כתב סופר גיטין חלק ב סו

אמר שיתן הגט בידה ויתן לה וכתבו ראשוני' דטוב ע"י קנין מע"י טלטול והיכא דאין לו רשות מותר ע"י טלטול וכיון שע"י קני' חצר עדיין נשארת זקוקה לחליצה טוב יותר ליתן הגט מידו לידה. וצ"ל לשיטת ר"ח כתי' בעל העיטור ורשב"ם שהי' הגט מונח ברה"ר. ומה שהקשה הרא"ש הא אפשר ע"י שליח כ' הבית מאיר כיון שאפשר ע"י קנין וע"י עצמו למה נתיר לאחר שיעבור עבירה בשבילו כל שאפשר ע"י עצמו כעין א"א לאדם חטא עיי' בו. אלא לשיטת הר"ח שאינה מגורשת לגמרי ע"י קנין הדר' הקושי' כמובן. ולפמ"ש לעיל דכשיתן מידו לידה ניכר יותר הגירושין אפשר דלא התירו כלל דבר כזה משו' שלא תטרף דעתו ולא התירו רק קנין כזה שאינו ניכר או מפני שכבר התירו קנין לשכ"מ כמ"ש הרא"ש ועיין בכ"ז:

ועל דברי ב"מ שכ' כיון שאסור לגרש למה יעשה אחר היכא דאפשר לעשות בעצמו. יש לפקפק כיון שאינו מגרש אשת עצמו אם אסרוה דלא מחזי כמקח וממכר ולא משו' מצוא חפצך. והיינו לשיטת רשב"א דליכא איסור טלטול אבל לבעל עיטור שבר"ן דאסור לטלטל אלא שכ' דלכן התיר ע"י קנין ולא ע"י איסו' טלטול דברה"ר הוא י"ל בב"מ דל"ק שיעשה ע"י שליח ולכן לא הקשה הר"ן על העיטור עיין:

מה שקנתה אשה קנה בעלה. העלה תוס' דתלי' הכל בפירו' ומביא ראי' מירושלמי דאמר שכ' לה דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותי'. נ"ל דמקושי' ירושלמי דמקשה והא משועבד לפירות לא מוכח דתלי' בפירו' די"ל דהכי קמקשה הא הגוף משועבד לפירות דמכח שיש לו פירות לא תוכל למכור אלא דמתרץ ר"י שכ' דו"ד אין לי בנכסיך ובפירו' ש"מ דגם מפירות צריך לסלוקי נפשי' מוכח דלא כר"ת. אלא לפמ"ש ב"ב נ"א ע"ב דטעמא דר"ת דלא תלי' בפירות משו' דק"פ לאו כקה"ג דמי והא ס"ל כן ואיך הקשה לו ואכסף דכל מה שקנתה אשה הא רבא ס"ל ק"פ לאו כקהג"ד עיי"ש. ולפ"ז ר"י דס"ל ק"פ כקהג"ד שפיר הוצרך לתרץ שסילק עצמו מפירות. שוב מצאתי שעמד ע"ז באבני מלואי' סי' קל"ט. ולפע"ד נראה דראי' תוס' א"ש דהא כל שסילק עצמו וכ' דו"ד אין לי בנכסיך סילק עצמו ממכיר' הנכסי' לפירות וכל שעה תוכל למכור ואין לו פירו' ואין לו רק כ"ז שלא מכרה הנכסי' כי כן גם ק"פ אין לו ולכ"ע ק"פ כי האי לאו כקנין הגוף הוא. ומ"מ הוצרך ר"י לתרץ דסילק עצמו גם מפירות. כ"ש ק"פ דאשה במתנ' הבעל הגם שלא תוכל למכור מ"מ גם הוא איני יוכל למכור ולהוציא הפירו' ממנה גם למאן דס"ל ק"פ לאו כקהג"ד מ"מ קונה לה דהכל תלי' בפירות וקו"ח מר"י דירושלמי דס"ל דתלי' בפירות שיש לו שתוכל כ"ש להוציא ממנו כנ"ל פשוט וברור בכוונ' תוס' ועיין:

אמר עולא והיא שעומדת בצד ביתה כו' כ' הרשב"א דווקא בע"כ אבל מרצונה כל שמשתמר' לדעת' והיא אומר' זרוק לחצרי לא בעי' עומדת בצידו ומייתי ראי' מן ירושלמי והקשה בס"ד דפליגו אי חצר משו' יד אי משו' שליחות אתרבאי ע"כ דאיירי ברצונה דבע"כ בוודאי ל"מ משו' שליחות וא"כ מ"ט דעולא דבעי עומד' בצד ביתה דווקא ותי' דאומר' זרוק לחצירי ול"א תיקני לי ולא עשתה רק שליח להבאת. ולא זכיתי להבין א"כ מ"ט דרב אושעי' כיון שלא עשא' רק לשליח הובאה. שוב ראיתי שכבר עמד ע"ז בס' אבני מלואי' והניח שאין להם מובן וצ"ע. ועיין מ"ש הוא בישוב קושי' רשב"א:

וכשאני לעצמי נ"ל בישוב קושי' רשב"א. בשאקדים הש"ך סי' ר"ב העלה דמקנה חצר א"א שבשע' קני' החצר וקנה ד"א עמו באותו קנין. ותמה עליו בקצה"ח ובבית מאיר סי' קל"ט הא קיי"ל גיטה וחציר' באי' כא' והעלה קצה"ח סי' קצ"ח דצ"ל דווקא ביד אמרי' גיטה וחציר' באי' כא' ולא בשליחות ובגט משו' יד הוא. ואאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס חלק או"ח סי' קכ"ז כ' ולפ"ז לפי שאמר רבא דטעמא דמתני' משום דגיטה וחציר' באין כא' ולולי כן ל"ק לה חציר' כל מה שקנתה אשה כו' דווקא משו' יד קנה לה אבל משו' שליחות גם מרצונה א"א דיקנה לה דא"א בחצר משו' שליחות ב' קניני' כא'. ומעתה אומר אני דבס"ד פליגו עולא ור"א בהא דלרב אשיי דס"ל חצר משי' שליחות לבד ע"כ צ"ל מתני' במגרש ברצון דבע"כ א"א דשליחו' ליכא בע"כ ומוכח ממתני' דס"ל מסברא גם בשליחות אמרי' ב' קניני' כא' דלומר מתני' בכ' לה דו"ד זה דוחק ומשו"ה נאיד רבא מהך אוקימתא. וכן דחיק לי' לר"א לכן הוכיח דגם בשליחות אמרי' ב' קניני' כא'. אבל עולא דס"ל חצר משו' יד אתרבאי ובעומד' בצידו י"ל מתני' כשעומד' בצידו דווקא לא מוכח ממתני' רק דבחצר משו' יד אפשר לב' קניני' כא' אבל לא בחצר משו' שליחו'. ולכן ס"ל גם במגרש מרצונה בעי דווקא עומדי' בצידה דמשום שליחות לא מהני דל"א ב' קניני' בשליחות כא' חוץ בשכותב לה דו"ד שכבר מסולק ולא בעינן גיטה ושלוחי כא'. אבל עולא ור"א על מתני' קאי דלא מתוקמא בהכי לדידהו ושפיר פליגו ומיושב קושי' רשב"א. ולמסקנא לכולהו משו' יד גם ר"א ס"ל דבחצר משו' שליחו' ל"א גיטה ושלוח' כא' והא דירושלמי י"ל בשכ' דו"ד אין לי כו' כנ"ל ועיין:

ובמאי דכתיבנא מיושב קושי' תוס' לעיל כ"א ע"א דנתקשה על קושי' אביי והא חצר מהלכ' היא וגם הא לא דמי' ליד דבע"כ הא מהני משום שכירו' כיון שמרוצי' לגירושין. וזה כמ"ש רשב"א דמרצונה מהני מטע' שליחו'. ולפמ"ש א"ש דמשו' שליחו' א"א דלא אמרי' בשליחו' ב' קניני' כא' וא"ש עיי':

ויש לי מקום עיון די"ל במגרש מרצונה לא בעי משתמר' לדעתה כלל דהא דבעי' משתמר' לדע' הקונה כ' הרא"ש פ"ק דב"מ י"א דאנן סהדי דלא בעי שיהי' שלוחו כל שאין משתמר בידו ולא דמי' לשליח שמשומר בידו ואפי' אומר שמרוצה מ"מ לא דמי' לשליח ולא מרבי' חצר בכה"ג דאין דרך שליחו' בכך וי"ל כ"ז אם הקנין לקנו' החפץ שצריך לו אבל בגט שאינה צריכה לגט עצמו רק כדי שתהי' מגורש' מבעלה ותכלית קנין הגט הוא הגירושין וליכא אנן סהדי ודומה לשליחו' כי דרך השליחו' בדבר זה בכך שאין צורך בחפץ אחר שקבלו ונעשה מעשה הגרושין ואי לראי' בידה שהיא מגורש' תוכל ליקח כתב ראי' מב"ד או מעידי' שהיא מגורשת מבעלה ואם אומר' לזורק בחצירי שאין משתמר ותקח כתב לראי' תו אין דרך להקפיד בשימור השליחו' ממילא נעשה חצר שלוח' וכ"ש בזה"ז דהגט נשאר תחת יד הרב והיא מקבלת פטורי' וכתב ראי' מב"ד שכשתרצה דמהני חצר שאינו משתמר כן הי' נרא' לומר לולי שהראשוני' לא כתבו כן ולא לשתמט מי שיאמר דבר זה וצ"ע עוד לדינא כי מסברא ושום שכל כ"ל כמ"ש והדבר צריך תלמוד:

והיא שעומד' בצד ביתה כ' תוס' דוקא בגט דחוב הוא לה ולא במציא' והוא מש"ס ב"מ פ"ק ומבואר שם דבממון חצר מטע' שליחו' ובגט משום יד ומשום שליחו' ל"מ דבע"כ ופסק הרי"ף והרמב"ם דבקטנה ילפי' ממון מגט וחצר משום יד אבל בגברא לא ולכן קטן דל"ל שליחו' ל"ק לי' חצר וכ"כ הרא"ש ובדף י"ב ס' כדמסיק ר"א חצר משום יד גרע משליחו' כ' הרא"ש דבאינו משתמר צריך לעמוד בצידו כידו הסמוכה לו וזה דלא כרש"י שכ' והוא שעומד בצידו דמשתמר על ידו ס"ל דכשעומד בצידו משום שליחו' הוא דמשתמר ע"י אבל הרא"ש ס"ל משו' יד הוא. ולא זכיתי להבין א"כ בקטן כשעומד בצידו למה לא יקנה לו משו' יד והיתי מצטער על זה עד שמצאתי בבית מאיר סי' קל"ט שהניח זה בצ"ע ובנמק"י בב"מ כ' דגם כשאינו עומד בצידו רק משתמר ע"י קנה מתירו יד דלולי כן לא הי' קונה מציא' כיון דליכא דע' אחר' ולא מגו דזכי לנפשי' עיי"ש ובש"ך ח"מ סי' רמ"ג ס"ק יו"ד החזיק בשיטה זו כי כן כ"ש כשעומד בצידו שהוא משום יד וצ"ע א"כ למה קטן לא קנה לו חצירו כיון שיש לו יד. שוב הראוני שכבר התעורר על כ"ז בס' נתיב' המשפט בפתיחה לסי' ר' עיי"ש:

ומה שנלפע"ד אחר העיון הוא דלולי דהי' לן דרשא בגט דמקרא דאם המצא תמצא הוי אמרי' דחצר משום שליחו' דשליחו' מסתבר יותר דמצינו כבר דאפשר לעשו' שליח בחרוקאו וידו כידו ויוכל לעשו' דבר ע"י אחר גילה תורה ה"ה חציר' נעשה שלוחו אבל שיהי' ביד עצמו לא ידענו ומקרא דנתן בידה דאיירי גם במגרש בע"כ דאם לא תמצא חן וכ' לה ושלחה בע"כ מוכח דחצר כידה הוא וכמו ידה בע"כ שלה כן חצירה שוב אמרי' גם בממון כן דחצר' כידו ממש דמ"ש וכ"ע מודי' דילפי' בהא ממון מגט דאינו ילפותא ודין חדש רק דמפרשי' גם קרא דאם המצא תמצא תמצא בידו חצירו בידו ממש אלא כל זה מי שיש בכחו לעשו' שליח ומה שנעשה ע"י זולתו מדעתו כמוהו וידו כידו בזה גלתה תורה דכן חצירו שלוחו וה"ה כידו ממש אבל מי שאין בכחו לעשו' שליח וא"א לו רק ע"י עצמו אפי' ע"י אדם מנ"ל דחציר' יהי' כידו דהרי ממועט מכח זה לעשו' ע"י שליח אלא דבגט מצינו חידוש זה דקרא גם בגירושי קטנה איירי דסתמא איירי בכל גירושין גדולה או קטנה מצינו שיש לה יד הגם שאין בכחה לעשו' שליח ובהא פליגו אי ילפי' בממון הך חידש מגט או אי ילפי' קטן מקטנה ולהלכתא פסקי' דילפי' ממונא מגט בקטנה ולא בקטן היינו הך חידוש שיש בקטנה גם שאין בכחה לעשו' שליח יש לה בכח שיהי' קנינה בידה אבל בגברא גדול דיש לו שליחו' וכיון דאתרבי דחצר יוכל להיו' שליח למה לא יהי' ידו ג"כ כמו בגט ואין בזה חידש דין רק לולי קרא דגט לא הוי ידעי' אבל כיון שכבר ידענו בגט דיש חצר משו' יד ה"ה בכ"מ דחצר יוכל להיו' יד היכא דאין חלישו' במי שחצר שלו וקטן חלישו' כח דשליחו גם משו' יד ל"ל:

ומעתה א"ש הכל דרא"ש אחז בשיטו' הרי"ף דקטן ל"ל חצר משום דשליחו' ל"ל ולכן גם יד בחצר ל"ל משום חלישו' כחו אבל גברא גדול דישנו בשליחו' קונה לו חצירו גם משום יד כל שעומד בצידו. והא"ש ג"כ שיטת נמק"י דס"ל גם כשאינו עומד בצידו הוא ומתור' יד:

לכל מי שישנו בשליחו' כגון גדול וה"ה לקטנ' דיש לה חצר משם יד גם שאין לה כח שליחו' דילפי' מגט אבל קטן לא בין משתמר או עומד בצידו. והא"ש לשון ר"א חצר משום יד ולא גרע משליחו' ונתלבטו בלשון זה טובא ולמ"ש כוונתו דבכ"מ חצר משום יד ג"כ דלא גרע משליחו' היינו מי שיש בכחו לעשו' שליח לא גרע ממנו לעשו' חצירו ידו ממש כשסמוך לו אלא מי שאינו בשליחו' אינו ביד כמ"ש כנ"ל והדברי' ברורי' בענין זה בעזה"י:

עיי' קצה"ח סי' קצ"ד אריכת נפלא ודברי' עתיקי' אי חצר בנכרי קונה ועיי' בס' נתיבת המשפט בפתיח' לסי' ר' ועיי' ח"ס יו"ד סי' ש"י. ומה שהעלה אאמ"ו זצ"ל שם דכל שמכניס לביתו קונה לא משו' יד ושליחו' אלא דכל שבביתו קונה לכ"ע אלא במציא' ובגט בע"כ צריך לחידושא דתורה שיקנה לו משום יד ושליחו' עיי"ש היטיב ולפום רהיטא צ"ע מהא