כתב סופר גיטין חלק ב סח

בהם כשלו הם א"א לו לומר שלא יהי' ד"א אלו שלו כן ס"ל לר"ן. וכי כן בגט בע"כ כיון שד"א בע"כ ל"א כחצירו. ולקנות הגט עצמו א"א לה לומר שלא יקנו לה ד"א דגט בע"כ כמו כידה וחצר שלה שא"א לה לומר שלא תקנה לה הגט. אבל הרמב"ן ס"ל דאפשר לומר לא ניחא לה בתק"ח שיהי' ד"א שלה לקנות לה ולכן הוצרך לחדש משו' דאפקיענהו כנ"ל. ועיי' ר"ן כתוב' ר"פ הכותב דכל בדאוריי' בוודאי יוכל לומר א"א בתקנתא כל שלטובתו. וקמ"ל אפי' בדרבנן יוכל לומר לא ניחא לי בתק"ח ול"א עשו חיזוק לדבריה'. ואפשר בד"א עשו חיזוק רק שיוכל לומר א"א בחפץ זה ולא אתו עלי' בע"כ והבן:

ונ"ל להוכיח כסבר' הר"ן ע"פ מ"ש. דאל"כ קשה דמבואר כשהוא הבעל עומד תחלה בתוך ד"א שוב אין קוני' לה ד"א ומשו"ה הקשה נחזי מי קדי'. והא בעל זה רוצה לתת גט לאשתו וזורק לה בתוך ד"א שלה ניהי דהוא קדי' הא אין רצונו עכשיו שיהי' ד"א אלו שלו דרצונו שיועיל זריקתו לד"א שלה. וע"כ דד"א שלו בע"כ הוא מתקנתא אלא שיוכל לומר שחפץ זה שבא בתוך ד"א אלו אינו רוצה בו. וכ"פ שירצה לחזור קונה לו. לכן כיון שבא הוא בתוך ד"א נעשי' שלו שלא מרצונו וכל מה שבתוכו מקנה לו ממילא עד שלא גלה דעתו שאין רוצה שיקנו לו חפץ זה אבל הד"א הם חצירו. וממילא א"א שיקנו לה הגט דלאו שלה הם כנ"ל ועיין:

והנה הרא"ש כד מייתי לדר"י דאמר כל שמשתמר' לדעת' כ' דתקנתא הוא משו' תק"ע וכל דמקדש אדעתה דרבנן וכ"כ רשב"א על דר"י. וצ"ע למה לא כתבו כן על כל ד"מ שקנו לה הגט משו' דכל דמקדש ואי ס"ל כר"ן הפקר ב"ד ומהני לדאוריי' גם ביכולה לשמר יאמרו משו' הפקר ב"ד ונ"ל דס"ל דמשו' הפקר ב"ד מהני לדאוריי' והיינו בד"א שתיקנו בכ"מ משו' הפקר ב"ד הוא. אבל בהיא יכולה לשמור אפי' מאה אמה תקנה מחודשה היא רק בגט כיון דכל דמקדש אדעתא מקדש לא הוצרכו לומר הפקר ב"ד לא הפקירו רק עקרו לקדושי' מעיקרא. וצ"ל בקדושין כיון דרצו להשוו' הוי' ליציאה אמרו בקדושי' ג"כ ובקדושי' משו' הפקר ב"ד כצ"ל. ועדיין צ"ע ובפרט דרא"ש בב"ק סוגי' דיאוש ור"א דס"ל דקנין דרבנן ל"מ לדאוריי' עיי"ש וביש"ש ובב"י א"ע סי' כ"ח וצל"ע:

אמר ר"י כגון שהי' שני' עומדי' כו' צל"ע לפמ"ש הרשב"א בחד תי' דד"א היינו בר"ה ומשו' תק"א תיקנו ד"א ברה"ר היינו לדידה שתקנה הגט ע"י ד"א. אבל לכל אדם לא ניקנו הד"א ואינם כרשותו וחצירו א"כ גם כשהוא עומד תחלה בד"א והיא אחריו למה ל"מ הרי אין קוני' הד"א לו ולא נעשו חצירו רק חצירה משו' תק"א. וי"ל דלאותו ה"א צ"ל דר"ה דמתני' היינו צידי רה"ר ורשב"א כ' לאמת י"ל דברה"ר ג"כ משום תק"א תיקנו ד"א כמו לר"י בהיא יכולה לשמור. ולר"י אמר ר"י דאמר כיון שהיו שניה' עומדי' צ"ל הא דמחצה על מחצה באופן בצידי רה"ר דגם לו ד"א ונעשה גם רשותו וע"ז מקשה נחזי הי קדים. אבל תמוה' לי על הרמב"ם וטוש"ע דכתבו בין הוא קדי' בד"א ברה"ר ועיין ר"ן דמפרש דרמב"ם באותו הלכה בד"א ברה"ר איירי וכן בטוש"ע עיין ב"ש סי' קל"ט וסי' למ"ד. קשה כהנ"ל מה מזיק כשהוא עומד תחלה וצלע"ג:

אמר ר' שמואל כגון שהי' שניה' עומדי' כו' צ"ע למ"ש רשב"א דד"א ברה"ר משו' תק"ע. תינח כשיש וודאי גט אבל כל שיהי' לבסו' ספק גירושין פשיטא שאין בזה תקנתא שתהי' ספק מגורש' וכיון שבר"ה ליכא ד"א רק להכי תיקנו כדי שתהי' מגורש' וכל שהיא אם ד"א שלה או שהוא של שני' למה תיקנו בכה"ג כלל שתהי' בספק לא יקנו לה ד"א כלל. אלא לפמ"ש לעיל בסמוך דלאוקימתא זו בלא"ה צ"ל דאיירי בד"א בצידי רה"ר א"כ א"ש כמובן. אבל קשי' לי לרמב"ן דהא דמהני ד"א לגירושין משו' אפקעינהו ומשו' תק"ע. לזה קשה בעומדי' שני' בד"א או שהוא ספק קדי' למה יפקיעו בזה הקדושין הול"ל שתשאר אינה מגורש' ואפי' קמי' שמיא גלי' דהיא בא' תחלה לא תהי' הקדושי' עקורי' למפרע ובדעת' ורצונם תלי' וצל"ע:

וי"ל ע"פ הפשוט ברמב"ן דס"ל דכמו דד"א דרבנן ל"מ לדאוריי' לולי דכל המקדש. אבל מדרבנן היא גרושה בלא אפקעינהו. ונ"ל היינו מחצה על מחצה לפי אוקימתא דשמואל כו' דניהי דלא אפקעינהו כדי שתשאר בספק א"א מגורש' מדרבנן כיון דד"א של שני' ככל קנין ד"א שקונה לשני' בשעומדי' בד"א ועיין:

והא"ש ליישב בזה קושי' תוס' דלמא משו' דמספקא לן מי קדי' מגורש' ואינה מגורש' והיינו מדרבנן דמדאוריי' אוקמי אחזק' ועיין פ"י ולזה י"ל דכיון דמיד כשבאו יחד וא"א לצמצם מיד נולד הספק בזריקה וגרושי ספק הם בכה"ג לא אפקיעו שיהי' בספק אלא גירושין דרבנן איכא משו' קנין ד"א וכן דליכא רק ספק גרושי' דרבנן אוקמי אחזק' ול"א בבת א' או בב' כ"ע מגורש' מדרבנן רק היכא דלולי החזק' הי' גרושי ספק מדאורייתא ומדרבנן ל"ס אחזק'. אבל כל שליכא רק ספק גרושי דרבנן אוקמי אחזק' ומותר' וכ"כ תוס' כתוב' כו' ע"ב אבל בכת א' אומר' קרוב לה מתרץ שאמר דהא בשע' גירושין לא הי' ספק ולאלו שקרוב לה היא מגורש' מדאוריי' משום אפקעינהו רק לפני ב"ד באי' עדי' אחרי' ועדו' מוכחש' הוא הוי ס"ד דל"ש דבכה"ג לא תיקנו הא בשע' גירושין לאלו שאומרי' בד"א שלה הי' מגורשת וודאי משום אפקעינהו ואיכא ספק דאוריי' רק משו' חזק' אמרי' דאינה מגורש' ורבנן החמירו שמגורש' מדרבנן כנ"ל הקצרתי והבן:

אלא בכ"ז צא יצאנו מיד' קושי' לר"י דכל תקנתא דתוכל לשמור מתקיע ומחודש' למה בשני' יכולים לשמור ספק מגורשת בכה"ג לא הי' להם לתקן כלל וממילא ל"ק ואינה מגורש' כלל וצל"ע:

ע"ב ר' יוחנן אמר קרוב לה כו' היכי דמי מחצה ע"מ כו' צ"ב הא שאלה היכי דמי מחצה ע"מ לא שייך לדר"י דווקא וי"ל גם לר' יוחנן מע"מ כמו לרב בתרי כיתי עדי' עסקי' וראיתי שהרגיש בדקדוק זה בקרבן נתנאל וכ' דצ"ל דרב שמן אמר היכי דמי. ולפע"ד י"ל עפמ"ש מהרש"א לקמן בתוס' ד"ה מחצה ע"מ דלפי אוקימתא דרבה ור"י בבכ"ע צ"ל כפי' המרדכי דמתני' איירי דזרק תוך הזמן וקרוב למלוה דכ' המלוה וא"א ללוה לחזור בו עיי' בי וצ"ל אי תוס' כמרדכי ס"ל גם לפי אוקימתא דר"י ובאמר בתור' גיטין ג"כ י"ל כהנ"ל ולא צריך תוס' לאמ' לומר דל"ש המוציא משו' דאין כאן ספק ומצאתי ראיתי בקצה"ח סי' ק"כ שכתב לר"י א"א לומר כפי' המרדכי דלענין זכי' החוב קאי דה"א כדי שיוכל לשמור חוץ לר"א תקנתא בגט וקדושי' הוא ולא לד"א וכשיאמר זרוק לי והפטר או זרוק בתור' גט הוי מחילה ובכחו למחול וכשנאבד באחריותו הוא מתור' מחילה אבל משום זכי' בוודאי זכה המלוה אלא לאוקימתא דמתני' בד"א שקוני' בכ"מ שפיר י"ל כמרדכי דלענין זכי' החוב בד"א קאי מתני' ולר"י צ"ל דאיירי באבדו כפי' רש"י אלו דבריו ואמיתי' וברורי' המה ועיין:

ואחר הדברי' האלו מיושב דקדוק הנ"ל לאחר דמוקי ר"י קרוב לה אפי' מאה אמה והוא משו' תקנתא בגט ולא לר"א כדמסיק א"א לומר מחצה ע"מ בב' כיתי עדי' ודומי' דרישא בסיפא וכן לענין ממון ולאוקימתא בד"א ניחא סיפא דל"ק המוציא מחבירו עליו הראי' די"ל כפי' המרדכי לענין זכי' החוב איירו אבל לאוקימתא דר"י א"א לפ' משום זכות כמ"ש קצה"ח הנ"ל ולכן אמר היכי דמי מחצה ע"מ שני' יכולי' או אין יכולי' לשמור ותו ל"ש לומר המוציא מחבירו כו' דאין כאן ספק כמ"ש תוס' כנ"ל עיין:

שיננא כדי שתשוח ותטלנו שיטת הרמב"ם לפי שפירשו הר"ן אחר דעקר שמואל תקנתא דמתני' ל"מ כלל אפי' מדאוריי' כיון דמעיקר' תקנתא דרבנן הי' ומ"מ בקדושין ס"ל לרמב"ם דלא עקר התקנה דלא מצינו שאמר שמואל רק בגט ע"כ והנה לא הנועי' הר"ן טעם למה באמ' ל"א שמואל רק בגט ולא לקדושי' וכל מילתא דבקדושי' משום לתא דגט תיקנו להקיש הוי לכל מילי ליציא' ולבסו' יהי' קדושי' עדיפא מגט יציבא בארע' כו' ונ"ל להסביר דס"ל לרמב"ם בגט הטע' דמהני תקנתא לדאוריי' היינו שיהי' גט מדאוריי' משו' דכל דמקדש אדעתיי' מקדש ומצא תקנתא לומר אפקעינהו משום תק"ע ועיי' אבני מלואי' סי' למ"ד מ"ש לחלק בין גט לקדושי' דבגט משום אפקעינהו הוא אבל בקדושי' י"ל משום הפקר ב"ד ומשו' אפקיענהו ל"ש בקדושי' ולפ"ז בגט כיון שמצא שמואל בימיו משום גזיר' שלא יהי' גט עד כדי שתשוח ותטלנו ממילא רק דעתי' דרבנן שיהי' קדושי' עד שתשוח ממילא מדינא ומדאוריי' לא הוי גט כיון דמעיקרא לא הי' מהני גט מדאוריי' שקידש בתחלה כ"א שיהי' ברצון חכמי' שיהי' הקדושי' וכיון שעכשיו רוצי' שיהי' ממילא אינה מגורש' מדאוריי' אבל בקדושי' דמשום הפקר ב"ד הוא מקודש' מדאוריי' אבל בקדושי' דמשו' הפקר ב"ד הוא מקודש' מדאוריי' משום גזיר' שמואל ושיאמר מחומרא עד שתנוח לא נתבטלו קדושי' מדאוריי' כי קנת' משום הפקר ב"ד ולכן לא אמר שמואל כלל בקדושין כנ"ל והבן:

ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטה לידה כתב תוס' וראשונים בשם ר"ח אפי' בחציר' עד דמטי לידה והקשו מהא דרבא תיזל ותפתח ורמב"ן בחי' כ' דצ"ל דבאמ' לא הרוויח רק שתהי' ספק מגורש' ויהי' צריך לחלוץ ולא תהא זקוק' לו ליבום וקשה לפ"ז למה לא התיר ביותר לטלטל הגט וכתבו הראשונים לעיל דטוב יותר ע"י קנין מע"י טלטול וכשא"א ע"י קנין יותר ע"י טלטול וכיון שע"י קנין רק לא מתיבמ' הי' טוב יותר ע"י טלטול וצ"ל לר"ח ולפי תי' רמב"ן שברה"ר הי' בתי' רשב"ם שברא"ש ובעה"ע שבר"ן לעיל עיי"ש:

וכשאני לעצמי הי' נרא' בישוב שיטה זו בשנאמר טעמא דעד ל"ת עובדא עד שיגיע לידה דצריך לעיי' איך יקנו לה ד"א הא כל שקנא אשה כו' וד"א ג"כ שלו הם וצ"ל גיטה וד"א באי' כא' ולכאורה יש להקשו' א"כ אפשר שיהי' ד"א שלו ושלה שהיא באה תחלה לד"א ושוב בא גם הוא ועד זריק' הגט שלו הם ובזריק' הגט באי' לה כא' וכבר עמד הוא בהם י"ל כיון שגוף ד"א שלה רק משועבדי' לו וע"י הגט בא גט וד"א כא' ונשאר גוף ופירו' ד"א שלה כיון שהוא עמדה בתחלה בהם ועיין. וי"ל דלכן אמר שמואל ול"ת עובדא כי בעיני העולם לא נרא' הא דב' קניני' כא' וסבורי' דד"א שלו קוני' לה ויטע' גם בשהוא עומד בד"א תחלה קוני' לה וגזיר' זו שייך גם בחצירי ויותר דכיון דעד גירושין כל מה שקנת' אשה וכשלו הוא לכל דבר וכשיראו דמהני זריק הגט לתוכו יטעו ה"ה בחצר שלו ולכן ס"ל לר"ח דה"ה בחצר שלה עד שיגיע לידה והא"ש דלק"מ מהא דתיזל ותפתח כיון דרואי' דבעי קנין כדי שיועיל לה לגירושין הרי רואי' דחצר שלו אינו קונה לה וע"כ דהא