כתב סופר גיטין חלק ב סד

א"א אתרע לפנינו אבל קשה הא איכא כאן חזק' אסורה לשוק דלא אתרע וקשי' לתוס' ורשב"א והניח בצ"ע:

והנה קשה על הר"ן ג"כ דקושיתו הא איכא חזק' חי הא נגד זה איכא חזק' א"א וגם חזק' זקוקה וצ"ע לכאורה. ונ"ל דבאמת דברי ש"ש תמוהי' לי מ"ש דחזק' א"א מנגדת לחזק' חי. לדעתי פשוט דנהפוך הוא דהא אנו מסופקי' אם קוד' שהגיע גט לידה כבר מת יש לנו לומר דאוקמי' אחזק' א"א ועד שנותן הגט לידה עדיין א"א היתה כי לא מת ולזה איכא תרתי חזק' חי וחזק א"א. ואין מנגד רק חזק' זקוקה ליבם ושפיר הקשה הר"ן נוקמי אחזק' חי ואי משום חזק' זקוקה הא איכא תרתי חזק' חי וא"א מנגדי' ונקיט חזק' חי דבזה תלי' חזק' א"א ג"כ וע"ז תי' דאתרע חזק' חי לפנינו וגם א"א אתרע עי"ז שפסק' חזק' א"א כנ"ל והא"ש דלק"מ על תוס' ורשב"א דבתרתי לרעות' כגון כאן דאתרע החזק' ומנגד חזק' דלא אתרע והוי תרתי לרעותא. י"ל עד כאן לא ס"ל דתרתי לרעותא וודאי רק בחזק' נגד חזקה דאיכא ספק ובאתרע א' נעשה וודאי אבל במתנגדת ב' חזקי' מנ"ל חזקה ולולי באתרע הי' וודאי כב' חזקי' אלא דאתרעו ב' חזקות' ב' חזקו' דאתרעו נגד חזקה א' דלא אתרע נעשה רק ספק ולא וודאי וח"ש הכל כנ"ל נכון ופשוט:

ודע דנ"ל פשוט דינא דמתני' רק בשיודעי' זמן נתינ' הגט רק מסופקי' אם הי' אז חי או מת אבל כשיודעי' זמן מיתתו רק שאין יודעי' באזהו שעה הי' הנתינה בוודאי מוקמי' אותה בחזק' א"א וחזק' זקוקה שעד שמת לא ניתן גט לידה ועד אותה שעה הית' עוד זקוק' ליבם ואינה מגורש' וודאי והוא ברור ופשוט. ויש לדייק לשון מתני' ואם אינו ידוע זו היא שאמרו היינו זו דווקא ואיכא אחר' שאינה מגורש' בוודאי כהנ"ל ועיי':

ותבעי' לי מתני' ומעכשיו. לשיטת הר"ן דמספקא דלא אסיק אדעתי' מיתה וקפיד שיהי' נגמר דווקא אחר יב"ח י"ל דאין הספק רק באינו אומר מעכשיו רק זמנו שש"א דכתיב היום ולזה י"ל דאין מוכיח רק דרצה שיהי' למפרע אבל גמרו לא יהי' רק אחר למ"ד. אבל במפרש מעכשיו אפשר לא מסופקי' דמעכשיו לגמרי קאמר התחלתו וגמרו של גט וא"כ מה מקשה ותבעי' ל' במעכשיו וצל"ע. וגם לתוס' משום גזיר' יש להקשות דלמא דווקא בל"א מעכשיו דתנאי קלא אית לי' כמבואר וזמן הכתוב בגט לא ידעו הכל אולי כתיב זמן אחר יב"ח ולכן יתמהו העולם על שיתירוה. אבל במפרש מעכשיו מי שיודע בתנאו ידע שאמר מעכשיו לא יתמהו על ההיתר כ"כ וצ"ע:

דף ע"ז ע"א. על מנת שתצא חמה מנרתקה מעכשיו קאמר כדר"ה צריך להבין דאין זה מענין ואין לי שייכו' לפלוגתא דזמנו ש"ש מוכיח נ"ל דיש מקו' לומר לפי ספק דר"ה לעיל ע"ב ע"ב דבע"פ לא משום דתנאו שבע"פ סותר זמן הכתוב עיין רש"י ותוס' שם וי"ל באומר ע"מ גם למ"ד דלאו כמעכשיו מ"מ ס"ל דיש לפרש מעכשיו דהא ש"ס עשה לעיל צריכותא ולתוס' דלר"י מספקא לי' אי כמעכשיו וכי כן כל שכ' זמן אלא בשתנאו לא הזכיר מעכשיו י"ל באומר ע"מ אמרי' בוודאי מעכשיו קאמר כמו זמן הכתוב ואין כאן סתיר' וחזר' קמ"ל אביי דגם בכה"ג לאו לכ"ע אמרי' ע"מ מעכשיו רק לר"ה דס"ל בכ"מ ע"מ כמעכשיו ולמאן דל"ל ע"מ כמעכשיו בכ"מ גם בהא ל"ל וזהו שאמר ע"מ כו' מעכשיו קאמר כדר"ה דווקא לר"ה כנ"ל והא"ש בזה הא דמחבר סי' קמ"ד אחר שכ' ומביא השיטו' אי זמנו שש"מ בכתב או בע"פ כ' דיש אומרי' ע"מ לאו כמעכשיו ותלי' בספק הנ"ל והקשה הב"ש למה לא מייתי הך דיעה בכל תנאי' רק כאן ולדברינו רבותא קמ"ל בספק אי זמנו ש"ש מוכיח ה"א באומר ע"מ לכ"ע אמרי' דמעכשיו קאמר ע"מ הוכחה דכתיב' זמן קמ"ל המחבר גם בזה יש ס"ל ע"מ לאו כמעכשיו ונפקא להא מהא דאביי דאמר כר"ה כנ"ל וזה ישוב נכון למחבר ועיין:

ושאני הכא מהדו"ל למימר אם לא באתי כו' ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכ' לפרש עפמ"ש הר"ן בסוגי' דת"כ דמוכח ממתני' דכתבו ותנו אם לא באתי דכל עי"ש לא בעי דיני תנאי ומ"מ המורגל להקדי' התנאי ומ"ש לר"י מדהי"ל למימר בלשון המורגל ש"מ דהכי קאמר כו' ורבנן לא דייקי כן עכ"ד הקדושי' זצ"ל וש"י:

ת"ר לאחר שבוע שנה הרמב"ם ס"ל אחר שנה פסול מדברי' ועיי' כ"מ. ומל"מ הקשה מדכ' הרמב"ם לקמן תן ביום פלוני לפניו לא יתן ובלא תתן רק ביום פלוני דווקא ולאחריו ובתנו ליום פלוני אין קפידא וזה סותר דיני שנה שבוע ונדחק דאין פסולו רק מדרבנן וכ"כ ב"ש ולפע"ד אפשר י"ל דכל שאמר יום פלוני אמרי' מסתמא לא קפיד על חד יום ולקבוע דווקא ביום זה ולא לאחריו דבקל שיקרה מקרה שלא יוכל ליתן ביום זה ויהי' גט בטל חוץ באמר מפורש אל תתנהו משא"כ באחר שבוע ואפי' אחר שב' שיש לו זמן ג' ימים אמרי' דקפיד על יותר מאיחור זה וזכר לדבר ודמיון קצת הא דש"ס מ"ק ז' משום חד יומא לא משהי אינש נפשי' פי' רש"י ור"ן דחושש שמא לא יוכל ביום זה עיי"ש וראי' לדבר ליכא אבל זכר איכא וד' יזכרינו לטובה ובריך רחמנא דסייען עד כאן סליקא פ' מי שאחזו בעזרתו וסייעתו ית"ש:

פרק הזורק מנהני מילי דת"ר ונתן בידה כי' ת"ל ונתן בידה מ"מ כ' רש"י מדלא כ' ובידה יתננו משמע לן נתינה כ"ד. וראשוני' דחו פי' רש"י דמה לי אי כתיב בידה יתננה או ונתן ביד' ועוד למה יכתוב ובידה יתננה לשון מהופך ובירושלמי יליף משום דכתיב' ב' פעמים ונתן בידה ובאמת בבריי' לא משמע משום דכתיב ב' פעמי' דעיקר הדרש חסר דהנ"ל לומר ת"ל ב' פעמים ונתן בידה ולכן הוצרך רש"י שפרושו בבריי' וכ"כ המפרש בירושלמי ולפרש כוונת הדרש לרש"י נ"ל:

הנה צל"ע לרש"י דמפרש מדלא כתיב בידה יתן לפי דחידש רבא לקמן דגיטה וחצירה באי' כא' ויליף מיד דעבד נ"ל בוודאי אי הי' כתוב בידה יתן הוי אמרי' דבעי ידה קוד' שיתן אבל לא כשאין ידה רק באותו רגע ע"ז התחלת הגט נעשה ידה ועכשיו דכתיב ונתן בידה ס"ל רבא דהגם שנעשה ידה אחר הנתינה דמהני דלא ממועט בקרא להעמיס ונתן ובנתינה נעשה ידה וא"כ מנ"ל לרבא למדרש מדלא כתיב בידה יתן דלאו דווקא ידה ה"ה חצירה דלמא דווקא ידה ממש ואי הוי כתוב בידה יתן ה"א שיהי' דווקא תחלה ידה כהנ"ל וצ"ע וי"ל לפמ"ש תוס' לקמן ע"ב ד"ה ידה בתי' ראשון דשאני ידה דמע"י מעלמא אתי לה ולזה א"א בשם אופן שיהי' ידה קנוי לו שלא תקנה לה ידה גט הנתון בידה ולעולם ידה הוא וא"כ שפיר הי' יוכל לומר קרא בידה יתן ואי דה"א דקפידא שיהי' ידה קוד' נתינה הא בידה ממש א"א באופן אחר רק שהוא ידה קוד' דא"א שנהי' קנוי' לבעל ואי ידה דווקא לא הי' מקו' לטעו' לדינא בגט ועכצ"ל דה"ה לחציר' שקונה וא"ש. אלא לתי' שני של תוס' משום דיכולה לומר איני ניזונ' לפ"ז יש אופן ששעבדי ידה לבעל מרצונה כ"י שהיא אשתו וע"י הגט פסק שעבודה ואי הוי קתני בידה יתן ה"א בידה תחלה קוד' נתינה ובכה"ג שידה משועבד לבעלה שא"א לה להפקיע ל"מ אלא די"ל רש"י ס"ל כתי' קמא של תוס' ועיין:

ועוד נ"ל דרש"י ס"ל כתי' ב' של תוס' ובאמת אי ב' קניני' מהני' כא' לא מוכח דחצר קונה מדלא כתיב בידה יתן דאז הי' אמרינן דווקא שיהי' ידה קוד' נתינה אלא הא דאמרי' גיטה וידה וחציר' באי' כ"א לאו כ"ע הוא אלא תלי' בתנאי קדושי' כ"ב ע"ב ורבא מתרץ מתני' כר"מ שם דס"ל בעבד מהייש עבד לאשה דמקבל שחרורו בעצמו וע"כ משום דשחרור וידו באי' כא' וה"ה באשה ב' קניני' כא' וי"ל מבריי' דדרש חציר' מדכתיב ונתן בידה ולא כתיב בידה יתן ס"ל דל"א ב' קניני' כא' מסברא ולזה הי' אפשר למכתב בידה יתן אבל מתני' דאתי' כמ"ד ב' קניני' כא' באמת לא מוכח חצר ע"ז דרשא דבריי' אלא מדכתיב ב"פ ונתן כירושלמי ובריי' דאית לי' כן מהך ונתן בידה עצמה נקיט דרשה פשוטה וקצר' או ל"ל מדכתיב ב"פ ונתן עיי' ירושלמי דתלי' זה בפלוגתא אי רגילו' הקרא לכתוב ב"פ כלשון ב"א עיי' בו ובמפרש ומדלא מביא הברייתא ב' פעמים ונתן הוכרח רש"י לפרש דדרש הבריי' מדלא כתיב בידה יתן וא"ש כמ"ד ל"א גיטו לידו כא' ומתני' דרש לי' מב"פ ונתן וא"ש דל"ק לרבא. והא"ש דל"ק למה יאמר הקרא בידה יתן מה לי אם יאמר כך י"ל לפמ"ש דבריי' ס"ל דל"א ב' קניני' כא' וזה מסברא הוי לקרא לומר משו"ה בידה יתן כדי לאורוי לן הך דינא דלא נטע' לומר דמהני כל שידה בא לה ע"י נתינה ומלתא דאתי' מסברא כהאי דיש בה פלוגתא בודאי לא מיותר כשיודיענו הקרא כן מפורש ולא הי' צריך קרא להאריך רק להפוך ב' תיבו' בידה יתן ועיי' תוס' שבוע' שתי' דלפעמי' כשיש סברא צריך קרא כשאין הסברא ברורה כ"כ ומדלא כתיב הכא ש"מ דבא לאורוי' לן דונתן מ"מ לאו דוקא ידה ממש אלא כל שכעין ידה כנלפע"ד דרך סלול לישב פירושו של רש"י ועיי':

בכותב לה דו"ד אין לי בנכסיך הקשה תוס' הא אכתי אית לבעל פירי וכ' הפ"י דקושי' התוס' רק למ"ד יש לבעל פירות עד שע' נתינה דלמ"ד משע' חתימ' אין לבעל פירו' לק"מ דכיון דכ' דו"ד מגוף ופירו' ממילא אין לו וכ' עוד דקושי' מדר"א תלמיד דר"י מסתמא כוותי' ס"ל ע"כ. ודבריו תמוהי' לי כיון שאין לבעל פירו' משע' חתימה ממילא תוכל למכור הגוף דמתנ' קוד' תק"א ועיכוב המכיר' משום פירו' הוא וכיון דל"ל פירי תו לא צריך סילוק מגוף. ולפ"ד א"ש קושי' תוס' כפשוטו דע"כ שקלא וטרי' דכל הסוגי' אזיל אי יש לבעל פירו' עד שע' נתינה דלולי כן לא צריך לסילוק כלל ושפיר הקשה הא פירו' יש לי' כנ"ל:

אלא לפ"ז קשה טובא על בעל העיטור שברא"ש לעיל סוגי' דזמן דס"ל הלכתא דאין לבעל פירו' משע"ח דאיפוך קמייתא א"כ כל השקלא וטרי' כאן ורבא וכל אמוראי' כולהון ס"ל דלא כהלכתא וצ"ע:

אלא דנ"ל פשוט דלא תלי' כלל ביש לבעל פירו' עד שע"ח או נתינה דמבואר בראשונים דכל שלא נתן הגט לידה אוכל פירו' רק אחר הנתינה למ"ד אין לו משע' חתימ' למפרע אין לו ומחזיר לה מה שאכל וכי כן בשע' נתינה עדיין הפירו' שלו ושפיר מקשה כל מה שקנתה אשה כו' ותדע דהא לקמן מקשה בהא דתיזל איהי ותפתח כל מה שקנת' אשה ולר"ת משום שמעכב שלא תמכור והא אם מכרה וגרשה אח"כ