כתב סופר גיטין חלק ב סה

מכיר' קיימת למפרע וע"כ כיון שבשע' גירושין לאו בידה הוא לא קנה לה וה"ה לענין פירו' לשיט' תוס' כיון שבשע' נתינה לאו שלה הם כנ"ל פשוט וברור. שוב מצאתי כמ"ש באבני מלואי' רסי' קל"ט:

ועל קושי' תוס' צל"ע ניהי דיש לו פירו' מ"מ כיון שתוכל למכור מאחר שכ' דו"ד ובכל שעה תוכל להפקיע ממנו פירותיו גם קנין פירו' ממש אין לו וכעין שכ' תוס' לקמן דירה לא דמי' לפירו' של חציר' כיון שתוכל לומר אינו ניזונ' וכן בזה כיון שתוכל למכור כל שע' גוף ופירו' וצל"ע. והתני' האומר לחביר' כו' כ' תוס' דהוי מצי לתרוצי בשנתן לה מתנה אלא משום דבפ' הכותב איצטרך לשנוי הכי וכ' מהרש"א דקושי' תוס' לא קשה לר"ת דס"ל דתלי' בגוף שלו. ולר"ת צל"ע למה לא מתרץ מתני' כפשוטו בנסי' שנפלו לה כשהיא ארוסה ורוב' נכסי' כן ומבואר במתני' ר"פ האשה שנפלו דנכסי' שהי' לה כשהיא ארוסה מוכר' ונותנ' וקוד' אירוסי' לכ"ע וי"ל מתני' בשהי' לה קוד' אירוסי' או אח"כ ולתוס' א"ש כיין שאוכל פירו' ותוס' ס"ל אפי' סילק מדו"ד כל שיש לו פירו' לא מהני א"ש אבל לר"ת צל"ע:

בכותב לה ועודה ארוסה כו' שיטת תוס' דכל בדאוריי' כגון ירושת הבן וירוש' הבעל אי דאוריי' א"א לסלק כל שלא בא לידו רק מפירו' יוכל לסלק בעודה ארוסה ושיטת הר"ן ר"פ הכותב דגם בדאוריי' יוכל לסלק הגם דאין אדם מקנה דשלב"ל אבל יוכל לסלק מדשלב"ל וירוש' הבן שאני כיון שבכל שע' מעותד לירש הוי כמו באשה ידו כידה שא"א לו לסלק עיי"ש היטב:

עוד חידש הר"ן שם מדאמר ר"י בכותב לה ועודה ארוסה דוקא כשנתארס' אבל קוד' אירוסין שאין לו זכו' כלל לא מצי לסלוקי וכן פ' הרמ"א א"ע סי' צ"ב. ועיי' ש"ך ח"מ סי' ס"ו בסופי כ' דבזה"ז א"א לסלוקי מנכסי אשתו בין דמארסי' תחת החופה אירוסי' ונשואי' באי' כא'. ועיי' א"מ וב"מ סי' צ"ב ועיי' תשוב' חו"י סי' מ"ז נ' נ"א. והי' נ"ל דהר"ן לא כ"כ רק לפמ"ש שם במתני' דאיירי ע"כ בנכסי' שנפלו לה אחר הנשואי' דקוד' הנשואי' מתנ' לא בעי סילוק א"כ הוי תרתי לגרעותא קוד' אירוסי' שאין לו בה זכו' וגם היא אין לה נכסי' ועיי' ש"מ כתוב' סוגי' דמקדיש מע"י אשתו דכה"ג גרע טובא וגם למ"ד אדם מקנה דדשלב"ל בדשלב"ל כזה ל"ק לכ"ע וי"ל הגם דמצי שפלוגי מדשלב"ל היינו כמו למ"ד אדם מקנה דשלב"ל לדידן עכ"פ דמצי לסלוקי אבל בתרי לגריעותא לא. ולפ"ז מצי לסלוקי עכשיו קוד' החופה ואירוסי' מנכסי' שיש לה עכשיו וע"פ הרוב כן הוא ולשיטו' הסוברי' דמצי להקנו' דשלב"ל עם דבר שבא לעולם מהני הסילוק גם לנכסי' שיפלו לה אח"כ ומתנ' דלא צריך סילוק אלא לנכסי' שנפלו אח"כ דנכסי' שיש לה עכשיו מסולק בלא"ה שתי למכיר א"כ ליכא סליק רק לנכסי' שלאח"כ ל"מ בדשלב"ל כ"כ כמ"ש אבל עכשיו דבעי לסלוקי גם מנכסי' של עכשיו לפי דקי"ל כרבנן דר"פ האשה שנפלו מהני הסילוק גם לנכסי' שלאח"כ כנ"ל ועיי':

אבל יותר נכון ואמיתי מ"ש אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחי' ובגליון ש"ע ובתשובה דטעמא של הר"ן דלמ"ד דאדם מקנה דשלב"ל בעי דוקא עבידא דאתי וס"ל להר"ן כן לדידן לענין סילוק לא עדיף מדשלב"ל לדס"ל דקנה בעי דוקא עביד' דאתי וכל שלא נתארסה לא עבידא דאתי' אבל עכשיו שהשדוכי' בקנסו' ותרמות וכ"ש כשעומדי' תחת החופ' בזמטוטי חתן וכלה לא שכיח כלל שיתפר הקישור וכ"ש אחר ברכה ראשונה קוד' הקדושי' כשמסלק אז בודאי עבידא דאתי ומהני והדברי' אמיתי' שבעתי' מזוקקי' וש"י זכותו יגן עלינו:

עיי' רא"ש ר"פ הכותב שכתב מירושלמי נרא' דלא מהני סילק שבעודה ארוסה על נכסי' שנפלו אחר נשואי' אלא דהרמב' ס"ל דמהני וכ' דרמב"ם מפרש הא דירושלמי בשמסלק אחר נשואי' ועיי' ר"ן בשם רמב"ן דכוונת הירושלמי דמבעי' ר"י כ' לה דו"ד ונפלו לה נכסי' אח"כ היינו שסילק עצמו אחר נשואי' אי לנכסי' שנפלו אחר סילוק מהני הסילוק הגם דלא מהני הסילוק לנכסי' שהי' לה בשע' הסילוק משום דידו כידה ופשוט לי' וכי מסלק אדם מדבר שאינו ברשותו היינו דגם באלו ידו כידה ובמל"מ כ' לזה פי' דחוק ורחק מאוד דהי' לי' לומר איפכא שגם זה נכסי' שנפלו אח"כ כאלו ברשותו וכבר זכה ועיי' אבני מלואי' סי' צ"ב. ולולי פי' רמב"ן הי' נ"ל לפרש הירושלמי דלא תיקשי על הרמב"ם מירושלמי ע"פ מ"ש בהג"א ומובא ברמ"א סי' כ"ב דבמסלק סתמא אין נכסי' שיפלו אח"כ בכלל דסתמא לא מסלק רק מנכסי' שהם לה עכשיו עד דמפרש דמסלק גם מנכסי' שיפלו אח"כ ועיי' ב"ש דל"ק ע"ז ממתני' ואומר שזה איבעי' ר"י כ' לה דו"ד היינו בעודה ארוסה ונפלו לה נכסי' אח"כ מהו היינו אם הי' דעתו ובכלל דמ"ד גם נכסי' שיפלו אח"כ או לא ופשוט לי' וכי אדם מסלק מנכסי' שאינם ברשותו היינו שאין דרך לסלק מנכסי' כאלו וסתמא לאו כפרושו שמפרש שמסלק עצמו גם מאלו והא"ש דל"א וכ' אדם יוכל לסלק אלא א"א מסלק שאין דרך לסלק מנכסי' שנופלי' אח"כ כנ"ל נכון מאוד בעזה"י:

ע"ב. אמר להו זילו אמר' לי' לקנוי נהילי כ' רש"י ואסור לטלטל הגט בשב' ולמוסרו לה נ"ל מאריכ' לשון שכ' ולמוסרו לה פשיטא דלמוסר' לה הוא וגם אין זה ענין לאיסור טלטול אי למוסר לה ונ"ל ע"פ מ"ש בקרבן נתנאל על קושי' ראשוני' דלמה לא התירו טלטול כמו שהתירו קני' חצר די"ל דבשע' שמטלטל הגט עדיין נתגרשה משא"כ בקני' החצר מיד מתגרש' ולצורך גירושין התיר' בשכ"מ וכעין בעידנא דבעי' בכ"מ עכ"ד ונרא' שזהו כוונ' רש"י דאסור לטלטל הגט כיון דעדיין לא מגרשא עד דמסר לידה משא"כ איסור גירושין וקני' חצר בשע' גירושין ובעידנא דגירושין הוא דבב"א בא כנ"ל:

והנה תוס' מתוספתא דאסור לגרש בשב' ויש להקשו' כיון דאסור בטלטול א"א לגרש מצד טלטול והי' נ"ל להביא מזה לפשוט מה דבעי לי' בתשוב' זקני מאוה"ג מהרע"א זצ"ל בעושה הקנין בע"ש ונגמר בשב' ע"י שהתנה שיהי' גמר והתחלת הענין בשב' אי מותר עיי"ש. (א"ה עיי' בתשו' המחבר או"ח סי' מ"ו) ולצד שאסור י"ל דקמ"ל תוספתא דאסור לגרש גם כשאין בו איסור טלטול כגון שמסר לה בע"ש שיחול בשב' אסור אלא דיש ליישב בלא"ה התוספתא כגון שנטלו בידו בשוגג ולא ידע שהוא הגט וצריך להניחו מידו ויוכל לזורקו לרשות' לולי שיש איסור לגרש ועוד י"ל כשאשתו קטנה הי' יוכל לתתן לידה לרשב"א דבדרבנן מותר למספא בידים אבל משום גירושין אסור ועוד נ"ל דהא דאסור בטלטול היינו משום שאסור לגרש בשב' אבל אי הי' מותר לגרש הי' מותר בטלטול דחזי לגרש בו אלא דיש לעיי' לפ"ז כשחלה ע"ש והכין הגט לגרש כשיסתכן א"כ הי' דעתו עליו מע"ש לגרש אפי' בשב' והא בשכ"מ התירו לגרש בשב' א"כ אינו מוקצה כהא דפ"ק דחולין בחולה מעשה ושחט בשב' ליכא מוקצה דהוכן מע"ש עיין סוגי' דשוחט בשבת והכא נמי כן הוא וצ"ע:

ולדינא לספיק' תשוב' זקני נ"ל דל"ש טעמי' דמקח וממכר אסור אי משום שמא יכתוב או משום ממצוא חפציך נ"ל בשכבר עשה המחק וקנין בע"ש רק שיהי' נגמר בשב' דממילא בא מותר דבין משום שמא יכתוב ליכא עיי' תוס' ביצה כ"ז. וכן משום ממצא חפציך ל"ש דממילא בא. אלא מה שנסתפק עוד שם שם אם מותר לקיים תנאו בשב' נ"ל להך טעמא דממצוא חפצי' אסור לקיים תנאו בשבת כנ"ל פשוט:

וכתבו הראשוני' הא דהתירו יותר לקנות בשב' מאיסור טלטול דקנין לא ניכר כ"כ מטלטול ולפ"ז לפי שכתב הרשב"א בשם הר"ש הזקן דבזה"ז מותר לטלטל הגט עדיף שיגרש ע"י טלטול מע"י קנין וכ"כ הרמ"א סי' ועיי' מג"א סי' של"ט ובב"י בבדה"ב הקשה הא גם בזמן רבא הי' מותר ללמוד מתוכו ועיין ישוב ע"ז בקרבן נתנאל ולפי קושי' בדה"ב שבב"י הדרא הקושי' על רבא שלא התיר יותר ע"י טלטול חוץ כשנאמר כתי' רשב"א שהיא ברורה ולי נרא' כמו שכתבו דקנין המקום לא נזכר כ"כ כן י"ל באיסור גירושין עצמו כשמונח במקום שהיא זוכי' בו וכיון שהקנין אינו ניכר לרואי' ע"י שתיחד ותפתח ממילא גם מעשה הגירושין אין ניכר דאם אין קנין בחצר גם הגט לא ניקנה לה משא"כ כשנותן הגט מידו לידה כנ"ל והא"ש דמחבר לא כ' דבזה"ז עדיף לתת הגט בידה מלהקנו' מקום ועיי' ב"ש ולפמ"ש א"ש דס"ל הגם דמותר לטלטל מ"מ טוב ע"י קנין שאין ניכרי' הגירושין כנ"ל נכון:

דתנן גדר ונעל כ"ש ה"ז חזקה וכ' רש"י השתא קיהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסי' שאין להם אחריו' ניקני' עם נכסיו שיש להם אחריות והראשוני' הקשו דאגב ל"מ בגט דאי מהני לא הי' צריך להקנו' מקומ' דלא בעי ציבורי אלא משום חצר הקנה לה. [א"ה עיי' בתשו' המחבר חו"מ סי' ל"ה ד"ה ואגב דאיירינן וכו' עיי"ש:

וראיתי באבני מלואי' סי' קל"ו סעי' ז' הקשה לרש"י דמהני אגב בגט אלא למסקנא לא צ"ל משום אגב מ"מ קשה מלעיל כ"א דמקשה והא חצר' הלכ' הוא ובחצר כל שא"א בע"כ דומי' דידה דלמא משום אגב קני' לה לגט עיי"ש מה שכתב:

וזה לי יותר מעשרי' וארבע' שני' אשר הרציתי מכתב לדודי הגאון מו"ה שלמה איגר זצ"ל העליתי שם ישוב לקושי' זו. [א"ה עיי' בתשו' המחבר אה"ע סי' צ"ח ד"ה וזה לי רבות בשנים] ועיין פ"י שכ' דרש"י לא ס"ל דמהני אגב רק כשגמר ברצונה אבל בע"כ לא. נ"ל לפרש דבע"כ דאינה רוצי' לזכות בגט אלא דהתורה לה דלא בעי דעת' ורצונה ומסביר רשב"א לעיל גבי נתינה בע"כ כיון שהיא ניקני' לו והוא אין יקנה לה לא בעי דעת' והוא מסלק קנינו שיש גילו בה בע"כ שלה. ולכן מהני כל שיותן הגט במקו' שיש לה שתוכל לזכו' עמקי' זה כשתרצה. אבל קנין אגב שאין הגט מונח במקו' שתוכל לזכות רק שיקנה ברצין המקבל לכן א"א לגרשה באגב שאין כאן רצון לקנוי וגם מקים קנין אין כאן כמו דא"א לגרשה בע"כ ע"י חציר' שלא בפני' דלא נעשה שליח שלא מרצונה הגם דגט בע"כ אבל ברצון מהני אגב דקיני' הגט ככל קנין. וכמ"ש הרשב"א לקמן דמרצונה מתגרש' ע"י חציר' שלא בפני' מתור' שליחות כן נראה לרש"י ומ"מ רשב"א ור"ן דס"ל לקמן דשליחות חצר מהני מרצונה מ"מ אגב ל"מ דבעי' אי שלוחו' או ידה דריבה רחמנא שליחו' וחצר מתיר' יד בע"כ ושליחות מרצונה ויותר ל"מ קנין מגזה"כ ועיין:

עיין חי' רמב"ן לקמן ע"ח ע"ב שכתב ליישב קבלת ר"ח דגם בחציר' מחמיר שמואל עד שיגיע לידה הא דאמר רבא תיזל ותפתח כי' היינו שלא יהי' יוכל ליבמה ויצטרך לחלוץ לה עיי' בו. וצ"ע למה לא