כתב סופר גיטין חלק ב סג

דבמעכשיו לא ילפי' מבגוב"ר רק מסוטה ושם הי' מעשה קודם וא"ש דברי הרי"ף ושיטתו ושיטת הרמב"ם על נכון לפע"ד ויתר הקושי' בארנו כל חמירא בקונטרסי לסוגי'. מאן חכמי' דהכא רשב"ג עיין מהרש"א דמדייק מאן חכמים דהכא משום חכמים דלעיל אי רשב"ג תלי' אי על רבנן פליג או על ר"מ ועדיין צ"ל מאי בעי ש"ס בזה הוא כבר אמור לעיל תרי לישנא. ונ"ל שמ"ש דס"ל לסתמא דש"ס דאי רשב"ג ס"ל כרבנן דל"ב ת"כ ואי כפל ואמר הלאו שלא לצורך גם רשב"ג מודה לרבנן דאפי' העכבה אינה ממנה אינו גט מדהוסי' וכפל ואם לאו רצונו לומר כל שלא יהי' אפי' באונס לא יהי' גט ולכן כדמתרץ הבריי' דר"מ אדר"מ ל"ק הכא בדכפל ועלה אמרו רבנן אע"פ שלא נתקיים ה"ז גט והיינו בגווני דאיירי ר"מ בדכפל ואי רשב"ג ס"ל דל"ב ת"כ והוסי' וכפל גם לרשב"ג אינו גט לכן מדייק מאן חכמי' דהכא רשב"ג אבל רבנן דלעיל לאו רשב"ג דס"ל דבעי ת"כ ולכן אמרו הכא דאפי' לא נתקיים התנאי הרי זה גט כן י"ל וק"ל:

ע"ב. תני' כוותי' דר"י כו' הקשה פ"י תיקשי לר"ה דידע ושקל וטרי' בהאי ברייתא מה יענה לה עיין מה שתי' בטוב דיש לדחות הראי' מבריי' אלא דקשי' לדבריו איך מייתי ת"כ דר"י ולולי דבריו הי' נ"ל דתני' כוותי' דר"י הוא ע"פ הגרסא דמייתי הרשב"א והיא בגליון ש"ס ולאחר לא תנשא עד שיעבור למ"ד יום והקשה רשב"א פשיטא ולגרסא ע"מ א"ש דקמ"ל דחיישי' שמא לא יתקיי' התנאי אבל לגרסא אם קשי' ותי' בשם רמב"ן דרצה לומר דבעי למ"ד יום אחרי' שיעבור מנגד פני' עיין בו ולפ"ז א"ש ת"כ דר"י דלר"ה פניך תשמש ל"ב למ"ד יום אחרי' לקיי' התנאי דבלמ"ד ראשוני' נתקיי' וקשי' פשיטא דלא תנשא עד כלו' למ"ד וע"כ כר"מ. אלא למ"ד זמנו ש"ש מוכיח י"ל דלכן נקיט ולאחר ל"ת שמא לא תקיי' וס"ל זמנו ש"ש וסתמא מהיום ולק"מ על ר"ה אלא לפי מ"ש הה"מ דס"ל לרמב"ם דלא ס"ל לר"י זמנו ש"ש מוכיח רק במתנה על לאח"מ אבל לא בתנאי אחר וכ' דרבנן דשרו משחא ס"ל אפי' באם לא באתי ואנן ס"ל דרי דוקא בתולה במיתה וכ"מ כ' בגט לא ס"ל לר"י זמנו ש"ש מוכיח ורבנן דשרו משחא ס"ל אפי' בגט ואנן לא קיי"ל כוותי' לפ"ז לפי הלכתא דר"י עצמו ל"א רק בתולה במיתה לה"ה ולכ"מ בגל ל"א ר"י א"א לתרץ הבריי' כר"ה והא דתנא ולאחר ל"ת כו' משום דהוי מעכשיו משו' זמנו ש"ש דבכה"ג לכ"ע ל"א זמנו שש"מ עליו אלא לר"ה ל"ק דס"ל כרבנן דשרו משחא ולעיל במתני' מהיו' אם ימו' ס"ל דר"י אפי' בגט אמר שפיר יש לתרץ הבריי' משום זמנו ש"ש אבל ש"ס קאמר להלכתא תני' כוותי' דר"י כנ"ל ועיי'. וי"ל ג"כ מה שהרגשתי בלא קושי' פ"י על ר"ה על ר"י עצמו קשה דאמר לעולם פניך ממש משמע די"ל ג"כ כר"ה והא מברייתא מוכח דלא כר"ה דפניך לאו תשמיש לפמ"ש א"ש לפי דמשמע לקמן דר"י ג"כ ס"ל כרבנן דשרו משחא עיי' תוס' לקמן ולא הודו לו א"כ ליכא ראי' מבריי' דלא כר"ה אבל ש"ס להלכתא אמר שפיר תוס' כוותי' דר"י כנ"ל ועיי':

חיישי' שמא פייס הרשב"א בשם תשוב' הרי"ף דהקשו לו למה לעיל בע"מ שתתן וע"מ שתשמשי ותניקו ל"ח שפייס ומתשוב' הרי"ף נרא' דהקשו לו שמא וויתר על התנאי וגם כשלא יתקיי' לא יתבטל הגט וע"ז תשובתו נכונה דליכא חורבא אלא דלח"מ הקשה איפכא ניחוש שמא פייס ובטלו הגט בקיום התנאי והעלה כיון שאנו רואי' מעשה שנראה שלא ביטלו הגט דהא נותנ' ומניקה ומשמשת' למה לה לעשו' כן עיי' בו. וצל"ע במתני' דלעיל ע"מ שתניקי ע"מ שתשמשי ומת הבן או האב הרי זה גט מפני שנתקיי' התנאי ניחוש שמא פייס ובטלו הגט והרי שם א"א רואי' היפוך חשש שמא פייס וגם לרש"י דאיירי דוקא בשמשה והניק' אום א' קשה שמא אחר שכבר התחילה שוב נתפייסו ובטלו הגט ועכשיו שמת הבן והאב א"א רואי' היפוך דבר שלא נתפייסו לבטל הגט וצל"ע:

ולעיקר קושי' הלח"מ נ"ל דוקא באם לא באתי שחד' שאין רוצי' בגירושין היא והוא והתנאי רק שלא יעגנה יותר מיב"ח חיישי' שמא נתפייסה לו לבטל הגט וקבלה עליה צערא דעיגון יב"ח כי חפץ ורוצ' בו אבל במתנה ע"מ שתניקי ותשמשי היא חפיצה בגירושין רק הוא מתנה לטובתו שלא לגרשה בחנם רק כשתעשה לו הנקה או שימוש והיא בודאי תחפוץ יותר בלי תנאי למה ניחוש שנתרפ' לו לבטל הגט אפי' בקיום התנאי להא ל"ח רק דקשה איפכא שמא ביטל תנאו ומחל לה על צערה כיון ששני' רוצ' בגירושין ע"ז שפיר מתרץ דלא נפיק חורבא מיני' כנ"ל עיי':

מתני' הרי זה גיטך אם לא באתי כו' בכתוב' ע"ב ג' מסקנ' הש"ס דקמ"ל מתני' יותר ממתני' דלעיל אם ימות כו' לאפוקי רבנן דשרו משחא והקשה תוס' הא גם זה ידענו ממתני' דלעיל ונדחק דהיא בשלא כ' זמן או כ' שנה שבוע וצ"ב מנא ידעי' ממתני' דהכא אפי' בכ' זמן דיומא ועיי' פ"י שם שנתקשה בזה ובפשוטו הי' נ"ל עפמ"ש רש"י שם דזמנו ש"ש מוכיח דהו"ל לכתוב זמן אחר יב"ח עיי"ש וזה ל"ש במתני' דאם ימות דהר' אינו יודע למת שיכתוב זמן ההוא והוא פשוט שוב מצאתי בהפלא' שם כן. ועוד הי' נ"ל עפמ"ש הה"מ דר"י ס"ל דוקא בתולה במיתה זמנו שש"מ ולא בתלה בזמן אחר ומייתי ראי' מדפליג ר' יוסי בסיפא כזה גט משמע ומוכח ברישא מודה ורבנן דשרו משחא ס"ל יותר מר"י. ולפ"ז י"ל דהא קמ"ל מתני' לאפוקי רבנן דשרו משחא דס"ל אפי' בתנאי ב"ח זמנו שש"מ ור"י ל"ל הגם דס"ל בתלה במית' זמנו שש"מ והיינו מתני' דהכא דקמ"ל יותר ממתני' דלעיל דאפי' ר"י מודה וקמ"ל זה מדנקיט סתם דינא דרישא בלי חולק ובסיפא פליג ר' יוסי ש"מ רישא גם לר' יוסי כנ"ל. והא"ש מה שהרגיש בהפלא' דאמר לאפוקי רבנן דשרו משחא ול"א לאפוקי ר' יוסי ולפמ"ש ניחא כמובן:

אלא דראיתי דהא ליתא דהא אזיל התם בכתוב' דיש טענת אונס ובאם לא באתי ומת תוך יב"ח אינו גט משום טענת אונס וגם משום אין גט לאח"מ עיי' רש"י ותוס' שם ולפ"ז ניחא דר"י ס"ל זמנו שש"מ לא הי' אפשר לחלוק ברישא ולומר הרי זה גט דגם לדידי' אינו גט משום יש טענ' אונס ולפ"ז לא מוכח מדלא פליגי ברישא ולא אמר כזה גט דל"ל כרבנן דשרו משחא והא דל"ל לרבנן זמנו שש"מ מוכח יותר ממתני' דלעיל אפי' בתלה במית' ומאי קמ"ל במתנ' זו והה"מ לאמת כ' שפיר דאין טענת אונס ובמתנה לכ"ע לא כמבואר בכתוב' שם שפיר מוכח מדל"א ר"י כזה גט ברישא דל"ל זמנו שש"מ בהא אבל לס"ד לא מוכח והדרא קושי' תוס' ועיי':

ולכן נ"ל בישוב קושי' תוס' בשניישב מה דתמוה מאוד ונתקשו בה הראשונים ועיי' פ"י שהאריך איך מתרץ לאפוקי רבנן דשרו משחא הא גם לרבנן דשרו משחא יהי' גט בטל משום טענת אונס כדמקשה באמת אח"כ מסיפא במעכשיו וכן קשה מיד איך ס"ל להנהו רבנן דש"מ דהרי ז"ג וכן מאי לאפוקי דה"א דכשר הא פסול משום טענת אונס. ונלפע"ד דיש מקום לומר הא דמתני' באם ימות דל"א זמנו שש"מ כיון דבתנאו לא הזכיר מהיום הגם שכתוב הזמן ונרא' להוכיח דהיום מ"מ כיון שלא הזכיר בתנאו ל"ל לרבנן זמנו ש"ש מוכיח וכן יש סברא אפי' לר"י במתנה בע"פ עיי' רש"י לעיל ולרבנן גם בשכתב התנאי ל"ל זמנו מוכיח מדהתנה סתם ול"ל דסמך אזמן ויום דכתב תחלה אבל כל שאפשר לקיים שניה' טעמו שכתב הזמן וגם הא דלא הזכיר בתנאו מעכשיו י"ל גם רבנן מודי' וזה לא מוכח ממתני' דלעיל אבל בכאן יש מקום לומר מדלא אמר מעכשיו אם קאמר לאחר יב"ח ואינו רוצה שתתגרש מעכשיו וכל דאפשר לאחר מאחר וכ"ז אם אפשר שיחול הגט אז אבל כשימו' בנתיי' ויתבטל הגט אז ניחא לי' שיהי' חל מעכשיו כדי שלא יתבטל הגט וכזה כ' הזמן שנדע מעכשיו אם יקרה מקרה מיתה בתוך הזמן וזה א"א לומר לעיל באם ימות קמ"ל מתני' כאן דגט כזה ל"ל לרבנן זמנו ש"ש מוכיח ומיושב קושי' תוס' כתובת. והא"ש דיש ליישב הא דל"ק מיד מרבנן דשרו משחא הא יש טענת אונס י"ל דרבנן דס"ל זמנו שש"מ י"ל במתני' דלעיל ל"ל זמנו שש"מ כיון דל"א בתנאו מעכשיו הגם דיש קושי' למה כ' זמן מ"מ אזלי' בתר תנאו דלא הזכיר מעכשיו אבל בכאן דיש לקיי' תרתי זמן שכ' וגם מה שלא אמר בפה ולא בתנאו מעכשיו. דזמן כתב משו' אם יקרה וימות בהא ס"ל לרבנן דש"מ דהר"ז גט וממילא ליכא טענס אונס כשמת דהא אסיק אדעתי' דהא משו"ה כ' זמן כשיקרה וימות. וקמ"ל מתני' לאפוקי רבנן דשרו משחא דלדדהו הוי גל וליכא טענס אונס ומיושב קושי' הראשונים על נכון:

והא"ש ג"כ דל"א לאפוקי מדר' יוסי דלר' יוסי דס"ל זמנו שש"מ בכ"מ לדידי' איכא כאן טענ' אונס דמית' דאין מוכח מדכ' זמן דאסיק שימות ולהכי כ' זמן דהא לר' יוסי אמרי' זמנו שש"מ וכל תנאו במעכשיו הוא אפי' יחי' ועדיין יוכל לטעון לאות' ה"ח טענ' אונס במיתה וא"ש עיין היטיב. אלא לעיל ע"ב ע"ב לא משמע קצת כן מדהקשה לר"ה מרבנן דשרו משחא. ולפמ"ש י"ל דווקא בהא ס"ל לרבנן כן דאמרי' זמן למיתה ותנאו בלא זמן כשלא ימות אלא דדבר נו לישב ס"ד ושקלא וטרי' דש"ס שם עד דלא הקשה מסיפא דמעכשיו ל"ק מרבנן דשרו משחא דס"ל דל"ל כר"י רק בהא. אבל לאמת לא מפשינן פלוג' ורבנן דש"מ כר"י ס"ל כדאמר שמואל סברו כר"י וא"ש דלעיל. ולאמת י"ל דמתני' דהכא קמ"ל לאפוקי רבנן דש"מ כמ"ש לעיל קמ"ל דר"י ל"ל במתני' זמנו שש"מ ועיין:

וע"כ למ"ש י"ל קצת הא דהר"ן כ' כאן תי' אחר על צריכותא דמתני' והקשה בגליון למה לא מתרץ ש"ס בכתוב' כמ"ש הר"ן. ולהנ"ל א"ש דלא יוכל לתרץ כמ"ש הר"ן דקמ"ל דגם באם לא באתי לא מפרשי' מעכשיו דהא בס"ד אין טענ' אונס וגם במעכשיו הגט בטל אבל לאפוקי דרבנן דש"מ א"ש כמ"ש דלדדהו אין טענ' אונס מיתה. אבל כתי' הר"ן א"א לומר וא"ש דלא מתרץ כר"ן. אלא דמ"מ על הר"ן קשה דלא ניחא לי' לאמת כתי' ש"ס לאפוקי רבנן דשרו. ולפמ"ש י"ל דס"ל דכוונ' ש"ס שם ע"ד שכתבתי דקמ"ל דאפי' במתני' ל"ל זמנו ש"ש ולא מפרשי' דזמן משו' מיתה אלא כיון דמשמע בש"ס לעיל ע"ב בדלא נחית לחלק בש"מ מדהקשה לר"ה מרבנן דש"מ לכן נכנס ליישב בדרך אחר ועיין:

ואם אין ידוע' זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת. עיי' ר"ן שכ' הא אוקמי' אחזק' חי כיון שמת לפנינו. עיין בספר שב שמעתתא שמעתא ג' סוף פרק ח' שכ' דאיכא ראי' נגד הט"ז ביו"ד סי' דכל שמת לפנינו אמרי' מעיקרא נמי מת דא"כ יהי' כאן ודאי אינה מגורשת וכ' והא דאינה מגורשת וודאי ככל חזק' דאזלי' בתר חזקה דמעיקרא דאיכא כאן חזק' א"א מנגדת ושוב כ' דאיכא ראי' לרמב"ם דס"ל בתרתי לרעות' וודאי הוא קשה יהי' כאן וודאי אינה מגורש'. אלא שנ"ל דגם חזק'