ תשלומיו תשלומי' היינו לענין כפרה אבל בוודאי צריך עוד להוסיף דמי' עד דמי שווי' בשע' שגזל וא"ש אריכ' דברי חכמי' וחוזר ומשלם חולין טהורי' דגם לר"מ חוזר ומשלם עד כדי שווי' אלא שלא צריך לשלם חולין אלא דמים ולרבנן משו' קנס צריך לשלם הכל חולין כנ"ל וק"ל:

ת"ש המעשר בשב' כו' צ"ע למה מקשה תחלה מבריי' דדם שנטמא והדר ממתני' ואפי' לתוס' דסמך על מתני' דפסחי' מ"מ הא